כל אלה שביקרו בקפריסין וצללו על הזנוביה (ובאמת, איך אפשר לבקר בקפריסין בלי לצלול שם), כמובן ששמעו את הסיפור שמסתובב לו בקרב נהגי המוניות ובטברנות על החוף, שהמוסד עמד מאחורי הטבעתה של הזנוביה - הספינה שהובילה מעבר לכלבי מרוץ, טילים ואורניום כשהיעד היה סוריה...
מאז, הזינוביה הפכה לאתר צלילה מבוקש אליו מגיעים עשרות אלפי צוללים בשנה. נראה שהכל בעצם כבר ידוע עליה ועל גילויה ועל החיבור הישראלי אליה, אבל, הנה, בשיחה מימי סגר, עם שמוליק משיח מדריך צלילה שהקים את מועדון הצלילה בנביעות ולאחר מכן שימש כמנהל מועדון ׳מנטה׳ עולה כי חבורה של שלושה ישראלים שהלכו לחפש ״מטבעות זהב בגודל המבורגר״ היו הראשונים שצללו על הזנוביה כמה ימים אחרי שירדה למצולות. הסיפור שסיפר שמוליק היה טוב מכדי שיישאר רק ביננו, אז, הנה הסיפור התמים והמדהים (ויסלחו לי הנפשות הפועלות, אם הציטוטים לא הכי מדוייקים...):
"אני בדרך לקפריסין", פלט דני, בחור צנום עם שיער ארוך ומתולתל, תוך שהוא עסוק בהרכבת וסת על מיכל של 12 ליטרים.
"אתה מה?" שאל שמוליק כשהוא מחליק מדלפק מסירת הציוד המוגבה אל קרקע הבטון של מועדון הצלילה.
"מה ששמעת, אני נוסע להתחתן עם שילה".
"למה קפריסין?" הקשה שמוליק.
דני הביט בו בחצי חיוך "כי לא מחתנים גויה ויהודי בארץ הקודש"...
שמוליק, רזה ושרירי, לבוש מכנסי ג'ינס קצרים ויחף, לא הופתע מדבריו של דני. הרי זה היה כרוך אחרי חברתו שילה כבר זמן מה. הוא גם ידע שדני מתכוון לכל מילה, ולשנות את דעתו אפשרי, כמו למצוא בתולה בחדר יולדות...
"אוקי, אני בא אתך ביחד עם גייל".
לדני היה ברור ששמוליק יתלווה אליו אחרי שנים של חברות ועבודה משותפת במועדון הצלילה נביעות שבסיני.
הכל התחיל עם החתונה של דני
שורפים 4 ימים
טיסה קצרה הביאה את שני הזוגות לנמל התעופה של קפריסין ומשם המשיכו למלון נחמד שבו שהו במשך ארבעה ימים ולילות.
לרנקה מקום נחמד, עם עירייה נחמדה, שמשיאה אזרחים ישראלים באופן קבוע, כמו גם מסעדות טובות וים צלול. להתחתן לוקח משהו כמו שעה, כך שנשארו כארבעה ימים להרוג שם. אחת הדרכים הייתה שיטוט סתמי באי. גם שחיה ובדיקת יסודית של כל המסעדות בלרנקה היו אפשרויות. והעיקר: משחקי הווידאו שהיו חדשים לשני הצעירים שהגיעו ממדבר סיני שכוח האל.
שעת צהרים, יום חם, והחבר׳ה ישובים בטברנה של מסעדה על טיילת החוף. הצצה בתפריט ונפנוף קל ביד, הקפיץ לשולחן בחור צעיר שקיבל את ההזמנה.
דני נעץ מבט גלוי בידו השמאלית של הצעיר שענד שעון צלילה כזה 'של הבּיוֺקֵר'...
"אתה צולל?"
"לא," השיב הבחור, "רק צלילות חופשיות".
"ומה רואים בצלילות האלה?" שאל דני.
"לא הרבה. אבל אני מכיר מישהו שמצא מטבע זהב בגודל של המבורגר..."
שמוליק שהיה שקוע בספירת זבובים, התעורר בבת אחת, "מצא מה?" שאל בקול מעט יותר גבוה מהרגיל.
"מטבע זהב בגודל המבורגר" חזר הקפריסאי באדישות על דבריו.
