״בוב בארקר״, הטלטלה לה במים הגועשים. הכיוון – הפלגה ממדינת בנין לגמביה. מסעו הראשון של בר פארן במסגרת ארגון ״סי שפרד״, אחד מתוך כמה, שהביאו אותו למפגשים חזיתיים עם עם דייגים לא חוקיים, לא מעט לילות סוערים בלב ים ומלחמה חסרת פשרות על שלום האוקיינוס והחיים שבו .  

ה"בוב בארקר", היא אחת מספינות הדגל של הארגון, נבנתה בשנת 1950 לצי צייד לווייתנים נורבגי, ולמרבה האירוניה היא משמשת כיום להצלת חיים באוקיינוס, מאנטרקטיקה ועד לאיי פארו שבצפון האטלנטי ומערב אפריקה.

 


ה"בוב בארקר" בדרכה בין בנין לגמביה 

כדי להבין איך הגיע בר, להפלגה בת כ-2000 מייל לכיוונה של מדינה קטנה במערב אפריקה שסובלת מדייג לא חוקי, צריך ללכת בזמן קצת אחורה. מה שנקרא בעולם הקולנוע: פלאשבק...  
 
מסעות סובבי עולם

בשנת 2009, ממש דקות אחרי שהשתחרר מהצבא, ירד בר פארן, אז - מדריך צלילה צעיר, לאילת, למועדון ׳מנטה׳ והתחיל להדריך צלילה במועדון: "העולם התת ימי והחיים על הים שבו אותי בקסמם, הקצב הייחודי הזה של העולם המונע ע"י הרוח, הגאות והשפל אחז בי במלוא עוצמתו". לאחר שנתו הראשונה כמדריך צלילה באילת, יצא למסע ראשון של "אחרי צבא" וחצה יחד עם חבריו את אפריקה. באותו מסע הגיע גם לאיי סיישל באוקיאנוס ההודי, שם עבד על סירות מפרש בתור עובד סיפון ומדריך צלילה והתאהב גם בעולם השיט. 

"משם חזרתי לאילת לעוד עונה וכך המשכתי, מטייל בחורף בחלקו הדרומי של הכדור ובקיץ חוזר לאילת כדי להדריך", מספר בר. "מסעותיי לקחו אותי מאפריקה לאוסטרליה משם לאסיה ויבשת אמריקה, ובסוף שנת 2013 יצאתי להפלגה במימי האוקיאנוס הפסיפי יחד עם חברי חן מילוא, למסע ימי אגדי שבסיומו החלטנו לפתוח מועדון צלילה בשם "צלילוּת".

 


מועדון צלילות, לחבר בין אנשים לטבע 

 מי שהספיק לצלול במועדון "צלילות" לפני עידן הקורונה, יוכל להעיד שהמועדון היה לדג שונה בלהקת מועדוני הצלילה של מפרץ אילת, כשהרצון המניע היה לחבר בין אנשים לטבע. "אנשים צללו, נהנו, האווירה במועדון הייתה נפלאה, וישר מתחילת דרכו של המועדון הקפדנו על צלילות מודרכות, ללא השכרות ציוד, בשביל לשמור על הסובב הימי והקפדנו להעביר את הידע הנדרש לכול צולל כדי להיות צולל מודע ששומר על הים.  אבל לי הייתה הרגשה שמשהו חסר, שגם לווה בכאב לב לא קטן: הצפייה בדעיכה האיטית והבטוחה של הים, שהייתה לנגד עיני במשך הרבה מאוד זמן", מספר בר.
 
"לאט לאט הבנתי את גודל המשבר: עוד שקית, עוד אלמוג שבור, עוד אזורים שלמים ללא כרישים. האמירות החוזרות  שהייתי שומע מצוללים ואנשי ים וותיקים:  "פעם היו פה הרבה יותר דגים" הדהדו באוזניי כל פעם מחדש. איך יכול להיות שפעם היו פה יותר דגים".  מצאתי את עצמי בעלים של מועדון צלילה שחיי ומתפרנס מהים ועומד מול האמת העירומה – הים דועך ואני יכול וחייב לעשות מעשה כדי לעזור ולשמור על מה נשאר".
 
