המסע אל לב האוקיינוס הלא חוקי

״בוב בארקר״, הטלטלה לה במים הגועשים. הכיוון – הפלגה ממדינת בנין לגמביה. מסעו הראשון של בר פארן במסגרת ארגון ״סי שפרד״, אחד מתוך כמה, שהביאו אותו למפגשים חזיתיים עם עם דייגים לא חוקיים, לא מעט לילות סוערים בלב ים ומלחמה חסרת פשרות על שלום האוקיינוס והחיים שבו .  

ה"בוב בארקר", היא אחת מספינות הדגל של הארגון, נבנתה בשנת 1950 לצי צייד לווייתנים נורבגי, ולמרבה האירוניה היא משמשת כיום להצלת חיים באוקיינוס, מאנטרקטיקה ועד לאיי פארו שבצפון האטלנטי ומערב אפריקה.

ה"בוב בארקר" בדרכה בין בנין לגמביה 

בשנת 2009, ממש דקות אחרי שהשתחרר מהצבא, ירד בר פארן, אז - מדריך צלילה צעיר, לאילת, למועדון ׳מנטה׳ והתחיל להדריך צלילה במועדון: "העולם התת ימי והחיים על הים שבו אותי בקסמם, הקצב הייחודי הזה של העולם המונע ע"י הרוח, הגאות והשפל אחז בי במלוא עוצמתו". לאחר שנתו הראשונה כמדריך צלילה באילת, יצא למסע ראשון של "אחרי צבא" וחצה יחד עם חבריו את אפריקה. באותו מסע הגיע גם לאיי סיישל באוקיאנוס ההודי, שם עבד על סירות מפרש בתור עובד סיפון ומדריך צלילה והתאהב גם בעולם השיט. 

"משם חזרתי לאילת לעוד עונה וכך המשכתי, מטייל בחורף בחלקו הדרומי של הכדור ובקיץ חוזר לאילת כדי להדריך", מספר בר. "מסעותיי לקחו אותי מאפריקה לאוסטרליה משם לאסיה ויבשת אמריקה, ובסוף שנת 2013 יצאתי להפלגה במימי האוקיאנוס הפסיפי יחד עם חברי חן מילוא, למסע ימי אגדי שבסיומו החלטנו לפתוח מועדון צלילה בשם "צלילוּת".

"באותה תקופה, מצאתי את עצמי מלמד מאות חניכים על הבעיות מהן סובל האוקיינוס. מדבר על הפלסטיק, על זיהום, וגם על דייג יתר. משהו בתוכי הרגיש שאני לא יודע מספיק, שאני מדבר על בעיות כאלה גדולות ולא ראיתי אותן במו עיני. אט אט התחילה לחלחל התחושה שאני רוצה לצאת מישראל ולהביט לתוך לב ליבה של בעיית האוקיינוסים – דייג יתר".
על ״סי שפרד״ שמע בר לראשונה מחברה שהתנדבה בארגון. "היא סיפרה לי על הפעילות שלהם במערב אפריקה ובמאמץ לאכיפת דייג לא חוקי. לא הייתי צריך הרבה יותר מזה כדי להבין שלשם אני רוצה להגיע". בר הגיש בקשה להתנדבות ובסוף 2019 יצא לשנת חופש מהמועדון וטס לבנין, מדינה קטנה הנמצאת במפרץ גינאה אשר במערב אפריקה, שם התחיל מסעו אל נבכי "האוקיינוס הלא חוקי". 

"באותו הלילה ליווה אותנו ירח מלא והים היה פלטה, כאילו חיכה לבואנו. שני שובלים לבנים ארוכים משתרכים מאחורינו, הסירות עשו דרכם אל הנמל במהירות, עוברות ליד דייגים על קאנו קטן שלא ממש הבינו מה פשר שתי הסירות שהרגע חלפו מול עיניהם.  בנמל חיכו לנו החיילים יחד עם "ג" - ישראלי מקיבוץ במרכז הארץ שמוביל את הקמפיינים של הארגון יחד עם פיטר האמרסטד,  הקמפיין דירקטור של הארגון בכל העולם. הם קפצו על הסירות יחד עם החיילים ובמהרה יצאנו חזרה אל הבוב בארקר והתחלנו את הקמפיין של חודש וחצי של פטרול נגד דייג לא חוקי במי גמבהי".

