שורות אלה נכתבות כשברקע קוראים, שומעים ורואים את אינספור התאונות הקטלניות שקורות בכל רחבי ישראל באתרי בנייה. טרגדיות נוראיות למשפחות, טענות ותלונות חוזרות על זה שהמחסור בפיקוח ואכיפה הוא זה שמוביל לתאונות הקשות.
גם עולם הצלילה הישראלי סבל (וסובל) לאורך השנים מתלונות דומות, ובעיקר על ההפקרות הבלתי נסבלת בהשכרת ציוד לצוללים חסרי ניסיון וחוסר בפיקוח. התוצאה בשטח: הצוללים חשופים לסכנות ולתאונת צלילה ולנו אין כל ספק: לא ירחק היום (אם המצב יישאר כפי שהוא כיום) ואת מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה, באתרי האינטרנט ובעיתונות המודפסת, יפתח בקרוב סיפור טרגי על תאונת צלילה קטלנית – שניתן היה למנוע.
מי מכם לא יצא לו לחזות במראה הבא: צולל צעיר בן 12 שזה עתה סיים את קורס הצלילה, מגיע לדלפק אחד ממועדוני הצלילה ביחד עם האבא, שלא צלל מספר שנים ועבר בשעה האחרונה צלילת ריענון. הם מבקשים לשכור ציוד צלילה. אין בעיה עם החוק הישראלי ונוהלי רשות הצלילה. כל שצריך זו הרשמה בדלפק המועדון, תשלום, מקבלים את הציוד ויוצאים לדרך.
אין מה לדבר על תכנון צלילה, לא ברור אם הם זוכרים או יודעים לבדוק את תקינות הציוד. אף אחד גם לא בודק האם הם מסוגלים להגיע ליעד... אולי.
ומה יקרה אם הם יתברברו וימצאו את את עצמם ב-25 מטר עומק, כשאחד מהם עם תקלה בציוד הצלילה? או שהאוויר ייגמר? שניהם חסרי ניסיון. אין מי שיכול לעזור להם והצלילה הזו תסתיים בתאונה טרגית. בטוח.
מי אשם?
לא צריך להמתין לתאונה טרגית ואז להתחיל לשאול שאלות קשות ולחפש את האשמים...
אייל סייג, מדריך צלילה בכיר בארגון הצלילה הבינלאומי PADI, שמנהל מזה מספר שנים מאבק עיקש במה שהוא מגדיר כ"המשך ההפקרות בענף הצלילה בישראל״, מתעד מידי יום צוללים ללא ניסיון שמסכנים את חייהם ועל הדרך פוגעים בערכי הטבע של מפרץ אילת.
סייג דורש כבר שנים מרשות הצלילה לאכוף את חוק הצלילה ואת חובת מועדוני הצלילה והמדריכים להגן על חיי הצוללים. "תרבות השכרת מכלים וציוד צלילה לצוללים מתחילים ולצוללים שעברו צלילת ריענון אחרי מספר שנים שלא צללו הפכה באילת לתעשייה מסוכנת של ממש", הוא אומר ומזהיר. ״תרבות שגוייה זו גובה מחיר יקר בנפש ואף פגיעה בסובב הימי של שמורת אלמוגים״.
אייל סייג, מדריך צלילה בכיר בארגון הצלילה הבינלאומי PADI, שמנהל מזה מספר שנים מאבק עיקש במה שהוא מגדיר כ"המשך ההפקרות בענף הצלילה בישראל״, מתעד מידי יום צוללים ללא ניסיון שמסכנים את חייהם ועל הדרך פוגעים בערכי הטבע של מפרץ אילת.
סייג דורש כבר שנים מרשות הצלילה לאכוף את חוק הצלילה ואת חובת מועדוני הצלילה והמדריכים להגן על חיי הצוללים. "תרבות השכרת מכלים וציוד צלילה לצוללים מתחילים ולצוללים שעברו צלילת ריענון אחרי מספר שנים שלא צללו הפכה באילת לתעשייה מסוכנת של ממש", הוא אומר ומזהיר. ״תרבות שגוייה זו גובה מחיר יקר בנפש ואף פגיעה בסובב הימי של שמורת אלמוגים״.
