קבלו טוויסט. בקטע טוב. רק בישראל, אבל הפעם באמת. רק בישראל. 
כל שנה, מתקבצים כמה עשרות כרישים במים הרדודים שסביב תחנות הכח הפחמיות שבחופי ישראל. תופעה. זה קורה וקרה בערך משנות השמונים. או לפני. בעיקר סביב התחנות שבאשקלון, תל אביב ובעיקר, בבירת הכרישים הישראלית הבלתי מעורערת: חדרה.
 

ארובות תחנת הכוח בזריחה
 
שם, למרגלות הארובות של תחנת הכח אורות רבין, מסביב ובאזור הזרם הרותח והמלוח שפולטים המפעלים שעל החוף, תחנת הכח ומתקן ההתפלה, מתקבצים כל חורף, כמה עשרות כרישים, בעיקר כרישות, מהמינים כריש עפרורי, וגם כריש סנפירתן. והם שוחים להם ומתעסקים להם בענייניהם הכרישים מחודש נובמבר עד אפריל. נהנים מספא של כרישים. בעומקים ממש ממש רדודים, פחות מעומק פופיק לפעמים.
 
עד העבר הלא מאוד רחוק, נשמרה הידיעה על קיומה של חבורות הכרישים במים הרדודים בסוד בקרב חוגים יודעי דבר בלבד, דייגים, חוקרים ושאר שותפי סוד, בינהם גם צוללים. הללו היו נוהגים לפקוד את החוף בחודשי החורף המנומנמים, לצלילת גחון, בתקווה לפגוש את הענקים המהממים האלה.
 
וכמו הרבה סודות אחרים, גם הסוד הזה לא עמד בפני שטף הטכנולוגיה, המצלמות, והרחפנים, ביחד עם הרשתות החברתיות והסקרנות האנושית כמובן. והמקום נחשף יותר ויותר. משנה לשנה. העניין של כולם היה ברור: חוקרים ומדענים, שייטים וחובבי ים וטבע, צוללים, שחיינים, כולם רוצים ורצים לים לחדרה לראות כרישים. ללמוד עליהם. להבין אותם. לשחות איתם, או סתם להתרשם מהחיה, בסביבתה הטבעית. 
 
רגע רגע. תריצו אחורה.... שניה. סביבה טבעית? לא בדיוק. 
 

הנה כרישה שבאה לבקר!
 
יותר אזור תעשייה. ותעשייה כבדה. תחנת כוח פחמית, מזח פחם לתוך עומק הים, נמל קטן, מתקן התפלה. וגם נחל חדרה פוגש את הים בדיוק שם, ממש מתחת לארובות. על החוף הזה ממש כתב המשורר נתן יהונתן "חופים הם לפעמים געגועים לנחל". אז מסתבר שגם כרישים הם לפעמים געגועים לנחל. והמקום מוכיח את הקשר ההיסטורי הברור וההדוק בין שפכי נחלים וחיות כמו כרישים וטריגונים. מה שקורה כאן הוא כנראה שילוב, של מיקום גאוגרפי טבעי, שפך נחל (חדרה), שמזרים את מה שמנקזים אליו יישובי הסביבה כולה, שמקבל תגבור של חומרי הזנה וטמפרטורה טרופית נוחה מהמפעלים והתעשייה שסביבו. 
 
תחנת הכוח מחממת את המים לטמפרטורה של 24-27 מעלות בחורף. בהשוואה ל-17-19 מעלות בים שמסביב. מתקן ההתפלה ממליח את המים, בערך פי 4 במקומות מסוימים. והכל זורם בקצף לבן ומחומצן. והכריש כידוע, חיה שאוהבת זרם, בעלת דם קר, ואהבה לטמפרטורה טרופית. 
 
והמקום שהוא הכי לא "שמורת טבע", ובכל זאת, שטח בגודל של בערך שני מגרשי כדורגל, בעומק רדוד מאוד, ממש מול שפך נחל חדרה הפך לנווה מדבר טרופי במזרח הים התיכון. אל ה"ריף הטרופי" הזה נמשכים לא מעט מיני מהגרים – חלילנים, זהרונים, גרזינונים, סיכנים ועוד שפע רב של מינים מקומיים ושל כאלה שהיגרו, וגם, טריגונים נקודים ענקיים וכרישים.