 
לקחת החלטה
באותם ימים, בקיץ 2018, הדריכה במועדון ביולוגית ימית בשם נעמה רוז הוכמן, שדחפה את המועדון לכיוון ״מועדון צלילה אקולוגי".
"לא ממש ידענו מה זה אומר להיות ׳מועדון צלילה אקולוגי׳, או בכלל ׳עסק אקולוגי׳. אז התחלנו עם המובן מאליו - הוצאנו את כל הפלסטיק החד פעמי מהמועדון, ומשם התפתחנו והוספנו שיעורים לקורסים לשמירה על הסביבה. גם לאחר שנעמה הפסיקה להדריך וחזרה לאקדמיה, היא נשארה במועדון על תקן של ביולוגית ימית. אני באמת חושב שאנחנו המועדון צלילה היחיד בישראל שאי פעם העסיק ביולוג ימי במשרה...

" המועדון החל להפיק צלילות ניקיון וניקיונות חופים, ואף הפיק תכנים לקהילה המקומית במטרה לעלות את המודעות. "חרטנו את ערכי הסביבה על דגל המועדון ושמנו את נושא שימור וההגנה על הים בראש סדר העדיפויות. לא רק של המועדון, גם שלי", אומר בר.
 
 
בר  בהרצאה על מצב האוקיאנוס במועדון צלילות

"באותה תקופה, מצאתי את עצמי מלמד מאות חניכים על הבעיות מהן סובל האוקיינוס. מדבר על הפלסטיק, על זיהום, וגם על דייג יתר. משהו בתוכי הרגיש שאני לא יודע מספיק, שאני מדבר על בעיות כאלה גדולות ולא ראיתי אותן במו עיני. אט אט התחילה לחלחל התחושה שאני רוצה לצאת מישראל ולהביט לתוך לב ליבה של בעיית האוקיינוסים – דייג יתר".
על ״סי שפרד״ שמע בר לראשונה מחברה שהתנדבה בארגון. "היא סיפרה לי על הפעילות שלהם במערב אפריקה ובמאמץ לאכיפת דייג לא חוקי. לא הייתי צריך הרבה יותר מזה כדי להבין שלשם אני רוצה להגיע". בר הגיש בקשה להתנדבות ובסוף 2019 יצא לשנת חופש מהמועדון וטס לבנין, מדינה קטנה הנמצאת במפרץ גינאה אשר במערב אפריקה, שם התחיל מסעו אל נבכי "האוקיינוס הלא חוקי". 

 

התחלה מסוכנת
"נחתתי בצוהרי יום חם ולח בבנין. במסמך שנשלח ממטה הארגון התבקשתי שלא לדבר על כך שאני חלק מצוות סי שפרד, ולהזדהות כתייר. זאת משם שהעיסוק במלחמה בדייג בלתי חוקי יכולה להוות סיכון", מספר בר.

אחרי הכל, יש לזכור כי תעשיית הדייג מגלגלת מיליארדי דולרים בשנה ומי שמנסה לעמוד מול תעשיה שכזו, אשר מעריכים שכ 30% מכלל הכנסותיה מגיעים מדייג לא חוקי, לא נהיה לאהוד, במיוחד בקרב הדייגים התעשייתיים. באותו יום הצטרף בר לצוות ה"בוב בארקר", אשר עסק בהכנות לקראת היציאה לקמפיין לאכיפת דייג לא חוקי במדינת גמביה, המרוחקת כ 2000 מייל מבנין.  
 
 
בדרך אל ספינת דייגים סינית
 
"סי שפרד" הוא ארגון שהוקם בשנת 1977 ע"י קבוצה של פעילים שיצאו מגרינפיס, אשר רצו לנקוט ביותר פעולות ופחות מחאות״. מספר בר.
הארגון פועל באופן עצמאי כדי להילחם בדייג לא חוקי בכל העולם. הוא  כארגון אקטיביסטי די קיצוני, אנשיו זכו לכינוי ״הפיראטים של הים״, כשהם מאמצים את סמל ה"ג'ולי רוג'ר", הלא הוא סמל הפיראטים. הארגון התפרסם בזכות המאבק בציידי לוויינים יפנים באנטרקטיקה  וכיום הוא עובד בשיתוף פעולה עם מספר מדינות באפריקה ובעולם ומספק לאותן מדינות ספינה עם צוות מתנדבים מכל העולם לעזור במלחמה בדייג בלתי חוקי. אל הספינה מצטרפים חיילים מחיל הים המקומי וכך הם מבצעים אכיפה במימייה הטריטוריאליים.
 
