צילומים: איציק יוגב

שיר קצנל בעלים ומנהלת של עולם בת הים, ראש קהילת  בני ובנות הים בישראל ומנהלת קהילת הפייסבוק של בני ובנות הים בישראל (המונה מעל 2000 חברים).

״מאז שהייתי בת 6 כשהסרט ׳בת הים הקטנה׳ יצא לקולנוע רציתי להיות בת ים... כשראיתי את אריאל שוחה עם הסנפיר זה נראה לי הדבר הכי קסום שאפשר לעשות. לנשום מתחת למים, לא להיות מוגבלת על ידי כח המשיכה ולשחות. פשוט לשחות. מאותו רגע, התאהבתי ברעיון של בנות ים וזה הפך לכל עולמי. הייתי מציירת בנות ים, שוחה עם רגליים צמודות כאילו יש לי סנפיר ותמיד חולמת שיום אחד החלום יתגשם. אבל, אי שם בשנות התשעים בישראל, אף אחד לא שמע על הקונספט של ״מרמיידינג״ (שחייה עם סנפיר של בני ובנות ים). גם בעולם באותה תקופה לא היו חנויות שמוכרות סנפירי בנות ים או בתי ספר למרמיידינג. זה פשוט לא היה קיים.

מאחר ואני מאמינה גדולה בהגשמת חלומות, החלטתי להגשים אותו בעצמי. לכן 20 שנה אחרי שהסרט יצא וכבש את דמיוני, הכנתי עם אח שלי סנפיר ושחיתי איתו לראשונה בים הפתוח - ממש כמו שעשתה אריאל. זו הייתה חוויה מהאגדות ולא האמנתי שחלום הילדות שלי באמת מתגשם. כמה שנים לאחר מכן, הבנתי שלא יכול להיות שאני היחידה בארץ שהייתה רוצה להתנסות בחוויה הקסומה הזו. בטוח יש עוד ילדים, מבוגרים, בנות ובנים שהיו רוצים לנסות גם. התפטרתי מהעבודה שלי כיועצת לפיתוח מנהיגות בצבא והקמתי את ׳עולם בת הים׳, שבשנת 2016 הפך לבית הספר לבנות ים הראשון בישראל ובין הראשונים בעולם. 


שיר במקומה הטבעי על רקע שוניות הים האדום

 מרמיידינג הוא השגרה שלי והיום יום שלי. אין יום שעובר מבלי שאני חושבת איך אפשר להפיץ עוד את בשורת המרמיידינג בישראל. פונים אלי כל כך הרבה אנשים ומודים לי שחשפתי את העולם הזה עבורם, שהבאתי את התחום לארץ. יש לי מתחם עם בריכה פרטית שבו אני והצוות שלי מעבירות סדנאות, ימי הולדת וימי כיף למי שרוצים להפוך לבני ובנות ים ליום אחד וכמובן שקבוע באוטו יש לי סנפיר משלי לזמנים בהם ארצה לקפוץ לים לשחות איתו. 


מפגש קהילתי בחוף דור 

הקהילה הוקמה כבית לכל מי שרוצה לעסוק במרמיידינג ביום יום ומחפש עוד אנשים שחולקים את אותה האהבה. הם יכולים להיות עורכי דין, מורים, סטודנטים, ביולוגים ימיים, שפשוט נהנים מתחביב מאוד קסום ודי יוצא דופן. אחד מעמודי התווך המרכזיים של הקהילה הוא שכל אחד יכול להיות בן או בת ים. לא צריך להראות כמו אריאל. ולא לטעות: אנחנו לא עושים קוספליי.

ובכלל, לא משנה מה המגדר, המשקל או הגיל שלנו - אנחנו מי שאנחנו רק עם סנפיר. 

מהר מאוד לאחר ההקמה של הקהילה, התחלנו ליצור מפגשי קהילה בים בקיץ, ובבריכה בחורף. אני זוכרת כמה התרגשתי לפני המפגש הראשון. לאף אחד לא היה סנפיר משלו. הבאתי סנפירים להשכרה למי שרצה וכולם יכלו להתנסות בשחייה איתם. לאט לאט אנשים התחילו לרכוש סנפירים משלהם ולהפוך את החוויה החד פעמית לתחביב מתמשך. היום הקהילה מונה כמה מאות בעלי סנפירי מרחבי הארץ. אנשים שהתחילו עם המרמיידינג התחילו להתמקצע בצלילה חופשית, חלקם רכשו סנפירים מיוחדים וכך התחום הולך ומתפתח בארץ. מרמיידינג עדיין חדש וזר לרוב הישראלים וחברי הקהילה בעצם מהווים שגרירים בכל פעם שהם הולכים לים עם הסנפיר. השאיפה שלי שהתחום יהיה כל כך נפוץ בארץ כך שאף אחד לא ירגיש נבוך לשחות עם הסנפיר שלו בים או בבריכה. כמו שיש טניס, רכיבה על אופניים, ריקוד על עמוד, יהיה גם מרמיידינג. 