כרישות עפרוריות, עם פסולת דיג
 
בערך ב-2015 התופעה התחילה לקבל הדים. מפה לאוזן, ברשתות החברתיות. כתבה עם דני קושמרו פה, תמונת כריש בתחזית שם. כרישים עושים כותרות מהר. והם בסט סלרים לפחות כמו רוברט דה נירו. תוך שנתיים גם הבי.בי.סי הגיעו לדווח ולא רחוק היום שהכרישות העפרוריות של חדרה יככבו גם בשבוע הכרישים של נשיונל, או דיסקברי. חדרה על המפה. 
 

לא מסוכנים, אבל, כרישים
הכרישים לא מסוכנים, הם לא תוקפניים, אבל הם כרישים. הם לא חיות בפינת ליטוף. צריך לכבד את הנוכחות שלהם ולא להפריע להם. הם כן מביעים עניין באנשים, וברגע שנכנסים אנשים למים, הכרישים יגיעו לבדוק מה, מי ומו. לא תמיד האנשים ישימו לב לכרישים...
 
אוכלוסיות הכרישים הולכות ונעלמות, ובמספרים גדולים. הכרישים נעלמים מהעולם, מהאוקיינוסים, וזה קורה מהר. בעיקר בגלל דיג מאסיבי, בעיקר כשלל לואי ולצורך הכנת מרק סנפירי כריש שגורר ביקוש ודיג של כרישים בכל העולם. 

כרישים סנפירתנים מתחת לקצף, מתחת לזרם
 
אנחנו לא יכולים להעריך ולתאר את מידת הנזק שתיגרם למארג האקולוגי, ולסביבה, ברגע שבעל חיים משמעותי כל כך, ועליון כל כך במארג המזון ייעלם. הכרישים, זאת יש לדעת, תפקידם להוות ׳פילטר׳ של האוקיינוסים, על ידי זה שהם טורפים את "מי שמיותר" ומעודדים תחרות אצל "מי שנשאר". מיקומם בשרשרת המזון הוא כל כך מרכזי, שאין לדעת מה יקרה וכמה תזיק הסרתם מהמערכת. ומכאן חשיבותם הגדולה. 
 
הערכה היא שכ-70-90 אחוז מאוכלוסיות הכרישים בים התיכון כבר נעלמה.  מסביב לעולם ניצודים כמאה מיליון כרישים בשנה והשנים הבאות נחשבות כקריטיות במובן של האם וכמה יצלחו מאמצי השימור וההגנה על מיני הכרישים השונים. המדע מסווג יותר מ-500 מינים שונים של כרישים. הם הופיעו בכדור הארץ לפני 300-500 מיליון שנה, הרבה לפני שהיו דינוזאורים, לפני שהיו עצים. ושרדו את כל ההכחדות מאז. אבל, כנראה שמעולם מצבם לא היה קריטי כמו בימינו. 

כרישה במים וארובה בשמים
 
ועדיין יודעים מעט
האם למדנו מהכרישים את כל מה שיש להם ללמד אותנו, דקה לפני שהם נעלמים לנו לתמיד? בפועל, אנחנו יודעים מעט מאוד על כרישים ועל דגי סחוס באופן כללי (כרישים, בטאים וכימרות).
 
לכריש אין קשקשים, לפחות לא כמו של דג גרם. יש לו איברים קטנטנים, דמויי ׳שיניים׳, עשויים מאמייל, ובכל מקרה החוסר בקשקשים סטנדרטיים הופך אותו לדג לא כשר על פי היהדות. 
 
בישראל, כמו בעוד מדינות נאורות רבות,  אסור באופן מוחלט דיג של כל סוגי הכרישים. ואולי זו הסיבה שהם כל כך נהנים בחופי ארצנו? אנחנו לא באמת יודעים. אבל ברור שהם בחרו ובוחרות להגיע כל שנה, כל חורף, אל הזרם החם בחדרה. בערך שלושים מהם.
 

אז יצאנו לבדוק מקרוב. 
הצלילה בשארקסטרים, פחות משעה נסיעה מתל אביב: ממחלף אולגה  לפארק נחל חדרה. וזהו אתם בחניה של הפארק. 
 
