הקורונה היכתה קשות בענף הצלילה, ובייחוד במצרים, שבתקופת המגיפה הקשתה מאוד ודרשה בדיקות רבות בכניסה וביציאה, וכך גם בארץ. עם זאת, לאחרונה הוסרו כל המגבלות – משני צידי הגבול, ואופרציות הצלילה שבו לפעול כסדרן.

הבחירה ב״כלי הרכב״ עימו החלטנו לחזור לא הייתה קלה, עד שהגיעו אלינו שמועות - כולן חיוביות – על ספינת צלילות מצרית, שהייתה פחות מוכרת עד היום – Heaven Saphir שמשייטת בסביבה בה החלטנו לבקר. מדובר בספינה ותיקה יחסית, ששופצה ונוספה לצי הספינות שיוצא לספארים דרומיים עד לסנט-ג'ונס – אזור הצלילות הדרומי ביותר במצרים, בואכה סודן. הספארים של Heaven Saphir יוצאים מפורט גאלב, צפונית למרסה עלם. לעתים שבים לשם, ובספארי דרומי המתמקד בחלק הצפוני של האזור – שבים להורגדה (מרחק שלוש שעות נסיעה צפונה).
 
צוות הספינה מנוהל ע"י מדריך הצלילה הוותיק טארק, שמכהן בתפקיד זה בספינה כבר 5 שנים. על השירות לאורחים אחראים סמי והקפטן סעיד. במבט בוחן רואים שהספינה שהתה לא מעט בדריי-דוק ועברה שיפוצים ושיפורים. כך למשל כל התאים שבבטן הסירה שופצו, הוגדלו, ובכל חדר ניתן למצוא מיטה רגילה ולצידה מיטה וחצי גדולה ומפנקת ומקררון. בכל חדר מזגן חזק ומקפיא, שמזכיר קצת פריזר תעשייתי (יתרון עצום בדרום החם). יש שישה חדרי צוללים בבטן הספינה, ועוד שתי סוויטות גדולות עם מיטה זוגית רגילה, וסוויטת ״ירח דבש״ ענקית עם נוף פנורמי לחרטום הספינה, ומיטה ענקית. אידיאלית לזוג צוללים שאך התחתן ומעוניין לבלות את ימיו (ולילותיו) לא רק בצלילה.
 
הסוויטה בקומה העליונה עם חלון פנורמי לחזית הספינה
 
גם השירותים לאורח בספינה מפנקים – במקום, מקרר שתייה חופשי, כולל קפה ותה, ואפילו מכונת אספרסו איכותית, שכוללת טחינה של פולי הקפה במקום, לכל כוס שתיה. נוסף לזאת יש מקרר בירות (בתשלום סמלי) ותמיד תמיד יש נשנושים, עוגיות, מתוקים, או מלוחים שונים.
 
יש לציין לטובה גם את האוכל בספינה: בספינה אין "בופה" שבו עוברים ואוספים אוכל, כמו שנהוג ברוב ספינות הספארי, אלא האוכל מוגש לשולחן, כשסמי, מנהל השירות ועוזרו חמדה דואגים לתוספות כיד המלך. בכל יום יש סגנון אוכל שונה: יום אחד איטלקי עם פסטות ולזניה, יום שני דגים, למחרת היה יום עוף עם שניצלים, וכן היה יום של גולש בקר. בערב קיבלנו בקבוק יין (בחינם) ללוות את הארוחה ואף היה ערב עם צלעות כבש! האוכל היה תמיד חם וטעים, וכל עוד היית רעב – המטבח המשיך להוציא מנות, עד שאחרון האורחים שבע. את הארוחה תמיד סיימנו בקינוח – החל מפודינג, דרך דייסת גריסים או סולת, וכלה ב"אום-עלי" – קינוח מצרי המבוסס על אורז.
 
הלילה הראשון עבר במרינה, וביום שישי בבוקר לאחר קבלת האישור ממשטרת הנמל – יצאנו לדרך, והרי לפניכם יומן המסע שלנו, בליווי התמונות המהממות של איציק יוגב, שליווה אותי במסע.
 
 
יום שישי - אבו דבאב
אבו דבאב הוא אתר צלילה מוכר ורדוד, המשמש תדריך לצלילות ראשונות, "צ'ק דייב", או לצלילות כאשר מזג האוויר סוער במקומות אחרים. במקום שישה ריפים קרובים, המסומנים אבו דבאב 1 עד 6, כך שגם כאשר ישנן ספינות נוספות העוגנות באתר – ניתן למצוא ריף פנוי וריק.
 
הריפים במקום רדודים יחסית - כעשרים מטר. בין הריפים יש קרקע חולית מלאה בבעלי חיים. בין לבין יש ריפים יפים, שוניות ודגי שונית. המקום די רווי צוללים ולא נמצאו בעלי חיים גדולים, אך מנגד אין זרמים חזקים, וזו אחלה צלילה להתחיל איתה את הספארי. בין אבו דבאב 2 ו-3 יש שרידי אוניה טבועה, ספינת צוללים בשם Heaven 1, שטבעה לפני  22 שנה. ניתן למצוא בין שרידיה דגים ומורנות. לא נשאר הרבה, אבל השרידים מהווים בית גידול לבעלי חיים רבים.
 