"לצד אותם דייגים מקומיים, מדינת גמביה, כמו מדינות רבות נוספות בעולם כולו, מכרה את הרשות לדוג במימיה לחברות דייג תעשייתיות .
בשנת 2020 הוציאה המדינה 76 רישיונות דייג לספינות דיג תעשייתי מכל העולם, אך בעיקר מסין - כשרב הדייג מתבצע בתחום המים הרדודים יחסית של המדף היבשתי. התוצאה: תעשיית הדיג נעשתה לאחד הענפים המכניסים ביותר בגמביה, אך יצרה בעיות חמורות ביותר לקהילות המקומיות. ספינות דיג תעשייתי קורעות את רשתות של הדייגים ופולשות לתוך האזורים שהוגדרו כאסורים לדיג תעשייתי, משום שאין מי שיאכוף אותם, ספינות הדיג התעשייתיות עושות כל העולה על רוחן, פוגעות פגיעה אנושה בקהילה המקומית והמערכת האקולוגית לא מספיקה להשתקם, וכך נוצרת הבעיה של דיג יתר" 

דיג יתר הוא מצב שבו פעילות דיג מקטינה את אוכלוסיית הדגים עד לסף הפוגע ביכולת ההחלמה וההתחדשות או במילים אחרות קצב הדיג מהיר מקצב ההתרבות של אוכלוסיית הדגים עד למצב או האזור אינו מסוגל לתמוך בעצמו  ובכך נוצר צמצום עד כדי הכחדה של מיני דגים, ואזורים שלמים ריקים מדגה.

"המצב הזה הוא תוצאה של דבר אחד פשוט- הביקוש לדגים בכל עולם, וכל עוד יש ביקוש כך חברות הדיג התעשייתי יעשו הכל כדי לספק אותו, ולמקסם את הרווח, כיום ספינות דיג יכולות להגיע לגודל של 150 מטר, מה שנקרא  Super Trawlers , הן גוררות אחריהן רשתות דיג שיכולות להכיל מאות טונות של דגים. וכשאזורים שלמים בהן נהגו לדוג במשך דורות על המדף היבשתי, ייבשו מדגים הן פנו לים העמוק, נעזרים בטכנולוגיות מתקדמות, וכיום ספינות אלו דגות עד לעומק של 3000 מטר, עומקים שידוע לנו עליהם מעט מאוד רק כדי לספק את הצורך בדגים. ותוצאות הן הרסניות, לים, לדגה ולנו בני האדם, שחונקים אט אט את האוקיאנוס".

"בגמביה כמו ברוב במדינות בעולם חוקקו חוקים שאמורים לשמור על מצב הדגה ולמנוע מצב של דייג יתר, החוקים האלו מגבילים את השימוש בציוד לא חוקי, כגון גודל וסוג רשתות,  מתייחסת לזנים אשר נמצאים בסכנת הכחדה, אזורים ותקופות דייג ומכסות דייג, וכמובן גם חובת הדיווח על כמות הדגים שעלו ברשת. אך מה שווים החוקים האלו אם אין מי שיאכוף אותם? לחיל הים הגמבי יש את אספקת הדיזל כדי לצאת לפטרול אחד בחודש, ושם בדיוק סי שפרד נכנסים לתמונה . דרך אגב, עניין האכיפה הוא לא נחלתה של אפריקה נטולת האמצעים בלבד. עד שנת 2018 גם בישראל הנושא היה פרוץ ביותר עד שהוקמה היחידה הימית של רשות הטבע והגנים."

יציאה לקרב

"הסירות מתמקמות מול גשר המכמורת כשמפקד הצוות של חיל הים הגמבי כורז לספינה שתתכונן לביקורת. צוות הביקורת יחד עם החיילים המקומיים עלה על הספינה והחלו בסריקות וחיפושים. אני כחלק מצוות הדק חיכיתי על סירת הגומי. מנסה לראות מתוך החשכה מה קורה שם על סיפון המכמרות הסינית. כעבור מספר דקות המכמורת מתחילה למשוך את הרשת, צוות הדייגים המקומיים עובד במרץ , ואז  רשת כבדה עמוסה בדגים עולה לפני המים ומתגלה לעייני, ובבת אחת נשפכת על הסיפון, שקט לרגע, הדייגים מתחילים בעבודת המיון, ואז אט אט  שובל ארוך של דגים מתים הופיע מאחורי הספינה.