"נראה לי שהחתונה הינה עניין משני בהמצאות שלנו כאן", סינן שמוליק בעברית מבן שיניו כשהוא מביט בעיון בזבוב על השולחן בתקווה ששילה וגייל חברתו היפהפייה לא הבינו את דבריו.
הוא המשיך באנגלית, מלא בחיוניות: "מה שמך? אני שמוליק, והבנות הן גייל ושילה וזה דני. אתה יודע איפה צלל הבחור?" שאל כשהוא מפגין את החיוך הכי ידידותי שלו.
"שמי קיריאקוס, ואני הבן של בעל המסעדה. אין לי מושג היכן מצאו את המטבע, אבל אני חושב שאוכל לשכנע את הבחור שמצא שיגלה לי".
שמוליק הביט בדני, "אתה מבין את זה ברוך?"
דני הבין...
בתוך זמן קצר הובטח לקיריאקוס קורס צלילה בנביעות תמורת מידע על מיקום מציאת המטבע ותכנון הפלגה חזרה לאי כשבוע לאחר סיום קורס הצלילה. המסעדה הפכה לפייבוריט של החבורה שהפגינה חיבה הולכת וגוברת לקיריאקוס. וזה הפליא בהנחות עבור הארוחות שאכלו...
בדרך לזהב האבוד
דני ושמוליק נשאו מדחס ממועדון הצלילה תוך גניחות של מאמץ והניח אותו על החול.
שמשון הרים את המדחס הנייד והניח אותו כלאחר יד על הנגררת. שמשון היה בחור מגודל שהרוויח בירות בהכרעה של כל גדוד המילואים במחנה הצבאי הסמוך נואיבה ב'הורדת ידיים'. שמשון היה מניח ארגז בירה ריק ליד רגלו הימנית, ובתוך זמן קצר היה ממלא אותו בתרומות של כל בישי המזל שניסו להנמיך אף במעט את זרועו האימתנית.
וכן, שמשון, אחיו הצעיר של שמוליק, היה 'הכרחי' למבצע. איש גדול, חזק, אבל בעיקר בעל מרצדס אדומה בעלת וו גרירה.
המדחס הועמס ראשון ואחריו מכלי הצלילה, ציוד הצלילה האישי, מעט בגדים ואפילו נעליים - פריט שלא היה בשימוש בנביעות שבסיני.
נסיעה של כשש שעות הביאה את החבורה לנמל חיפה. שם העמיסו את המכונית והנגררת על הספינה בדרך לקפריסין. לאחר מכן תפסו עמדות במקום שבו יכלו לצפות אל הסיפון התחתון - אל הרכב עם הציוד.
צפירות ותמרוני העגינה של המעבורת העירו אותם.
השלשה התיישבו במכונית, עברו את מכשולי ההגירה והמכס והגיעו לכביש המוביל מלימסול ללרנקה.
"ראבאק ארס," פלט שמשון שנהג ברכב, "מה קורה לנבלות האלה?"
"סע בצד שמאל״, צרח דני במלוא גרונו.
נהיגה בשמאל הדרך במכונית בה גם ההגה בצידה השמאלי, התגלתה כחוויה כמסמרת שיער.
הנסיעה התנהלה כאשר גופו של שמוליק מתנשא מחוץ לחלון הימני על מנת לזהות אפשרויות עקיפה והימלטות מהתנגשות חזיתית.
לאחר נסיעה מורטת עצבים הגיעו לפתח המסעדה בלרנקה, שם חיכה להם קיריאקוס עם חיוך רחב.
"חשבתי שלא תגיעו".
"היית מת," ליחשש שמשון כשהוא מחייך ולוחץ את ידו של הקפריסאי בעדינות.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד
קצת שיפטלייה וקצת אוזו זיבניה, חיממו את המפגש.
באנחתה ששררה לאחר הארוחה נזרקת פצצה: "אימי יהודייה" אמר קיריאקוס. "אבי התאהב בה כאשר גורשה מפלסטינה והייתה במחנה הפליטים הבריטי באי..."
החברים הביטו זה בזה בהלם מוחלט.
"מה לעזאזל הסיכוי?" אמר דני בשקט.
את הדומיה שהשתררה למספר שניות פילחה מכה עזה על השולחן שהקפיצה את הכוסות והבקבוקים.
"you are one of us" שאג שמשון וכיווץ את קיריאקוס אל כתפו והופך אותו ממידת M למידת S.
