שלושה אירועים ועמוס נחום אחד

 
מה עדיין לא נאמר נכתב או צולם על עמוס נחום

ב-2015 צולם הסרט הדוקומנטרי "תמונת חייו" (יונתן ניר ודני מנקין). הסרט השתתף בעשרות פסטיבלים
(וזכה בחלקם בפרסים מכובדים) הוא הוקרן ועדיין מוקרן בעשרות רבות של מדינות ערוצי טלוויזיה וסטרימינג וזוכה לפופולריות ועניין רב. (קישור לכתבה בנושא מ2019). לא שהשם עמוס נחום לא היה מוכר לפני כן. באמתחת של האיש עשרות פרסים ותעודות הוקרה מכל גוף אפשרי שעוסק בטבע, צילום, ושמירת הסביבה ברחבי העולם.

אז למה התכנסנו שוב לספר על האיש והאגדה?

שלושה אירועים משמעותיים קרו בשנה האחרונה שמשכו את תשומת ליבי אצל עמוס:
ספר חדש שיצא לאור. 
פרס חדש נוסף לארון הפרסים האישי.
הרצאה חדשה ומפתיעה.

״בעוד פחות משנה אני נכנס לעשור השמיני של חיי וכצולל וצלם תת-ימי פעיל, השאלה מתי אני תולה את הסנפירים ועובר לעיסוקים רגועים יותר, נמצאת באוויר כבר מספר שנים. הדילמה של האם מצבי האישי הבריאותי והמוטיבציות שלי מאפשרים זאת, מעסיקה אותי כבר מספר שנים. בשנים עברו (כשהייתי צעיר יותר) פגשתי על הדרך צוללים  בגילאי 70+ ותמיד חשבתי איזה יופי שאפשר להמשיך לצלול ולהיות פעיל בגילאים האלה, או לחילופין, האם זה לא הזמן להעביר את השרביט (או הציוד) לדור הבא ולהתענג על תמונות שצילמתי, חוויות שעברתי, הישגים כאלה ואחרים וכל זאת מהכורסה הנוחה מול מסך המחשב. אז אני לא מכיר את ההתלבטות הזו...״.

אני עוקב אחרי פועל של נחום כבר שנים רבות ונהנה ומופתע כל פעם מהישגיו ושותף לדעותיו בכל הנושאים הכרוכים בשמירת טבע והסביבה, ובמיוחד להשקפתו על יחסי הציבור האומללים שיש לטורפים הגדולים בטבע, בדגש על מעמקי הים.

כשראיתי שהוא מגיע לביקור ארוך בארץ החלטתי לבדוק מקרוב את המשיכה הזו. בשבועות האחרונים נכחתי בשלוש הרצאות שלו. כל אחת לקהל שונה ובהתאם עם תוכן שונה . מאורח יותר נפגשתי איתו פנים אל פנים והכרתי לעומק אדם מיוחד מעורר השראה ובעיקר קיבלתי תשובות לשאלות שהעסיקו אותי בנושא מקורות היצירה שלו המוטיבציה והמנוע הפנימי שמריץ אותו גם בעשור השמיני של חייו.

שווה להתחיל מגיל צעיר.
נולד בשכונת גבעת עליה ביפו ב-1950  (אמצע המאה שעברה), בן למשפחה טריפוליטאית כשהוא האח הבכור לשתי אחיות. בגיל 12 החליט כי ייעודו בחיים להיות צלם. ב-1969 התגייס לסיירת שקד ולאחר שחרורו התמחה כצלם אופנה אצל צלם האופנה בן לם. עוד בהיותו בשרותו הצבאי החל לצלם ולמכור תמונות  דרך סוכנות הידיעות הבן לאומיות AP.   

עם פרוץ מלחמת יום כיפור גוייס מחדש נשלח לסיני, שם לחם בחווה הסינית ובראש הגשר שחצה את התעלה בפיקודו של אריק שרון. ה"חוויות" שעבר בתקופה זו (יותר מאוחר למדנו כי נקראות פוסט טראומה) ישפיעו רבות על המשך דרכו והתפניות שלקח במהלך הקריירה שלו.

באמצע שנות השבעים למד צלילה, נסע ללמוד קולנוע בניו יורק, ולפרנסתו, בין השאר, לימד צלילה. נושא הצלילה תפס את עמוס והתאים לתקופה בה העולם גילה את הצלילה כענף תיירות חדש וצומח ועמוס עלה על הגל (למעשה ירד מתחתיו) ותוך זמן קצר היה שותף בהקמת חברת תיירות צלילה ששלחה קבוצות צוללים לרחבי העולם. 