 
 
שאב מרסה-עלם
גם זו צלילה קלה מאוד ונוחה לצוללים חדשים. עוגנים מעל שרידים של ספינת צוללים שטבעה לפני כ- 15 שנה בשם Legend. פה מדובר בשרידים יותר מהותיים, שכוללים בין הייתר מספר אסלות וכיורים, ולא ניתן להשתחרר מהתחושה שמדובר בריף יולנדה. אבל, כאמור – אין מה להשוות ביניהם.
 
במקום פינקלים רבים שניתן להסתובב ביניהם, ולראות דגי שונית, מורנות, שושנות ים ועוד. בתחילת הצלילה חיכתה לנו ברקודה מפוספסת גדולה. הזרמים במקום מתונים ולא מפריעים.
 
לאחר סיום שתי הצלילות החלנו במסע הגדול דרומה. 12 שעות הפלגה רצופות דרומה, משך כל הלילה. ההפלגה דרומה בדרך כלל נוחה, מכיוון שהגלים והרוח עם כיוון ההפלגה. בבוקר יום שישי בשעה שש בבוקר הגענו לרוקי איילנד.
 

 
יום שבת - רוקי איילנד
רוקי איילנד הוא אתר צלילה מאוד דרומי, אי קטן בצורת סלע חשוף הבולט מעל הים, קרוב לאי זברגד. אין הרבה ספינות שמגיעות לשם. במקום אמנם חיכתה לנו ספינת צוללים אחת בודדת, שעזבה את המקום די מהר, אולם בביקורי הקודם ברוקי איילנד לפני כחצי שנה – במשך יום שלם לא נצפתה ולו ספינה אחת באופק.
 
האתר נמצא באמצע הים הפתוח, והוא, יחד עם האי זברגד מהווים תחנת מעבר לדגים גדולים. במקום קיים קיר אלמוגים – אך הוא פחות מרשים מאשר במקומות אחרים. לעומת זאת בכחול נצפו מספר פעמים פטישנים שליוו אותנו – עברו וחלפו על פנינו בדרכם צפונה. לא התמזל מזלי לצפות בהם בצלילה הראשונה, אך בשנייה המצב השתפר בהרבה וגם אני נהניתי מפטישנים שעברו לידינו.
 
הזרם לרוב מגיע מצפון, ומתפצל על קדקודו של האי. מקום אידיאלי לצלילת דריפט, כאשר הים יבחר עבורנו אם נצלול לכיוון אחד, או השני. העומק המומלץ הוא בין 20 ל-30 מטרים, שם ניתן גם להתרשם מקיר האלמוגים מחד, וגם לשמור על קשר עין עם הכחול העמוק בצד השני, לצפות לבעלי חיים גדולים.
 
ברוקיי איילנד עשינו שתי צלילות – אחת לכל כיוון.
 
 
האי זברגד
 
האי זברגד וריף האלמוגים המקיף אותו
 
האי זברגד היה בעבר אי שכרו בו אבני אמרלד, עד לפני שלושים שנה, כאשר החברה פשטה רגל והותירה על האי 20 פועלים תקועים, שנשארו שם במשך מספר שבועות, עד שחולצו ע"י ספינת דיג חולפת. זה האי השני בגדלו בים האדום המצרי, אחרי האי שדואן.
 
מעט מאוד צוללים מגיעים לשם, ובני האדם לא הפריעו לטבע להתפתח יפה ולהשתלט על הסביבה. זהו אתר שבו צבי ים נוהגים לבוא ולהטיל את ביציהם בחוף הים. בהיעדר טורפים טבעיים, רבים הסיכויים של הצבונים הקטנים להינצל ולהגיע למים. גם פה יש סיכוי לא מועט לפגוש כרישים, ובפעם הקודמת שהייתי פה התמזל מזלי ואף זכיתי לראות מנטה ריי, שעלתה מן המעמקים וחלפה על פנינו.
 
שלושה צבים טיילו לידינו במהלך הצלילה תוך התעלמות מופגנת מאיתנו, ודגי תוכי גדולים אכלו אלמוגים לארוחת בוקר ממש בסמוך
 
משם המשכנו לשוט שלוש שעות דרומה לאזור סנט ג'ון – אזור הצלילות הדרומי ביותר בים האדום המצרי, עד לאחרונה. מדריך הצלילה טארק עדכן אותנו, כי הרשויות פתחו אזור צלילה חדש במצרים, הנמצא קרוב יותר לגבול סודן, אליו יוצאים ממרינת "חמאטה", הנמצאת קרוב לגבול. הגענו אחר הצהריים ובמקום בוצעה צלילת לילה.
 