אחד ועוד אחד הם צפים על פני המים ביניהם זנים שראיתי לראשונה בחיי, דגים, שעד לפני רגע הייתי רגיל לראותם שוחים, על ריף שוקק חיים עכשיו צפים, מתים ללא ערך על פני המים. הדגים האלו נקראים שלל-לוואי (Bycatch) – כ-20% מכל רשת שעולה הוא שלל-לוואי, דגים שאין להם כל ערך בשוק או דגים אסורים למכירה, כגון דולפינים כרישים מחבטנים (תלוי בחוקי המדינה) ועוד, לכן הם מוחזרים מתים אל הים - בסך הכל כ- 20 מיליון פריטים שנלכדים ברשתות ומוחזרים מתים אל הים תחת ההגדרה של שלל-לוואי".  

עוד כריש מת שחוזר לים

"כעבור שעתיים הצוות חזר, זוהי ספינה שדגה באופן חוקי לחלוטין, לפחות בזמן שאנחנו ביקרנו עליה. באותו הלילה עברנו עוד 3 מכמורות, שהיו חוקיות לחלוטין, ובכולן אותו סיפור, אותה רשת גדולה שעולה מפני המים עמוסה בדגים ואותו שובל ארוך שמשתרך מאחור, באותם רגעים הרגשתי חסר אונים לחלוטין, איזה סיכויי יש לים מול מכונה שכזו?",  תוהה בר.

שלל דגים חוזרים מתים אל הים לים חזרה 

"איזה סיכוי יש לדייג המקומי? התחושה הזו ליוותה אותי עד כמעט סוף הלילה,
 עד אשר הסתכלתי על האופק ומולי מנצנצות עשרות מכמרות חורשות את קרקעית הים הלוך ושוב ומעלות ברשת כל הנקרה בדרכן. שם ברגע הזה הבנתי שאין מקום לחוסר אונים, שאנחנו במקרים מסויימים באמת קו ההגנה האחרון של הים, ואם אנשי סי שפרד ושאר האנשים בעולם שאכפת להם ירימו ידיים, אז לא יהיה מי שיעמוד לצד האוקיאנוס. "

הימים של בר על הספינה עוברים במהרה, בין מטלות הסיפון וליציאה לביקורות אין הרבה זמן לישון, הימים והלילות מתחילים להתערבב ביחד עם תנועת האוקיינוס.

תפקיד חדש

באותו הזמן, כש-ג' עוד היה על הספינה, באחת מהשיחות שלו יחד עם בר  על קפה טורקי בחדר האוכל של הבוב בשעת ערב מאוחרת, קיבל בר מ-ג' הצעה שהיה קשה מאוד לסרב לה: "ג', הציע לי ללמוד את תפקיד קצין המבצעים של הספינה ולהצטרף לקמפיינים נוספים בהמשך בתור קצין מבצעים", מספר בר. כעבור מספר ימים החליט בר להיענות להצעה והחל ללמוד את התפקיד.

"מעולם בכל מסעותיי לא ראיתי תנאי מחיה קשים כל כך, לרוב, לדייגים המקומיים, אשר מנוצלים ע"י חברות ענק אין אופציה טובה יותר, והם בטוח לא ה"רעים" בסיפור. בני אדם  שחיים בתת תנאים, ובמקרים מסוימים, בעבדות לכל דבר גם בשנת 2020, ללא מים זורמים או שירותים, צפופים בחדרים קטנים עשרה אנשים יחד שישנים על רצפת מתכת, בחום בגשם ובגלים, ללא יכולת לרדת מהספינה, ישנן עדויות על דייגים אשר נשארו 10 שנים בים ועוברים מספינה אחת לשנייה, כן, סחר בבני אדם, הוא חלק מעולם הדיג.

שם הבנתי שבתעשייה שמנצלת את הטבע, אין בעיה לנצל גם בני אדם, וכמה התמונה הפסטורלית הזו, שנמצאת בראש של רבים מאיתנו, שבה  הדיג מעכו שיושב על המזח  כל היום עם החכה כדי למכור כמה דגים למחייתו, רחוקה שנות אור, מהמציאות בשטח." מספר בר. 

הספינה השנייה נעצרה על שימוש בציוד דיג לא חוקי. הספינה שעוסקת בדיג הקפה, השתמשה בגודל רשת קטן, זאת אומרת שבמקרה הזה הם דגו דגים שלא הגיעו ליכולת התרבות. שוב סוג דיג שכזה פוגע באופן ישיר במערכת האקולוגית, בכך שאינו נותן הזמנות לדגה להשתקם. 

