רבים מאיתנו ניצלו את ההפוגה שבין לבין, בעידן אי הוודאות של הקורונה ויצאנו להריח את המים. חלק מאיתנו ירד לאילת, לים האדום, לחושות של סיני, לדובאי ולאבו דאבי.
והיה נפלא ומדהים ומחזיר לחיים, כמו שכל גיחה לצלילה אחרי השבתה יכולה להיות. הכתבות על מגדל הצלילה בדובאי ועל אתר חדש שכוחותינו גילו שם באיזור, פוג׳יירה, בהחלט ממחישות את זה. זה לא שהאתרים לא היו מרגשים כשלעצמם. הם בהחלט היו, אבל, היה בהם עוד משהו אקסטרה.
של חופש ושל שחרור ושל געגועים לעולם פתוח, בו החלטה על הגעה לאתר צלילה ולא משנה היכן הוא נמצא, אינה כרוכה בחששות ותווים ירוקים ומדינות אדומות. זו גם הסיבה שהגליון הנוכחי, החליט להתנהג, כאילו הכל כשורה. אנחנו בשגרה. הולכים לחזות במועמדות של מיס יוניברס יורדות לצלילות היכרות, בוחנים מקרוב מה קורה לילדים צוללים וחושפים את המועמדים שהגיעו לחצי הגמר בתחרות הצילום הבינלאומית. הכל (כמעט) כרגיל.
כאנטיתיזה לקדרות שנפלה עלינו, תנו הצצה באינספור גווני הצבע שעולים מהכתבות בגליון, שחררו את המחשבה והתודעה ותנו לעצמכם לצלול.
בריאות ועוד בריאות
פילו