אום ערוק
אום ערוק היא "קרחת יער" אלמוגית בין פיניקלים של אלמוגים, כשבהמשך ישנם "עמודי אלמוגים" קטנים, שמזכירים יער, או חורשה קטנה. "ערוק" הוא השם המצרי לפינקלים קטנים כאלה, והמקום הזה מתאים להתקרא "אם הפיניקלים". אתר הצלילה רדוד, עד 15 מטרים מקסימום, ובמקום ניתן למצוא דגי שונית הפעילים בלילה, ובכלל זה נצפתה כמובן רקדנית ספרדייה בגודל בינוני, שהסתובבה על הקרקע ואכלה. ריקוד לא קיבלנו ממנה הפעם, אבל עדיין הייתה מרשימה ויפה. נצפו גם אבנונים שהסתובבו על הקרקע. לא היה זרם משמעותי.
 

יום ראשון - גוטה סוריה
בראשון בחמש בבוקר הדליק הקפטן את המנועים, ושטנו לאתר אחר באזור סנט ג'ון, לצלול.
גוטה היא סוג של פינקל גדול מאוד, מעין אי קטן שאותו ניתן להקיף בצלילה. משהו בין "שאב" שהוא מערכת ריפים גדולה, לבין פינקל קטן. גוטה סוריה היא "הגוטה הקטנה", פינקל גדול – אבל קטן מספיק כדי שיהיה ניתן להקיף אותו בצלילה של שעה.

מסביב לגוטה יש קיר ענק ויפה, היורד לעומקים עצומים. המון אלמוגים רכים, מניפות, דגי שונית וגם דגים גדולים, טרבאלי ועוד
 
התמזל מזלנו בצלילה זו, כאשר זכינו לראות שלושה סוגי כרישים שונים מופיעים אחד אחרי השני: שני כרישי שונית אפורים, אחריהם הגיע כריש סילקי אחד בודד, ומעליהם הופיע לונגימנוס – כריש ארך גף הידוע בכינוי "אושיאניק ווייט טיפ".
 
עם האושיאניק הגיעה קבוצה של דולפיני בר שצללו אתנו וליוו את הקבוצה עד לסיום הצלילה. יש מצב שזו הייתה הצלילה המרשימה בחיי עד כה. אמנם צללתי עם מנטות במלדיבים ועם כרישי לווייתן בדרום אפריקה, אבל המגוון הרב כל כך שחוויתי בצלילה אחת – היה מרשים מאוד. לקראת סיום הצלילה פגשנו בצב ים גדול, שעלה לקחת נשימת אוויר, ואז שב למטה ושחה לידינו ובצמוד לנו משך דקות ארוכות. הוא לא נבהל מההתעניינות שלנו ומהפלאשים, פשוט התעלם וחיפש אצות לאכול.
 
גוטה כביר
בדומה לאחותה הקטנה, גם הגוטה הזו היא פינקל גדול ועגול באמצע הים. גבהו מגיע עד למטר לפני פני הים, ולעתים בתקופת שפל – ראש הפינקל מתגלה לעין השמש. במקרה הזה מדובר בריף גדול שלא ניתן להקיף בצלילה אחת, ולכן בוחרים צד – בהתאם לזרם – וצוללים לכיוון זה. ניתן להמשיך עם הצלילה עד לסוף, ובסיומה להרים נקניק SMB וכך להזמין איסוף ע"י זודיאק, או להסתובב באמצע הדרך ולחזור חזרה ברדוד, בהנחה שהזרם מאפשר זאת.
 
במקרה שלנו הזרם בעומק – כ-20 מטר – היה לכיוון אחד, וברדוד היה לכיוון ההפוך ואפשר לנו לחזור. בצד המזרחי של הפיניקל יש מערה גדולה ויפה בעומק 12 מטר, שבתוכה ניתן להמשיך ישר עד לחדר סגור, או לפנות שמאלה ולחזור לכיוון היציאה. מדובר במערה שיכולה להכיל קבוצה שלמה, למעט בחלק הפנייה שלה, ששם המעבר צר ומאפשר לעבור רק אחד אחד.
 
ביציאה מן המערה יש מקום בו אמר לנו טארק המדריך מראש, כי לעתים יש כרישים קטנים שהושארו שם ע"י אימותיהן, ובאמת ביציאה פגשנו בכריש לבן סנפיר קטן, בגודל של 30 ס"מ, ששכב לו בניחותא בערסל אלמוגים בפינה, והמתין בשקט לאמו. לבינתיים נתן לנו לצלם אותו ללא הפרעה או חשש, מקרוב מאוד.

 
זה היה מרשים ומרגש, ולאחר היציאה בהמשך, פגשנו גם את אמו, חוזרת חזרה בדרכה למערה מעט מתחתינו בעומק של כ-30 מטרים. בהמשך נצפה גם דג נפוליאון ענק שעמד בנון-שלנטיות מתחת לספינה ונתן לנו לצלם אותו בזמן ההמתנה בחניית הבטיחות.
 
