נתון: על כדור הארץ חיים כיום קרוב ל-8 מיליארד בני אדם לאורכם של חופי אוקיינוסים וימים. התחזית היא שהעולם גדל בשנים האחרונות בקצב של 1.1%. רוב הגידול הצפוי במספר האנשים החיים בחופים יתרחש, לפי התחזית, באזורים הטרופיים, שם נאמדו כמחצית מחופי כדור הארץ. האם אנו נערכים לכך? ואם כן, כיצד? האם אנו יודעים מה מתרחש ממש מתחת לאפנו, מתחת למי הים?
 

לא הכל אקלים
אחת הבעיות העיקריות המעסיקות ביולוגים ימיים, אוקיינוגרפים, צוללים, שומרי טבע ורבים אחרים, היא התמותה המואצת בשוניות האלמוגים (המלבינות) בכל האוקיינוסים והימים בעולם. יחד עם השוניות נעלמים, פוחתים או סובלים דגים צבעוניים, יונקים ימיים ואף עופות ים בולטים. הסיבות העיקריות הן: התחממות כדור הארץ; עלייה משוערת במפלס פני הים בחופים ומסביב לאיים והזיהום הגובר משפכים, שיירי שמנים, נפט ועוד.
 
שיעורי הגידול השנתיים של האלמוגים באילת, בים סוף ובקרבת אריתריאה, או איי סיישל, למשל, נלמדו כדי להבהיר קטסטרופות אקלימיות, דוגמת זו המתחוללת כעת מול עינינו. אך לא הכל נתון בידי האקלים. האדם הוא הגורם המוביל תהליכי שינויים. האדם השפיע בעבר על החדרת מינים זרים ליבשות ואיים נידחים, בסיוע ספינותיו המשייטות בכל רחבי האוקיינוסים, והשפיע במו ידיו על הביו-אקולוגיה של בעלי חיים ימיים, באשר הם.
 

 כתם שמן מול השמורה באילת
 
מדענים רבים בכל העולם ובישראל מתחקים כיום אחר התהליכים הגלובליים שפקדו אותנו. רבים מהם משייטים להנאתם ביאכטות אקזוטיות, לעברם של שטחי מחקריהם, אך עבודתם בנושא מורכבת, מסובכת ומצריכה גישה רב-תחומית. גישה זו נועדה קודם כל לפענח את השינויים הגלובליים המתרחשים באוקיינוסים, אחד ממקורות המזון והרפואה הפוטנציאלים שטרם נלמד אודותיהם די הצורך. לשם כך פועלים במדיום הימי לא רק ביולוגים ימיים ושומרי טבע, דייגים, צוללים, או נופשים, אלא גם ביוכימאים, גיאולוגים וחוקרים רבים אחרים, המתעדים את תמותת האלמוגים והשינויים בקרב מיני בעלי חיים אחרים, דוגמת לווייתנים, דולפינים, דגי-ים ססגוניים ותופעות אחרות שהאדם אחראי להן, כמו הדגים המהונדסים, מחקרים פרמה-אקולוגים ועוד, מנקודות מבט שונות.
 
וזאת, בלי להזכיר את ההתחממות הגלובלית, המובילה להצפת חופים ואיים; בזיהום הגובר; בלכידה המואצת המסכנת אורגניזמים ימיים באשר הם; ובגורמי התמותה הגלובליים המביאים לחיסול שוניות אלמוגים, שפוגעים ביונקים ימיים ובדגי-ים צבעוניים וססגוניים.
 

התחממות, זיהומים ומחלות
 
בעיות כמו: התחממות, דיג יתר, פגיעה בגין זיהום גובר ועוד, נדונו הרבה לאחרונה בנוגע לאיי האזורים הטרופיים במערב האוקיינוס הפציפי, כמו איי פאפואה-ניו גיניאי ובורניאו. איים אלה מכילים את העושר והמגוון הגדול ביותר של שוניות אלמוגים בכדור הארץ. ארכיפלגים ימיים מעין אלה נחקרים הרבה ביחס למתרחש באיים הקריבים, וכל זאת לאור הנזקים הסביבתיים הקשים המתרחשים בהם. משום כך, התאוששות אלמוגים שנפגעו קשות בעטיה של התחממות מואצת, זיהומים ומחלות, מעוררת שמחה רבה בקרב מדענים. התאוששות כזו אירעה לאלמוגים בקרבת פאפואה ניו גיניאי, ועמם חזרו דגים החיים עמם בסימביוזה.
 