"נכון" צרחו כולם תוך תיפוף היסטרי על השולחן.
קיריאקוס חייך במבוכה וניסה לחזור למידתו המקורית.
דירה מרווחת נשכרה עבור הקבוצה בכפר קטן קרוב ללרנקה.
"גרור את ידידך איש ההמבורגרים המוזהבים הנה מחר. נתחיל לצלול על הבוקר," אמר שמוליק כשהוא מניח את ידו על גבו של קיריאקוס בג'סטה חברית.
"דקסי" השיב הבחור, איחל לילה טוב לכולם, ועזב את הבניין בן שלוש הקומות.
ארוחת הבוקר נאכלה בדממה. שיחות מעמיקות לא נהוגות בבקרים של כאבי ראש מ-hangover...
"צריך להוציא את הזיבניה מחוץ לחוק," המהם שמוליק, "ראבאק, כמה כאבי ראש טמונים במשקה העשוי מחרצנים של ענבים."
קיריאקוס הגיע, פניו נפולים משהו.
"תכף נשמע סיפור," אמר דני "...הי קיריאקוס "how are you?"
הצעיר השפיל מבט באי נוחות.
"הוא לא רוצה לבוא. הוא מפחד ממשטרת התיירות, ואני חושש שהוא סיפר להם עלינו."
"שיט," גיחך שמשון "כל החרא הזה ובסוף כלום."
"אוקי" אמר שמוליק, "יש לך פחות או יותר מיקום? משהו ששמעת?"
קיריאקוס התיק את מבטו מקצות נעליו,
"לא בדיוק, הוא רק רמז לי משהו".
ניכר היה שהבחור מנסה לשפר את מצבו עם מידע לא הכי אמין.
"בסדר, בואו נעמיס את הציוד. אנחנו כבר כאן, ננסה כמה גיחות. אולי יתמזל מזלנו."
שמשון ודני הנהנו בחוסר רצון והתחילו לארגן את הציוד בנגררת.
"אל תסתכלו, אבל את הברנש הזה במכונית הלבנה ראיתי כשיצאנו מהבית." שמוליק הרים מיכל צלילה מהנגררת והבליח ממבט מהיר למכונית שחנתה כעשרים מטרים צפונה מקו המים.
"הוא היה גם מול המסעדה הבוקר," השיב שמשון.
החבורה הבחינה במעקב אחר כל צעדיהם. בבוקר בעוזבם את הדירה בכפר, בארוחותיהם במסעדה ובמיוחד על החוף בכניסתם למים וביציאתם מהצלילות. גם היה די ברור שהעוקבים לא מנסים במיוחד להסתתר.
ביום הרביעי הצטרף אלמנט נוסף לעוקבים הקבועים, שהיו ללא ספק אנשי ביטחון קפריסאים בבגדים אזרחיים.
"ערבי ללא ספק," אמר שמשון, שחלק ניכר מחייו בילה בחברת הדייגים הערביים בעכו.
מאותו יום נעו השלושה כשרובי הדיג הונחו דרוכים ובהישג יד ביום ובלילה.
הצלילות העלו חרס, המון חרס... כדים שבורים ללא סוף, עמודים מפוסלי כותרת, רצפות מסותתות - עתיקות שהיו מרטיטות לב כל חוקר עתיקות ישראלי והיו דבר של מה בכך בקפריסין.
לבסוף הגיעה החבורה למסקנה שיתכן ומציאת המבורגרים מזהב הינה משימה המתאימה למשלחת מקצועית יותר מאשר כמה נערי חוף ממדבר סיני ומדריכם המקומי הבלתי מלומד.
.jpg)
הוחלט להפסיק את החיפושים.
שמוליק עזב את המסעדה לאחר הארוחה.
"אני הולך לעשות סיבוב, אחזור בזמן לנסיעה לדירה."
הוא קם ממקומו יצא ממרפסת המסעדה והחל ללכת ברחוב המקביל לטיילת שהיה עמוס בחנויות אופנה, בכוונתו לקנות מתנת פיוס לחברתו גייל שנשארה בנביעות.
לאחר מספר מטרים ראה השתקפות בחלון הראווה של חנות בגדי נשים - פרצוף מוכר: "הערבי." סינן בלחש לעצמו.
"הברנש הזה לא נראה כשייך לשלטונות הקפריסאים. נראה יותר כנציג של ידידנו מהפת"ח. הגיע הזמן לעשות משהו בנידון."
