צילום: טוני מלמקוויסט 

מעטים הצוללים אשר ראו רקדנית ספרדייה יוצאת במחול, המזכיר יותר מכל את ריקוד הפלמנקו המפורסם, על כל פיתולי גוף החושניים הנלווים אליו. מי שראה, יבין מייד את מקור השם העממי שלה. מקור שמה המדעי (הלטיני) הוא: Hexabranchus  שישה זימים, sanguineus, כשהכוונה לצבעה האדום.

הרקדנית הספרדייה שייכת לקבוצה שנקראת חשופיות ים (מין חילזון עירום חסר קונכייה). היא מבלה את רוב זמנה כשהיא זוחלת על החול למרגלות השונית בחיפושה אחר מזונה האהוב - ספוגים: יצורים פרימיטיביים, קבועי מקום, הניזונים מסינון של חלקיקי מזון קטנים מגוף המים.

את הרקדנית הספרדייה ניתן לזהות לפי צבע גלימתה האדום הזוהר והשוליים, אשר בחלק מהפריטים הם לבנים. ברוב המקרים קשה לזהות את הרקדנית כשגלימתה סגורה. באזורים מסוימים בעולם, בעיקר בהוואי וטנזניה, ניתן לפוגשה גם בגוונים של צהוב.

מעט מאוד ידוע על הסיבות לצבעיה העזים. רוב החוקרים מסכימים כי צבעיה הם בעצם צבעי אזהרה לדגים שונים - המשדרים לעולם מסר של "זהירות - אני רעילה". במקרה זה האזהרה היא לא ריקה מתוכן שכן תוך כדי אכילת הספוגים מייצרות החשופיות תערובת ארס מרעלים שונים הנמצאים בספוגים להגנת עצמה ולהגנת צאצאיה - בתוך הביצים ישנו ארס להגנה עצמית השומר על הביצים מטורפים.


לחילזון עירום זה יש שישה אשכולות של זימים חיצוניים בחלק האחורי בגוף 
את הזימים יכולה היא להכניס ולהוציא מתוך מעין נדלים אשר בתוכם מוגנים הזימים             צילום: אהורד רוזנשטיין

לפעמים, במבט מקרוב, ניתן לראות סרטנים קטנים החיים על גופה של הרקדנית וניזונים מחלקיקי אוכל אשר נדבקים לריר שמכסה את גופה. גם סרטנים אלה צבעם אדום, נתון המקשה לראותם על גופה של החשופית וכך רוב חייהם מוגנים סרטנים אלו מטורפים.
את הרקדנית ניתן לפגוש ברחבי העולם מהאזור הטרופי עד ההינדו-פסיפיק, בעומק של מספר מטרים ועד 50 מטר ויותר - עומק אשר רוב הצוללים אינם מגיעים אליו. במפרץ אילת זוהתה הרקדנית הספרדייה לראשונה בשנת 1828 ע"י החוקרים Ruppell&Leuckart. המין המקומי הוא היא בין הגדולים בקבוצתו והוא מגיע למידות של עד 40 ס"מ, למרות שפריטים בודדים מגיעים עד חצי מטר ויותר.


רקדנית ספרדיה יוצאת במחול,בעלת כושר שחייה מרשים בעזרת תנועות גליות של שולי הגלימה הרחבה שלה           צילום: טוני מלמקוויסט 

לחילזון עירום זה יש שישה אשכולות של זימים חיצוניים בחלק האחורי בגוף. את הזימים יכולה הרקדנית להכניס ולהוציא מתוך מעין נדנים, אשר בתוכם מוגנים הזימים. גם כאן ניתן לראות את הדמיון המרהיב בין הרקדניות מעל ומתחת למים: הוצאת הזימים מזכירה את נפנוף המניפה של החיטנה (רקדנית הפלמנקו), כסימן לתחילת המחול. בחלק הקדמי של הגוף יש מעין קרניים, המשמשות כמחושים שבעזרתם מצליחה הרקדנית הספרדייה "להריח" את המים ולמצוא את מזונה האהוב. בבסיס הקרניים יש עיניים, שקרוב לוודאי, עוזרות במציאת בני זוג.


ביצים של רקדנית ספרדיה, בתוך הביצים קיים ארס לצורכי הגנה עצמית השומר על הביצים מאויביהן    צילום: אהורד רוזנשטיין

את מופע ריקודה האציל ניתן לראות רק בזמן בריחה מטורפים. כשהחשופית מרגישה מאוימת, היא מתחילה בשחייה המסתייעת בפיתולי גוף העוזרים לה לנוע במים למקום מבטחים. אך, כאן לא מסתיים דמיון החשופית לרקדניות: הביצים אשר החשופית מטילה דומות לתחרה כתומה/אדומה, אשר הצועניות ממציאות הריקוד הספרדי המסורתי היו מוסיפות לקצוות  שמלותיהן.

בכל קבוצת ביצים יש אלפי ביצים, אשר מהן בוקעות חשופיות צעירות. הללו  שוחות בשלב הראשוני עד אשר ישנו צורה ויתיישבו על הקרקעית ויהפכו לחשופיות צעירות.

כל החשופיות הן הרמפרודיטים, כלומר לכל פרט בודד יש איברי רבייה, גם של זכרים וגם  של נקבות. למרות יכולת להפרייה עצמית, ברוב המקרים, הן  יעדיפו לתת ולקבל זרע לגיוון מקסימלי של הגנים שלהן.


בחלק הקדמי של הגוף מצוידת החשופית במעין קרניים, המשמשות כמחושים, ובעזרתם היא מצליחה "להריח" את המים ולאתר ולמצוא בהם
 את מזונה המועדף. בבסיס הקרניים האלו קיימות עיניים, וישנם המשערים כי הדבר מסייע לה לאתר בני זוג.               צילום: טוני מלמקוויסט

* אביב לוי - מנהל מדעי בפארק המצפה התת ימי