חודש ספטמבר 2018. יעד חדש עבור הצוללים הישראלים מתחיל להתגבש באופק ונסיעה ללב צפון האוקיאנוס האטלנטי, חושפת מקום אותנטי שמור ומיוחד במינו: 9 איים קסומים, במחצית הדרך לארה״ב.
 
בשטח מתגלה מקבץ קסום של 3 קבוצות של איים המצויים במרחק טיסה בין קבוצה לקבוצה. האיים תחת ריבונות פורטוגל ומפגינים נתק ברוך ממהלך החיים הרגיל והדחוס שאנחנו מכירים. מרבית האיים בעלי אופי  כפרי וחלקם בעלי אופי עירוני, אבל, כולם, ללא יוצא מהכלל, חושפים אורח חיים נטול מתחים ולא בכדי זכו בפי האירופאיים לכינוי המחייב "הוואי של אירופה". ובקיצור: האיים האזוריים.

הביקור החלוצי במקום נתקל באתרי צלילה מיוחדים במינם עם נוף געשי מעל ומתחת למים, במפגן מרשים ומיוחד של החי התת ימי עם טווח רחב של בעלי חיים, מכרישים כחולים, מאקו, מנטות, לווייתנים, דולפינים ורבים רבים נוספים. נראה היה שאפשר לארגן כאן חופשת צלילה אידיאלית המשלבת תרבות נופים מרוממי חושים ועולם חדש ומיוחד, שיוצר עבור הצולל כמו גם עבור מי שלא צולל חופשה אידיאלית.

יוצאים לדרך
בחודש מאי 2019 הרמתי את הכפפה והחלטתי שאני יורד לאילת ומגשים חלום. ובכלל, אתם תבינו מהר מאוד שאני איש של חלומות. התכנון המקורי היה לעשות קורס כוכב אחד, אבל, כבר לאחר 4 צלילות הבנתי שכוכב אחד לא יספיק וכבר באותו השבוע סיימתי כוכב שני והמשכתי לעוד יומיים צלילה באילת לאחר הקורס.

כצולל מתחיל ונלהב שרק סיים קורס כוכב שני החלטתי שהפתיח, טיול הצלילה הראשון שלי חייב להיות עמוס במראות שלא אשכי ובמיוחד בחיות גדולות מתחת למים. וכך, הגיע לו אוגוסט 2019 ואני יוצא - רשמית - לטיול צלילה לאיים האזוריים, במסגרת מערך טיולי הצלילה בעולם של חברת "מעבר לאופק". אני מצוות לקבוצה נפלאה, שנוסעת לגלות עולם חדש, בהובלתו של אלירן עובדיה, מדריך צלילה מזה 20 שנה שמארגן כבר טיולים בעולם 13 שנה.

ואם אפשר ללכת לסוף: לאיים האזוריים אני עוד אחזור. לא, לא בגלל מה שראיתי, אלא בגלל מה שעוד לא ראיתי... במהלך הטיול ביקרנו רק בשני איים מדהימים פיקו ( Pico) וטרסיירה ( Terceira) שרק פתחו את התיאבון לביקור בכל שאר האיים.
והצלילה? זו הייתה הגשמה של חלום ילדות. קצת מאוחר לטעמי, רק בגיל 24, אבל עדיף מאוחר מאף פעם.
 
היום הראשון: מפגש וטיסה לליסבון:
מוצאי שבת ה-18 באוגוסט. נפגשנו כל הקבוצה בנתב"ג בכניסה לטרמינל 3, מתרגשים לקראת היעד החדש. הטיול ללא ספק התחיל ברגל ימין. הטיסה יצאה – והגיעה -  בזמן. איזה התרגשות.
 
הקבוצה שלנו  צילום: אלירן עובדיה

כדי להיות בטוחים שהגענו לחו"ל, התחלנו את הבוקר עם קפה בסטארבקס בנמל התעופה של ליסבון, ולאחר מכן, בשביל החוויה וכדי שנוכל להיטמע בעיר, עלינו על ה-subway  מרחק של 7 דקות נסיעה ממרכז העיר שהביאה אותנו לאושינריום של ליסבון (Oceanarium de lisboa) שסביבו מרכז קניות גדול ומסעדות.

האושינריום של ליסבון  צילום: אלירן עובדיה.
 