ומה השכנים עשו
מי לא מכיר/צלל באתר ״החור הכחול״Blue Hole) ) ואתרים סמוכים. זהו אתר למוד תאונות צלילה רבות, בהן גם ישראלים קיפחו את חייהם. משרד התיירות המצרי והמושל של סיני בשיתוף מועדוני הצלילה החליטו להילחם במכת התאונות והורו להפסיק את השכרת ציוד צלילה לצוללים באופן חופשי וללא פיקוח מקצועי. התוצאה, מצרים הצטרפה לשאר המדינות בעולם שמחייבות צלילות מודרכות עם מדריכים מקומיים לכל צולל מוסמך, ללא קשר לדרגות הצלילה שברשותו ובכך הצליחו להוריד דרמטית את עקומת תאונות הצלילה.
מי לא מכיר/צלל באתר ״החור הכחול״Blue Hole) ) ואתרים סמוכים. זהו אתר למוד תאונות צלילה רבות, בהן גם ישראלים קיפחו את חייהם. משרד התיירות המצרי והמושל של סיני בשיתוף מועדוני הצלילה החליטו להילחם במכת התאונות והורו להפסיק את השכרת ציוד צלילה לצוללים באופן חופשי וללא פיקוח מקצועי. התוצאה, מצרים הצטרפה לשאר המדינות בעולם שמחייבות צלילות מודרכות עם מדריכים מקומיים לכל צולל מוסמך, ללא קשר לדרגות הצלילה שברשותו ובכך הצליחו להוריד דרמטית את עקומת תאונות הצלילה.
מעת לעת אנו שומעים על הקמת אתרי צלילה חדשים בירדן, יוזמה ברוכה של הירדנים להוריד את הלחץ משוניות האלמוגים הקיימות ויצירת שוניות מלאכותיות ואטרקציות מאתגרות לצוללים, בין אם מדובר בהטבעת ספינה, מטוס ואפילו טנק שמככב מספר שנים בחוף הדרומי, כך שלא הופתענו כשהגיעה הבשורה: גם עקבה הצטרפה למשפחת העמים וצוללים יורדים למים במסגרת צלילות מודרכות ובכך השתפר פלאים שם מאזן תאונות הצלילה.
ואצלנו ?
יש לא מעט דוגמאות לתאונות, שבמידה והיה פיקוח והיו יוצאים בצלילה מודרכת עם מדריך מלווה, או מוביל קבוצות - התאונות היו נמנעות:
השנה 2002. אתר צלילה – "היתוש", חוף אלמוג. העומק 30 מטר. זוג צוללים בירח דבש שכר ציוד ממועדון סמוך. השניים צללו יחד עם חבר נוסף. בשלב מסוים הבחין החבר כי
השנה 2002. אתר צלילה – "היתוש", חוף אלמוג. העומק 30 מטר. זוג צוללים בירח דבש שכר ציוד ממועדון סמוך. השניים צללו יחד עם חבר נוסף. בשלב מסוים הבחין החבר כי
השניים נעדרים. הוא יצא לחפשם, ובאותו זמן הבחינו צוללים אחרים בזוג, שוכבים בקרקעית הים.
מדריכי צלילה העלו את השניים מעומק 30 מטר מחוסרי הכרה. פעולות ההחייאה בחוף לא עזרו ומות הזוג נקבע בבית החולים יוספטל. סייג, השתתף בפעולות החייאה לקח מאז על עצמו משימה אישית לפעול לכך שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם בעולם הצלילה הישראלי.
2002. אתר 'הסטי"ל'. חבורת חיילים שכרה ציוד צלילה וירדה למים. החבר׳ה התחילו לשחק והורידו אחד לשני את מסכות הצלילה. אחד מהם, בן 21, נקלע לפניקה ו'טס' למעלה. הוא קרע את הריאות ואיבד את ההכרה על פני המים. עשו לו החייאה במשך שעתיים על רציף ׳זיהום ים׳ אבל לשווא. הוא נפטר.
2005. אתר 'היתוש'. צוללת צעירה צללה עם חבריה. נכנסו לה מים למסכה. היא נבהלה ומעומק 30 מטרים עלתה למעלה בבת אחת. מאז, היא במצב של 'קומה'.
|
ויש עוד סיפור בלהות מהחג האחרון. הנה, חגי קובי, צולל מהשורה, ששמע על הכתבה והחליט באומץ רב לחשוף את שקרה לו באופן אישי: ״אני כותב אליכם מתוך תקווה שהחוויה שאני עברתי ועדיין עובר לא תחזור על עצמה. אני מאושפז בבית החולים אסף הרופא, במחלקה לרפואת צלילה, לאחר תאונת צלילה שעברתי באילת לפני 3 שבועות. למזלי ולפי הצוות הרפואי המטפל אני אמור להבריא לגמרי.