מתארגנים, תדריך. מקפידים לא לשכוח כלום ולעבור על הכל כולל תכנית חירום. יש הליכה של 400-500 מטר, בפארק, לאורך הגדה הדרומית של הנחל ונכנסים למים. נכנסים לאט ובזהירות. צועדים לכיוון הסלע היחידי שמבצבץ, ממש מול שפך הנחל עד לעומק נעילת סנפירים. משם לפעמים כבר רואים סנפירים, או זנבות משולשים של כרישים. 
 
גם הזרם כבר ברור משם. רואים את פס הקצף. המים חמים, ומפתיעים. הם משנים את הצבע בהתאם למיקום ולתרכובת. למשל מי הנחל, קרים, מתוקים וחומים. מי הים, מלוחים קצת, צלולים וכחולים. מי התמלחת והזרם, מלוחים מאוד, בצבעי תכלת טורקיז, או ירוק, מלאים בבועיות קצף. כל זה מתערבב לו כמו בזרם עצמתי, כמו מעין פלטה של צבעים, הראות משתנה מאוד כל הזמן וזו בעצם מעין צלילת זרם קיצונית, בתוך טרמוקלינות. מסביב כרישים, ולמטה טריגונים. עומק 0-7 מטר בהנחה שלא עוברים את הזרם לצד השני. לונה פארק של צוללים.
 
הכרישים בזרם, תמיד. נשבע לכם, בדקתי. אבל שם אי אפשר באמת לצלול, או לשנרקל ולראות משהו. מקסימום להיסחף ללא שליטה ולהתנגש בכרישים. זה לא מומלץ ומעייף מאוד. 

כרישה עפרורית מתוייגת בבסיס הסנפיר גב
 
מארב והמתנה
אם בצלילה ואם בשנורקל, הטקטיקה לצפייה בכרישים באתר הזה בנויה בעיקר על מארב והמתנה. מוצאים מקומות ואזורים שנוח להתמקם בהם, מבחינת ראות, מבחינת הזרם וכדומה, ומחכים בסבלנות. זה בדרך כלל קורה תוך כמה דקות. 
 
שיטה נוספת במים למתקדמים יותר היא לשחק עם הזרם הראשי ושאר הזרמים באתר, ולהיסחף מצד לצד, זו שיטה שמתאימה למי שיש לו גם ניסיון וביטחון במים וגם עם כרישים וחיות גדולות אחרות.
 
נדירים הימים שיש בהם ראות שהיא יותר משלושה מטרים באתר הזה. היות והזרם מערבב את המים כל הזמן, והנחל מזרים לא מעט סחופת וזיהום במהלך החורף. ולכן מי שרוצה ומחפש את הימים עם הראות הטובה, צריך להקפיד על מעקב פנאטי אחרי התחזית, ובדיקה פיסית במים כל יום אופציונאלי. התנאים כל כך משתנים, וכל כך לא צפויים, שגם באותו היום יכולים להשתנות מקצה לקצה גם בלי שינוי ניכר במזג האוויר. תנאים טובים בקיסריה למשל, או מכמורת. לא מעידים על תנאים טובים בחדרה.
 

טריגונים נקודים. עצומים. נקבות
 
מה רואים על הקרקע ?
 חוץ מהכרישים, מבקרים בחדרה גם דגי סחוס נוספים (בטאים). גיטרנים, חתולי ים מסוגים שונים.וטריגוני ענק בעלי דוגמה מהממת, נקודים או מנומרים (HIMANTURA UARNAK). מספרם באתר מגיע לשיא בחודשי החורף ינואר ופברואר, כעשרים פרטים.
הטריגונים שוכנים בקרקעית, לעיתים מכוסים חול שרק עינהם והזנב שלהם מבצבץ החוצה. ושהם שוחים התנועה שלהם במים מהפנטת ומרשימה.  אורכם מגיע לארבע מטר עם הזנב וקוטר הדיסק כשלוש מטר. בבסיס הזנב יש להם שני קוצים ארסיים, בהם הם משתמשים להגנה. טריגון שמקשיט את הזנב כלפי מעלה, בעצם מזהיר לקראת ההצלפה עם הזנב והחדרת הקוץ. אסור להטריד אותם או להתקרב אליהם יותר מדי. ויש להיזהר מהקוץ בבסיס הזנב.
 