מערות סנט ג'ונס
זו אולי הצלילה המפורסמת ביותר באזור זה – ריף גדול וענק, המכיל מערות, מעברים ו- "swim throughs". החלק הדרומי יותר כולל מעברים גדולים יותר, ובחלק הצפוני של הריף יש מעברים שחלקם מאוד צפופים וניתן לעבור בזהירות אחד אחד. העומק המקסימלי הוא רדוד – כעשרה מטרים. מחוץ למערכת המערות ניתן לרדת גם עמוק יותר. מאחורי המערות ישנו גן אלמוגים גדול ויפה שניתן לצאת מהצד השני של המערות ולהסתובב בו. בתוך המערות ישנם מעט אלמוגים ודגים, אבל עיקר היופי של המערות נעוץ במשחקי האור וצל, בפתחים היוצאים אל הים ובמעברים הצרים בין חדר אחד למשנהו במערות. צלילה זו נמשכה כשעה, כשבמהלכה רוב הזמן נמצאים בתוך מערות ולא יוצאים החוצה, למעט במספר פעמים במהלך הצלילה.

 
 
משם הפלגנו לאתר סטאיה – אתר צפוני יותר באזור סנט ג'ונס, לקראת סיום הספארי באזור זה.
 
יום שני - סטאיה
סטאיה הוא אתר יחסית צפוני באזור סנט ג'ונס, מוכר גם בכינוי "פיורי שואל" בקרב צוללים. אתר זה מחולק למספר ריפים גדולים שמכסים אזור נרחב, ובתוכו גם אחד משלושת אתרי ה"דולפין האוס" אשר נמצאים באזור דרום מצרים.
 
בחלק הצפוני של סטאיה ישנו אתר צלילה המכיל גן אלמוגים גדול ונרחב, המזכיר מעט חלקים מאתר ה"איילנדס" בדהב. אבל למרות זאת – הראות מעט פחות טובה מאשר בדהב. מאחורי האתר ישנו קיר גדול היורד לעומק, וגם בו ניתן למצוא אלמוגים. זהו אתר מעולה לחיות גדולות, כיוון שהזרם שם חזק ומביא מזון רב, פלנקטון לדגים. ואכן, לשמחתנו ולהפתעתנו באופן לא צפוי כלל, בתחילת הצלילה עם הירידה לכיוון הקיר – הגיעה אלינו מנטה גדולה ויפה, שחלפה אותנו והמשיכה עם כיוון הזרם. אמנם תצפית קצרה – אך מרשימה ומהנה מאוד.
 
ממשיכים עם הקיר והזרם לאורכו, עד הגעה למחצית המיכל, ואז מרדידים, ונכנסים אל גן האלמוגים מצידו האחורי. מנקודה זו ניתן לטייל ברדוד בינות לאלמוגים, ולהבחין בדגים רבים, פינקלס, אלמוגים רכים וקשים, ועוד כהנה וכהנה. סיום הצלילה מתחת לספינה ואין צורך בחזרה עם הזודיאק.
 
לאחר מכן שבנו לספינה לארוחת בוקר מלכותית, מלאה בשיחות על מנטות.

טארק המדריך שלנו מאושר מול מנטה חולפת בכחול
 
 
דולפין האוס
כאמור, אתר סטאיה הוא אחד משלושת אתרי הדולפין האוס הקיימים בדרום מצרים. השניים האחרים מצויים צפונית להורגדה וליד מרסה עלם. באתר זה מתכנסים להקות של דולפינן מצוי מסוג ספינר, ולעתים גם אף-בקבוק. לאתר הזה יורדים לשנרקל ולא לצלול. שטים עם הזודיאק עד להגעה ללהקת הדולפינים התורנית – ושוחים איתה.

 
במקרה שלנו חיכתה לנו להקת ספינרים ענקית המכילה כארבעים פריטים, ונוסף להם נצפתה להקה קטנה נוספת של בוטל-נוז. הדולפינים לא התביישו ולא התרחקו, אלא שטו איתנו, שחו עם המשנרקלים ואף הסתובבו סביבם. לא התקרבו יתר על המידה, אך בהחלט שמרו על קרבה ושהו בינינו משך השנירקול. זו חוויה יפה ומעניינת מאוד, לשנרקל במשך שעה בין להקת ענק של דולפינים.
 
סטאיה צפון-מערב
סטאיה, או "פיורי שואל" הוא אזור גדול מאוד, המורכב מאטול של ריפים, ובמרכז לגונה רדודה וחולית. בצד הצפון מערבי נמצאים שני מעברים, דרכם נכנסות האוניות לתוך הלגונה, לחנות בלילה או לשנרקל בדולפין האוס, שנמצא מרחק חצי שעה שיט מאתר הכניסה לסטאיה.
 
במקום יש קרקע חולית, עם גן אלמוגים צר וארוך, המבדיל בין קצה הלגונה לבין הכחול העמוק. הצלילה מתבצעת מהאוניה אל הרדוד ואל גן האלמוגים, אותו חולפים וממשיכים בעומק הקיר עם זרם. בצלילה זו ראינו שוב פעם מנטה שחלפה אותנו. מנטה גדולה ומרשימה אף יותר מהקודמת, אם כי היא חלפה אותנו במהירות ולא התעכבה לומר שלום. בהמשך הקיר ישנם אלמוגים רכים ודגי שונית רדודים, ומאחוריו נכנסים לגן האלמוגים, בו עוברים ממקבץ אחד למשנהו ומפינקל אחד לשני, בין אלמוגים מרהיבים. הזרם היה מעט לכיוון ההפוך, אך לא באופן שלא איפשר לנו לסיים את הצלילה חזרה ליד הספינה, ללא צורך בשימוש בזודיאק.