הביקור באושינריום הרגיש כמו מעין טעימה קטנה למה האוקיאנוס הכחול יכול להציע לנו בהמשך הטיול.  מעין ׳חימום׳ לקראת הבאות.
באקווריום המרכזי זכינו לראות כרישים, סטינגריי, מנטות, מולה מולה ועוד המון חיות שרק קיוויתי לפגוש גם במים תוך כדי צלילה. לאחר שהסתובבנו כשעתיים שם ובחנות המזכרות ההכרחית,  הלכנו להירגע בקניון הגדול ליד ואכלנו לנו בניחותא סטייק ודגים במחירי רצפה. לאחר הטיול המשכנו למקום בו תוכנן שנישן במהלך הלילה הראשון בליסבון: דירה ענקית ונוצצת בלב העיר העתיקה, מוקפת בסמטאות צרות ומעניינות. לאחר מנוחה קצרה מצאתי את עצמי מסתובב לתוך הלילה בעיר העתיקה. מודה, כשהגענו העיר נראתה די סתמית ומשעממת ולהפתעתי גיליתי שהעיר העתיקה מתעוררת לחיים דווקא בלילה ובאופן די מפתיע היא מלאה במסעדות, דוכני אוכל, פאבים ומועדונים.
 

בדרך לאי פיקו:
לאחר לילה מהנה, ואפשר להגיד מפתיע, קמנו ליום בו סוף סוף טסנו לאי פיקו המדובר - היעד המרכזי בטיול וגם המקום שבו קיימנו את רוב הצלילות שלנו.

בשעה 08:00 כבר היינו על מטוס קטן שהזכיר סוג של אוטובוס מעופף בדרך לאי. עם הנחיתה הבנתי שהגעתי לסוג של גן עדן בעל אופי כפרי, כשהדבר הבולט הראשון שראינו באופק  זה את הר הגעש פיקו, המתנשא לגובה של 2500 מטר.

פיקו מפגין שילוב מרשים של צבעי ירוק עז ביחד עם צבע שחור של אבני הבזלת שנוצרו בהתפרצויות הר הגעש. עם הנחיתה גילינו דבר נוסף על האיים האזוריים: מזג האוויר באיים הוא 100 אחוז טרופי. ולמה אני מתכוון? ברגע היציאה מהמטוס ירד סוג של גשם "חוטים", גשם עדין, שבא לרענן את האוויר. המעבר החד מאוגוסט החם והלח בישראל למזג האוויר הטרופי באי היה שינוי מאוד מרענן.
מיד לאחר הנחיתה והתארגנות קלילה הגענו לבית ההארחה (House in silveira),  איפסנו את המזוודות ונסענו למועדון הצלילה ( Briza Acores) ולאחר התאקלמות קלה והכרות עם צוות המועדון נכנסנו למים לתחילתם של 5 ימי צלילה מטורפים.
 
האי פיקו  צילום: אלירן עובדיה
 

מתחילים:
באי פיקו קיימים לא מעט אתרי צלילה. לאחר תדרוך וארוחה קלילה של המבורגרים  על שפת המרינה התארגנו לצלילה הראשונה. זו הנקודה לציין שהחבר'ה בפיקו לא בשלנים גדולים, אבל אוכל לא היה חסר בשום נקודת זמן, ואומר את זה מישהו שהוא די מפונק בנושא האוכל שלו.

הצלילה הראשונה הייתה במקום שנקרא portinho, סמוך למרינה וקרוב למועדון הצלילה בעיירה lages do pico. אתר הצלילה רדוד עם ריף געשי משתנה, המון צמחיה על הסלעים ומים צלולים מאוד -  יותר אפילו מהים האדום... הפלא הגדול הוא שמגוון בעלי החיים הימיים הוא רחב וניתן לראות במים שילוב מעניין של בעלי חיים של ים תיכון  ובעלי חיים מהים האדום. בגדול, זה היה השלב שנתקלנו בהמון דגים צבעוניים, לוקוסים בצבעים שונים, המון המון עקרבנונים בגודל של כף יד ומעלה, מורנות ושלל רחב ולא מוכר של דגי שונית ששייכים לאוקיאנוס האטלנטי.
 
עקרבנון אטלנטי   צילום: אלירן עובדיה
 
צלילה ראשונה במקום חדש היא תמיד חוויה מדהימה. ואם כבר צלילה ראשונה, אני חייב לומר שהיו לי גם קצת חששות: מגיעים למקום שטמפ' המים בו היא בערך 22-24 מעלות, אחרי שהצלילה הקודמת שלי, שהייתה בים התיכון, התבצעה עם שורט ולייקרה, במים בטמפ' של 30 מעלות. לצלילה הראשונה נכנסתי עם חליפה 5 מ"מ והיה מדהים. לא היה קר מדי ולא היה חם מדי.

