טרנד חדש כובש את לבם של צוללים וצלמים תת-ימיים: צלילות ב״מים שחורים״. מתרחקים מהחוף ויורדים עמוק, עמוק, עמוק. ואחר כך, עוד יותר עמוק. שם חיים ׳חייזרים׳ שקופים שנראים כאילו הגיעו מהחלל החיצון. בקיצור, גן עדן לחובבי המוזר והביזאר. ג׳ף מיליסן, צלם והרפתקן, חולק חוויות ולא שוכח לתת כמה טיפים​

אם אתם כמו הרוב המוחלט של הצוללים, אתם מבלים רוב הזמן מתחת לפני המים בקרבת שונית, או מצע חולי, שאתם יכולים לראות ממש מתחתיכם. וכמובן, באור יום... אומנם זה עשוי לספק לכם תחושת ביטחון, אך ההיצמדות למים הרדודים מותירה את הרוב המוחלט של האוקיינוס מחוץ לתחום. טרנד חדש כובש בשנה האחרונה לא מעט מעוזי צלילה: חוויה תת-ימית חדשה (יחסית, יחסית) מוציאה את הצוללים מאזור הנוחות שלהם, קרוב לחוף, ומביאה אותם אל מי האוקיינוס הפתוח בלילה, כדי ליהנות מחוויה מסוג שונה לחלוטין. התופעה כבר זכתה גם לשם: צלילה ב"מים שחורים" (blackwater).

 
תמנון זהיר 

״מילים לא יכולות להעביר את התחושה המוזרה שחשים אלה השוהים בלב האוקיינוס בלילה״, אומר ג'ף מיליסן, צלם רב מעללים, שחי כיום בהוואי, מולדת הטרנד והפעיל גם בחופי פלורידה החמימים. ״יש כאלה המשווים את החווייה למסע בחלל החיצון, כולל מפגש עם חייזרים״, הוא אומר. ״התוצאה היא גן עדן לחובבי יצורים מוזרים, המלא בתצורות חיים שלא תוכלו לדמיין אף לא בדמיון הפרוע ביותר״.
 
אז, אתם משוגעים? לצלול בלילה, עמוק, בחושך...
״יש בזה משהו. המחשבה על לב האוקיינוס מפחידה עד כדי כך שהיא גורמת לדמיון להשתולל, והפחד העיקרי הוא מפני טורפים. צלילה במים השחורים מפחידה את רוב בעלי החיים, והם מעדיפים להימנע מכך. זה מסביר מדוע כרישים נראים רק לעיתים רחוקות בצלילות במים שחורים. כשהם מופיעים, מדריכי הצלילה יודעים היטב מתי כדאי לעזוב. אם זה מסוכן, לא ממש״.
 
תמנון שמיכה צעיר 
 
זה חייב להיות בלילה?
״אם המטרה היא לחזות במראות שטרם חזית בהם כצולל מהשורה, אז, בהחלט כן. האוקיינוס הפתוח שונה מכל סביבה אחרת בעולם. לדיירי האוקיינוס הפתוח יש מעט מאוד מקומות להסתתר בהם, לכן הם פיתחו דרכים יצירתיות מאוד להימנע מטורפים שיכולים לראות אותם.

דגים החיים בסמיכות למדוזה 
רוב האורגניזמים החיים במעמקים הם שקופים באופן מושלם, ובמהלך היום הם כמעט נעלמים מהעין. העובדה הזאת מאפשרת להם להישאר במאות המטרים העליונים העשירים ביותר של עמוד המים (אזור האור - euphotic zone). רוב בעלי החיים האלה הם סוגים גדולים יותר של פלנקטון, או בעלי חיים שאינם מסוגלים לשחות כנגד זרם חזק מדיי. בלילה, פנסי הצלילה שלנו מוחזרים על ידי תצורות הגוף וחושפים את היצורים המוזרים.

בעלי חיים אחרים מבלים את ימיהם באזור עומק האמצע (mesopelagic zone), בעומק אלפי מטרים, לשם האור אינו חודר. בכל לילה עולים היצורים האלה כדי לאכול משפע המזון הקרוב לפני המים. מספרם של בעלי החיים המבצעים את המסע הזה בכל לילה הוא מדהים. העננים של בעלי החיים האלה צפופים מספיק כדי שסונאר צבאי יזהה אותם, וכך למעשה גילו אותם. התנועה האנכית האדירה הזאת נחשבת לדעת רבים לנדידת בעלי החיים הגדולה בעולם, והיא מתרחשת בכל לילה. וכך, צוללי מים שחורים עדים לשילוב של שתי הקהילות: אלה שחיות את כל חייהן קרוב לפני המים במרחבי האוקיינוס הפתוח (epipelagic), ואלה הנשארות במעמקים במהלך היום וניזונות קרוב לפני המים בלילה (mesopelagic).

