"כשהייתי ילד, ילד ים מאילת, יצאו הסרטים הראשונים בתלת מימד. אני זוכר שממש חיכיתי לראות את הסרט שצולם בשנת 94 או 95 שנקרא ״מעמקי הים״. הקרינו אותו אז רק בקולנועי IMAX וחילקו לנו משקפי תלת מימד עם הכניסה. כל העיר הגיעה אז לצפות בסרט המדובר. עבורי זו הייתה מסוג החוויות שעליהן אומרים שהן ״הטביעו חותם עז״... מאז, ובמשך שנים חלמתי לעבור את החוויות האלה בעצמי, לטייל ולצלם דגים...
24 שנים אחר כך, והנה, אני אותו ילד אילתי, חולק תמנון נדיר (ולא, לא לארוחת צהריים) עם האיש שהפיק את הסרט הזה ועוד הרבה אחרים - הווארד הול. הוא ואני שמענו מקבוצת צוללים שתמנון הטבעות הכחולות נמצא באתר צלילה לא רחוק מאיתנו, ומיד יצאנו אליו. אחרי 60 דקות של חיפוש מפרך מצאנו אותו. הווארד (כן, הוא מרשה לי לקרוא לו בשמו הפרטי) צילם אותו קצת, ואז החווה לי עליו וסימן לי לצלם אותו. לחצתי על ההדק עם חיוך ענק. זה הבלו רינג הראשון שלי ולא יכולתי לבחור סיטואציה טובה מזאת לצלם אותו.
בועז סמוראי והווארד הול על המעבורת בדרך לאי נוסף במסע שלהם בפיליפינים
את החוויה הזאת ועוד הרבה אחרות עברתי בחודש יוני האחרון, במפגש צמרת הצילום התת-ימי השנתי בפיליפינים, אירוע עולמי שנקרא Atlantis ImageMakers, שאליו הוזמנתי על ידי המארגנים, חברת המלונות והספינות ׳אטלנטיס׳ ומשרד התיירות הפיליפיני. זאת הפעם הראשונה בה השתתף במפגש נציג ישראלי.
הקבוצה כללה 10 צלמים עטורי פרסים שצילמו הרבה מהתמונות וסרטי הווידאו התת ימיים שכולנו מכירים בערוצים כמו ה- BBC, נשיונל ג'יאוגראפיק, ואחרים, זוכי פרסי EMI לצילום, פורצי דרך בתחום הצלילה והצילום ואליהם הצטרפו השנה 3 נבחרים צעירים יותר שכללו את זוכת מלגת ׳רולקס׳ לתוכנית 'העולם שלנו', יוצר סרטי טבע ברחפנים בשם זאק פטרסון, ועבדכם הנאמן.
אטלנטיס פועלת בשני ריזורטים באיים דומאגטה (DUMAGUETE) ובאי מינדורו (MINDORO) וחברי הקבוצה בילו שבוע ימים בכל אחד מהאיים. המטרה הייתה להפגיש בין אוסף הכישרונות האלה ולתת להם את התנאים הכי טובים לתעד את בעלי החיים הנדירים ביותר בעולם המופלא שניתן למצוא מתחת לפני המים בים הפיליפיני.
שדה מלא אצות
הצלילות מתבצעות במגוון אתרי צלילה בסביבת זמני הפלגה של בין 5 דק' לבין 30 דק' מריזורט ATLANTIS DUMAGUETE. סירות מנוע מהירות מגיעות אל חוף הריזורט ואוספות משם את האנשים לפעילות כך שבכל בוקר התחלקו חברי הקבוצה למספר קבוצות קטנות, ובעזרת מדריך צלילה מקומי שמתמחה בהכרת הרגלי המחיה של בעלי החיים, יצאנו לצלילות ארוכות לתעד את בעלי החיים הללו. כבר ביום הראשון חברי הקבוצה פגשו באין ספור חשופיות, בעל חיים חסר עצמות, או שריון, עם מערכת נשימה חיצונית, מכאן שמו – חשופית. החשופיות מופיעות באין ספור צבעים וצורות, וגודלן נע בין מספר מילימטרים עד לסנטימטרים בודדים.
חשופית קוסטסיאלה צהובה
באחת הצלילות יצאנו לחפש חשופית מסוג קוסטסיאלה, שגודלה 2-5 מילימטרים בלבד. החשופית מכונה 'שון כבשון' בגלל הדמיון ליצור החביב מהפלסטלינה. לצורך הצילום הצטיידנו בעדשות מיוחדות (עדשות דייופטר מקרו שמגדילות את התמונה המתקבלת פי 2 ואפילו יותר) ועברנו תדריך על סוג האצות אותו החשופיות האלו נוהגות לאכול. לאחר מספר דקות מתחת למים, מצאנו שדה מלא באצות הללו, ועליהן החשופיות המאתגרות לצילום. בהתחלה חשבתי שהמדריך מראה לי את סוג האצה, אבל כשהתעקש שאסתכל שוב ולא הסתפק בסימון 'הכל בסדר' שהראיתי לו, הבחנתי בחשופית הזעירה שמטיילת על קצה העלה. כיוונתי אליה את המצלמה והתאורה והצלחתי לתעד את החיה הקטנטנה הזאת.