עם תנאי ים משתנים של האוקיאנוס, ניתן לצלול במספר רב של אתרים ואם הים לא מאפשר, יש תמיד אתרים חלופיים בצידו השני של האי. אין מצב שלא יכולים לצלול עקב מצב ים גרוע. תמיד יש אתר חלופי. וכן, זה כנראה היתרון שיש בכל אי שמוקף בים.
לאחר טיסת בוקר ושתי צלילות מאוד כיפיות הגיע הזמן לחזור לבית ההארחה שאירח אותנו למהלך השבוע. לאחר התארגנות קצרה הלכנו לאכול ארוחת ערב בבופה מקומי. לאחר ארוחת הערב היה ברור לכולם שמהר מאוד הולכים לישון לאחר היום המאוד ארוך והחוויתי הזה, ומי שלא, מצא עצמו ישוב במרפסת עם השקט של האי וקריאות של היסעורים ששוברות אותו ושנשמעות כאילו מישהו קורא לך.

מטפסים על הרים:
ישנו בבית מדהים. אין מה לומר. הבית כולו היה בנוי מעץ ומעוצב בסגנון כפרי שלא רואים כל יום. מעבר לסדר והניקיון יש לי פרמטר אחד שגובר על הכל: הנוף. הנוף היה מדהים והשילוב שלו עם  האוויר הכי נקי בעולם חיבר את כולנו לחוויה מדהימה. מסביב לבית והנוף הירוק היו פזורים עוד בתים כפריים כשלכל תושב יש שטח שבו הוא מגדל ענבים, תירס, תפוחי אדמה מסוג לא מוכר, ג׳ינג׳ר ואננס.

טעוני אנרגיה קמנו לעוד יום של צלילה וציפייה שלא איכזבה לרגע. בבוקר גם גילינו שבעלת הבית מכינה לנו ארוחת בוקר עשירה ומזינה שכללה פירות, ירקות, צנימים, חביתות, ביצים קשות, גבינות מיצים טבעיים וקרואסונים. בקיצור: הכנה טובה להמשך.

בדרכינו לעיירה לאגס דו פיקו, עם צוות המועדון שבא לאסוף אותנו, התחלנו להתארגן ליום צלילות נוסף. ביום זה צללנו שלוש צלילות, שהיו המשך ישיר להיכן שהפסקנו יום לפני. הנוף מתחת למים היה מדהים. פשוט כך. סגנון הצלילה היה ׳צלילה באזור סלעי׳ שהרגישה מדי פעם כאילו אנחנו מטפסים על הרים מתחת למים. זוכרים את מזג האוויר הטרופי? אז גם באותו יום הוא לא עזב אותנו. אותו גשם חוטים, שלטעמי, רק הוסיף לאווירה. ולמה אני מזכיר אותו שוב? כי במהלך השייט לצלילה השנייה באותו היום נתקלנו במחזה קסום: מישהו פעם ראה קשת בענן במלוא הדרה באמצע האוקיאנוס? ומה שעוד יותר יפה, זה שפשוט רדפנו אחריה. היא לא הייתה רחוקה, אבל זו פעם ראשונה שהצלחנו להגיע לרגלי הקשת בענן שנשקו למימי האוקיינוס, וכשהגענו אליה אפשר היה לראות את השתברות הצבעים על המים ואיך שהם נעלמים.
 

הקשת בענן אפילו דבל קשת צילום: דור אדרי

 

לאחר יום צלילות מוצלח מאוד מלא בעלי חיים וקשת אחת הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה שמתמחה בבשרים ודגים על האש
 
צלילות ב-sao roque
ביום הבא בתור של הטיול צללנו 2 צלילות במקום שנקרא sao Roque . השוני העיקרי הופגן באתרי הצלילה: ביום הזה צללנו בצידו השני של האי, כ-30 דקות הפלגה מהעיירה שלנו. הנוף הכללי היה די דומה והפעם גם קצת זרמים מקומיים נוספו לחוויה. הצלילות היו מעניינות ופגשנו המון דגים וכמה מורנות עצבניות. התרגשות מסויימת נרשמה אצלי כשצללתי מתחת לקשת טבועה עשויה מאבן שמתחתיה חיו המוני חשופיות.