 
בעלי חיים החיים באוקיינוס הפתוח מסוגלים להסתתר גם בעזרת התאמות אחרות. יש בעלי חיים שגופם אטום והם צריכים להיטמע בשטח בדרכים אחרות. דגים כמו אורנוניים (Myctophids) מסתמכים על קשקשים דמויי מראה המחזירים את צבע המים הכחול חזרה אל עיני טורפיהם. בעלי חיים גדולים, כמו כרישים וטריגונים, מאופיינים בשטח פנים גבי כהה ושטח פנים בטני בהיר (תכונה המכונה הצללת נגד), כדי להיעלם במים. דיונונים לקחו את רעיון הצללת הנגד צעד אחד קדימה, והם מפיצים אור זרחני בחלק התחתון של גופם. הם יכולים לשנות את עוצמת האור כדי להתאים אותה לאור הסביבתי, וכך להיטמע באופן מושלם בסביבתם, כנגד אור הירח. בקיצור, מי שרוצה לראות את כל בעלי החיים האלה, חייב לצלול במים שחורים...״.
 
איך מאתרים בעלי חיים החיים במים שחורים?
״מטרת צלילת מים שחורים היא למצוא בעלי חיים שבמהלך כמיליון השנים האחרונות התפתחו להיות בלתי נראים. הנה כמה טריקים שאני ממליץ לזכור לפני שאתם יוצאים לחוויית המים השחורים הראשונה שלכם:

מדוזה זהירה 
 
1. חפשו בקטן - המפתח להבנת בעלי חיים של מים שחורים הוא שרבים מהם הם רק תצורות זעירות של הוריהם הגדולים יותר. אם מבלים את הצלילה בחיפוש אחר בעלי חיים גדולים, מפספסים את כל היצורים המקסימים הצפים לפניכם. מנגד – ודאו שהתמקדות בשטרגליים הזעירים לא תסיח את דעתכם ממסרקניות ומפירוסומות גדולות יותר כשהן מופיעות.
 
2. הביטו למעלה - ההנאה בצלילת מים שחורים נובעת גם מהסתכלות על בעלי החיים החיים במעמקים, שעלו לפני המים כדי לאכול. זה המקום שבו דגים צעירים רבים, רוב הסרטנאים, הדאוניים ואפילו סוסוני הים של האוקיינוס הפתוח, מעדיפים לבלות את זמנם.
 
3. חפשו צללים - בעלי חיים גדולים יותר, כמו מסרקניות וחסרי חוליות ימיים, פעמים רבות יופיעו תחילה כצל גדול בקרן אור של פנס צלילה של חבר, מבלי שהוא בכלל ישים לב לכך. השתמשו בקרני האור של שכניכם לצלילה כדי להרחיב את שטח החיפוש.
 
4. הכירו את סוגי הפלנקטון - כמו שקורה ברוב אתרי הצלילה, ההערכה מגיעה בעקבות הידע. אין מדריכים שימושיים בנושא בעלי החיים של האוקיינוס הפתוח, אבל יש כמה אתרי אינטרנט, אחד מהם שלי: אתר iphotograph.fish, ואתם מוזמנים גם לחשבון האינסטגרם שלי (@JeffMilisen)״.
 
ממשפחת הדגים המעופפים סמוך לפני המים
 
איך בעצם מצלמים את ״הבלתי נראה״?
״יש אתגרים רבים בצילום בעלי חיים במים שחורים. קודם כול, בעלי החיים האלה נוטים להיות שקופים עד כדי כך שחיישני המצלמה מתקשים להתמקד עליהם. אור מיקוד חזק שמוקרן מכמה זוויות על האזור המצולם הוא המפתח לתפיסת האור בצורה המוצלחת ביותר. לחלופין, יש כאלה שהצליחו על ידי קביעה ידנית של נקודת המיקוד כמה סנטימטרים לפני העדשה וניסיון להתקרב לבעל החיים כדי שיהיה במישור המיקוד. את זווית המבזק צריך להתאים ליצור המצולם. יש בעלי חיים שנראים הכי טוב באור מבזק ישיר, אחרים דורשים תאורה צידית יותר.
 
האתגר השני טמון בעובדה שכל בעל חיים שהוא לא שקוף לחלוטין נוטה להחזיר הרבה אור. יש אפילו בעלי חיים שיש להם גוף שקוף אבל עיניים מחזירות אור. העצה הטובה ביותר במקרים האלה היא למצוא פשרת אמצע מוצלחת מבחינת חשיפה, ולתת לעיבוד התמונה בשלב מאוחר יותר לטפל בכל השאר.
 
לבסוף, צריך לקחת בחשבון את הסביבה הנוזלית מאוד. הגוף האנושי יגיב לזרמי מים בצורה שונה מהפלנקטון הזעירים שאנחנו מצלמים. זו הסיבה שהצלילה הזאת מתאימה במיוחד לצוללים מנוסים מאוד, כיוון שיכולת השליטה בציפה היא המפתח להצלחה ביכולת לעקוב אחרי בעלי החיים שרואים כאן״.
 
להיכן צריך להגיע כדי לחוות צלילה במים שחורים?
״הרעיון התחיל בקונה, הוואי, אבל התפשט מאז לפלורידה, יפן, פיליפינים, פלאו ומקומות רבים אחרים שאין להם מדף יבשתי, כשמקומות שונים משלבים חוויות שונות ברעיון הכללי. אם אתם מזדמנים לאי הוואי, צרו קשר עם Kona Honu Divers כדי לקבל מידע נוסף״. תגידו שג׳ף שלח אתכם״.