"המעצרים שביצענו בגמביה הם הקצה של הפעילות של הארגון. על כל מעצר ישנם אין ספור שעות של פטרול בלב האוקיאנוס, לילות ארוכים של ביקורות על ספינות דייג חלודות וחורקות, זוהי עבודה סיזיפית שרק אלו שבאמת מרגישים את תחושת השליחות עומדים בה." 

בתחילת חודש פברואר 2020 הסתיים הקמפיין הראשון, והצוות הגיע לאיים הקנרים למנוחה ושיפוץ ה׳בוב בארקר׳. 

בדיוק באותם רגעים, בהם מגפת הקורונה החלה להסתנן מסין לכיוון המערב, ירד בר מהספינה והמשיך במסעו למרוקו. שם, בחודש אפריל, כשהיה "תקוע" בסגר המרוקאי, מול נקודת גלישה חלומית למשך חודשיים, החליט יחד עם חן - שותפו להקמת וניהול מועדון "צלילוּת" לסגור את דלתות המועדון. הסדר החדש שנכפה על כל העולם שלח אותו בזרימה נעימה לעוד שני קמפיינים, בליבריה וגמביה ובחודש יוני 2020, הפליג בשנית למערב אפריקה. 

ומה למדת מהזמן הזה על הספינות? 

"אז כמו שאמרתי, כל פעולה משנה לא חייבים לסגור את העסק להתפטר מהעבודה ולקפוץ על הספינות של סי שפרד כדי לקחת חלק בשמירה על הים.

בעיני הכל מתחיל בבחירה, להסתכל לבעיה בעיניים ולא להתעלם, בצולל או צוללת שמרימים את השקית במהלך הצלילה, אם אתם מרגישים שאתם רוצים לעשות יותר, בישראל ישנם ארגונים מדהימים שעושים ימים כלילות כדי לשמור על הים, כל אותם ארגונים צריכים מתנדבים, ותרומות  כדי לממן את הפעילות שלהם. צרו קשר עם הארגונים בקהילה המקומית שבה אתם נמצאים. "

1. שינוי הרגלי הצריכה, לא נעים לשמוע את זה לפעמים, אך כל המהות של בעיית דייג היתר נובעת מהצריכה המוגזמת של דגים, זאת האמת.
2. ידע – רוב הציבור לא מודע לבעיה ולהיקפיה ולכן הנגשת מידע לציבור הרחב היא חלק חשוב מהפתרון.
3. שמורות טבע ימיות – לאזורים אלו ישנה השפעה אדירה על המערכות האקולוגיות, כיום רק 7% מהאוקיאנוסים ברחבי כל העולם מוגדר כשמורת טבע, מתוכם רק 1.9% מוגדר כאזור עם איסור דיג (כמו באילת). הגדלת שמורות הטבע היא חשובה מאוד, ותורמת לשיקום ושימור המערכות האקולוגיות.
4. רגולציות ואכיפה –  מדינות צריכות להקצות משאבים לנושא, זה גם כמובן חלק מתהליך, הים צריך שריף שידאג לסדר.

"לאחר סוף הקמפיין בנובמבר אני חוזר אל הבית שלי באילת, אחרי שנתיים בהן חייתי בעיקר על ספינות באוקיאנוס האטלנטי, במטרה להמשיך עם העשייה הסביבתית בים סוף שאותו אני כל כך אוהב, אם זה להצטרף למאבק החשוב שמתנהל מול קצא"א, וגם בעיית הדיג שקיימת בים האדום, שגם לה, כיום עוד אין מענה. זאת יחד עם יציאות לקמפיינים נוספים עם הארגון. "

בחודש מאי 2022 יפיק בר, יחד עם חבריו לארגון, אירוע ראשון של סי שפרד בישראל, אליו יגיעו כל ראשי הארגון העולמי, במטרה לחשוף את הארגון ואת פועלו לציבור הישראלי. "אני מאמין שכל אדם שקורא שורות אלו ואוהב את הים, יימצא את מקומו באירוע", אומר בר. גם אתם, הקוראים, מוזמנים לקחת חלק. אם כמתנדבים או כמשתתפים. 

לשאלות – ניתן לפנות לבר פארן בדוא"ל:  barfaran@gmail.com.