הכל התחיל בחופשה משפחתית מתוכננת מראש שבה בני גל, בן ה- 16 אמור היה להשלים צלילת עומק כדי לקבל תעודת צולל שני כוכבים ואילו אלה בתי ,בת ה- 12 הייתה אמורה לעשות קורס כוכב אחד ג'וניור. לאחר מספר ימים באילת ואחרי שעשיתי צלילת ריענון החלטנו בני ואני לבצע צלילת עומק ראשונה ביחד, לבד, לסטי״ל לעומק 25 מטרים.
יש לציין שכבר עשיתי את הצלילה הזו לפני 20 שנה, כך שהכל היה נראה פשוט ולא מסובך. הייתי בתחושת שאננות שהכל בסדר. מהלך הצלילה היה תקין וכשנותרו 100 אטמוספרות במיכל התחלנו לעלות. התכנון היה לבצע חניית דקומפרסיה בחמישה מטרים. משום מה הדברים התחילו להסתבך ומצאתי את עצמי על פני המים מנסה להבין מה קורה ומאותו רגע אינני זוכר כלום. לדברי בני, שהיה בן זוגי לצלילה, התנהגתי מוזר עד שהוא מצא אותי שוקע לאיטי ללא וסת בפה וכשהוא זיהה סימני מצוקה הוא ניפח את מאזנן הציפה, הוציא אותי מהמים בעזרת מתרחצים שהיו על החוף ומשם לבית החולים יוספטל שם המשיכו לטפל בי. יש לציין את ערנותו ותגובתו של בני גל שהציל את חיי ואת הטיפול הנכון שקיבלתי בהמשך בבית החולים.
די ברורה לי כיום עובדה אחת: למרות שלא חרגנו מחוקי הצלילה נקלענו לאירוע קשה שהיה נמנע אילו היה אתנו מדריך צלילה מלווה... התחושה שבאילת אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה בצלילה הייתה בעוכרנו. לדעתי, יש מקום לחייב את הצוללים הלא מנוסים לצלול בצלילות מודרכות בכל צלילה כדי למנוע תאונות מיותרות ולייצר סדר מופתי בכל הקשור בכניסה לים״.
|
מלחמת דוד בגוליית
״בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים בהם צוללים קיפחו את חייהם, ברוב המקרים מדובר על חוסר ניסיון, טעויות של מתחילים ולא מנוסים וכשאין מבוגר אחראי שמוביל את הצלילה, הצלילה תסתיים בתאונה״, מזהיר סייג.
״בשנים האחרונות אירעו מספר מקרים בהם צוללים קיפחו את חייהם, ברוב המקרים מדובר על חוסר ניסיון, טעויות של מתחילים ולא מנוסים וכשאין מבוגר אחראי שמוביל את הצלילה, הצלילה תסתיים בתאונה״, מזהיר סייג.
״בידנו הדבר״, אומר סייג. ״הרשות היא הגוף המפקח והוא אמור לאכוף את חוק הצלילה על המועדונים, על מדריכי הצלילה ולדאוג שהצוללים יחזרו הביתה בשלום. תאונות הצלילה בישראל נחקרות בכל פעם על ידי רשות הצלילה בישראל, אך ממצאי החקירה אינם נחשפים בפני המועדונים, המדריכים וכמובן קהל הצוללים שיכולים ללמוד מהטעויות בתאונות הצלילה״.
אייל סייג מדריך צלילנ בכיר
סייג לא נשבר. הוא ממשיך במאבקו האישי לשינוי תפיסת הצלילה בישראל וממשיך להתריע בכל דרך אפשרית מפני המצב שבו כל צולל שסיים את הכשרתו הבסיסית מגיל 12 יכול לצלול במדינת ישראל ללא שום פיקוח, פשוטו כמשמעו, לכל עומק שיחפוץ, לכל אתר צלילה, מבלי יכולת לקבל עזרה במצב מצוקה, או חירום, משום גורם מקצועי, לרבות עזרה רפואית.
״זה בדיוק המקום של רשות הצלילה, הרגולטור, זה שאמור לדאוג שהילדים שלנו יחזרו הביתה בשלום מחופשת הצלילה״, אומר סייג ומציע להפסיק לאלתר את השכרת הציוד לצוללים החדשים שסיימו את הכשרתם כצוללים מוסמכים ולאפשר להם צלילות רק במסגרת צלילות מודרכות, לבנות תכנית הכשרה להמשך לימוד ורכישת ניסיון במהלך הצלילות המודרכות שהם יבצעו ולהכשיר את הצוללים לרמת צלילה שתאפשר להם להתנהל במים בצורה בטוחה לחלוטין תוך מתן דגש על שימור ערכי הטבע המקומיים.