הצלילה השנייה באותו היום זכורה אף היא, מכיוון שאלירן, שותפי לצלילה והצלם המוכשר, יצאנו מהמים מנקודה אחרת, מרוחקת מזו של שאר הקבוצה. נכון, כצולל צעיר שמעתי על הזרמים המטורפים שיש בים וכמה הים האדום שלנו פשוט לצלילה, אבל, רק לאחר הצלילה הזאת הבנתי את כל האמירות האלה. הדרך החוצה הייתה מלווה בשחייה קצרצרה נגד זרם עקשן מאוד (וגם דרך קבוצת דגיגונים שהייתה פשוט מדהימה).

וכמו בכל יום, גם פה הייתה חוויה אחת מיוחדת ושונה: אחרי הצלילה הראשונה הגענו לנקודה שממנה אפשר לקפוץ לים. הגובה מעל פני הים היה בערך עשרה מטרים. אין ספק. תמיד נחמד להוסיף קצת אדרנלין לתפריט.

לאחר החזרה לחוף ואורחת הערב שכבר הפכה להרגל, הבנו גם שנקלענו למה שהתושבים המקומיים כינו ״פסטיבל הלווייתן״ – אירוע שנתי שמלווה בהרבה אוכל רחוב, דוכני אלכוהול ומתוקים. האווירה שם הייתה פשוט מדהימה, כי מצד אחד רואים תרבות אחרת ומצד שני שומעים את הגלים מתנפצים על שובר הגלים.
 
אתרי הדגל:
באי פיקו יש מספר אתרים שנחשבים ל״אתרי הדגל״ של המקום, בינהם, אתר הצלילה Princes alice, שהוא האתר הנחשב ביותר בסביבת האיים פיקו ופיאל. ואכן, הצלילות שם הוכיחו את עצמן כמיוחדות כשהן מלוות בכרישים כחולים וכרישי מאקו.

מזג האוויר היה לטובתנו. הים היה רגוע וכל התנאים היו פשוט אידיאליים.

זוכרים שאמרתי שאני רוצה לפגוש חיות גדולות מתחת למים? אפשר לומר שאחת המטרות שלי בטיול הייתה לעשות סלפי עם כריש גדול יותר ממני. לחלום מותר.
לאחר התארגנות זריזה מלאת מוטיבציה עלינו לסירה די מוקדם בבוקר מלאים תקוות, ציוד צלילה והמון מצלמות. הדייבמאסטר ג'וני היה אופטימי מתמיד לגבי הכרישים, בגלל התנאים האידיאליים. לאחר כחצי שעה בים הגענו לאתר הפוטנציאלי . ג'וני והסקיפר השליכו את הפיתיון למים, תוך כדי שפיכת שאריות הדם של דג הטונה שהם הביאו איתם. בנקודה הזו הרגשתי קצת כמו בסצנה מנשיונל ג׳אוגרפיק. אבל, לאחר המתנה של כשלוש שעות בים התחלנו לעשות את דרכנו חזרה, ללא סלפי עם כריש. כמובן שאף אחד לא הבטיח לנו מראש לראות כריש, אבל, מודה, התאכזבתי. 
 

כרישים כחולים באיים האזורים
 
בדרך חזרה ראינו צל גדול במים. כולם  התמלאו תקווה בנסיון להבין מה ראינו. הים שלח לנו מנטה יפהפייה. אז קפצנו למים, חלקינו עם ציוד, חלקינו בלי ציוד, ולאחר אין ספור תמונות וסרטונים עם המנטה חזרנו  לסירה ומשם לחוף.
 

דור אדרי מצלם את המנטה שהגיחה פתאום ככה מהכחול הגדול. צילום: אלירן עובדיה
 
 
Princes Alice
שעת יציאה: 0300. נכון מאוד. החבר׳ה ממועדון הצלילה אספו אותנו ממש באמצע הלילה, כשאנו יודעים שיש לפנינו הפלגה של 4 שעות לכל כיוון (כ-100 ק״מ לכל כיוון).
 