 
קלודיה
קלודיה הוא אתר ידוע ומוכר, המזכיר באופיו את מערות סנט ג'ון. מדובר בשני ריפים ארוכים ויפים, אנכיים זה לזה, כשבכל אחד יש מערכת של מערות "swim through" שמאפשרות מעבר ביניהן ויציאה מהצד השני. מדובר במערכת מערות ארוכה ומורכבת, שניתן על נקלה ללכת לאיבוד בתוכן, אך הן רדודות מאוד – כעשרה מטרים עומק מקסימלי, ולאורך כל המערות ניתן למצוא פתחים, המכניסים אור ודגים פנימה, וחלקם אף מאפשר יציא החוצה בשעת הצורך. עם זאת, חלק מחדרי המערות קטנים מאוד, צפופים והכניסה אליהם דורשת שימוש בפנס וגם השתחלות במעבר צר, תוך שמירה על כל הציוד מאורגן ושמור, שלא ייתפס שום צינור או כבל מציוד הצלילה, ושהדרגה הראשונה לא תינזק ממכה בתקרת המערה הנמוכה.
 
 
מדובר בצלילה של כשעה בערך, במהלכה עוברים בין חדרים לחדרים, יוצאים מצד אחד ונכנסים מצד אחר. לעתים פוגשים צוללים אחרים וצריך קצת להשתחל. באחד החדרים הראשונים שנכנסנו אליהם ראינו כריש ווייט-טיפ קטן נח לו, מתחבא בין הסלעים. הוא לחלוטין לא הופרע מנוכחותינו, ובדומה לבייבי-שארק הקודם, שראינו בבוקר – נתן לנו לצלם אותו והתעלם מקיומנו. לאחר שסיימנו להתלהב ממנו – המשכנו הלאה בתוך המערה, ולאחר שני חדרים – כריש נוסף נח לו בשקט על הקרקעית, ונאלצנו לדלג לידו בעדינות. גם הוא איפשר לנו לצלם אותו ולא זז לחלוטין.
 
בהמשך נכנסו ויצאנו ממערות, ואז כשחיכינו ב"תור" להיכנס לתוך מנהרה קטנה וצפופה, ולא הבנו למה יש עיכוב – מהר גילינו. מתוך המערה יצא לו צב ים ענק, שהשתחל בין הצוללים שהיו בתוך המערה הצפופה, עבר אותם בנונשלנטיות, ויצא לכיוון שלנו – שהיינו בחוץ. הוא עבר לידי במרחק של 20 ס"מ ראש מראש, ומבטנו הצטלבו. לרגע נוצר קשר אישי והיה ניכר בעיניו שהוא סקרן לגבינו כמו שאנחנו לגביו. עם זאת, הוא המשיך לאט בדרכו, עלה לנשום, ושב חזרה לריף. ואנחנו נופפנו לשלום והמשכנו לתוך המערה.
 
את הצלילה סיימנו לאחר כשעה, כשיצאנו מהמערה האחרונה – ממש מתחת לסולם של הספינה. נותר רק לעלות ולשטוף ציוד.
 
הפעם היה לנו אוכל רוסי, שכלל בורשט, בשר ופילמני, וסלטים רוסיים עם מיונז.
 

קלודיה – צלילת לילה
 
כיוון שכבר עגנו במקום זה ללילה, עשינו בו צלילת לילה, באותו האזור – אך מבלי להיכנס לתוך המערות. במקום שני גני אלמוגים יפה וגדולים – אחד בחלק הצפוני ואחד בחלק המערבי. ביניהם פיניקלים. בין הפיניקלים והאלמוגים – יש מרבצי חול רדודים בעומק של 10 מטרים, בהם ניתן לראות בעלי חיים ליליים מסתובבים, צדים, שושנות ים, תמנונים ומורנות יוצאות לאכול, חשופיות ניתן לראות יותר, ולעתים גם רקדנית ספרדיה, כמו שהיה בלילה הקודם.
 
גם דיונונים וסרטנים, לובסטרים, ניתן למצוא בלילה. אם כי ללא ספק כוכב הלילה של היצורים הקטנים הם השרימפסים, שאותם קל לזהות בזכות העיניים המנצנצות שלהם. הלילה נדיב מאוד לצולל הסבלני. לעתים גם מגיעים דגי ג'ק-פיש, ששוחרים לטרף ומחפשים אוכל זריז באלומות האור של צוללי הלילה.
 