 
מרימים עוגן 
"הרמנו עוגן כמה ימים לפני כניסת שנת 2020 , ההפלגה ערכה כ- 10 ימים במהלכם נגלה אלינו מלוא הדרו של האוקיינוס האטלנטי. להקות של דולפינים, לווייתני Humpback,
 זריחות ושקיעות מרהיבות מוכיחים לכולנו שבחרנו נכון להתנדב ולצאת למשימה. אני עכשיו, מתנדב מהשורה בצוות הדק, וכל זיכרון שלפני מספר שבועות ניהלתי מועדון צלילה, נראה רחוק מאוד.

עולמי התמקד בתחזוקת הספינה הכוללת ניקיונות, גירוזים וצ'יפינג (הסרת חלודה) ואימונים לקראת הקמפיין. ההתרגשות היא בשיא, הצוות שעד לפני מספר רגעים היה חבורה של אנשים זרים, מתחיל להתגבש למשפחה בלב ים", מספר בר. 
 
 
צוות המתנדבים של הבוב בארקר חוגגים את השנה החדשה בלב ים 
 
בר מתאר את הלילה הראשון בגמביה - 
הגענו אל מימיה הטריטוריאליים של גמביה בשעת לילה מאוחרת, ירדנו אל החוף בשתי סירות גומי בכדי לאסוף את אנשי חיל הים הגמבי". 

"באותו הלילה ליווה אותנו ירח מלא והים היה פלטה, כאילו חיכה לבואנו. שני שובלים לבנים ארוכים משתרכים מאחורינו, הסירות עשו דרכם אל הנמל במהירות, עוברות ליד דייגים על קאנו קטן שלא ממש הבינו מה פשר שתי הסירות שהרגע חלפו מול עיניהם.  בנמל חיכו לנו החיילים יחד עם "ג" - ישראלי מקיבוץ במרכז הארץ שמוביל את הקמפיינים של הארגון יחד עם פיטר האמרסטד,  הקמפיין דירקטור של הארגון בכל העולם. הם קפצו על הסירות יחד עם החיילים ובמהרה יצאנו חזרה אל הבוב בארקר והתחלנו את הקמפיין של חודש וחצי של פטרול נגד דייג לא חוקי במי גמבהי".

שמים פס על החוקים
בקמפיין הראשון של בר בגמביה הוא הבין כמה עמוקה היא בעיית דיג היתר, ואיך היא משפיעה על האוכלוסיות המקומיות ועל האוקיאנוס. בר מסביר. 
 
 "גמביה היא מדינה קטנה, הגבול הימי שלה עומד על כ- 30 מייל. היא מדינה עניה כמו מדינות נוספות במערב אפריקה, ואחד המשאבים שהם סוחרים בו הוא הדגה העשירה שיש במימיה שנובעת מזרם הקנרי הקר שמגיע מצפון ופוגש את נהר הגמביה הגדול, וכך נוצר בגמביה פיצוץ של חיים. דגים כמו יהלומים, זהב ונפט הוא משאב טבע ממנו מתפרנסים וחיים באופן ישיר 1.3 מיליארד אנשים בעולם, ובגמביה בפרט 1700  סירות דיג מקומיות, אשר דורות על גבי דורות דגות בהן למחייתם." 
 
