הכל קרה במהלך חופשה במזרח אפריקה. בטיול ברחבי טנזניה הוא פגש מדריך גרמני, לשעבר בכוחות מיוחדים, שניהל בית ספר קטן לצלילה על החוף מדרום לדרסאלאם. הוא שכנע אותו לנסות. מאותו רגע חייו של רולף שמידט יפנו לכיוון אחר לגמרי ממה שתוכנן.
צלילה הפכה לתשוקה שלו וברגע שחזר הביתה וסיפר לחברתו פטרה על חווית הצלילה, הצטרפה גם בת זוגו, פטרה, למועדון הצלילה המקומי, נרשמה לקורס צלילה וקיבלה את ההסמכה כצוללת מוסמכת. בתחילת 1974 הם כבר הצטרפו לצלם התת-ימי השוויצרי קורט אמסלר באחד מטיולי הצלילה הראשונים שלו לאיים המלדיביים ובאותה שנה הם אף הגיעו לים סוף. וזה הפך לסיפור אהבה רב שנים, עם הים האדום, כם סיני ועם כל אותם ישראלים ששוטטו באזור.
"הוקסמנו מחוויות הצלילה בים סוף ולא פחות הוקסמנו מהאנשים", משחזרים השניים. אז גם מופיעות המחשבות הראשונות לעזוב את גרמניה ולעבור לים סוף.
וזה בדיוק מה שעשו.
קבוצה ראשונה
באוקטובר 1974 כשהם מלווים בקבוצה של 16 צוללים, כולם חברי מועדון הצלילה מגרמניה, הצטרפו בני הזוג לספארי הצלילה הראשון של Aquanaut Reisen. ״זו הייתה הצלילה הראשונה שלנו בים סוף. הטיול אורגן על ידי וינפריד שוט, אחד מחלוצי תיירות הצלילה, שהוציא קבוצות של צוללים לים סוף שגם היה הבעלים של סוכנות הנסיעות Aquanaut Reisen מגרמניה. הטיול בן השבועיים התחיל בתל אביב, שם קיבלנו מיניבוסים של פולקסווגן ואיתם המשכנו בטיול של עוד יומיים בירושלים ומשם ירדנו לים המלח והמשכנו לאילת״.
סאפרי ראשון
התחנה הראשונה לצלילות בים סוף הייתה בשוניות האלמוגים של אילת. ״אחרי יומיים צלילות באילת עלינו על המיניבוסים עם שני מדחסים, מכלי צלילה, והשלמת ציוד צלילה אישי לצוללים והמשכנו לדרום ל- 4 ימי צלילה נוספים סביב די-זהב. הסאפרי המשיך לעוד 3 ימים של צלילות בשארם א-שייח' ובפארק הלאומי ראס מוחמד. אחר כך חזרה לאילת ללינת לילה אחת וביום האחרון נסיעה לתל אביב והקבוצה חזרה לגרמניה.
את הצלילה ארגן וילי הלפרט, אז בעל מרכז הצלילה הראשון באילת, אקווה ספורט. ״המלון שלנו היה מלון קרוואן שהיה ממוקם ממש מול אקווה ספורט. שם פגשנו את הבעלים גדי בן זהב. עם כולם אנחנו בקשר חברי מאז.
יש ביקוש
הספארי התברר כמוצלח כל כך והבשורה על הצלילה המדהימה יצרה ביקוש יתר וכך גם נולד הצורך, צורך במדריכי טיולים ומדריכי צלילה קבועים. ״שוט שאל אותנו אם אנו יכולים להוביל מספר קבוצות ספארי צלילה לים סוף. זה היה לפני 47 שנה... ב- 1975 יצא לדרך המבצע ה"רשמי" הראשון של Aquanaut Sinai Safari.
זה היה בזמנו אירוע כה משמעותי עבור התיירות בישראל עד כדי כך שאל-על שלחה את צלם העיתונות שלהם לתעד את הגעתה של קבוצת הצוללים המיוחדת מגרמניה... ״זו הייתה העונה הראשונה שלי כמדריך טיולים, מדריך צלילה, נהג, טבח, מכונאי, ואף טכנאי המדחס. האיש הכל יכול״, נזכר רולף.
מדריך צלילה, נהג, טבח, מכונאי, ודוחס מיכלים
״בעונה הבאה עברנו למלון החדש של בקעת הירח ועבדנו עם אחד מחלוצי הצלילה באילת, ויקטור . שם גם פגשנו את קלוד וויקי אופנהיים. באותו זמן כבר רכשנו מדחסים חדשים לספארי שפותחו בחברת באוואר ובסך הכל היינו די ערוכים למשימה.
״במהלך 10 ימי הצלילה לאורך החוף, לעתים רחוקות פגשנו מפעילי טיולי צלילה אחרים שהפעילו והובילו קבוצות צוללים אחת אחרי השניה, באותה מתכונת שלנו.