שמוליק האיץ צעדיו ופנה בחדות שמאלה לא לפני שראה את העוקב חוצה את הכביש ורץ למדרכה בה הלך הוא.
שמוליק פסע מספר צעדים נוסף, נעצר, הסתובב, וחזר בריצה לפינה אותה עקף רגע לפני כן תוך שהוא מחשב את זמן המפגש בין אגרופו לבין פרצופו של הערבי.
הטיימינג היה גרוע, שמוליק פנה ימינה בפינת הרחוב. הערבי שהאיץ בכדי לא לפספס את העיקוב, היה במרחק של כשישה מטרים מהפינה מנסה בכל כוחו לבלום. ואז עוצר, מסתובב ובורח.
"בן זונה בר מזל," פלט שמוליק וחזר למסעדה בידיים ריקות ואגרופים לא חבולים.
החלטות, החלטות
באותו ערב ישבו הארבעה בדירתם שבכפר מדברים מעט שותקים הרבה ושותים עוד יותר הרבה.
"שמעתם על האנייה שטבעה אתמול?" זרק קיריאקוס לחלל האוויר בניסיון לעורר את מצב הרוח העגום.
השלשה הפנו אליו את מבטם בעצלתיים.
"איזו אניה?" שאל שמשון בטון משועמם.
"אניה שטבעה לפני כמה ימים. בערב צפה, בבוקר נעלמה."
דני הביט בקפריסאי בהתעניינות.
"מה היה מטענה?"
"לפי השמועה משאיות וכלבי מרוץ."
שמשון ניסה להסתיר גיחוך. "וואלה? כלבי מרוץ? אולי צריך לבדוק מה זה אומר."
קיריאקוס הביט בו בבעתה, "no way man...לא נותנים לאף אחד להתקרב לשם..."
"וזו סיבה בהחלט מספקת מדוע דווקא צריך לבדוק," אמר שמשון בחיוך.
למחרת הגיעה החבורה למרינה בניסיון לשכור ספינה שתוביל אותם למקום הטביעה. איש מבין הדייגים לא הסכים להשיט אותם. וכולם היו נסערים לשמע הבקשה. הדייגים סרבו בכל תוקף וגם ניסו לשכנע את הארבעה לנטוש את תוכניתם.
לבסוף הצליח קיריאקוס לשכנע בעל סירת דייג גדולה להחכיר להם את ספינתו לנהיגה עצמית לאחר שסיפר שהם מתכננים שייט שקט של שיזוף ושחיה. לאחר שיט קצר הגיעה הקבוצה לחוף הכפר שם הצטרף אליהם חבר מקומי נוסף שעזר להעמיס את ציוד הצלילה על הספינה.
העוקבים לא נראו בשום מקום.
הים היה שקט וצלול בצורה מפתיעה, על אף המידע הקלוש שקיבלו מהדייגים הגיעה הספינה לאזור המשוער ולהפתעתם על אף שהאנייה נחה בעומק של כארבעים מטרים, ניתן היה לראות את בבואתה על פני המים החלקים למשעי. הייתה זו תמונה מרהיבה ונדירה שהעתיקה את נשימת הצופים.
העוגן הושלך וארבעת הצוללים, שמוליק, שמשון, דני וקיריאקוס, קפצו למים. חברו הקפריסאי של קיריאקוס נשאר על הסיפון.
קופצים למים
ירידה מהירה לעומק על מנת לחסוך זמן תחתית הביאה אותם לאניה. הצוללים חדרו דרך דלת גשר הפיקוד שהייתה פתוחה לרווחה. החדר היה גדול ומודרני, וקירותיו מצופי ריפוד. לא היה כל ספק, האניה הייתה חדשה לגמרי. אך על אף שהכל היה עדיין חדש ומבריק, כל ריפודי הקירות והמושבים היו קרועים כאילו מישהו חיפש את מה שהיה מוסתר בין הריפוד לקירות החדר. שמוליק קשר שתי כורסאות שהיו שלמות לחבל העוגן. הן נראו לו כמתאימות להפליא לבית הוריו של קיריאקוס וישמשו כמזכרת וכמתנת תודה על האירוח הנדיב.
כשיצאו מגשר הפיקוד ושחו לאורך הסיפון, הצביע שמשון על מנעולי המחסנים שהיו לא רק נעולים אלא גם מרותכים. מה שהעלה חשד שהמטען היה יקר יותר מאשר כלבי מרוץ עם מישהו טרח לרתך מנעולים בעומק ארבעים מטר.