 
 
 
דייגים מקומיים בגמביה 

"לצד אותם דייגים מקומיים, מדינת גמביה, כמו מדינות רבות נוספות בעולם כולו, מכרה את הרשות לדוג במימיה לחברות דייג תעשייתיות .
בשנת 2020 הוציאה המדינה 76 רישיונות דייג לספינות דיג תעשייתי מכל העולם, אך בעיקר מסין - כשרב הדייג מתבצע בתחום המים הרדודים יחסית של המדף היבשתי. התוצאה: תעשיית הדיג נעשתה לאחד הענפים המכניסים ביותר בגמביה, אך יצרה בעיות חמורות ביותר לקהילות המקומיות. ספינות דיג תעשייתי קורעות את רשתות של הדייגים ופולשות לתוך האזורים שהוגדרו כאסורים לדיג תעשייתי, משום שאין מי שיאכוף אותם, ספינות הדיג התעשייתיות עושות כל העולה על רוחן, פוגעות פגיעה אנושה בקהילה המקומית והמערכת האקולוגית לא מספיקה להשתקם, וכך נוצרת הבעיה של דיג יתר" 

דיג יתר הוא מצב שבו פעילות דיג מקטינה את אוכלוסיית הדגים עד לסף הפוגע ביכולת ההחלמה וההתחדשות או במילים אחרות קצב הדיג מהיר מקצב ההתרבות של אוכלוסיית הדגים עד למצב או האזור אינו מסוגל לתמוך בעצמו  ובכך נוצר צמצום עד כדי הכחדה של מיני דגים, ואזורים שלמים ריקים מדגה.

 

דייגים אפריקאים מקומיים על ספינת מכמורת סינית 

"המצב הזה הוא תוצאה של דבר אחד פשוט- הביקוש לדגים בכל עולם, וכל עוד יש ביקוש כך חברות הדיג התעשייתי יעשו הכל כדי לספק אותו, ולמקסם את הרווח, כיום ספינות דיג יכולות להגיע לגודל של 150 מטר, מה שנקרא  Super Trawlers , הן גוררות אחריהן רשתות דיג שיכולות להכיל מאות טונות של דגים. וכשאזורים שלמים בהן נהגו לדוג במשך דורות על המדף היבשתי, ייבשו מדגים הן פנו לים העמוק, נעזרים בטכנולוגיות מתקדמות, וכיום ספינות אלו דגות עד לעומק של 3000 מטר, עומקים שידוע לנו עליהם מעט מאוד רק כדי לספק את הצורך בדגים. ותוצאות הן הרסניות, לים, לדגה ולנו בני האדם, שחונקים אט אט את האוקיאנוס".

"בגמביה כמו ברוב במדינות בעולם חוקקו חוקים שאמורים לשמור על מצב הדגה ולמנוע מצב של דייג יתר, החוקים האלו מגבילים את השימוש בציוד לא חוקי, כגון גודל וסוג רשתות,  מתייחסת לזנים אשר נמצאים בסכנת הכחדה, אזורים ותקופות דייג ומכסות דייג, וכמובן גם חובת הדיווח על כמות הדגים שעלו ברשת. אך מה שווים החוקים האלו אם אין מי שיאכוף אותם? לחיל הים הגמבי יש את אספקת הדיזל כדי לצאת לפטרול אחד בחודש, ושם בדיוק סי שפרד נכנסים לתמונה . דרך אגב, עניין האכיפה הוא לא נחלתה של אפריקה נטולת האמצעים בלבד. עד שנת 2018 גם בישראל הנושא היה פרוץ ביותר עד שהוקמה היחידה הימית של רשות הטבע והגנים."

יציאה לקרב

חזרה לאותו לילה ראשון: 
"האור המנצנץ של ספינת דיג נראה למרחק וככול שהתקרבנו התגלתה לעיני לראשונה מכמורת תעשייתית, כ- 40 מטר אורכה, מכונה, יעילה שכל ייעודה, הוא למקסם רווח בזמן הקצר ביותר. מעלייה מתנוסס דגל סין. הרשת נמצאת עמוק במים ואוספת אליה כל מה שנקרא בדרכה". מתאר בר.
 

ג. בפעילות מבצעית בגמביה 

"הסירות מתמקמות מול גשר המכמורת כשמפקד הצוות של חיל הים הגמבי כורז לספינה שתתכונן לביקורת. צוות הביקורת יחד עם החיילים המקומיים עלה על הספינה והחלו בסריקות וחיפושים. אני כחלק מצוות הדק חיכיתי על סירת הגומי. מנסה לראות מתוך החשכה מה קורה שם על סיפון המכמרות הסינית. כעבור מספר דקות המכמורת מתחילה למשוך את הרשת, צוות הדייגים המקומיים עובד במרץ , ואז  רשת כבדה עמוסה בדגים עולה לפני המים ומתגלה לעייני, ובבת אחת נשפכת על הסיפון, שקט לרגע, הדייגים מתחילים בעבודת המיון, ואז אט אט  שובל ארוך של דגים מתים הופיע מאחורי הספינה.