סדר היום שלנו התחיל בדרך כלל בארוחת בוקר במסעדת הריזורט שממוקמת ממש על חופי העיר דאווין (DAUIN -). לאחר מכן היינו מתחלקים למספר קבוצות קטנות ויוצאים לשתי צלילות במגוון האתרים. לאחר מכן היינו נפגשים לארוחת צהריים ומשווים חוויות ולפי זה מחליטים היכן לבצע את צלילות אחרי הצהריים. לאחר הפסקה נוספת קטנה ונישנוש על המזח מול השקיעה היינו יוצאים דרך קבע לצלילת הלילה היומית, שהנוכחות בה הייתה עומדת על כ-20% מחברי הקבוצה העייפים...
ציוד צילום מיקצועי מוכן לירידה למים
לאחר מכן היינו נפגשים לארוחת ערב במסעדת הריזורט על החוף ונהנים מאוכל מעולה וחברה מדהימה ואני נשבע שאפשר היה לכתוב ספר עבה מאד, רק מהסיפורים והחוויות שחלקנו מסביב לשולחן הארוך בכל ערב.
ומילה על צוות הריזורט (ואפילו שתיים): פשוט מדהים. כולם מברכים אותך עם חיוך ולא נותנים לך לסחוב שום דבר, עדי כדי כך, שבסוף החופשה כבר שכחתי איך מרכיבים ציוד וכמה הוא שוקל. במועדון הצלילה של הריזורט ATLANTIS יש לכל אחד ארונית ציוד ענקית, מקום רחב לתליית הציוד ובריכות שטיפה לכל פריטי הציוד השונים. מול מועדון הצלילה יש חדר מצלמות שלא ראיתי כמותו באף ריזורט צלילה בעולם: חדר עם מרחבי שולחנות, עם מדף גבוה לעמדות הטענה, אקדחי אוויר לניקוי ויבוש הציוד, החלפת מגבות ומטליות נייר ומרחב עבודה הכי נוח שיש להחלפת עדשות וסוללות בין צלילות.
כחול בעיניים
אזור האי דומאגטה מפורסם מאד במגוון התמנונים שניתן למצוא בו, בניהם התמנון החקיין, תמנון הקוקוסים, ותמנון הטבעות הכחולות, שלכל אחד מהם אופי ומנהגים מיוחדים. התמנונים הם רכיכות ללא עצמות וללא שריון מלבד המקור שנמצא בפיהם. הם ציידים מעולים ואחד מבעלי החיים עם ההסוואה הכי טובה שיש, שיכולים לשנות הן את צבעם ואת מרקם עורם וצורתו לצבעי הסביבה. המיוחד ביותר הוא ה'תמנון החקיין' שיודע לחקות בעלי חיים תת ימיים ועל ידי כך להרתיע טורפים פוטנציאליים. הצלחנו לאתר את התמנון החקיין ולתעד אותו, וחברי הקבוצה, יוצרי הסרטים התת ימיים – הווארד ומישל הול צילמו אותו לסרט האיימקס החדש שהם מפיקים בימים אלה ממש. גם תמנון הטבעות הכחולות, תמנון נדיר מאד, שהוא אחד מבעלי החיים הרעילים ביותר בעולם כולו, הופיע וסיפק מספר תצפיות לכל חברי הקבוצה, במהלכן ראינו אותו צד ומשנה את ההסוואה שלו בהתאם לסביבה.
בצלילה נוספת חלפנו על פני תלולית קטנה בחול שנראתה כאילו יד אדם אספה שברי צדפים ואלמוגים ובנתה אותה. מדריך הצלילה המקומי הצביע עליה וסימן לנו להסתתר בקרבתה. השתופפנו מסביבה והמתנו בציפייה דרוכה, אחרי מספר דקות יצא מתוך מנהרה קטנה במרכז הערימה, סרטן מנטיס, (חסילון המלך שלמה), בעל חיים מיוחד במינו, שלו שתי צבתות חזקות מאד, בעזרתן הוא מסוגל לפצח צדפות, להדוף טורפים, או להרוג טרף בעצמו. מכת הצבתות שלו חזקה כל כך שהיא מייצרת הדף במים וחזקה ממש כשל קליע שנורה מאקדח.
