ביולומינסנס - ייצור אור ע"י בעלי חיים - הוא ללא ספק אחד הפלאים המהממים של הטבע. אלפי יצורים וצמחים מעל ומתחת למים יכולים להאיר, או להקרין אור, במקומות שהאור הטבעי אינו מגיע אליהם. חלק מחיות מופלאות אלה משתמש באור זה לאותת אחת לשניה, או למינים שונים. חלקם כדי למצוא בני זוג, חלקם עושים זאת להפחדה ולבלבול טורפים פוטנציאליים, חלקם משתמשים ביכולות המולדות להסוואה ובחלקם משמש האור ככלי עזר בהליך הטריפה - הטרף נמשך אל האור, מסונוור ובסופו של דבר גם נאכל.
רוב היצורים הזוהרים מייצרים בעצמם את האור באמצעות פעולה כימית המתבצעת בתוך איברים מיוחדים המיועדים לכך. ישנם גם מינים אשר מקבלים את הכימיקלים הנכונים ליצירת האור ע"י טריפה של יצורים מאירים אחרים... לאברי התאורה על פי רוב, יש עדשות מורכבות, רפלקטורים ופילטרי צבע המאפשרים, לא פעם, שינוי האור לפי צרכים וניצולו בצורה אופטימלית
איך עובדים איברי התאורה(PHOTOPHRES) ? פחות שני כימיקלים דרושים ליצירת אור. הראשון, אשר יוצר בפועל את האור הוא ה- Luciferinוהכימיקל השני, ה- Luciferase מגבש את הפעולה הכימית. בזמן ששני הכימיקלים האלה מעורבבים ביחד בנוכחות חמצן נוצר האור. ה- Stick LIGHT הצבאי הוא דוגמה יפה לאייך שני כימיקלים אשר מעורבבים ביחד יוצרים אור.
עמוק בתוך האוקיינוסים החושך שולט במשך כל השנה. כאן, בעומק, ניתן למצוא את המגוון הגדול והמרהיב ביותר של היצורים הזוהרים והמאירים.
דג הפנסון - PHOTOBLEPHARON
כשהערב יורד, דג הפנסון יוצא אט אט מתוך אזורי המחבוא, בין הסלעים והאלמוגים בשונית. הפנסון חושש מכל קרן אור. במידה והירח זוהר מדי, הוא יחזור מיד אל בטחון החושך, בסדקי השונית. הפנסון מצוייד ב"פנסים", בהם הוא משתמש למצוא טרף, המורכב בעיקר מפלנקטון וסרטנים קטנים, לבלבל את אויביו, ע"י סינוור "וכיבוי" הפנסים ולתקשורת חברתית עם שאר דגי הפנסונים בלהקה ומחוץ לה.
האור הבוהק מיוצר ע"י איברי תאורה גדולים הנמצאים מתחת לכל עין, המכילים מיליוני בקטריות זוהרות אשר פולטות את האור תוך כדי צריכת סוכר וחמצן מדמו של הפנסון. לאברי התאורה יש מכסה, אשר בעזרתו יכול הפנסון לשלוט בכמות האור הנפלט החוצה - מעין "כיבוי והדלקה". מכסים אלו הצבועים שחור נראים כמו עפעפיים, וצבעם מונע חדירת אור בזמן סגירת "העפעפיים".
קרן אור הנפלטת מדג בודד חזקה דיה כדי לאפשר לפנסון לראות בלילה עד 30 מטר. להשוואה: אור הנפלט מדג בודד מספיק חזק להארת חדר קטן.
במידה והפנסון מאויים ע" טורף הוא 'מכבה' (סוגר את מכסה איבר התאורה) את ה"פנס", מזנק לאחד הצדדים ומדליק שוב את הפנס, מכבה ומדליק. בזמן שהטורף מנסה להבין היכן הוא נמצא, הפנסון יכול לברוח כשהטורף מסונוור ומבולבל.
לאיברי התאורה של דג הפנסון, יש מכסה, מעין תריס, אשר בעזרתו יכול הפנסון לשלוט בכמות האור הנפלט (כיבוי והדלקה).