״זה בדיוק המקום של רשות הצלילה, הרגולטור, זה שאמור לדאוג שהילדים שלנו יחזרו הביתה בשלום מחופשת הצלילה״, אומר סייג ומציע להפסיק לאלתר את השכרת הציוד לצוללים החדשים שסיימו את הכשרתם כצוללים מוסמכים ולאפשר להם צלילות רק במסגרת צלילות מודרכות, לבנות תכנית הכשרה להמשך לימוד ורכישת ניסיון במהלך הצלילות המודרכות שהם יבצעו ולהכשיר את הצוללים לרמת צלילה שתאפשר להם להתנהל במים בצורה בטוחה לחלוטין תוך מתן דגש על שימור ערכי הטבע המקומיים.
אפשר גם אחרת
מי שאומר כי אין מה לעשות בנדון, צריך ללכת לבקר במועדון הצלילה "צלילוּת" , שמגדיר את עצמו כמועדון האקולוגי הראשון בישראל. המועדון הוקם לפני חמש שנים על ידי בר פארן וחן מילוא וכחלק מתפיסת העולם הסביבתית שלהם, רק צולל מדרגת MASTER DIVER ומעלה יכול לשכור אצלם ציוד ולצאת לצלול עצמאית.
מי שאומר כי אין מה לעשות בנדון, צריך ללכת לבקר במועדון הצלילה "צלילוּת" , שמגדיר את עצמו כמועדון האקולוגי הראשון בישראל. המועדון הוקם לפני חמש שנים על ידי בר פארן וחן מילוא וכחלק מתפיסת העולם הסביבתית שלהם, רק צולל מדרגת MASTER DIVER ומעלה יכול לשכור אצלם ציוד ולצאת לצלול עצמאית.
״ההחלטה שלנו להשכיר ציוד רק למי שדרגתו היא MASTER DIVER ומעלה נובעת מתוך אחריות עמוקה לצוללים שלנו ולסביבה הימית״, הם אומרים. ״במהלך שנותינו כמדריכי צלילה נוכחנו לראות לא פעם, כיצד צוללים מכניסים את עצמם ואת בני זוגם, שלא במודע, למצבים מסכני חיים, שלעיתים אף נגמרים בתאונת צלילה קטלניות.
אנשי הים יודעים שהדרך היחידה להיכנס אל הים היא בכבוד וענווה, שכן יופיו המרהיב והמחבק הוא רק חלק מפניו הרבות. הים, יכול להיות גם מאיים ומסוכן. ולכן כל איש ים יודע את גבולותיו האישיים במרחב הימי. גבולות אלו עדיין לא ברורים לצולל המתחיל, גם אם למד שבוע שלם מז'אק קוסטו בכבודו ובעצמו. בתרבות הצלילה בישראל שוכן המון אגו, וזה לא הולך יד ביד עם האמת הפשוטה שהים חזק מכולנו גם יחד״.
כדי להקטין את הסיכוי לתאונות צלילה במועדון, היה ברור לשניים כי כל צלילה במועדון יורדת עם מדריך צלילה מוסמך.
ומה עם אלה שבאמת צוללים מנוסים? ומי מחליט מהו צולל מנוסה? את התשובה הם מביאים מארגוני הצלילה, שהציבו את דרגת ה- MASTER DIVER, הדרגה הגבוהה ביותר לצולל החובב. ״דרגה זו מייצגת - מודעות, ידע ויכולת של הצולל לקחת אחריות על עצמו, על בן וזוגו ועל הסביבה. ההגדרה הזו דוחפת את צוללי המועדון ללמוד עוד על התחביב שהם אוהבים ולהתפתח לכיוונים שמעניינים אותם – מספינות טרופות לעומק, הצלה, צילום תת ימי, ויש את אלו שימשיכו לעולם הטכני ולהדרכת צלילה. כל אלו מפתחים את המודעות של הצולל ויוצרים קהילה של צוללים בטוחים יותר״.