יובל אברהמי, בוגר בצלאל 

״לקהילת בני ובנות ים הגעתי מכיוון קצת אחר מרוב חבריה וחברותיה. בדומה לרוב חברות הקהילה, תמיד אהבתי את הסרט ׳בת הים הקטנה׳, והייתי מצייר בנות ים במחברות; אך בשונה מהן בסופו של דבר הגעתי לקהילה בעיקר מתוך עיסוק יצירתי ואקדמי. 

בילדותי אהבתי בנות ים ואף התחפשתי לבן ים במשתה פורים המסורתי של בית הספר התיכון בו למדתי בכיתה י״ב. עם זאת - לאורך השנים קצת התרחקתי מהתחום. זאת, עד שבמהלך לימודיי בבצלאל נחשפתי לעובדה מרתקת - גיליתי שילדים טרנסים רבים נמשכים מאוד לדמות בת הים ושזו אף תופעה מוכרת בספרות הרפואית. החלטתי לחקור עוד את הנושא כחלק מעבודת הסמינר שהגשתי בלימודים, ודרך המחקר שלי נסחפתי וצללתי חזרה לתוך העולם הזה ולתוך הקהילה הזו. 


יובל ליאה ולואר בחוף הבונים

ברמה האקדמית, כתבתי עבודת מחקר שבוחנת את תופעת המרמיידינג - התחפשות לבני ובנות ים - מנקודת מבט מגדרית, ובוחנת מה קורה לבן אדם כשהוא עוטה על עצמו סנפיר והופך את עצמו ליצור המיתולוגי, חציו-אדם וחציו-דג. השוויתי בין עדויות של בנות ים על הפעם הראשונה בה הן עטו סנפיר לבין עדויות של מלכות דראג על הפעם הראשונה בה הן עטו פאה ושמלה, וראיתי איך גם אלו וגם אלו מתארות, במקביל לשינוי החיצוני בהופעתן, שינוי באופן בו הן תופסות את עצמן ואת מרכיבי האישיות הפנימיים ביותר שלהן. 

במקביל, רכשתי סנפיר והתחלתי להשתמש בו בעבודתי היצירתית, וניסיתי לבחון כיצד הסנפיר (וההזדהות עם הדמות הקסומה של בן הים) משפיע על תהליך העבודה שלי ועל הרעיונות בהם אני עוסק. 

כחלק מעבודת הגמר שלי בלימודי התקשורת החזותית בבצלאל נסעתי לסיני, ופגשתי שם בת ים מקצועית ממצרים. במשך שלושה ימים, במהלך חג הפסח, בילינו יחד ודיברנו על ההיסטוריות המורכבות של העמים שלנו כמצרית וכישראלי, על המקום של קסם בחיינו, ועל היכולת שלנו לחצות ולטשטש גבולות. וטשטוש הגבולות הזה הוא-הוא בעיניי מה שמושך אותנו לבת הים כשאנו רואים את דמותה: דמות שהיא בעת ובעונה אחת מינית, אך גם בתולית, אנושית אך גם חייתית, ובמקרה שלנו - קהילת בני ובנות הים – מדומיינת, אך גם לגמרי אמיתית״.


מור ודניאלה בחוף אכזיב

ליה בר לב

מאז ילדותי כשראיתי את הסרט ׳בת הים הקטנה׳ החלה האהבה שלי לבנות ים ולעולם הפנטזיה הקסום הזה. אז לא היו סנפירים למכירה לקהל ובעיקר לא הייתה המודעות שאפשר לפרוץ גבולות ולהגשים חלומות בלתי אפשריים, כמו לקנות סנפיר, ללבוש אותו ולשחות איתו. זה משהו שהיה בגדר פנטזיה בלבד. שנים אח"כ, כשגדלנו, הנושא הפך נגיש יותר ומסחרי יותר ואז נדלק לי מחדש חלום הילדות שלי להיות בת ים.

החלטתי לקנות סנפיר סיליקון יקר מאוד, כנראה הראשון בארץ... הסנפיר עוצב במיוחד עבורי לפי מידות שלי בחברה מארה"ב. לפני קניית הסנפיר חקרתי ובדקתי את הנושא,  התכתבתי עם מספר חברות ואנשים בעולם ולצורך הקניה לקחתי הלוואה. לאחר שהגיע לארץ התחלתי לשחות ולצלול איתו בתחילה בבריכה ואח"כ בים.