הר הגעש פיקו שבאופק. מפליגים לכוון פרינסס אליס מהאי פיקו.     צילום: אלירן עובדיה

האתר כולו הוא הר געש תת ימי (אטול) שמושך אליו הרבה בעלי חיים. הקרקעית הקרובה ביותר לפני המים אליו נמצאת ב-35 מטר ומשם זה מעמיק עד ל-1000 או 2000 מטרים. עגנו מעל האטול וצוות הספינה פרס חבלי היקשרות עד עומק של 20 מטר, כולל אבטוח בתחתית החבל - שאף אחד בטעות לא יחליק למטה. המנטות הגיעו עד אלינו בלי שעשינו הרבה. בסביבתן ניתן היה לראות להקות של ברקודות, טונות ודגים נוספים שבאו והלכו. הצלילה התבצעה באמצעות קרסים/ווים שחוברו לאותם חבלים שחוברו לספינה, זאת על מנת שהצוללים לא יסחפו עקב הזרמים החזקים שהאוקיינוס הזה מפגין.

האתר מדהים ביופיו. בצלילה שלי שם ספרתי מעל ל-30  מנטות בו זמנית. ראיתי גם להקות של טונות, ברקודות, האמברג'קים, ויש אפילו טוענים שהיה כריש שבא לבקר, אך לצערי, אותו לא הספקתי לראות.

באתר מבצעים שתי צלילות עד לעומק החבל, שזה בערך 20 מטרים עומק, נתון שמאפשר תצפית קרובה לאטול. הראות דרך אגב מטורפת. אין דברים כאלה. גם התמונות הכי יפות לא עושות חסד עם האתר המדהים הזה. חייבים להיות שם כדי להבין את העוצמה שיש למקום הזה להציע.
 
חוויה בלתי נשכחת-אנחנו והמנטות
 

מרחק נגיעה-אתר הצלילה princes Alice. צילום:אלירן עובדיה
 
עוברות לידינו   במרחק של לא יותר ממספר מטרים עשרות מנטות באתר הצלילהPrinces Alice   צילום:אלירן עובדיה
 

רגע לפני שהתחלנו להפליג הצטלמנו עם הנוף ההררי של העיירה לאגס דו פיקו
 
במהלך התצפית זכינו לראות sperm whale  שזו העונה שלהם שם באזוריים וכמה סוגים של דולפינים. התצפית ערכה משהו כמו 3-4 שעות בים ממש סימפטי וכל החוייה הייתה ממש כיפית ומהנה. כל עניין התצפית מסתמך על תצפיתנים שיושבים עם משקפות בחוף ומחפשים שפריצים של מים מגבי הלווייתן. התצפיתנים יכולים לראות למרחק של 20 מייל וכשהם מעבירים דיווח לספינה – מזנקים קדימה. תודות להם זכינו לראות שישה לווייתני ענק  וכ- 20 דולפינים. מספר לא נתפס של חיות מדהימות בפרק זמן כל כך קצר.
 
 
Sperm Whale בצלילה למעמקים צילום:דור אדרי
 
החבר׳ה של המועדון שליוו אותנו ודאגו לנו במשך כל השבוע, לקחו אותנו לסיור באי. בתחילה עלינו להר הגעש פיקו לתצפית מדהימה שמשקיפה על כל האי (גובה 900 מטר). כל הדרך למעלה היתה בערפל כבד וכאשר הגענו למעלה השמיים התבהרו ממש. זכינו לראות תצפית בהחלט מרשימה.
לאחר התצפית המשכנו לסייר באי ועברנו בין חנויות יין, שוקולד וביקרנו בבר המפורסם של האי שנמצא ממש על קצה ההר מעל הים. הישיבה מתבצעת ממש על קצה ההר וזה, יחד עם ההרגשה של טיפות המים שעולות מהתנפצות הגלים וביחד עם הבירה המקומית, יצרו עוד רגע אחד מושלם במהלך הטיול.
למחרת, לקראת טיסת בוקר מוקדמת, התעוררנו מוקדם ומצאנו את דרכנו לשדה התעופה בפיקו, משם המראינו לאי טרסיירה . העצירה הייתה לגמרי בונוס והבילוי הקצר באי מוקף החומה היה בהחלט מספק. הלכנו לאורך החומה, ביקרנו בגן בוטני ואכלנו בכמה מסעדות ממש טובות. סיפור של 7 שעות שהשאיר לי טעם של עוד.
 
תצפית על האי טרסיירה. צילום:דור אדרי
 
לליסבון הגענו ממש בשעות הלילה, נחנו כמה שעות והביתה, לשאלה שלא מעט שאלו אותי מאז: כמה עולה כל הטוב הזה? נפרדתי בכיף גדול מ- 14,500 אלף שקל ואני אפרד מהם שוב בקרוב ללא כל היסוס.