כמו כן, ניתן לראות דגים ישנים. מומלץ לא להעיר אותם ולהפריע את שנתם. חלקם כמו תוכינונים, מכסים את עצמם בשכבה רירית המגינה עליהם מציד בכך שהיא מסווה את ריחם. אם הם יתעוררו ויזוזו – הם לא יוכלו לייצר שכבה חדשה, ועלולים להיטרף – או לא לישון לילה שלם. לעתים נדירות, מגיעים בלילה גם כרישים או דולפינים, המחפשים ציד. אולם לא ראינו כאלו בצלילה זו.
 
 

יום שלישי - שאב מקסור
 
הצלילה הראשונה בשעה שש בבוקר הייתה לאתר שאב מקסור – ריף המזכיר בצורתו את אלפינסטון. הוא מעין סיגר גדול וארוך עם צד אחד (דרומי) בעל "כתף" עם גן אלמוגים, אך הוא ארוך יותר. לעתים ניתן למצוא בכחול גם כרישים או מנטות, אך פחות נצפו באזור לונגימנוסים.
 
הכניסה לאתר עם הזודיאק בתחילת אחד הצדדים – בהתאם למיקום השמש והזרמים, ומבצעים צלילת דריפט לאורך הקיר בעומק, ומרדידים. במקרה שלנו כמעט לא היה זרם והייתה צלילה נעימה ויפה, עם דגי שונית, מורנות גדולות ועוד. לא נצפו דגים גדולים בכחול. בסיום, מעל גן האלמוגים הרדוד הזרם היה חזק מאוד והתחבאנו מפניו בין הפיניקלים, שם עשינו חניית בטיחות, ועלינו לספינה. הזרם קצת הקשה, והחכמים בינינו עלו לגובה הספינה ונהנו מהגנתה, ואילו החכמים פחות (אההם), שחו נגד הזרם עד שתפסו חבל שנשלח להם מהספינה.
 

אבו גלאווה
 
ריף גדול ומרשים בלב הים, שלוש שעות צפונית לשאב מקסור, שם יש מסביב קירות יפים, באמצע בקע שחוצה את אי האלמוגים לשניים, ובמרכזו ואדי יפה ורדוד עם קרקע חולית, כשמסביבו הרי שוניות מרשימות. ירדנו ושבנו לספינה. בירידה נכנסנו לתוך הבקע שחוצה את הריף לשניים ושחינו לאורכו החל מ-4 מטרים עומק, וכלה ביציאה ב- 12 מטר.
 
לאחר מכן יורדים לעומק 20 מטר, וממשיכים בין גן האלמוגים. ביציאה מהוואדי יש מרבץ של שושנת ים אדומה עם כמה שושנונים שמגינים עליה ("נמו"), ומשם אפשר להמשיך עם הזרם העדין דרומה, חזרה לספינה, תוך ששומרים על הריף הגבוה בצד שמאל שלנו. לקראת סיום הצלילה ישנה אונייה איטלקית טבועה, אוניית מפרש שעלתה על השרטון וטבעה, ונמצאת על צידה. הכל הוצא מתוכה ולא נשאר דבר זולת השלד, שמהווה בית גידול יפה ומרשים לאלמוגים רכים שגדלים בתוכה, ונותן בית מוגן לדגי השונית שבאזור.
 
 
ביציאה ניכר מעט זרם, אך ניתן להתגבר עליו בקלות ולטיין בחלק הגבוה של הריף, עד לסיום חניית הבטיחות והשיבה לספינה.
לאחר הצלילה הזו החלנו במסע של עוד 4 שעות צפונה, לאתר הצלילה האחרון שלנו באותו היום, בטרם נשוט לילה שלם עד לאלפינסטון – אחד מאתרי הדגל של דרום מצרים.
 
שיריניאט
זהו אתר צלילה רדוד כארבע שעות צפונית לאבו גלאווה, שנמצא ליד פארק ושמורת טבע על היבשה, ואי בשם דומה – וואדי גמאל – עמק הגמלים. אתר הצלילה מורכב משונית עגולה שבמרכזה עמק. יורדים למים עם הזודיאק בחלק האחורי ומבצעים צלילת דריפט לאורך השונית. מדובר בעומק מקסימלי של 20 מטר, כאשר יש המון המון מניפות יפות וגדולות ושוניות שעיקר היופי שלהן בעומק 10 מטרים. אין צורך להעמיק מעבר. הזרם מתון וקליל וניתן לעשות צלילת דריפט רגועה, ומדי פעם להיכנס לתוך הנקיקים והחרירים שמסביב, ה"מובלעות", שנמצאות ושוברות את רצף הריף. לא נצפו במקום דגים גדולים, אבל דגי שונית רבים וצבעוניים. מסיימים את הצלילה מתחת לספינה וניתן לעשות חניית בטיחות ולעלות ישר למעלה.


 

 

יום רביעי - אלפינסטון
 
 
לאחר שיט של לילה שלם, הגענו לפנות בוקר לאלפינסטון, אולי האתר הכי יודע ומוכר בדרום מצרים. לקראת סוף השנה – ספטמבר עד דצמבר – זו העונה של הלונגימנוסים, אושיאניק ווייט טיפ, שבאים למקום בחיפוש אחר אוכל, ולעתים נושכים גם מצופי סימון של מדריכים. לרוב הם מתרכזים בחלק הדרומי של האתר, במישור שנמצא בצידו הדרומי.
 