 
כרישה עפרורית מחפשת מקום לעבור. עומק פופיק
 
וכמה מילות אזהרה:
אל תיכנסו למים בחדרה בלי מישהו שמכיר ממש טוב את המקום ואתם סומכים עליו. זה מקום שצריך להכיר. יש בו זרמים חזקים מאוד ומשתנים מאוד, והמון פעילות של דייגים וכלי שייט שונים. תקפידו על כל הנהלים במידה ואתם נכנסים.
 
רשות הטבע והגנים, רשות הצלילה, עיריית חדרה – כל אלה כל שנה בסתיו מזהירים ומתריעים מפני הכניסה למים, וממליצים להימנע מהצלילה עם הכרישים. עם זאת פורסם על ידי רט"ג נוהג מיטבי, "קוד אתי" למשתמשים באתר. הקוד נוסח והוסכם על מספר גורמים שחברו יחדיו על מנת להסדיר את השימוש באתר, באופן שהכרישים לא יינזקו מעודף תיירות על גבי הסנפירים שלהם. 
 
מאוד מומלץ לבצע שם צלילה מודרכת. גם עם העלות יקרה יותר. זה שווה קודם כל את הביטחון והבטיחות שלכם, זה מגדיל משמעותית את הסיכוי שלכם לראות כרישים ולצלם סלפי איתם. וגם מפשט את הלוגיסטיקה כמובן. זו לא צלילה פשוטה לתכנון. וגם בביצוע היא מורכבת מאוד במיוחד לצוללים לא מנוסים. צלילה שמנוהלת נכון באתר הזה צריכה להיות מלווה על ידי צוות חוף, שכולל שימוש ברחפן וקיאק או סאפ במים לצרכי תקשורת ומתבצעת בקבוצות קטנות מאוד. מפעיל מנוסה ידאג גם לתכנית חירום ופינוי, צל, מים וכיבוד בשטח ההתארגנות בחניה וכו'.
 
כיום, המקום פתוח ונגיש. כל צולל מוסמך יכול לקחת מכל וללכת לצלול (עם באדי כמובן ושאר אמצעי הזהירות!). מדובר בצלילת חוף רדודה. מאוד, לכאורה פשוטה. ואפילו, בטמפרטורה נוחה. 
 

כריש סנפירתן משוטט הרחק מהזרם, במים ה"עמוקים"
 
הנגישות של המקום, והפרסום לו זכה, הובילו לכך שבימים מסוימים ובעיקר בסופי שבוע וחופשים הלחץ על הכרישים גדול. אני באופן אישי, בשנתיים האחרונות הפסקתי לבצע צלילות מודרכות באתר הזה, אחרי הובלה של מאות צוללים, בשש השנים האחרונות עיקר הפעילות שלי שם היא הסברתית והתנדבותית.
 
אין תיאורים או תיעוד של תופעה כזו במקום אחר בעולם: כרישים שמבלים חצי שנה, כל שנה במקום קבוע, סביב תחנת כח. ולכך זכינו. רק בישראל. 
 
אם נדע לשמור עליהם, אולי נזכה לעוד מינים, עוד כרישים ועוד שנים רבות של קשר וקרבה אל הענקים הקדומים האלה. יש לנו עוד המון מה ללמוד מהם.
 
לינק למדריך מה עושים כשרואים כריש בחדרה ואיך להתנהג במים.
http://www.outoftheblu.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94.html
 