על הסיפון העליון נראו כמה סירות הצלה משוכללות שלא נעשה בהם שימוש והן נותרו טבועות כשהן מרותקות למקומן.
לאחר איסוף מהיר של עוד כמה מזכרות כמו ציוד ניווט ומנורות נחושת שנעקרו ממקומן, סימן שמוליק שהגיע העת לעלות לתחנת הדקומפרסיה.
תוך כדי העלייה המתונה לאורך חבל העוגן הצביע שמשון כלפי מעלה. נשמע רעש מנוע דיזל וקרקעית של ספינה גדולה התנודדה צמוד לספינתם. בזכות המים הצלולים ניתן היה לראות דמויות של אנשים שמציצים מעבר לדופן הספינה.
שמוליק עלה אל פני המים ומיד חזר לקבוצה מסמן 'משטרה' עם שלש אצבעות על שרוולו השמאלי כאות לדרגת סרג'נט. הוא זרק את סט הסכו"ם היפהפה שהשאיל ממטבח האניה וסימן לשאר לעשות כמוהו. מפל של חפצים נוצצים עשו את דרכם חזרה לאניה. לא היה להם שום ספק שניתן היה לראות את 'ההצגה' מספינת המשטרה.
הארבעה טיפסו לספינת הדיג תחת עיניהם הבוחנות של השוטרים על ספינת השיטור הימי. עינו של אחד מהם קלטה את מצלמת הניקונוס של דני.
“You give me camera" צעק השוטר לעבר דני.
"אל תמסור לו. אם תמסור לא תראה אותה יותר" לחש לו שמוליק, ובאנגלית אמר
“I'll give it to you in the police station.”
השוטר הושיט יד עם אצבע מורה "You give me now" צעק.
"We'll follow you to the port" ענה לו שמוליק.
השוטר פתח ארגז שהיה צמוד לקבינת תא ההגה והוציא משם תת מקלע שנראה כמו 'קרל גוסטב'.
בשלב הזה היו קיריאקוס וידידו בשלב של איבוד נוזלים לא רצוני.
"תן לו, תן לו" לחש חברו של קיריאקוס בקול רועד.
"You give me" צרח השוטר.
"YES, yes in the station" ניסה שמוליק להניח את דעתו.
השוטר התכופף, הוציא מחסנית מהארגז וטען את הנשק.
“You give?” שאל בקול מאיים.
“But of course, Sir” ענה שמוליק והורה לדני למסור את המצלמה.
דני הניע את המנוע וסימן לשמשון להרים את העוגן, שמשון ניגש לחרטום אבל נעצר על ידי שמוליק שהעביר אליו סכין צלילה.
"נגד עין הרע" הסביר לאחיו. שמשון הבין מיד שלהרים עוגן עם שתי כורסאות מסובך מכל זווית שתיבחר...
בקלבוש
במרינה קיבלה אותם משלחת של קציני משטרה ובלשים לובשי אזרחית והחמישה הובלו לאחר כבוד לתחנת המשטרה בשיירה של ניידות.
בתחנת המשטרה העבירו אותם לתאי חקירה נפרדים ובמשך שמונה שעות חזרו שוב ושוב על שאלות כמו "מי המפקד שלכם?" או "מי שלח אתכם?" התשובה של הישראלים הייתה שוב ושוב "באנו לחפש מטבעות זהב." זו הייתה האמת. שני הקפריסאים לעומת זו התחננו על חייהם וחזרו וטענו שהם לא יודעים דבר על מי הם חבריהם להרפתקה ומה מניעיהם האמיתיים.
שלושת הישראלים לא נבהלו אך גם נמנעו מלהודות בטיפשותם.
הקפריסאים הבהילו חוקרים מומחים מכל קצוות האי ולא הרפו.
"איך ציידי אוצרות שאתם טוענים שאתם צוללים ללא ציוד מקצועי?"
"לשם מה רובי הצלילה?"
"היכן מגלי המתכות?"
"לא מצאנו שום מפות או תוכניות אחרות בחיפושים שערכו בחדרכם שבכפר או בביתו של קיריאקוס."
הישראלים חזרו שוב ושוב על האמת.