אחד ועוד אחד הם צפים על פני המים ביניהם זנים שראיתי לראשונה בחיי, דגים, שעד לפני רגע הייתי רגיל לראותם שוחים, על ריף שוקק חיים עכשיו צפים, מתים ללא ערך על פני המים. הדגים האלו נקראים שלל-לוואי (Bycatch) – כ-20% מכל רשת שעולה הוא שלל-לוואי, דגים שאין להם כל ערך בשוק או דגים אסורים למכירה, כגון דולפינים כרישים מחבטנים (תלוי בחוקי המדינה) ועוד, לכן הם מוחזרים מתים אל הים - בסך הכל כ- 20 מיליון פריטים שנלכדים ברשתות ומוחזרים מתים אל הים תחת ההגדרה של שלל-לוואי".  

 


עוד כריש מת שחוזר לים

"כעבור שעתיים הצוות חזר, זוהי ספינה שדגה באופן חוקי לחלוטין, לפחות בזמן שאנחנו ביקרנו עליה. באותו הלילה עברנו עוד 3 מכמורות, שהיו חוקיות לחלוטין, ובכולן אותו סיפור, אותה רשת גדולה שעולה מפני המים עמוסה בדגים ואותו שובל ארוך שמשתרך מאחור, באותם רגעים הרגשתי חסר אונים לחלוטין, איזה סיכויי יש לים מול מכונה שכזו?",  תוהה בר.

 


שלל דגים חוזרים מתים אל הים לים חזרה 

"איזה סיכוי יש לדייג המקומי? התחושה הזו ליוותה אותי עד כמעט סוף הלילה,
 עד אשר הסתכלתי על האופק ומולי מנצנצות עשרות מכמרות חורשות את קרקעית הים הלוך ושוב ומעלות ברשת כל הנקרה בדרכן. שם ברגע הזה הבנתי שאין מקום לחוסר אונים, שאנחנו במקרים מסויימים באמת קו ההגנה האחרון של הים, ואם אנשי סי שפרד ושאר האנשים בעולם שאכפת להם ירימו ידיים, אז לא יהיה מי שיעמוד לצד האוקיאנוס. "

הימים של בר על הספינה עוברים במהרה, בין מטלות הסיפון וליציאה לביקורות אין הרבה זמן לישון, הימים והלילות מתחילים להתערבב ביחד עם תנועת האוקיינוס.

 

תפקיד חדש

באותו הזמן, כש-ג' עוד היה על הספינה, באחת מהשיחות שלו יחד עם בר  על קפה טורקי בחדר האוכל של הבוב בשעת ערב מאוחרת, קיבל בר מ-ג' הצעה שהיה קשה מאוד לסרב לה: "ג', הציע לי ללמוד את תפקיד קצין המבצעים של הספינה ולהצטרף לקמפיינים נוספים בהמשך בתור קצין מבצעים", מספר בר. כעבור מספר ימים החליט בר להיענות להצעה והחל ללמוד את התפקיד.

במהלך ביקורת בספינת מכמורת סינית
 
באותו הרגע הקמפיין בכלל ועבודתו של בר בפרט, על סיפור ה׳סי שפרד׳, קיבלו זווית חדשה לגמרי. עצם העלייה על הספינות הדיג וחלק מצוות הביקורת, העמידה אותו עין לעין מול המציאות הקשה של תעשיית הדיג: אלו לא רק רשתות של טונות על גבי טונות של דגים שנשפכות על הסיפון כל יום ושלל-לוואי עצום שחוזר ללא רוח חיים אל הים, אלו גם תנאי המחיה שאימם הדייגים המקומיים צריכים להתמודד.