באמצע שנות השמונים החליט כי העיסוק אינו מתאים לו, מכיוון שרצה לעסוק בצילום ובעיקר מכיוון שאופי התיירות ההמונית שגם פוגעת בריפי האלמוגים לא התאים לו.
לאחר הפוגה של שנתיים בהם עסק בניהול חיפוש אוצרות בעומקי הים (לא הוא לא התעשר מכך) הבין והחליט מה הוא רוצה לעשות בחיים.

ב-1992 הקים את חברת  Big Animals  אותה הוא מנהל ומוביל עד היום. החברה עוסקת בתצפיות וצילום חיות גדולות בטבע מעל ובעיקר מתחת למים. קבוצות המטיילים קטנות 2-4 אנשים (המחיר בהתאם), אבל, המומחיות של עמוס והחבירה שלו למפעילים מקומיים ולמומחים המכירים את השטח, ובעיקר היסודיות והנסיון שלו, מאפשרים מפגשים קרובים ומיוחדים עם בעלי חיים גדולים, חלקם הגדול נדירים ובסכנת הכחדה.

שיטה זו של טיולי בוטיק קטנים בשילוב עם הסיורים המוקדמים שהוא עורך לכל אתר חדש, או סוג חדש של מפגש, מאפשרים לו מאז ועד היום לממש את חלומו ולפגוש את בעלי החיים במצבם הטבעי ולצלם אותם בהתנהגותם הטבעית – כשהפעולה הזו גם פתוחה ללקוחות המתלווים אליו.

שיטת עבודה זו אכן הוכיחה את עצמה במשך שנים רבות וארון הפרסים ותעודות ההוקרה שלו עמוס בכל פרס אפשרי של צילומי טבע שמירת סביבה וצלילה.

התוספת הטריה לארון הפרסים קרתה לפני כחודש:
פרס NOGI, הנחשב לאוסקר של תעשיית הצלילה הוענק לעמוס בתחום האומנויות.

https://www.auas-nogi.org/2023-nogi-awardees

הפרס מוענק ב-5 קטגוריות שונות  (מחקר, אומנויות, חינוך, שמירת סביבה ומפעל חיים)
ועמוס כאמור קיבל את הפרס בתחום האומנויות. בין השאר, אפשר למצוא בנימוקי ועדת השיפוט, את הקרדיט לצילומי התקריב הייחודיים של בעלי חיים גדולים מתחת למים, כמו כרישים, קרוקודילים, כלב ים נמרי, נחשי אנקונדה וכדומה.

נימוק נוסף לפרס היה פעולתו כאקטיביסט למען שמירת הסביבה והעלאת המודעות לחשיבות שמירת בתי הגידול הטבעיים בטבע.

בנובמבר 2023, בתערוכתDEMA    (תערוכת הצלילה הגדולה והחשובה בעולם) יקבל עמוס את הפרס בטקס המרכזי של התערוכה. בין הצלמים והיוצרים שקיבלו את הפרס בעבר, נמצאים יוג'ין קלארק (חוקרת ואקטיביסטית בנושא כרישים), דוויד דוביליה, האורד הול, ג'יימס קמרון, כריס ניוברט, פיטר בנצ'לי (תסריטאי ומחבר ״מלתעות״) ועוד רבים ומפורסמים. עמוס הוא הישראלי הראשון הזוכה בפרס יוקרתי זה.

הפרס אינו החידוש היחיד בקריירה של עמוס: לפני מספר חודשים השיק את ספר הצילומים Big  ביחד עם הצלם הסרבי Marko Dimitrijevic. עמוס ומרקו חולקים את האהבה לחיות הגדולות והם נפגשו לא אחת בסביבה הימית והיבשתית בחיפוש אחרי המפגשים המרגשים האלה.

מחבר הספר ומחבר הכתבה באחד המפגשים

מבחינת עמוס, ספר זה אינו האחרון ברשימת הספרים שהוא מתכנן להוציא ותכניות נוספות בתחום זה מתבשלות אצלו.

שיתוף פעולה נוסף שצד את עיני, הוא זה עם העיתונאי והדוקומנטר איתי אנגל. לכאורה,  שני אנשים מתחומי עיסוק שונים לחלוטין, אבל, רב המשותף בין שני היוצרים. בהרצאה בה לקחתי חלק ובו נכחו שניהם, חזר על עצמו מוטו ב"פינג פונג" בין שני היוצרים שהסתכם ב: "איזה מטורף אתה עם הפעילויות שאתה עושה והסיכונים שאתה לוקח"... 

