מלחמותיה של דליה בכוח המשיכה

קשה שלא לעצור כשעוברים בתערוכה, בין וירטואלית ובין ממשית, ליד העבודות של דליה נוסרת אבדי. 

אחד ממבקרי האמנות הגדיר את דימויי המים שהיא יוצרת כאלמנט שמכניס את הצופים למצב של ריחוף בחוסר משקל. יש לה את היכולת הייחודית לגרום לנו להיכנס ליקום נצחי. היא מכניסה אותנו לעולם מוזר ומרגש, כאילו אנו צפים בחלל.

ואכן, היעדר הכיוונים "למעלה" "למטה" , פועל עבור הצופים כשלילת ואו התגרות מכוונת בחוק ניוטון, והוא חושף גופים חושניים הנטושים בחלל, מתפתחים בתנוחות בלתי סבירות. בעבודותיה האחרונות עם דוגמניות היא ממשיכה לנוע בין צילום פורטרט לאבסטרקט תוך התמקדות בתנועת המים והצטברות בועות האוויר בבגדים ועל העור. נוסרת אבדי, המודעת לאפקט שמתעורר אצל הצופים אף נתנה לאחת הסדרות האחרונות של יצירתה את השם - Gravity "כוח המשיכה". 


דיאנה מול המראה 

את צילומיה העכשוויים של נוסרת אבדי, ילידת איראן וכיום תושבת בריסל, ניתן למצוא בגלריות בניו-יורק, סן-פרנסיסקו, בנגקוק, פריז ובעוד שלל גלריות מסביב לעולם. 

היא התחילה לצייר בגיל צעיר מאוד. בעקבות מהפכת האייטולות נמלטה המשפחה לבלגיה, כאשר נוסרת אבדי הייתה רק בת 9. ציוריה החלו להימכר בהצלחה כבר כשהייתה בת 10 ובגיל 14 עברה לבית הספר לאומנויות בבריסל, שם התמחתה בציור. בהמשך עברה לציורי קיר, ולפני כ- 15 שנים עשתה את ההסבה לצילום. במקביל לאומנות הצילום בגשם, המתבצעת רק בחורף, התפרנסה נוסרת אבדי בשאר השנה מציורי גוף בפסטיבלים. 

באחת ההזדמנויות, בעודה מטיילת בניו יורק, לשם הגיעה בנדודיה, היא שמה לב להשתקפויות בשלוליות, ומפה לשם הייתה קצרה הדרך לפסגה. התערוכה הראשונה בניו יורק כבר היתה הצלחה מסחררת, משם המשיכה לטייל עם תרמיל על הגב בעקבות הגשם. טיולים אלו הובילו לסדרות צילומים מהונג קונג, פריז, טוקיו, דובאי, יפן, מקסיקו, תאילנד, ניו יורק, לונדון, ישראל ועוד.  


בשלולית ניו יורק

בסדרת צילומי "הפוך" - השתקפות של נופים בשלוליות, היא אישרה את איכויותיה וכישרונותיה כצלמת של דימויים אסטטיים, תוך שהיא לוקחת את הצופים למסע חווייתי. ״מה יכול להיות נורמלי בצילום שקיעה ואיך ניתן להראות את המטרופולין המצולם ביותר בעולם, ניו יורק, באור חדש?״, היא תוהה ובאותה נשימה, מצביעה על העבודות שלה. ״זו התשובה. אני מחפשת כל הזמן את אותם רגעים מיוחדים, ממוזלים, שמצטרפים אלי למחול המצולם״, היא אומרת. 

ואכן, החיפוש המתמיד אחר רגעי המקרה הללו, הפכו לחיפוש שמוביל את הצלמת הכל כך מוכשרת הזו בכל העולם. ״גיוס המזל לאומנות, משמעו כי הטכנולוגיה ותוכנות עריכת תמונות אינן נדרשות ליצירת החלומות״, היא אומרת. ״אם השקיעה הרגילה ביותר תומצא מחדש, היא כמובן תגרום לתחושות של מסתורין ורגש״. 

בצילומיה, העיר, על מגוון סמליה, כמו גם הטלאים המחוספסים והגיוון המעורבל שלה – שלטי הפרסום הרבים, הבלחות פרסומות ניאון, תנועת המכוניות והולכי רגל – כולם מופיעים במלוא עוצמתם. אלו מובלטים על ידי הניגוד של מסת הצבע ומרקם, שבו הפרט הקטן ביותר משחק חלק באיזון הכללי. 


"הופעה בברודווי" ניו יורק

והיכן היסוד האנושי בכל אלה? ״אני עושה שימוש די אינטנסיבי בפרצופים ובגופים, שהם כמו צללים חולפים הנלכדים ברצון ואף בציפייה, ומפיחים חיים בתמונה. דמויות האדם מוסיפות עוצמה לתמונה ומספקות רמיזות ומוזרויות. נוכחותן מודיעה לנו כי שקענו לרגע בעיר אמריקאית, או יפנית, או אולי ישראלית. לעיתים הצופים מגלים קבוצת הולכי רגל נעה, דמות ממתינה או רוכב אופניים המופיע לפתע, אך שום דבר אינו נבדל מספיק כדי להוות תמונה אישית והתחושה ממשיכה לזרום. אני מעריכה שאני פותחת בצילום שלי דלת ליקום מעורפל שאליו אפשר להיכנס, בו הצופה רשאי להמציא סיפור משלו לפי תפיסתו, או לפי מראה פני השטח שלו והערכתו את גווני הצבע״. 

בתאורה טבעית "סיבלה"

תשוקתה לעבוד על פורטרטים, וכמובן בשילוב מים, הובילה אותה ב-2015 לעבודות בבריכה. ״העבודה בבריכה דורשת לוגיסטיקה מסובכת שבדרך כלל מערבת צוות של ארבעה עד חמישה עובדים. האתגרים בצילומי בריכה כוללים בחירת דוגמניות מתאימות. המאמץ הפיזי הנדרש מהדוגמנית מגביל את משך השתתפותה בצילומים, וכך לכל יום צילומים נבחרות מספר דוגמניות המתחלפות ביניהן לאורך היום. בין לבין נדרש ריענון איפור כל מספר תמונות וכמובן הכנות מסובכות של השחרת הבריכה והתאמת תאורה. כל זאת במקביל לשמירה קפדנית על שמלות המעצבים המושאלות לטובת הפרויקט״. והתוצאות? כמצופה – מרהיבות. 


"אופריה" 

בסיום הראיון, מתגלות גם שתי עובדות חדשות לגבי היוצרת המוכשרת: האחת, למרות שניתן לחשוב שתשוקתה הייתה צריכה להוביל אותה לצלילת מכלים, הרי שנוסרת אבדי, שחוותה שני אירועי טביעה בילדותה בבריכה ובים, מעדיפה דווקא את ה״צוללת החופשית״, והגילוי השני הוא שהיא מודה כי קיבלה השראה מהצייר שאול לייטר (Saul Leiter), אותו היא מעריצה, שהציורים שלו מבליטים את הבנליות העירונית בגוונים מפתיעים, כמו גם מהמחוות הציוריות של גרהרד ריכטר Gerhard) Richter), אשר בפורטרטים המשפחתיים שלו, מסוגל להפוך ׳תמונה רגילה׳ ליצירה של אומנות...

דליה בהכנות לתערוכה

לאתר של דליה נוסרת אבדי >>> 

 

הגלריה של דליה נוסרת אבדי