"אנחנו בסך הכל צוללים תמימים שנואשו ממציאת המבורגרים מזהב והחליטו לבדוק את מצבם של כלבי המרוץ במעמקים.
החוקרים התחלפו בניהם במשמרות של שעתיים בעוד הנחקרים שהו בנפרד בחדרי חקירות שונים.
תוך כדי החקירה למדו הנחקרים ששם הספינה זנוביה, ושהיא הייתה בהפלגת הבכורה שלה. נדמה היה לשמוליק שהוא שומע מלחשושי החוקרים שהספינה נשאה מטען של טילים. שמשון שמע שיעד הספינה היה סוריה ואילו לדני נדמה היה שה'ערבי' נכנס לחדר החקירות וישב והקשיב בצד.
בסופו של דבר התייאשו החוקרים.
הדרכונים הוחזרו לישראלים על ידי חוקר חמור סבר עם שפם דק.
"אתם מגורשים והוצא נגדכם צו איסור כניסה לקפריסין."
יום ההפלגה הגיע, הפרידה ממשפחתו של קיריאקוס הייתה מרגשת עם סממנים קלים של שמחה על עזיבתם של הישראלים שזעזעו את מימי השלווה הקפריסאית .
לפני העלייה למעבורת ניגש החוקר המשופם לשמוליק, הביט בו בעין בוחנת והוציא חותמת ממגרת שולחנו, וכמי שזמנו בידו ערם אותם לחבילה מדויקת, השתהה מעט, החתים בכל דרכון חותמת אדומה גדולה והושיט אותם לפנים.
שמוליק שלח ידו לקבל את הדרכונים. המשופם חמור הסבר משך את ידו אליו וסינן בין שיניו
“Who send you?”
שמוליק הביט בו בחיוך,
"come on...”
האיש מסר לו את הדרכונים ולפני שעזב את החדר הסתובב שמוליק ושאל "כמה זמן אסור לנו להגיע לקפריסין?" "שנתיים לפחות," ענה חמור הסבר וחיוך רחב נמרח על פניו.
בחור נחמד אחרי הכל חשב שמוליק שחייך חזרה, נפנף בידו וירד למרצדס האדומה שחיכתה לו עם דני ושמשון.
פינאלה ספרותית
שמשון נהג דרך שער היציאה מנמל חיפה.
"אנחנו חייבים לדווח על החקירה. לא סתם הקפריסאים השקיעו כל כך הרבה מאמצים."
דני הצביע לכוון מזרח.
"אולי בבסיס חיל-הים יתעניינו בנו? המודיעין נשמע כמקום הגיוני לספר בו את סיפורינו."
שמוליק הביט בסגן שעמד מולו.
"אולי כדאי שנדבר עם מישהו בעל דרגה קצת יותר גבוהה?"
הסגן נכנס למשרד השכן והם שמעו אותו מדבר בטלפון. לאחר כעשר דקות נכנסו שני קצינים נוספים לחדר.
"שלום, שמי יונה וזהו סגני יוסי."
השלושה הביטו בקצינה התמירה שנראתה מצודדת מאוד במדי סגן-אלוף של חיל-הים. הקצינים הקשיבו לשמוליק שהחל בסיפורו. יונה עצרה אותו לאחר שלושה משפטים.
"זנוביה אמרת?"
היא חייכה אל שני הקצינים האחרים.
"אנחנו יודעים את כל מה שיש לדעת על האנייה הזו. תודה שבאתם אלינו."
שבועיים לאחר שחזרו מההרפתקה בקפריסין לכפר-הנופש נביעות, נכנס דני בסערה לבר ובידו מעטפה גדולה.
"שמוליק, שמשון, בואו מהר. זה הגיע היום בדואר".
האחים קרבו לדני מושכים בעקבותיהם סקרנים אחרים. דני הוציא עיתון גדול מהמעטפה.
"קיריאקוס שלח לנו עותק של היומון סייפרוס טיימס, הביטו בכותרת."
הוא שטח את העיתון על השולחן. הכותרת הראשית זעקה:
נתפסו צוללי קומנדו ישראלים
בהמשך הכתבה נכתב:
קבוצה של צוללי קומנדו ישראלים נתפסה אמש תוך ניסיון צלילה לאונייה לובית טבועה. האנייה הובילה מטען של טילי ים-ים שנרכשו עבור הצי הסורי. טביעת האנייה לפני זמן קצר בפתח נמל לרנקה אפופה במסתורין.