ליה עם סנפיר הסיליקון שלה (15 ק"ג)

מהר מאוד התחברתי והתמכרתי לתחושת החופש והציפה הניטראלית במים ובמיוחד להרגשה שאת הופכת לחלק מהים. צורת השחיה המיוחדת עם רגליים צמודות לא הייתה זרה, או חדשה לי. מאז ילדותי הייתי ילדת מים שחיתי בצורה זו הרבה לפי חליפת בת הים. לא היו לי חברים רבים בילדותי לכן בבריכה או בים חייתי את עולמי הפנימי של בת ים ונהגתי לשחות בסגנון זה מגיל קטן מאוד. 

לכן, כשלבשתי פעם ראשונה את הסנפיר זה הרגיש לי מוכר וטבעי ומהר מאוד ראיתי שאני יכולה גם לצלול עם הסנפיר. למרות שכולם הזהירו אותי כי זה מסוכן ואני עלולה לטבוע עם זה ההרגשה שלי הייתה הפוכה לגמרי. יש אנשים שיגידו שאני בורחת מהמציאות- אז נכון קחו אותי מהמציאות בה הייתי לעולם של פנטזיה וטוב.

מבחינתי, אני מוכנה ורוצה לשחות עם הסנפיר אפילו כל יום, אבל יש מגבלות: אין לי רשיון נהיגה ורכב לכן אני תלויה באחרים להובלת הסנפיר שהוא כבד מאוד (כ-15-20 ק"ג). גם לא רצוי ולא מומלץ להיות לבד במים למקרה של צורך בעזרה. לכן אני מחכה להזדמנויות בהם יש לי בן זוג זמין עם רכב ורצון להכנס למים ואז אני כמובן בעניין. 

ובכלל, החלום שלי להכיר בן זוג שיש לו אהבה למים ולים ומספיק כח לסחוב את הסנפיר... כיום אני נהנית ממפגשים של מספר חברות שאוהבות את העיסוק הזה ומשתדלות למצוא זמן ומקום לעסוק בו.

עם הזמן גם הכרתי את קהילת בנות הים הישראלית והבנתי שאני לא היחידה עם החלום הזה ויש אנשים רבים שחולקים אותי חלום משותף. עם הזמן רכשתי מספר חברים וחברות וביחד אנו נהנים להיפגש, לשחות, לצלול ולבוא לידי ביטוי עצמי במים.


 ליה מתחת למזח (חורף 2018)

 

הצילום והתיעוד של הפעילות הוא חלק בלתי נפרד מעולם בת הים. קשה להפריד היום בין הפעילות עצמה לבין התיעוד שלה. את השחייה והפעילות במים הייתי עושה בכל מקרה אבל הצילומים והעיסוק בהם לאחר מכן ממשיך את החוויה ומאפשר הנאה ממנה לזמן ארוך יותר. לטעמי העיסוק הוא החשוב והצילום והתיעוד הם בונוס נוסף לפעילות במים.

כשאני מסתכלת קדימה, אני חולמת על סנפירים חדשים שאוכל לקנות ולהיכנס למים כל פעם עם סנפיר אחר, ממש כמו שאני בוחרת נעליים שונות כל בוקר לעבודה. מצד שני הסנפיר המיוחד שלי מזוהה איתי והוא חלק ממני. הסנפיר הוא סימן ההיכר שלי הוא חלק מהזהות שלי. הוא נותן לי ביטחון לקבל את עצמי כפי שאני ואת הגוף שלי כפי שהוא. קל לי יותר לתקשר עם אנשים. עם הסנפיר אני ׳בת ים׳.... 

חן סוויסה, בת הים מבת ים

לפני כמה שנים, חברה חפשה פרוייקט לסוף לימודי הצילום שלה. ובדיוק גללתי בעלי אקספרס ומצאתי סנפיר מרמייד. הסתכלנו אחת על השנייה ועפנו על הרעיון. אמנם הסנפיר החזיק מעמד שעתיים ונקרע, אבל הקסם קרה.

כמה ימים לאחר מכן הייתה כתבה בחדשות על עולם בני ובנות ים ואני הוקסמתי, התלהבתי, נכנסתי לעמוד הפייסבוק שלהם, ראיתי שיש בעוד שבוע מפגש בת׳א (אני מבת ים), ואמרתי לעצמי מה הסיכויים? 


חן בים התיכון

במפגש המרגש הכרתי את שיר ועוד מלא בנות, עליתי על סנפיר, ולא הייתי היחידה, היו איתי עוד מלא אנשים שעלו על סנפירים, מודה - הרגשתי באגדה של דיסני. מיותר לציין ששם התחיל הלאב סטורי שלי. התחברתי לתחום, קניתי סנפיר משלי, האוסף הלך וגדל, מבחר סנפירים, אביזרים, איפור, תכשיטים וכו׳ וכו׳, והנה - בשנתיים האחרונות אני גם בטיק טוק עם עמוד משלי שבו אני מעלה תכנים שבהם אני בת ים על מלא.