וההקבלה ברורה:  עמוס עם המפגשים הקרובים עם החיות הגדולות, הנחשבות מסוכנות ואיתי באיזורי העימות והמלחמה בהם הוא מסתובב. למרבה  הפלא יש הרבה משותף בצורת הפעולה של שניהם: הלימוד המעמיק של השטח לפני הכניסה אליו, שיתוף הפעולה עם גורמים מקומיים, המסירות והרגשת השליחות של "להביא את התמונה מהשטח והכי קרוב שאפשר". 
וכן, לשניהם יש מקור הערצה אחד: האמרה המפורסמת של הצלם רוברט קפה שאמר כי "אם התמונה אינה טובה סימן שאתה לא מספיק קרוב לנושא הצילום" (תרגום חופשי שלי). לא רק בשיטת הפעולה והעבודה הם דומים, אלא גם במניעים שדחפו אותם לעיסוקים קיצוניים אלה. התכנית של שני היוצרים הדוקומנטרים היא לא לשמור זאת כמפגש חד פעמי אלה לצאת במסע הרצאות משותף בארץ ובעולם.

להזמנת הרצאות Biganimals.com  או 14158129476+

אחרי יותר מ-40 שנה בים, אחרי שבדק וחקר כל גוף מים אפשרי בכדור הארץ, בגיל שבו רוב האנשים מסתפקים בצפיה בערוצי הטבע, או במשחקי ברידג במועדון הפנסיונרים הקרוב לבית, מה דוחף את עמוס מספר פעמים בשנה לצאת מהבית עם כמות ציוד שלא מביישת משלחת מחקר בינונית ולטוס למקומות הכי נידחים וחסרי תשתית תירותית כדי לפגוש ולתפוס עוד תמונה מיוחדת של התנהגות בעלי חיים שבדרך כלל גם נחשבים לנדירים ,בסכנת הכחדה, ומסוכנים? 

לשאלה הארוכה והמסובכת הזאת יש לעמוס תשובה פשוטה וקצרה: "זה מה שנותן לי סיבה לקום בבוקר". 

לעמוס יש החלטה אסטרטגית בשנים האחרות והיא להסיט חלק מהאנרגיה האינסופית שלו להרצאות ומפגשים עם קהל רחב יותר. החלטה זו נובעת משתי סיבות עיקריות : מספר המקומות בהם ניתן לפגוש את הטבע במלא הדרו וללא כמויות תיירים גדולות שגם הגיעו לחוות את הטבע, אך בעצם הגעתם גורמים להפרעה ואי איזון של הטבע, קטן מאוד בשנים האחרונות, עקב התפתחות התיירות ותחרות המחירים במטרה למשוך לקוחות. הסיבה השניה היא ההבנה כי בטיולי הבוטיק הקטנים ניתן להגיע לקהלים יחסית קטנים שמעצם העובדה שקנו טיול יקר כל כך ברור כי הם אוהבי טבע מושבעים ואת אלה לא צריך לשכנע. בהרצאות לעומת זאת ניתן להגיע לקהל הרבה יותר רחב ומגוון.

המשפט החשוב אותו ניתן לקחת מההרצאות הללו, או, כך לפחות קרה אצלי, הוא: "יש היום בעולם יותר תמונות של חיות מאשר חיות בטבע" ולכן, על מנת לבלוט מעל כולם אתה צריך להביא נקודת מבט שונה ומקורית.

כמה מהעצות החשובות והמועילות בהרצאה לצלמים

עמוס על הבמה ובפעולה מול העמלץ הלבן

 
החיבור המיוחד בין שני אנשים מיוחדים. כל כך שונים וכל כך דומים

 הפגישה האחרונה ביננו הייתה בחוף הים בגבול יפו תל אביב, לשם עמוס מתכנן בקרוב מאוד להעביר חלק נכבד ממרכז חייו: לדירה ביפו עם מרפסת מול הים. כן, האיש שהעולם כולו הוא ביתו, אחרי יותר מ-45 שנה בהם התגורר בארה"ב (אך הקפיד לבקר כל שנה בארץ), מרגיש כי הבית האמיתי והחברים האמיתיים הם כאן בארץ ולכאן הוא באמת מחובר.

ולסיום בנימה אישית: היה לי תענוג צרוף לפגוש ולהכיר מקרוב איש מיוחד ויקר שהקדיש את כל חייו הבוגרים למטרה שאני מזדהה איתה כל כך. מאחל לו הצלחה ועוד שנים רבות של פעילות בתחום שהוא (וגם אני ) כל כך אוהב.