אחת הבעיות היא התמותה המואצת בשוניות האלמוגים המלבינות בכל האוקיינוסים והימים בעולם
 
עוד דוגמה: באוקיינוסים הדרומיים שוכנים כמויות החסילונים הגדולות ביותר, המשמשות מאכל ללווייתנים. הם נפוצים בימים החמים בכדור הארץ משני צידי קו המשווה, ובהם שוכנות גם "ערי הענק" של האלמוגים, שעמם נמנים מיליוני דורות וטריליוני פוליפים. כ-450  מיני אלמוגים ידועים באוקיינוסים הפציפי וההודי מסביב למלזיה, אינדונזיה, הפיליפינים, פאפואה-ניו גיניאי ואוסטרליה. לעומתם, רק 67 מינים בלבד חיים מסביב לאיים הקאריביים. השוואות מעין אלו לימדו לאחרונה את המדענים שיעור מאלף אודות המתרחש מתחת לאפנו:
 
אקולוגים ימיים כמו ג'ון מקמאנוס מ-הLiving Aquatic Resources, טענו באחרונה כי דגים שונים החיים בחברת אלמוגים מהווים כיום כ-10 אחוז ממסתם המצטברת הכוללת של מיני הדגים הנכחדים גלובלית ברחבי כדור הארץ. ביחד עם רכיכות, קיפודי-ים ומקורות מזון אחרים שמקורם בשונית, מסתמכים בין 30 ל-40  מיליון בני אדם, בתזונתם, על השונית וסביבתה. זהו אפוא מאבק מתמיד להישרדות, שבו נוטלים חלק הן משפחות בני אנוש, הן כפרים שלמים והן תרבויות שלמות שבניהן ובנותיהן זקוקים לחלבונים שניתן לקבל מיצורים ימיים לצורכי תזונה, שהכרחיים לגידולם של מוחותיהם.
 
מתברר שלא רק שבאזורים הטרופיים נמצאים מחצית מחופי כדור הארץ, אלא ששוכנים שם גם כשליש משוניות האלמוגים בעולם. השוניות גדלות, כידוע לכל, באיטיות משוועת ותמיד בקרבת פני הים. יש לכך חשיבות גדולה בהגנת החוף מפני אירוזיה מוגברת (תופעת האירוזיה היא תופעה של כרסום השונית בגלל פעילות של הגלים), להקהות את עוצמתן של סערות ולהוות מחסום מפני גלי החוף. בגלל כל אלה, הבליה היומית שלהן כה גדולה שהיא לא ניתנת לפי שעה לחישוב. זיהום הים בכימיקלים, נפט ושמנים, הנשפכים לים ממכליות, ואבק פוספט, שמתעופף לים בעת הטענתו על אניות בים אילת, אף הם פוגעים ברביית האלמוגים. עם זאת, אנו למדים מאסון אקסון-ולדז בסוף שנות ה-80  וממלחמת המפרץ בתחילת שנות ה-90, כי התאוששות המערכות הימיות ובעלי החיים בהן מהירה מהתחזיות השחורות שהעלו מדענים ושומרי טבע. זיהומי ים בשפכים ובביוב מונע רחצה בדומה להשפעת גלי הנדידה המסיביים של המדוזות לחופי הים בעונות הקיץ ברחבי העולם כולו ולא רק בחופינו. זיהום מעין זה פוגע גם באלמוגים, בכך שהוא מעשיר את הים בחנקות ובזרחות (יסודות המשמשים במקורם לדישון קרקע וגורמים לזיהומים בים), והוא גם מאיץ את פגיעת האלמוגים המותאמים לתחרות בים "עני".
 