עתה, במאי, זו לא העונה של הלונגימנוסים, אבל בהחלט ניתן לראות לעתים להקות פטישנים שנמצאות במישור הצפוני של הריף, הנמצא בעומק של 40 מטר. מה שבטוח – שהיו פה הרבה יותר צוללים וספינות צלילה, מאשר דגים.

 
את הצלילה החלנו עם הזודיאק, בצד הצפון מזרחי של הריף, קרוב למישור. לאחר בדיקה של הזרם – קפצנו למים והגענו למישור, בחיפוש אחר פטישנים. לא רק אנחנו חיפשנו. מבלי להגזים היו במקום עשרות צוללים. חלק מהמדריכים זיהו זה את זה ובירכו לשלום, ואף נתנו טיפים אם להמשיך ישר או לפנות.
 
 
לאחר סיבוב במישור הצפוני שלא הניב דבר, החלנו בצלילה עם הזרם לכיוון דרום, מהצד המזרחי של הריף. כמובן שמדובר בקיר מרשים ויפה, מלא בדגה ובאלמוגים רכים וקשים. מדי פעם בכחול נצפה דג גדול, ואפילו נדמה לי שראיתי דג טונה שחלף אותנו. אבל לא נצפו כרישים. הזרם גרר אותנו לאיטו, לאורך הריף היפה, ולאט לאט הרדדנו. בערך לאחר 45 דקות סיימנו את הצלילה ושבנו לזודיאק.
 
מרסה שונה
שונה הוא אתר רדוד, חולי עם עשבייה תת ימית. הוא אינו מרשים או יפה במיוחד, אבל מוכר מאוד בכמות הצבים שנמצאת בו, ושניתן לצלול איתה. הוא נמצא קרוב מאוד לאזור מרסה עלם. הוא גם מוכר בכך שלעתים מגיע לשם דוגונג – פרת ים, שבאה ללחך צמחיה.
 
כשהגענו – עוד מהספינה, ראינו משנרקלים שרודפים אחרי פרת ים מסכנה, שבסך הכל רצתה לאכול ארוחת צהריים. עם זאת, לא נתקלנו בה במהלך הצלילה. ירדנו מהספינה אל תוך הקרקע החולית, ותוך רגעים מספר הראות הזכירה צלילה בזאב הים בתל אביב (או צלילה באילת באמצע סופה דרומית). הריאות נוראית, אבל מתוך מרבצי הערפל החולי, החלנו אט אט לעלות צבים לנשום, ושבו לצלול מטה כדי לאכול. הם לא מפחדים מצלמים או צוללים ומתעלמים בחינניות מקיומנו. במהלך הצלילה נצפו לפחות שישה, שבעה צבים, בהם אחד ענק בעל רוחב של מעל מטר, ועוד כמה קטנים יותר, אבל עדיין מרשימים בגודלם.
 
עם סיום הצלילה עם הצבים, פנינו מעט צפונה, וצללנו אל השונית הנמצאת במקום. השונית יפה מאוד, אם כי ניכר שהחול מבצע בה שמות, וגם פוגע בראייה. עשינו שם כרבע שעה נוספת, ושבנו לספינה.
 
עם סיום הצלילות, הצוות סייע מאוד בניקיון ושטיפת הציוד, והעלאתו לייבוש בדק העליון. לבינתיים המשכנו לארוחת צהריים, ולאחריה עוד הפלגה של כשעה – חזרה לפורט גאליב. הסתיים הספארי, אך לא פגו הזכרונות, התמונות היפות, המחשבות, והרצון פשוט להמשיך הלאה.
בספארי אחד קטן זכינו לפגוש כרישים רבים מאוד מסוגים שונים, שתי מנטות, ברקודה ענקית, לא מעט צבים, בהם גם גדולים, והמון דולפינים מסוגים שונים. חווייה מרגשת ומרטיטת לב, שללא ספק הצדיקה את ההשקעה.
 
בסופו של דבר, הבחירה בספארי פרטי, במסגרת ספינה קטנה ומתוקתקת הוכיחה את עצמה – הן מבחינת תנאי הספארי עצמם, והן מבחינת הצלילות ובעלי החיים שנצפו. חלק מהלב שלי נשאר בסנט ג'ון.
 
הצב האחרון בצלילה האחרונה מלווה אותנו בדרך הארוכה הביתה
 
עוגת יום הולדת מושקעת וטעימה
ההשקעה באורחים הייתה מורגשת, למרות שהיינו רק 11 צוללים, ויכולנו להיכנס לתוך סירת זודיאק אחת – הצוות הקפיד תמיד להוריד את שתי סירות הזודיאק למים, כדי שיהיה לא צפוף. טארק, מדריך הצלילה, פיקד על הספינות, וידא את הזרם, את המיקום ואף את מיקומם של צוללים אחרים מספינות אחרות, כדי שלא נתנגש בהם בדרך, במקומות צפופים. הציוד תמיד נשטף, נקשר, סודר, נתלה וטופל היטב, ותמיד קיבלתי נייטרוקס של 30-32 אחוז חמצן, ולא פחות מכך.
 