לדברי הצוות, ההחלטות האלו גובות מחיר. ״קיימות השלכות כלכליות עמוקות לצעד שכזה, זה לא ברור כל כך לקהילת הצוללים - המוצר המשתלם ביותר במועדוני הצלילה הוא - השכרת ציוד הצלילה. הוויתור שלנו במודע על נתח ההכנסה הזה גובה מחיר יום יומי שאנו כמועדון גאים לשלם.״
הצוללים לא עומדים ברמה
לדברי דוד גירש, מדריך שיצא לו ללמד ולצלול כמעט בכל סוג של תנאים סביבתיים אפשריים, ״לא תמצאו כמעט שום מקום בעולם בדומה לאילת, שהוא כל כך נגיש וקל בצלילה. על פניו – אין כמעט סיכונים. לא צריך סירה, לא צריך ציוד אקסטרה מיוחד, לא צריך להתחשב בגאות ושפל, זרם? הצחקתם אותי, עומק ואתר זה נטו עניין של בחירה אישית עם צורך מינימלי בהתחשבות בתנאי טבע משתנים. אז איך יכול להיות מצב שיש תאונות צלילה כל כך מיותרות בישראל??? אני חושב שהבעיה בתאונות צלילה בכללי, וספציפית בישראל, טמונה בדבר אחד מאוד פשוט - תכנון צלילה״.
לדברי דוד גירש, מדריך שיצא לו ללמד ולצלול כמעט בכל סוג של תנאים סביבתיים אפשריים, ״לא תמצאו כמעט שום מקום בעולם בדומה לאילת, שהוא כל כך נגיש וקל בצלילה. על פניו – אין כמעט סיכונים. לא צריך סירה, לא צריך ציוד אקסטרה מיוחד, לא צריך להתחשב בגאות ושפל, זרם? הצחקתם אותי, עומק ואתר זה נטו עניין של בחירה אישית עם צורך מינימלי בהתחשבות בתנאי טבע משתנים. אז איך יכול להיות מצב שיש תאונות צלילה כל כך מיותרות בישראל??? אני חושב שהבעיה בתאונות צלילה בכללי, וספציפית בישראל, טמונה בדבר אחד מאוד פשוט - תכנון צלילה״.
קבוצה של צוללים צעירים נכנסים לאחד התאים הסגורים בסטיל
גירש מעריך כי כל תאונה שקורית, קורית מסיבה אחת: הצולל לא עומד ברמת הצלילה שאליה הוא הולך, הן מבחינת ניסיון והן מבחינת הכרה של האתר ומה הוא טומן בו. ״צולל שקול לא יכניס את עצמו למצבים שניתן בקלות להימנע מהם. גם אם נשווה תאונות צלילה והרס טבע למקומות אחרים בעולם ונתגאה בכך שכאן יש פחות הרוגים, או פחות אלמוגים חיוורים, זה לא הופך אותנו לצדיקים. וגם, בואו ונסתכל מול מי אנחנו מודדים את עצמנו, להשוואה: תאילנד? שם, כנראה, תא הלחץ הקרוב יהיה במרחק של לפחות שעתיים נסיעה? מקסיקו? שם עדיין שובים דולפינים בבריכות בבתי מלון? זנזיבר? שצוללים שם עם מכלים משנות ה80'? ובכל זאת, בכל המקומות האלה תבקשו להשכיר ציוד עם יומן של 12 צלילות ויצחקו לכם בפנים...״
ישראל היא המדינה היחידה שקיים בה חוק צלילה. זו המדינה היחידה שמשלם המיסים מממן בה רשות צלילה, בשביל מה? קל להסתכל על מקומות אחרים ולחייך על מצבנו ה"טוב". קשה להסתכל במראה ולהבין שתמיד אפשר להשתפר. שינוי צריך לקרות והנושא צריך לעלות על סדר היום.
אז למה לא מלווה בצלילה?
תגובת רשות הצלילה
"בישראל נערכת הכשרת צוללים ארוכה ואיכותית, תחת פיקוחה של הרשות לצלילה במשרד התרבות והספורט.
"בישראל נערכת הכשרת צוללים ארוכה ואיכותית, תחת פיקוחה של הרשות לצלילה במשרד התרבות והספורט.
חשוב לזכור כי לא קיים מנגנון פיקוח ישיר על צוללים בישראל ובעולם. עם זאת הרשות משלבת דרישות הכשרה הכוללות מתן דגש על תכנון צלילה ותרגול מצבי חירום בצלילה בפועל, וחובת ביצוע ריענוני צלילה– וזאת על מנת לדאוג לכל אותם הצוללים בביצוע צלילות בטוחות ומוגנות. רשות הצלילה מזכירה כי יש לבצע תדריך עצמאי והכנה לצלילה כפי שנלמד בקורס הצלילה הבסיסי ובעת הצורך להיעזר בשירותי מרכזי הצלילה."
אדם קונסטנטינובסקי
מנהל הרשות לצלילה ספורטיבית
-2.jpg)