 
ככה תזהו אותם
כריש עפרורי  CARCHARHINUS OBSCURUS / DUSKY  SHARK
כריש עפרורי נולד באורך 70-100 ס"מ, אורך הנקבות הבוגרות מגיע עד 4.20 מ׳. לרוב הן בערך באורך שלושה וחצי מטר, הזכרים קטנים במעט. הכריש העפרורי נפוץ במים טרופיים חמים. במערב וצפון האוקיינוס האטלנטי, מערב הים התיכון ומערב האוקיינוס ההודי מפני המים ועד עומק 400 מ׳. הצבע שלו יכול להשתנות מאפור בהיר וכהה לברונזה, והבטן לבנה. סנפירי הצד ארוכים יחסית ולפעמים עם קצוות כהים. חרטום עגול, עיניים גדולות, סנפיר גב קטן יחסית וזנב מרשים וגבוה. כריש גדול באופן כללי, עם נוכחות מרשימה ובטוחה במים. הם נודדים באוקיינוסים אל ומאזורי קו המשווה בעקבות טמפרטורת המים הנוחה והחמימה. כריש עפרורי מגיע לבגרות בגיל 6 וחי לפחות 20 שנים. הנקבות מולידות 3-14 ולדים חיים כל שלוש שנים בערך. הם ניזונים בעיקר מדגי גרם קטנים, רכיכות, כרישים אחרים ובטאים, בכל עמודת המים. הכרישים העפרורים ניצודים בכל העולם למטרות בשר, סנפירים, ושמן. מצב השימור העולמי של הכריש העפרורי מוגדר כפגיע - Vulnerable. באוקיינוס האטלנטי מין זה מוגדר בסכנת הכחדה - Endangered.
 

כריש סנפירתן / SANDBAR  SHARK  / CARCHARHINUS PLUMBEUS
 
כריש באורך 1.5-2.4 מ'. מין מקומי לים התיכון, נפוץ בכל העולם במים טרופיים וסאב-טרופיים. בעיקר במפרצים, אזורים מוגנים ומול שפכי נחלים, עד עומק 280מ'. מופיע בלהקות גדולות, שוחה צמוד לחול, ניזון מדגי גרם, רכיכות ובטאים קטנים. צבעו אפור והוא מאופיין בסנפיר גב גבוה, קדמי ובולט. עיניים גדולות וחרטום עגול. הוא לא אגרסיבי אבל אוהב לחלוף מהר וקרוב לצוללים ושחיינים. אוכלוסיית הסנפרתנים בעולם מוגדרת כפגיעה -  Vulnerable.

זנבות של עפרוריות
 
הסכנות שבצלילה בחדרה. לקרוא ולהפנים
1. הזרם. הוא חזק, עוצמתי מאוד, אין שום סיכוי להתנגד לו. בנוסף, העוצמה והמיקום של הזרם יכולים להשתנות כל רגע וללא שום סימן לפני. מקורו של הזרם במי הקירור של הטורבינות של תחנת הכוח, ובמים שמחזיר מתקן ההתפלה. הסכנה היא היסחפות וטביעה.
2. הראות. אין ראות במים, בתוך הזרם יש קצף, מים לבנים, ומסביב בהתאם למרחק מהזרם ומשפך הנחל, שגם הוא מזרים המון סחופת ופוגע בראות. לרוב הראות באתר הזה נמוכה משני מטר. וגם היא כמו הזרם מאוד מאוד משתנה ובלתי ניתנת לחיזוי. קל מאוד לאבד בן זוג ככה, וגם אוריינטציה.
3. פסולת דייג. באתר יש הרבה פסולת על הקרקעית. קרסים, חלקי רשתות ומלכודות ישנות. הסכנה היא הילכדות.
4. דייגים. דגים לפעמים מעל ראשי הצוללים ממש. סכנת הסתבכות בחוטים.
5. כלי שיט. עוברים באתר הזה עד עומק אפס, סירות, אופנועי ים, קייקים, סאפים וכו. הסכנה ברורה. 
6. החיות. גם כרישים, שאמנם לא תוקפניים אבל הם עדיין חיות גדולות שיודעות לטרוף, וטריגונים גדולים עם קוצי ארס בזנב. ביחד עם הראות הגרועה – זה מהווה סכנה לפעמים. בנוסף, נוכחות כל כך קרובה לחיות גדולות מעוררת התרגשות גדולה בקרב אנשים, וללא תדרוך והכוונה נכונים, יכולה להיווצר טעות בשיקול דעת (מפחד או התלהבות)
7. אפשרויות פינוי וחילוץ מסובכות יחסית: קשה מאוד לגרור החוצה מהזרם מישהו מהר החוצה והגישה לרכב רחוקה יחסית מהנקודה במים, כ500 מטר.
 
גלרית הכרישים של אילן אלגרבלי