"מעולם בכל מסעותיי לא ראיתי תנאי מחיה קשים כל כך, לרוב, לדייגים המקומיים, אשר מנוצלים ע"י חברות ענק אין אופציה טובה יותר, והם בטוח לא ה"רעים" בסיפור. בני אדם  שחיים בתת תנאים, ובמקרים מסוימים, בעבדות לכל דבר גם בשנת 2020, ללא מים זורמים או שירותים, צפופים בחדרים קטנים עשרה אנשים יחד שישנים על רצפת מתכת, בחום בגשם ובגלים, ללא יכולת לרדת מהספינה, ישנן עדויות על דייגים אשר נשארו 10 שנים בים ועוברים מספינה אחת לשנייה, כן, סחר בבני אדם, הוא חלק מעולם הדיג.

שם הבנתי שבתעשייה שמנצלת את הטבע, אין בעיה לנצל גם בני אדם, וכמה התמונה הפסטורלית הזו, שנמצאת בראש של רבים מאיתנו, שבה  הדיג מעכו שיושב על המזח  כל היום עם החכה כדי למכור כמה דגים למחייתו, רחוקה שנות אור, מהמציאות בשטח." מספר בר. 

תנאי מחיה ומגורים ל 6 דייגים מקומיים על ספינת מכמורת סינית 
 
הקמפיין בגמביה נגמר לאחר שעצרו שתי ספינות טורקיות: הראשונה על פינינג – 
  (Shark fining) תופעה של כריתת סנפירי כרישים ושליחתם לסין להכנת מרק סנפירי כרישים. על פי מאמר שפורסם בנשיונל ג'יאוגרפיק, ההערכות עומדות על 100 מיליון כרישים שנהרגים מדי שנה, רובם כדי לספק הדרישה (הלא חוקית) של מרק הסנפירים בסין. 
 
 
מפקד צוות חיל הים הגמבי לאחר תפיסת סנפירי כרישים 

הספינה השנייה נעצרה על שימוש בציוד דיג לא חוקי. הספינה שעוסקת בדיג הקפה, השתמשה בגודל רשת קטן, זאת אומרת שבמקרה הזה הם דגו דגים שלא הגיעו ליכולת התרבות. שוב סוג דיג שכזה פוגע באופן ישיר במערכת האקולוגית, בכך שאינו נותן הזמנות לדגה להשתקם. 

"המעצרים שביצענו בגמביה הם הקצה של הפעילות של הארגון. על כל מעצר ישנם אין ספור שעות של פטרול בלב האוקיאנוס, לילות ארוכים של ביקורות על ספינות דייג חלודות וחורקות, זוהי עבודה סיזיפית שרק אלו שבאמת מרגישים את תחושת השליחות עומדים בה." 

 

הצלחה וסופה!

בתחילת חודש פברואר 2020 הסתיים הקמפיין הראשון, והצוות הגיע לאיים הקנרים למנוחה ושיפוץ ה׳בוב בארקר׳. 

בדיוק באותם רגעים, בהם מגפת הקורונה החלה להסתנן מסין לכיוון המערב, ירד בר מהספינה והמשיך במסעו למרוקו. שם, בחודש אפריל, כשהיה "תקוע" בסגר המרוקאי, מול נקודת גלישה חלומית למשך חודשיים, החליט יחד עם חן - שותפו להקמת וניהול מועדון "צלילוּת" לסגור את דלתות המועדון. הסדר החדש שנכפה על כל העולם שלח אותו בזרימה נעימה לעוד שני קמפיינים, בליבריה וגמביה ובחודש יוני 2020, הפליג בשנית למערב אפריקה. 

 

בר בתדרוך אחרון עם מפקד צוות משמר החופים הליברי 
 
הסיפור של ליבריה הוא אחד מסיפורי ההצלחה של הארגון. בר הגיע הפעם כקצין המבצעים של הקמפיין. מאז תחילת הפעילות במדינה, ׳סי שפרד׳ עצרה 15 ספינות שדגות באופן לא חוקי. המעצר האחרון היה בתחילת שנת 2019 ומאז מימיה של ליבריה שקטים. במהלך העבודה, ׳סי שפרד׳ וג' קיבלו את העיטור הגבוה ביותר שאפשר לקבל מנשיא המדינה על תרומתם לשמירה על ביטחונה של המדינה. במהלך שלושת החודשים בהן פיטרל הצוות במי ליבריה, וביצע עשרות ביקורות, לא נמצאה אף לא עדות אחת לדיג בלתי חוקי. זוהי ההוכחה לכך שהמאמץ נגד דייג לא חוקי, הוא אכן משתלם ומצליח. 
 לאחר ליבריה חזר בר בשנית לגמביה, לקמפיין נוסף. 
 