מבחינתי, החלק הכי מדהים ומעניין באותם ימים היה שצללנו במקומות רבים שבהם אף אחד אחר לא צלל לפנינו, או אולי רק כמה צוללים ישראלים שגילו את החור הכחול, או את הקניון בדי זהב״.
מושב די זהב 1975
גם רולף זוכר שנולד קשר שתיקה סביב הבלו הול. ״זה היה האתר שדיברו עליו בשושו והסיבה שכולם ציטטו את מגבלות העומק והסכנות הכרוכות בביצוע צלילה לעומק של 56 מ' ומעבר לים הפתוח דרך הקשת״.
וכן, הייתה גם בעיית הנגישות: רק רכבי 4X4 היו מסוגלים לעבור את הגבעה כדי להגיע לאתר הבלו הול וצוללים שהגיעו ברכבים פרטים נאלצו ללכת רגלית 800 מ' עם כל הציוד. ״בהמשך טיפלו בסלילת דרך כך שגם המיניבוסים שלנו הצליחו לעבור בקלות ולהגיע לבלו הול״.
הצלילות היו צלילות אוויר ורוב הצלילות, ובמיוחד בצלילה השנייה, נדרשו חניות דקומפרסיה. ״היות ולא היו מחשבי צלילה ועמדו לרשותנו רק טבלאות, הקפדנו על לא יותר משתי צלילות ביום. רוב הצוללים באותם ימים היו צוללים מנוסים ולעתים קרובות צללנו ועברנו את המעבר בבלו הול עם כל הקבוצה!״.
יותר ישראלים
מרכז הצלילה של די זהב היה בתהליך בניה והכשרת צוות ושאול דובינסקי קיבל את המינוי לנהל את המועדון. עם הזמן יותר ויותר ישראלים עברו הכשרה וסיימו קורסי מדריכים. ״במהלך אותה תקופה פגשתי מדריכים מנוסים, כמו רובי ויטרבו, שמוליק משיח, ודני אנדליך ואחרים שרובם עבדו בנואיבה שעד אז היה המושב וכפר הנופש העמוס ביותר עם מרכז צלילה בסיני.
1974 רולף שמידט ודוד פילוסוף
צריך לזכור כי במהלך חגי ישראל סיני הייתה מלאה בישראלים ואפילו בראס מוחמד הורשו אנשים לחנות ולהקים אהלים. כולם ידעו אז לספר שהצלילה הטובה ביותר הייתה בשארם א-שייח' ובראס מוחמד ולמרות זאת ב-1975/76 היה שם רק מרכז צלילה ישראלי אחד, ׳צוללי ים סוף׳ של הוארד רוזנשטיין. וכן, היה שם גם המרכז השוויצרי של רנה הוגנשמידט ומפעיל בלגי נוסף.
כל זה השתנה כשהגיעו טיסות הצ'רטר הראשונות מאירופה לאילת בסתיו 1976. פתאום גדל הביקוש לטיולי צלילה ולינה בסיני. ״באביב 1977 התחלנו להפעיל מרכז צלילה משלנו באופירה/שארם א-שייח'.
החבורה הקשוחה שהריצה את תיירות הצלילה מגרמניה
פטרה עזבה אף היא את גרמניה ויחד עם מדריך שוויצרי אורס מוקלי התחלנו להריץ את התוכנית שלנו, שכללה שבועיים של ספארי קמפינג וצלילה מלווים בשני ג'יפים ונגררים, איתם הגענו לצלול במקומות הנידחים ביותר בין נואיבה לראס מוחמד במשך השנתיים הבאות.
כמובן שהכל הסתיים ב-1982 לאחר חתימת הסכם השלום והחזרת סיני לריבונות מצרית...
זמן קצר לאחר מכן הוקם מרכז ה- Sinai Divers באחד המלונות המצריים הראשונים שנבנו בשארם א-שייח' ובמקביל הושלמו בנייתם של ספינת הצוללים הגאזאלה I המפוארת, וסירה שנייה, Ghazala Voyager, כפר נופש בן 50 חדרים ומועדון צלילה במרסה עלאם.
במשך יותר מ-40 שנה אירחנו, תמכנו ועבדנו עם צוותי קולנוע, מגזיני צלילה וטבע, ועם לא מעט אנשים מפורסמים רבים מכל העולם: דיוויד דובילט, ד"ר יוג'יני קלארק, ד"ר הנס פריקה, הנס האס, סטן ווטר-מן, מייק פורטלי, כריסטופר ניוברט, אריק האנאואר, רודני פוקס ועוד רבים רבים אחרים, שגם הפכו לחברים טובים שלנו.
כיום אני מודה שלמרות כל הקשיים שעברנו ואף התגברנו עליהם לאורך שנות חיינו ועבודתנו המשותפת בסיני ובמרסה עלאם שמעבר למפרץ, לרגע לא שקלנו אפילו פעם אחת לעזוב... סיני וים סוף הם גם הבית וגם האהבה הראשונה״.