כמובן שהגיעו תגובות: חלק מאוד מעודדות, אבל היו בהחלט גם כאלה ששאלו מה את עושה, את לא ילדה, איך תמצאי ככה מישהו, תצאי מהסרט דיסני שאת חיה בו, אבל אני לא נתתי לזה להכנס אלי, המשכתי בכל הכח.
 
בפעם הראשונה שלבשתי סנפיר לבד, בלי עוד אנשים ביחד איתי, קרה קסם. הניצוץ בעיניים של ילדים שפתאום רואים בת ים היה מרגש. היום זה כבר חלק גדול ממי שאני, וזה לגמרי חלק ממי שאני: חן הודיה סויסה, בת ים מבת ים, והבת ים היחידה שהיא צנועה ומראה לכולם שזה בסדר גם להיות בת ים עם חולצה, שאת מהממת בכל דרך שתבחרי״.      

עידני סעדה, כותב, מבצע ואומן

״אני יליד ותושב בת ים ומאז שזוכר את עצמי מחובר ומבלה בים הרבה מאוד זמן. צולל מכשירים (סקובה) מגיל צעיר ובשנים האחרונות גם חובב צלילה חופשית. בילדותי ראיתי את הסרט ׳בת הים הקטנה׳ של דיסני. הדמות אותה אהבתי הייתה דווקה אורסולה, אבל אז הכל היה בגדר סרט ופנטזיה ולא חשבתי שקיים עיסוק בזה מעבר.

ליום הולדתי ה-30 קיבלתי מתנה: סדנה אצל שיר בעולם בת הים. נפתחתי לעולם המרמיידינג ובמקביל העמקתי את עיסוקי בצלילות חופשיות והתחלתי לשלב בין שני העולמות. בשלב מסויים בכל אימון צלילה חופשית שילבתי גם צלילה עם סנפיר.


הסנפיר המהודר של עידני

בצלילה חופשית אני מגיע לעומקים של כ-30 מטר ובצלילה חופשית עם סנפיר אני מעז להגיע ל-15 מטר. אני מאוד אוהב את הים התיכון וכבר פגשתי בו מיגוון יצורים מכרישים וצבים ועד דגים שונים.

בשהותי מתחת למים אני מוצא שילוב של קשר עמוק לים ולטבע, עם תחושה מדיטטיבית ובשילוב עם עולם הפנטזיה ברגע שאני לובש את הסנפיר מבחינתי זה מושלם.

כשאני עוטה עלי את הסנפיר, אני בעצם עובר למצב של פרפורמנס. בעבר הופעתי במופעי דראג (גברים הלובשים בגדי נשים ומופיעים בחיקוי לזמרות מפורסמות) וגם כיום אני עוסק בעולם המופעים. אני מוצא דמיון רב לעולם המופעים ומרגיש כי כל הסובבים מרגישים שהם בהופעה, משתפים פעולה, שואלים, מתעניינים ואני במרכז הבמה.

אני לא ממש דוגמן עם גוף מושלם, אבל החליפה והסנפיר עוזרים ומאפשרים לי לקבל את הגוף שלי כפי שהוא ולהרגיש נוח איתו.

הצילום היום הוא כמובן חלק בלי נפרד מהעולם הזה (כמו בהרבה נושאים אחרים) ואני משתמש במדיה הזו לא מעט, אבל אוהב גם לפעמים להתנתק מהצילום ולהרגיש חופשי לעשות מה שאני רוצה בלי להיות מוטרד מאיך זה ייראה ויצולם.


עידן ושיר בבריכה 

אני לא רואה את העיסוק הזה כאופנה חולפת אצלי ושואף להעמיק את העיסוק להגיע לאליפות העולם, לשלב את המרמיידינג בעולם ההופעות שלי ולהתמקצע ולהשתפר בעיסוקי במים.

כמו בעולם הדראג אותו הכרתי היטב, גם בעולם המרמייד אני לא מכיר הרבה גברים סטרייטים... כנראה שיש, אבל מעטים מאוד. יש כאן חיבור של אנשים שמאפשרים חריגה ממוסכמות ונורמות, יש כאן אנשים מבוגרים שנכנסים לסוג של תחפושת ופנטזיה, בדיוק כמו שילדים מרשים לעצמם יותר לשחק ולהיכנס לעולם הפנטזיה״. 


הדולפינים לא כל כך מתחברים לקונספט בת הים


מפגש סנפירים בבריכה