דג באקווריום
על דעיכתן של שוניות אילת וסיני בעשרים השנה שעברו, הרבה מאתנו יכולים להעיד. העובדות הן, כי בשנות ה-70  נמנו במפרץ אילת כ-15  מיני אלמוגים, אך היום נותרו רק כמחצית מהם. כמו כן כולנו יכולים לראות את החוף הצפוני של אילת, או את מפרץ נעמה בשארם-אל-שייך, אשר היו בעבר שוניות מפותחות, וכעת הם אינם אלא חופי רחצה חוליים.
 
עם דעיכתן של השוניות האילתיות, הפכו מינים אחדים לנדירים, או שנעלמו. הדג פרפרון אפור-לחי, חבצלות הים ונחשון הים הענקי - הלוא הוא הנחשונק השיחני, הם בין המינים הבולטים שנפגעו ללא השוואה עם מצבם בעבר רק במפרץ אילת שלנו. באיי הפיליפינים פחות מ-5  אחוזים ובאינדונזיה פחות מ-10  אחוזים משוניות האלמוגים נותרו בצורתן המקורית.
 
תיירים האוספים אלמוגים, קונכיות ודגים משונית האלמוגים, ומעתיקים בשנים האחרונות את הסביבה הימית האוריגינלית לאקווריומי-ענק שבונים להם מיטב הבנאים, וציד מואץ שמבצעים בשוניות האלמוגים ובדיג דגים נדירים, מקלקל את הסביבה הטבעית ביתר שאת. הם מדלדלים אותה ויכולים לגרום להיעלמותה באתרים אחדים, כפי שאירע בחוף הצפוני באילת ובמפרץ נעמה בשארם-אל-שייך. מגמות דומות לאלה שהתרחשו באילת ובסיני יתרחשו בעתיד, להערכתי, גם בקרבת ירדן (עקבה) ובמקומות אחרים.
 

 בחנות מזכרות 
 
עד כה טרם למדו כיצד להתמודד עם התופעה הזו שבה עשירי העולם מממנים את פעולות הדיג הללו. היו שתיארו פיזור של כימיקלים אחרים שפוזרו במתכוון על שוניות האלמוגים ברחבי העולם. כימיקלים אלה אילצו דגים ססגוניים להסתתר בשונית (לאחר שנסו קודם לכן מפני הציאניד). הדבר נועד להבטיח את יציאתם מנקיקי המסתור שלהם ולהגדיל את מגוון המינים הנלכדים. העברת הדגים העדינים למרחקים ניכרים מסכנת את חייהם. כך למדו שומרי הטבע מהתמותה הגוברת ממנה סבלו בעלי חיים יבשתיים שהועברו לאותן מטרות מארצות אקזוטיות לעולם המערבי המבוסס והעשיר.
 
בעולם השלישי לוקחים חלק אלפי בני אדם בלכידה, העברה וקטל בלתי חוקי זה מאז שנות ה60-. את כמות הרעלים שהוחדרו בדרכים אלו לים אומדים בכ-150,000  קילוגרם רעל שפגע ב-33 מיליון ראשי אלמוגים בשנה אחת.
 
אין ספק כי שוניות האלמוגים עשירות במגוון מינים, אך צוואר הבקבוק שלהן הוא גודל האוכלוסיות. הואיל והדייגים אינם עוסקים בדיג למאכל, או לסחר מקומי, אלא מפנים את עיקר המשאבים ליצוא, אין ספק שדלדול השונית מהדגים משנה את המאזן האקולוגי, ותעשיית האקווריומים, היא הגורם ההרסני מכולן. היו שאמדו את הסחר באורגניזמים ימיים על ידי תעשיית אקווריומי הענק והאקווריומים הקטנים בכ-200  מיליון דולר לשנה. כחמישית מהדגים הנסחרים הובאו משוניות האלמוגים ברחבי העולם. להפתעתנו, הסחר החוקי העיקרי מתנהל בעיקר בארצות הברית, אף שהשימוש בציאניד - נאסר.
 