צבעם של המכסים (אשר מזכירים עפעפיים) הוא שחור - כך שבזמן סגירת העפעפיים לא נפלט אור שעלול להסגיר את מקום מחבואו של הדג
מסרקנית - COMBJELLY
כשאנשים רואים לראשונה מסרקנית, הם בדרך כלל חושבים שפגשו מדוזה. אבל, מסרקניות שייכות למשפחה אחרת מזו של המדוזות. משפחת המסרקניות היא משפחה בפני עצמה המכילה כ-90 פריטים שכולם - מסרקניות.
המסרקנית היא בעל חיים שקוף, ועקב זאת, קשה לאתרם. ברוב המקרים ניתן לראותן שוחות מתחת לפני המים באזורי החופים, אך ידוע כי ניתן למצוא גם מסרקניות חיות במים פתוחים באוקיינוסים ובמעמקי הים. הן ניזוניות מיצורים ימיים וצמחים זעירים - פלנקטון - וישנן מסרקניות קניבליות, אשר ניזונות ממסרקניות אחרות. אלה אשר לא בולעות את טרפם בשלמותו, תופסות את ארוחתן באמצעות זרועות צייד דביקות אשר פרוסות במים כמו חכות דייג. המסרקניות הבולעות את טרפן בשלמותו, עושות זאת באמצעות פה אלסטי, היכול להפתח עד גודל המאפשר למסרקניות לבלוע יצורים הזהים בגודלן להן.
לכל המסרקניות יש שמונה שורות של "מסרקים" המחלקים את גופן ל-8 בצורה שווה. מסרקים אלו בנויים מסליה, המשמשות כזרועות שחייה, שבעזרתן המסרקנית שוחה במים.
מופע האורות של המסרקנית מורכב ומרהיב כאחד. ישנם שני סוגי אורות המאפיינים את המסרקנית, הראשון - אירידיסנס - הוא תופעה מהממת בפני עצמה. כאשר אור שמש עובר דרך הסיליה, קרני האור נשברים ואור חוזר בשלל צבעים וצורות. תופעה זאת ניתן לראות רק ביום ומי שרואה אותה לא ישכח אותה לעולם. החצי השני של מופע האורות הוא תופעה הקרויה ביולומינציה, אור קר, הנפלט מבלוטה מיוחדת המייצרת אור - כבמקרה דג הפנסון. בלילה, כשהמסרקנית מרגישה מאויימת, היא "מדליקה" את אורותיה ומופע האורות הלילי מתחיל לטובת הפחדת והברחת טורפים
פיתיונאי המעמקים - DEEP ANGLER
במעמקי הים, היכן שתמיד חשוך, מוצאים את פיתיונאי המעמקים. הפיתיונאי מתמודד עם העדר האור ע"י יצירת אור בתאים מיוחדים בגופו, המיועדים אך ורק ליצירת אור. בעולם יש בערך 100 סוגים שונים של פיתיונאים בגדלים של 6 ס"מ עד 90 ס"מ. חלקם חיים בעומק מעל 1500 מטר וחלקם במים רדודים.
יצירת אור עצמי (ביולומינציה) פופולרי ביותר במעמקי הים ועד 85% מהיצורים החיים בחושך תמידי יש את היכולת לביצוע ביולומינציה.
הפתיונאי מצוייד בסנפיר הבנוי כמקל דייג. הוא יוצא מאזור החותם בצורת קשת מעל לפיו. בקצהו ניתן לאבחן בחשיכה אור בוהק המשמש כפיתיון, אשר בעזרתו מצליח הפתיונאי לפתות את טרפו להכנס לתוך אזור הפה הגדול. לפתיונאי יש פה המצוייד בשיניים גדולות ומפחידות המעוגלות כלפי פנים. הן נותנות לטרף להכנס לתוך הפה, אך נסגרות כמו שער וליצור אשר נשאר בפה אין סיכוי לברוח.
אמני הטעיה אלו ניזונים מדגים קטנים, דיונונים, סרטנים, תולעים ושאר בעלי חיים. הצלחתו של הפתיונאי לתפוס יצורים אלו נגרמת בגלל "זיהוי מוטעה" של היצורים, אשר חושבים שהאור הבוהק הוא, כנראה, חטיף טעים וכך אנו עדים לתופעה מעניינת של הפיכה של טורף לנטרף.
