בשנות החמישים מדינת ישראל חתמה על הסכם שילומים עם גרמניה. סוכם עם גרמניה על בניית ספינות דייג וספינות להגנת חופי ארץ ישראל.
בשנה 1956 הגיעו לארץ שתי ספינות שאורכן כ-31 מטרים וגויסו למשמר החופים הישראלי ועגנו בחיפה. בשנה 1977 הוחלט שהאחריות הבלעדית להגנה על גבולות מדינת ישראל תהיה של חיל הים הישראלי. אחת הספינות נמכרה ליזם פרטי, הועברה לאילת והוסוותה כספינת טיולים. במשך השנים הרווחים מתיירות לא היו גדולים והוחלט "לקרקע" אותה במרינה הצפונית. הספינה לא תוחזקה כנדרש בגלל חוסר בתקציב ולאחר זמן קצר שקעה במרינה.
 
מצב הספינה היה ירוד מאוד, ולמעשה הייתה טבועה למחצה. כך נשארה הספינה זמן רב עד שבעליה החליט להטביע אותה. בשנה 1983 הספינה הוטבעה באמצע המפרץ ונמצאת כיום על הקרקעית בעומק של 104 מטרים. צלילה לספינה הטבועה הינה צלילה 'טכנית' בלבד ויכולה להתבצע כצלילת מכלים או צלילת מערכות סגורות שיכולות למחזר גז הנשימה.
 
הגעה לאתר: ניתן להגיע לאתר הצלילה רק עם סירת צוללים דרך מועדוני צלילה.
 
חניה לרכב פרטי: קיימת חניה מסודרת מול מועדוני הצלילה או בצמוד למעגן הסירות.
 
גישה לנכים: נדרשת היערכות מיוחדת לצלילות מסוג זה
 
כניסה למים: עגינה מעל אתר הצלילה.
 
הצלילה: כדי להצליח להגיע לאתר נדרש שהסקיפר המוביל את סירת הצוללים יהיה מקצועי כדי שזריקת האנך (האנך הינו חבל עם משקולת ומצוף העולה מקרקעית הים אל פני הים והצוללים יורדים ועולים בו) תהיה כמה שיותר מדויקת. השאיפה שהאנך ייפול בקרבת הספינה הטבועה, וכך יקצר מאוד את ההגעה לספינה וכמובן את זמני השהיה בתחנות הדקומפרסיה בסיום הצלילה (תחנות להשוואת לחצים בעומקים שונים בדומה לתחנות בטיחות של 3 דקות בצלילה ספורטיבית). צלילה מסוג זה יכולה לקחת בין שעה לשלוש שעות בהתאם לזמן שמתוכנן בעומק. 
 

צילום: יוהנס פלטן
 
מסלול הצלילה: כאשר הצוללים מוכנים עם כל הציוד עליהם (מכלים כפולים או מערכת סגורה על גב הצולל ועוד 3 מכלים נוספים) יורדים למצולות הים. כבר מעומק של 80 מטרים ניתן לזהות את הספינה. בזמן הגישה לספינה חייבים תמיד לפרוס גלגלת בין חבל האנך לבין הספינה הטבועה כדי שהצולל יוכל לחזור לאנך בצורה בטוחה. גשר הספינה קרס אומנם כתוצאה  מתהליך ההטבעה אולם המרפסת המקורה עדיין שלמה.  בירכתי הספינה מדרגות לולניות שמקשרות בין מפלס המרפסת לבין גג הספינה. ניתן להיכנס למרפסת הספינה ומשם לחדרים פנימיים של הספינה. חדר המכונות מלא בתעלות מיזוג אוויר שקרסו וחפצים חדים אחרים שיכולים לפגוע בצולל. זהירות היא שם המשחק ולא לקחת סיכונים מיותרים. מומלץ לעשות סיבוב סביב הספינה, לחזור לאנך ולעלות איתו לפני הים בהתאם לתחנות הדקומפרסיה.
 
דיירי המקום: במקום קיימת אוכלוסיית דגים גדולה: זהרונים רבים ודקרים בגדלים שונים בין הריסות הגשר שקרס. על המדרגות הלולניות כמות גדולה של אלמוגים אבן ואלמוגים רכים שאת צבעם ניתן לראות בצורה ברורה כאשר מכוונים אור פנס עליהם.
 
ציוד עזר: הציוד הבסיסי של צולל טכני מספיק לצלילה מסוג זה. מומלץ לקחת סקוטר ( DPV- Diver Propulsion Vehicle) כדי לקצר את זמן השהיה בעומק ושימוש בגזים בתוספת גז הליום מותאמים לעומק הצלילה.
 
עזרה ראשונה: לעלות לסירת הצוללים ופינוי דרך החוף.
 

שומרים על הטבע: >>>>> לכללי ההתנהגות כוללים את כל מפרץ אילת. יחד עם זאת יש להקפיד במיוחד בתחום שמורת האלמוגים ושונית תמר.

סכנות באתר:  הספינה נמצאת בעומק הקרקעית של כ-104 מטרים. רק צוללים עם הכשרה טכנית מוסמכים לרדת לעומקים אלה. אין להיכנס אל תוך הספינה, בתוך הספינה חפצים חדים ומסוכנים, כבלים רופפים, קירות שעלולים לקרוס - מומלץ להיזהר ולחשוב פעמיים לפני הכניסה.

מצאת טעות בכתבה? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו >>>>iDive@iDive.co.il

 

צילומים באתר אופירה 
צילום: יוהנס פלטן
צילום: יוהנס פלטן
צילום: יוהנס פלטן
פלביו ורדה ויוהנס פלטן בהכנות לצלילה
צילום: אילן ברקוביץ