ההשערות האחרונות אומדות את שיעור התמותה של הדגים הנלכדים והמועברים בחצי. כך התגלה בעבר גם בנוגע לסחר בחיות מחמד שמוצאן יבשתי ובציפורים אקזוטיות צבעוניות. מוצא רובם היה תמיד באיים שאליהם הגיעו במהלך ההיסטוריה העתיקה בספינות וכיום גם בדרך האוויר. אין עוד הבדל אפוא בתקופה המודרנית הנוכחית אם אלו ציפורים, אלמוגים או דגי-ים.
 
סלמון ברוטב ציאניד
בעיה אחרת היא העברה מסיבית של דגי-ים נדירים, או מיוחדים למאכל במסעדות. למשל, בהונג קונג. בשוק הדגים באי קלבהי מצאו לא מכבר מינים מועדפים כמו תיפאר ענק ודקר המיועדים לערים השוכנות בדרום-מזרח אסיה, כמו מנילה, סינגפור, ג'קרטה, קואלה לומפר, וכמובן הונג קונג.
 
ההרס המצטבר והפחת המואץ בכמות ובמספר מיני הבר בסביבתם הטבעית, מרוקן את הים ושוניות האלמוגים בפרט מדגים גדולים וטורפים ימיים שונים, בין אם אלה כרישים, או לווייתנים, וגורם לפגיעה בביוספירות הימיות הנידחות ביותר. ההשפעה המצטברת של מגוון המינים הביולוגי המידלדל והשפעתו המזיקה על התרבות האנושית טרם נחקרו כראוי.
 
תעשיית וסחר דגי המאכל למסעדות יוקרתיות לבדן נאמדו במיליארד דולר. חקלאות ימית באמצעות גידול דגים בכלובים ימיים מזהם את המים בחנקות ובזרחות, משרידי המזון שבו מאכילים את הדגים ומהפרשותיהם. דייגים אלה שהחלו לגדל דגי-ים במכלי רשת ענקיים בתוך הים, תורמים להקטנת שטחי המחיה של דגי-בר ומהווים בפעילותם הפרעה נוספת. אם ניקח לדוגמה את מפרץ אילת שלנו, נבחין עד מהרה כי הוא עני בזרחות ובחנקות. תוספת שלהן מביאה אף היא לפריחת האצות, לשינוי במאזן האקולוגי שבין האצות לאלמוגים ולשינויים שטרם נחקרו בשכיחות דגים, הניזונים על האצות ויכולים להתרבות ללא הכר על חשבון מין מתחרה או דג כלשהו. תופעות מעין אלו טרם נחקרו, למיטב ידיעתי.
 

 מלכודות דייגים ופעילויות דיג מסוכנות
 
אחת משיטות הדיג המתוארות תדיר באחרונה היא השימוש ב"הוקא" - צינור פלסטיק צר המחובר לקומפרסור האוויר של ספינת הדיג. ציים מסחריים שנהגו לדוג עם רשתות הרחק מהחוף החלו להעסיק צוותות של צוללים ומיהרו ליטול חלק בדיג המסיבי בשוניות. התברר כי כאשר הדגים נסים על נפשם, או ממהרים להימלט מהצוללים, מנסים בני אנוש שאינם מיומנים בצלילה להגדיל את טווחי העומק אליהם הם מסוגלים להגיע, ומסתכנים במותם בגלל העדר מיומנות נדרשת, או מודעות ובגלל חוסר זהירות. היו שאמדו את מספר הצוללים שמוצא במים את מותו באדם אחד מתוך עשרה צוללים המשתמשים בציאניד נגד הדגים.
 
פעילויות דיג מסוכנות אלו משנות גם את השוניות עתיקות היומין ומסכנות את התפתחותם האיטית של דגים. הם גורמים לנזקים סביבתיים ניכרים, והמצחיק מכל, הם עובדים תמורת שכר אפסי יחסית למחירו של דג (בעיקר אם לכדו את היקרים והנדירים שבהם). בארצות אחרות כמו במצרים ובדרום מזרח אסיה משתמשים לא רק ברעלים אלא גם בחומרי נפץ המעודדים את הדיג המופעל במכוון מעל רשתות הדיג. דייגים אחרים משתמשים ברובי דיג ובמלכודות המכערות את הנוף מדרום האוקיינוס הפציפי ועד לחופי מזרח אפריקה והאיים בקרבתם.
 