בקורת גשר בספינת מכמורת סינית 

 החזרה לגמביה לקמפיין נוסף הייתה, לדבריו, מיוחדת: "הגענו שוב באישון לילה וכבר במבצע הראשון שלנו, בעודנו מחפשים סירות דיג חוויתי לראשונה סערה טרופית כהלכתה. ענני הקומולוס נימבוס השחורים התאספו מעלינו ללא כל התראה מוקדמת, תחילה הטמפרטורה צונחת ברגע, מספר שניות לאחר מכן רוח חזקה בעוצמה של 40 קשר  ויותר הכתה בנו, מביאה איתה ריח חזק של יבשה המרוחקת מאיתנו כ- 15 מייל לפחות. הענן השחור מסתיר את הירח המלא ויחד אתו מסך של גשם כבד וסמיך נופל על הצוות הנמצא בסירות הפתוחות, הים שהיה שקט לחלוטין לפני מספר דקות מתחיל לעלות ולהיצבע בלבן מקצף הגלים, הערפל עוטף אותנו, אנחנו בלב הסערה.

אני חושב שלכל איש ואשת ים יש את התמונה הזו, להיות בלב ים בזמן סערה, עוצמת הים ברגעים כאלו היא מדהימה ורק מזכירה לנו, כמה אנחנו פה רק לרגע, ואיך צניעות וענווה הן הדרכים שבהן צריך לגשת לים, ובכלל לטבע.  אחרי שלוש שעות נספות על סירת גומי באורך של 6 מטר עם בין גלים ורוחות, עם צוות שרובו מתנדבים, באור ראשון חזרנו חזרה אל הספינה. במהלך הקמפיין הזה נעצרו עוד 6 ספינות דיג אשר דגו באזורים אסורים השמורים לדייגם מקומיים בלבד. "

ראיון זה נערך, כאשר בר שוהה על סיפונה של ה׳סאם סימון׳, בקמפיין נוסף במערב אפריקה. מאז הקמפיין הראשון בגמביה, השתתף בר בארבעה קמפיינים נוספים של הארגון, והפנים להמשך. 

ואם אתם חושבים לרגע שהדבר הזה רחוק מאתנו ואין לנו פה בישראל קשר לזה, אז הנה נתון קטן של משרד החקלאות: בשנת 2017, 76.3% מהדגים שנמכרו בישראל הגיעו ביבוא ממדינות זרות. ביניהן גם סנגל, שבמערב אפריקה שבא נמצא הנמל הגדול ביותר בחלק זה של היבשת. חלק ניכר מהספינות שעליהן קראתם כאן, פורקות את הדגים שלהם בסנגל ומשם לכל העולם. ולא, זה לא שונה בהרבה מהמציאות באזורים שונים בכדור הארץ.  
 

ומה למדת מהזמן הזה על הספינות? 

"השיעור הראשון שלמדתי זה, שאין מבוגר אחראי, בעולם הדיג ושימור האוקיאנוס, רובו מסתמך על אנשים שרוצים לעשות טוב. לכן, האחריות היא בידיים שלנו, של כולנו, אין מקום להגיד שמישהו אחר יעשה, כי באמת שאין מישהו אחר. צריך אנשים שמאמינים  שאפשר לשנות את המצב, שלא הכל אבוד. יש עוד תקווה לאוקיאנוס, זאת בהחלט לא משימה קלה, והרבה צריך להשתנות. במהלך הזמן שלי על הספינות, ראיתי במו עיניי שינויים קטנים, ככה זה מתחיל, ואט אט זה מתפשט. וזה טבעם של שינויים, אנחנו צריכים להיות עקביים, החלטיים וסובלניים, זה לא קורה בין לילה."