את החכה המאירה, מעניין לציין, ניתן למצוא רק אצל הנקבות. הסיבה מורכבת: עקב בעיה למצוא בעומק בן זוג לרבייה, מצא פתיונאי המעמקים פתרון יצירתי למציאת בת זוג בעומק. זכר הרואה נקבה נושך אותה באזור הבטן ולא עוזב... במשך הזמן מאבד הזכר את עיניו, סנפיריו ושאר מערכות הגוף אשר לא קשורות לרבייה. בסופו של תהליך הופך הזכר למעין כיס המחובר למחזור הדם של הנקבה המפרה את הביצים בתוך גופה, וכך הופך הזכר להיות חלק מגופה של הנקבה. במידה וזכר לא ימצא נקבה הוא ימות מרעב.
יצירת אור עצמי (ביולומינציה) נפוצה מאוד במעמקי הים, ולכ- 85 אחוזים מיצורי העומק באזור חשוך זה יש יכולת לבצע בליומנציה
אלמוגים זוהרים - FLUORESCING CORALS
כשאני עובר בחדר החושך, אצלינו בפארק המצפה התת-ימי באילת, אני נפעם כל פעם מחדש מיופיים של האלמוגים הזוהרים. לא פעם מבקרים חוזרים אלינו ומראש מבקשים לראות שוב את תצוגת האלמוגים הזוהרים. בניגוד לשאר היצורים היכולים ליצור אור עצמי, האלמוגים הזוהרים חייבים אור על מנת להחזיר אור זוהר - פלורוסינציה. בתוך ריקמת האלמוגים יש חלבונים בעלי תכונות פלורסנטיות. החלבונים החשופים לאור קולטים אותו ומשחררים אותו חזרה עם אורך גל גבוה יותר, אך בעל אנרגיה נמוכה יותר. ידוע גם על דגים אשר מעדיפים לאכול את החלבונים בעלי התכונות הפלורסנטיות וסיגלו לעצמם יכולת לזהות בעזרת אור אינפרה אדום את האלמוגים בעלי החלבונים המיוחדים.
הפנס הוא כמו שרביט קסם אשר צובע את האלמוגים בצבעים זוהרים
האלמוגים הזוהרים באים בשלל צורות, גדלים וצבעים. בצלילתי הראשונה, מצוייד בתאורת אור אולטרה סגולה, גיליתי לראשונה את הקסם של האלמוגים הזוהרים. מהר הבנתי שהפנס שלי, אשר קרני האור שלו הן בלתי נראות עבורי, הן בעצם כמו שרביט קסם אשר צובע את האלמוגים בצבעים זוהרים. מה שהיה לפני רגע חום משעמם, אפור, ירוק חיוור, או ללא צבע כלל, הופך בעזרת "שרביט הקסם" לזהב, ירוק, או צהוב זוהר, כחול, כתום ולגוונים בוהקים.
הקסם האופטי נעצר מיד עם כיבוי "הפנס" - אין לאלמוגים הזוהרים יכולת לאגור, או ליצור את הצבעים הזוהרים האלה. רק ע"י הארה חיצונית יכולים הם לחשוף את מופע האורות המיוחד שלהם.
דיונונית זוהרת - FIREFLY SEUID
הדייגים ביפן נוהגים מדי קיץ להעלות ברשתם מטען מיוחד אשר גורם לרשתות לזהור ולנצנץ. זהו הזמן בו מיליוני דיונונים זוהרים עולים לפני המים לרבייה - וושם הם נתפסים ברשתות הדייג היפניות.
הסברה הרווחת היא כי דיונונים זוהרים יוצרים אור לרבייה, או הסוואה. ע"י הדמות לאור שבא מלמעלה, הם הופכים לבלתי נראים לטורפים מתחתם.
ישנם מינים אשר משתמשים באור כנשק להגנה עצמית - דיונונים אלו מתיזים החוצה עננים של מוקוס זוהר לבלבול טורפיהם. במפרץ אילת לא ניתן לצפות בהתאספות רבייה המונית, אך ניתן לראות לפעמים את הדיונונים עולים לרבייה על פני המים בקונצרט של אורות ותנועה - מחזה נדיר ביותר.