 הרג כרישים מסיבי

הכל בגלל פטרייה
לא רק אלמוגים סובלים מציד ודיג מואץ ,אלא גם אורגניזמים אחרים, הנפגעים משינויי המאזן האקולוגי בשוניות. למשל, שונית האלמוגים של סמואה האמריקנית הצטמצמה בשנים האחרונות בכ70- אחוז בגלל זיהום, דיג-יתר והרס. כ90- אחוז משוניות צפון-מערב ג'מייקה נהרסו בגלל הוריקנים ומחלות, אך, בינתיים, השתלטו אצות על בית הגידול והן מונעות את השתפרות המצב. האצות השתלטו על הנישות הפנויות והן "פורחות" בגלל זיהום החופים, תולדה של הפיתוח האנושי, והתפתחות החקלאות המזרימה מצדה חלק מהדשנים שלה לים. דיג היתר של דגים שניזונו על האצות וויסתו את התפשטותן הן, הביא לסילוק אויביהן הטבעיים וכמובן שמסייע להם להשתלט על מקום החיות. בחופי פלורידה אותרו מחלות שפוגעות בשונית. אספרגילוזיס, למשל, נגרמת על יד פטרייה שפלשה ככל הנראה מן היבשה, וכן בגלל בקטריות. בינתיים, מיני אלמוגים אחרים ובלתי ידועים משתלטים בהדרגה על השונית במקומות שבהם לא היו קודם. נראה אפוא כי המחלות הן התגלית החדשה שגורמת לשינוי האקולוגי המחריף, טען ג'יימס סרבינו, ביולוג ימי, הפועל באיים הקריבים יחד עם טום גורו, מנהל "הברית העולמית למען שוניות אלמוגים". שניהם טוענים כי הלחץ שנוצר בשונית הינו עצום, והוא מתגבר עם הזיהום, המחלות והפגיעה בשיווי המשקל האקולוגי החשוב של האלמוגים עם הזואו-קסנטלות שחשובות עבורם לחידוש השלד.
 
שרשרת הרעלות והוריקנים
האלמוגים השבירים נפגעים תדיר גם על ידי סירות, או סנפירי צוללים, כמו גם על ידי הוריקנים, התפרצויות וולקניות יבשתיות וימיות. גם צלמי טבע נוטלים חלק בנזק הגובר. התופעה יכולה להיות גם בלתי מובנת כראוי, כמו למשל, השפעתו המזיקה של טורף ימי כמו הכוכבן הקוצני, הפוגע בקלות במיני האלמוגים באוסטרליה ומצטיין בגידול מזורז בשכיחותו בשנים מסויימות, שבהן הוא חוגג על נטרפיו.
 
בכל מקרה, צוללים ושחיינים השוחים בקרבת השונית, שוברים אלמוגים ומעלים אבק (סדימנט) השוקע על האלמוגים. עבודות מחקר חדשות בתחום זה מוכיחות, שוב ושוב, כי גורמי ההרס העיקריים הם לרוב מעשי ידי האדם.
 
גם האלמוגים, ולא רק עופות ים סובלים תדיר מהצטברות מתכות, המצטברות בדגים ומשפיעות על האורגזנימים הימיים בעקיפין, בשרשרת הרעלות משניות. כך למשל, נקבע תדיר ביחס לשיעור הכספית המצטבר בגופם של עופות (ודגים), המטילים ביצים שקליפתן דקה יותר. הדבר גורם בעקיפין לפגיעה בעופות וטורפי דגים אחרים כמו דובים. בכל אשר נפנה נגלה את החולשה המצטברת של האלמוגים (והדגים) ונוכל להבחין במחלות חדשות שטרם עמדנו על פשרן.
 