בר פארן, תיאומים אחרונים לקראת הפשיטה הבא  
 
השיעור האישי שלי, בא מהבחירה להישיר מבט אל חלק של העולם, בוא מילים כמו צדק ותנאי מחיה הם בגדר חלומות. מהדייגים המקומיים,  אלו שעובדים על ספינות הדייג התעשייתיות, דרכם הבנתי שהתפיסה של טוב ורע בסיפור שאותו אנחנו מספרים לעצמנו לרוב מוטעית. בעיקר מהפרספקטיבה של העולם המערבי, כי עם כמה שאני רוצה לשים את הכל הסיפור הזה במסגרת של שחור ולבן, זה פשוט לא נופל שם. הסיפור הזה הוא על החיים של כולנו, ורק אם נצליח להבין את "הצד השני" נוכל באמת לייצר תנועה לכיוון עולם טוב יותר. 
 
ומה אתה ממליץ לאנשים שרוצים לקחת חלק ולעזור?

"אז כמו שאמרתי, כל פעולה משנה לא חייבים לסגור את העסק להתפטר מהעבודה ולקפוץ על הספינות של סי שפרד כדי לקחת חלק בשמירה על הים.

בעיני הכל מתחיל בבחירה, להסתכל לבעיה בעיניים ולא להתעלם, בצולל או צוללת שמרימים את השקית במהלך הצלילה, אם אתם מרגישים שאתם רוצים לעשות יותר, בישראל ישנם ארגונים מדהימים שעושים ימים כלילות כדי לשמור על הים, כל אותם ארגונים צריכים מתנדבים, ותרומות  כדי לממן את הפעילות שלהם. צרו קשר עם הארגונים בקהילה המקומית שבה אתם נמצאים. "

מה הפיתרון בעיינך לבעיית הדיג בעולם – 

1. שינוי הרגלי הצריכה, לא נעים לשמוע את זה לפעמים, אך כל המהות של בעיית דייג היתר נובעת מהצריכה המוגזמת של דגים, זאת האמת.
2. ידע – רוב הציבור לא מודע לבעיה ולהיקפיה ולכן הנגשת מידע לציבור הרחב היא חלק חשוב מהפתרון.
3. שמורות טבע ימיות – לאזורים אלו ישנה השפעה אדירה על המערכות האקולוגיות, כיום רק 7% מהאוקיאנוסים ברחבי כל העולם מוגדר כשמורת טבע, מתוכם רק 1.9% מוגדר כאזור עם איסור דיג (כמו באילת). הגדלת שמורות הטבע היא חשובה מאוד, ותורמת לשיקום ושימור המערכות האקולוגיות.
4. רגולציות ואכיפה –  מדינות צריכות להקצות משאבים לנושא, זה גם כמובן חלק מתהליך, הים צריך שריף שידאג לסדר.

 


הסאם סיימון בסיום הקמפיין בלווי דולפינים
 
ומה עכשיו? אתה חוזר לארץ ?

"לאחר סוף הקמפיין בנובמבר אני חוזר אל הבית שלי באילת, אחרי שנתיים בהן חייתי בעיקר על ספינות באוקיאנוס האטלנטי, במטרה להמשיך עם העשייה הסביבתית בים סוף שאותו אני כל כך אוהב, אם זה להצטרף למאבק החשוב שמתנהל מול קצא"א, וגם בעיית הדיג שקיימת בים האדום, שגם לה, כיום עוד אין מענה. זאת יחד עם יציאות לקמפיינים נוספים עם הארגון. "


בחודש מאי 2022 יפיק בר, יחד עם חבריו לארגון, אירוע ראשון של סי שפרד בישראל, אליו יגיעו כל ראשי הארגון העולמי, במטרה לחשוף את הארגון ואת פועלו לציבור הישראלי. "אני מאמין שכל אדם שקורא שורות אלו ואוהב את הים, יימצא את מקומו באירוע", אומר בר. גם אתם, הקוראים, מוזמנים לקחת חלק. אם כמתנדבים או כמשתתפים. 

 

לשאלות – ניתן לפנות לבר פארן בדוא"ל:  barfaran@gmail.com.