הדיונון יוצר אור כחול-לבן. על גופו וזרועותיו מוטבעים, כמו תכשיטים, איברי תאורה. בזמן סכנה, או צייד, הם יכולים לשנות את צבע האור, חוזקו ואפילו את זווית האור, על מנת להטמע בסביבה.
לאחר הרבייה מטילה הנקבה חוטים של ביצים רכות ומצמידה אותם לרצפת הים, בין סלעים ובתוך סדקים. הביצים מתקשות וגדלות עם הזמן. בערך שבועיים לאחר ההטלה בוקעים דיונונים צעירים. את הדיונונים הזוהרים ניתן למצוא בעומקים של 300 מטר ואף יותר. הדיונונים הם שחיינים מעולים. הם משתמשים בסילוני מים אותם הם שואבים פנימה והחוצה מגופם וכך נעים. ישנם מינים של דיונונים היכולים להגיע למהירות של עד 40 קמ"ש. הדיונונים גם יכולים לשחות גם אחורה ע"י שינוי כיוון סילון המים.
הדיונונים גם יכולים לשחות גם אחורה ע"י שינוי כיוון סילון המים
דג האיצטרובל - PINE APPLE FISH
דג האיצטרובל הוא ללא ספק אחד הדגים האהובים עלי ביותר. אהבתי אליו היא לא בגלל צבעיו המרהיבים, או העזים, גם לא בגלל ששחייתו מהירה, או אצילית, אלה בגלל פרצופו העצוב. בניגוד לדולפין, אשר חיוכו התמידי כובש לבבות רבים, נשאר דג האיצטרובל עם אותו פרצוף עצוב - ופרצוף זה כובש את לבי כול פעם מחדש.
דג האיצטרובל הוא דג ביישן ונדיר אשר חיי בעומק של מאות מטרים עד 400. את הפריטים הצעירים ניתן לראות במים רדודים יחסית 20-40 מטר וגודלם המקסימלי הוא 17 ס"מ.
לדג האיצטרובל, או דג האננס, באנגלית, יש קשקשים גדולים צהובים והם הגורמים לדמיון לפרי הטרופי. קשקשיו הגדולים והקשיחים נותנים לדג האיצטרובל הגנה של שריון קשיח בעל קוצים גדולים למניעת טריפה. את הקוצים ניתן למצוא גם על מכסי הזימים המשמשים כנשק של סיכוי אחרון - כאשר נבלע דג האיצטרובל ע"י טורף הוא פותח הוא את מכסי הזימים ובדרך זאת פוצע את הטורף בפיו, דבר הגורם לפליטה מהירה שלו.
לדג"האננס" יש בקטריה זוהרת אשר מרוכזת בשני כתמים כהים בחיבור הלסתות. בצורה זו האור זוהר רק כשהפה פתוח ומוכן לצייד לניצול משיכתם הטבעית של יצורים שונים אל האור.
שינן מאיר - SABRE TOOTH
דג השינן המאיר הוא אחד הטורפים האימתניים של המעמקים. קל לזהות דג זה באמצעות הפה הגדול ושיניו הגדולות דמויות הניבים. שיניו כל כך גדולות שהן אינן יכולות להכנס לתוך פיו, אלא מתעגלות ליד העיניים. יש המאמינים כי דג השינן משתמש בשיניו אלו להתנגש במהירות גבוהה לתוך טרפו, לפצוע אותו וכך לצוד אותו. על מנת לעזור להוריד את הלחץ מעמוד השדרה מהתנגשויות אלו משמשת החוליה הראשונה ישר מאחורי הראש כבולם זעזועים.
לטורף אמתני זה יש סנפיר גב ארוך שבקצה יש פוטופורס - איבר היוצר אור. הטורף המתנגש משתמש באור זה למשוך דגים אשר מהם הוא ניזון. ידוע שדגי השינן עומדים שעות בעמוד המים ללא תזוזה בנסיון למשוך טרף תוך ביזבוז מינימלי של אנרגיה. בנוסף לאור על קצה בסנפיר גב, מצוייד דג מעמקים זה בבקטריה זוהרת גם לאורך שני צדדי הגוף. במשך שעות היום הוא נמצא בעומקים גדולים עד 1500 מטר, אך בשעות הלילה רבים מהם עולים לעמק של 700 מטר - היכן שמצוי יותר מזון.