תופעות גלובליות אחרות כמו גידול מהיר בתעשיות המזון שמקורו ימי, התחממות מואצת של כדור הארץ, המסת הקרחונים המשוערת, כל אלה פוגעים גם באורגניזמים יבשתיים שקשורים לים. הצפת איים וחופים תחסל אתרי רבייה מסורתיים של טורפים ימיים, צבי ים ואחרים, הנודדים כדי לעלות על חופים מסוימים ואיי רבייה שאליהם הם חוזרים מדי שנה. כל אלה מתחברים לגידול המוני של אוכלוסיות בני האדם שיבחרו לשכון בקרבת האוקיינוסים והימים וישתמשו בקצב גובר במשאבי הים ובמקורות המזון (הטרופיים). אנו יכולים אפוא לראות כי בעלי חיים ימיים מושפעים לרעה מהרס הסביבה הימית, בגלל שאנו מבינים טוב יותר את התהליכים שעוברים עליהם ועלינו, ובגין מחקרים רבים המעידים בבירור עד כמה האדם קלקל ושינה את סביבתו הטבעית, פעילות שלעתים דומה שהיא אינה משתנה ואף גוברת.
 *נדב לוי הוא זואולוג ואקולוג, חוקר ומדריך זואואנתרופולוגי העוסק הרבה בבעיות שמירת טבע בעולם
 
 
אילת – העיר הראשונה בישראל האוסרת על הכנסת כלים חד פעמיים לחופים.
מאת: בר פארן
ביום רביעי האחרון (11.12.19) הוחלט במועצת העיר אילת פה אחד לאשר את התיקון לחוק אוסר שימוש במוצרים חד פעמיים בחופי העיר - למשל פלסטיק, אלומיניום, קרטון ונייר - שלא נועדו לשימוש חוזר באמצעות השבתם ליצרן. המשמעות: כלי אוכל חד פעמיים כמו צלחות, סכינים, מזלגות, כוסות, קשיות וגם שקיות אוכל - מחוץ לתחום. במקביל, אסור יהיה למכור בשפת הים מוצרים חד פעמיים אלה. בקבוקי משקה ניתן יהיה להכניס לחופים.

החוק הוא תוצר של שילוב יפה בין אנשי העיריה לבין הקהילה האילתית. החוק הוגש ע"י היחידה הסביתית אילת אילות וחבר המועצה שמוליק שלם וזכה לתמיכה מראש העיר מאיר יצחק הלוי ושאר חברי המועצה.

בשנתיים אחרונות ניתן לראות התעוררות חזקה מאוד בעיר בתחום היזמות הסביבתית. מעודון הצלילה האקולוגי צלילוּת שפורץ דרך בתחום היזמות הסביבתית והקישור שלה לעולם הצלילה. הינו העסק התיירותי האקולוגי הראשון בעיר. הקמת המועדון האקולוגי תרמה רבות להעלת המודעות לבעית הסביבה בקרב הקהילה האילתית. 
רק בספטמבר האחרון הופק אירוע אקולוגי RED SEA ECO FESTIVAL שזכה לתמיכה ענקית מצד העיריית אילת וקהילת הצלילה בישראל שבוע צללו 450 צוללים בצלילת הניקיון הגדולה בישראל והוציאו מעל לטון אשפה מהים. מועדון צלילוּת יחד עם גופים ירוקים נוספים תמחו רבות בהעברת החוק ועומדים מאחורי העיריה בקידומו.

עם זאת ברור לכל הנוגעים בדבר, יישום החוק כרוך בתהליכי חינוך והסברה ואין בכוונת העירייה לפזר קנסות באופן שירירותי. העירייה יחד עם העסקיים הפזורים על החוף נערכים לשינוי באופן הדרגתי ובחוחנים את הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, תוך כדי העצמת המהלך ליישום של תיירות אקולוגית בעיר.
אנו מאחלים הצלחה רבה ביישום החוק ושמחים מאוד על הדרך שאותה בחרה העיר לקחת.