בין לבין היו ארוחות ביניים שכללו פיצות, טוסטים ואפילו סמבוסק גבינה שהשף טרח והכין לכל האורחים, לנשנש בין הארוחות. בסלון תמיד היה ניתן למצוא בקלאוות, פיצות, טוסטים, מתוקים, עוגיות ומקלות מלוחים למי שחפץ לנשנש יחד עם קפה או תה.
 
בכל יום החדר נוקה ופעמיים במהלך הספארי הוחלפו המצעים והמגבות. אף המגבות ראויות לציון – קיבלנו מגבות למקלחת ומגבות לאחר הצלילה, בגודל של שמיכת חוף גדולה. מגבת מפנקת, רכה ונעימה שאפשרה להתכסות ולהתנגב בקלות לאחר כל צלילה או מקלחת. 
 
נראה שההשקעה האישית בכל אורח ואורח מהותית יותר מורגשת, מאשר בספינות של אופרציה גדולה ונרחבת, שלעתים מארחות אף 30 אורחים בספינה אחת צפופה. אמנם זו לא הספינה הכי יפה או הכי חדשה שראינו בטיולנו בדרום מצרים, אבל היא הספינה שהכי דואגת לצוללים שעליה, ומוודאת שכל אחד ואחד מהם מרגיש בבית – כאילו הוא הלקוח החשוב ביותר שלהם.

חדר סטנדרטי במפלס התחתון של הספיה
 
החלל המרכזי של הספינה הכולל את חדר האוכל פינת התדריכים והבר
 
לפרטים והזמנות: 
https://de.divesaphir.com
info@divesaphir.com
 
גרסת הצלם



כך זה נראה מקרוב

 
יצאתי עם דורון להביא את מראות דרום הים האדום. המחשבה הראשונה בהכנות לטיול הייתה מה המיוחד באזור זה ואיך להביא זאת לקורא בצורה המיטבית .אחרי שני ביקורים קודמים באזור הכנתי רשימה של הדברים המיוחדים ומאפיינים:
אתרים בלב ים המשלבים ריף צבעוני ומים כחולים של אוקיאנוס פתוח
חיות ויונקים גדולים האופיינים לים פתוח
קירות אנכים עד לעומקים לא ספורטיביים
מיעוט (יחסי) של ספינות צלילה וצוללים – מה שהתברר כמדויק חלקית
מצילומי המקרו החלטתי להתעלם מהסיבה העיקרית שצילום זה קשה מאוד בצלילות מספינה ובקבוצה מאורגנת.
ההחלטה הייתה עדשה רחבה עד עדשת עין הדג מלאה (היוצרת את התמונה העגולה במסגרת שחורה ). הסיבה העיקרית היא לתפוס את גודל הריף והקיר גם במחיר של עיוות     התמונה-מעבר לחיבה היתרה שלי לתמונות רחבות ככל האפשר.
ברוב התמונות השתדלתי לכלול גם צוללים כדי לקבל קנה מידה ויחס צולל-ריף.
 
נושא החיות הגדולות הוא בעייתי יותר, חלק ניכר מהמשיכה של האזור הוא האפשרויות למפגש עם היצורים הגדולים של הים וכאן עם העדשה הרחבה שלי המשימה היא מורכבת יותר ודורשת קירבה גדולה מאוד לאובייקט.היו לנו מפגשים מדהימים עם כרישים מנטות דולפינים (אפילו בצלילה אחת ) אבל כשכל הקבוצה יצאה נלהבת מהמפגש אני הייתי מאוכזב כי המרחק מהם לא אפשר תמונות איכותיות מספיק. אז אני מצרף תמונות מנסיעות קודמות באזור זה.
 
באשר לספינה והתאמתה לצלמים: היום כמעט כל צולל יורד למים עם מצלמת ׳גופרו׳ או מצלמה קומפקטית אחרת התלויה על המאזן וברמה זו אין בעיה יש עמדות טעינה בכל מקום יש בריכת שטיפה. למצלמה dslr גדולה במארז + שני פלשים וציוד נלווה נוסף דרוש שטח התארגנות וטיפול גדול יותר. כיוון שהייתי הצלם היחיד בהפלגה זו עם מצלמה גדולה, היה לי מספיק מקום והצוות אחרי הסבר קצר עזר בכל מה שקשור למסירת המצלמה וקבלתה אחרי הצלילה. גם עם היה צלם נוסף עם ציוד דומה היינו מסתדרים, אבל ליותר משני צלמים הייתה יכולה להיווצר ׳בעיית נדל"ן׳ על סיפון הספינה, שהייתה דורשת פתרונות יצירתיים.
 
גילוי נאות: הכותב והצלם היו אורחיו של דמיטרי בעל הספינה.