חסילון המלך שלמה
באמצע שבוע הצלילות באי דומאגטה יצאנו לצלול באי אפו (APO ISLAND) הקטן, ששוכן במרחק של כשעת הפלגה מחופי השמורה בה התגוררנו. משמעות השם 'אפו' היא נכד, ונאמר שהאי הופיע בוקר אחד לאחר התפרצות הר הגעש שעל האי דומאגטה, והוא כונה כך כי הוא ״הנכד הקטן של האי״. האי אפו הוא שמורת טבע. מתגוררים על האי כאלף מקומיים, רובם מתפרנסים מגידולים חקלאיים ומדייג שמותר רק באזורים מסוימים. תושבי האי דגים בעזרת רובי ציד מאולתרים וסנפירים, שהם מכינים בעצמם מחתיכות עץ דיקט ורצועות שקושרים לרגליהם. האי אפו מאופיין במרבדי שוניות נרחבים מאד עם אלמוגי שולחן גדולים, אלמוגים שיחניים ואלמוגים רכים שמושכים אליהם הרבה דגה והרבה צבי ים שמגיעים לאכול את האלמוגים הרכים. כמו כן ניתן למצוא באי את נחש הים המפוספס, שהוא הנחש הארסי ביותר שקיים, ואין תרופה לארס שלו. למזלנו, זה בעל חיים מאד עדין ולא אגרסיבי שנמנע מקרבת בני אדם ולא מהווה איום עבורם. הנחשים עולים אחת לכמה דקות אל פני המים בכדי לנשום, ואז קל לזהות אותם. עקבתי אחרי אחד מהם וצילמתי אותו כשעלה לנשום אויר והתצלום גררה הרבה תגובות נלהבות בקהילת הצוללים ברחבי הרשת.
נחש ים שוחה אל פני הים לשאוף אויר
ביום הצלילות האחרון באי דומאגטה, יצאו חברי הקבוצה לבקר בחופי העיר אוסלוב (OSLOB) שבאי סבו (CEBU) הסמוך, לצלול בחברתם של כרישי לווייתן הנוהגים לבקר את המקום בכל בוקר. כרישי הלוויתן מגיעים לחופי אוסלוב משום שבני המקום נוהגים כבר כעשר שנים לפחות להאכיל את הכרישים הענקיים בסרטני קריל קטנטנים, אותם מפזרים להם מסירות הבנקה המסורתיות, במשך כשלוש שעות בכל בוקר. בתחילה, פעולה זו נעשתה כדי להסיט אותם משטחי הדיג כדי שלא ייתפסו ברשתות הדיג של בני המקום. בהמשך, כשהתגלה הפוטנציאל התיירותי, הפכו הדייגים למפעילי אופרציה תיירותית שמושכת אליה מאות מבקרים בכל יום, שמגיעים לצפות בענקים העדינים ששוחים במרחק אפסי מחופי העיר. היתרון בפעילות זו הוא שמאז שהתחילו בה, אלפי אנשים זכו לצפות בבעלי החיים העדינים, שעד לפני כמה עשרות שנים היו ניצודים והופכים למנת מזון. חלקם הם אנשים שלא יודעים אפילו לשחות ונכנסים למים עם חגורות הצלה, אנשים שלא היו מדמיינים שישחו עם כריש ולומדים להעריך את בעלי החיים האלה ואולי אף להגן עליהם ולתמוך בשימורם. מצד שני, אומרים המקטרגים, האכלת בעלי חיים פראיים הופכת אותם לתלותיים במזון וגורמת להם לשנות את הרגלי חייהם ואת מסלול הנדידה שלהם, ואין לדעת כיצד תשפיע עליהם בטווח הזמן הארוך. אין ספק שהמצב כיום עדיף מהשנים בהן צדו את כרישי הלוויתן וטבחו בהם, אך עדיין הפעולה היא לא טבעית ושנויה במחלוקת.
קבוצת הצלמים Atlantis ImageMakers וצוות הריזורט אטלנטיס דומאגטה
בבוץ ובחול
לאחר שבוע הצלילות באי דומאגטה חבורת הצוללים עברה לצלול באי מינדורו (MINDORO) המרוחק כשעתיים נסיעה ועוד שעת הפלגה במעבורת מהעיר הבירה מנילה. באי מינדורו התמקמו חברי הקבוצה במלון הצוללים ״אטלנטיס״, הממוקם בפוארטו גלרה (PUERTO GALERA והחלו בסדרת צלילות מסוג צלילות 'מאד', המכונות כך משום שבצלילות אלה הצוללים מסיירים באזורים חוליים ובוציים כדי לאתר בעלי חיים מיוחדים ששוכנים שם. צלילות אלה שונות מאד מצלילה בריף אלמוגים צבעוני ושוקק חיים משום שהן מתבצעות דווקא בשטחים בהם אין מקבצי אלמוגים יפהפיים, מצד שני, בצלילות אלה ניתן לאתר בקלות את בעלי החיים הקטנטנים והנדירים שיוצאים לאזורים אלה למטרות ציד, או למטרות מסתור. בין בעלי החיים בהם נתקלו חברי הקבוצה בצלילות אלה נמצא דג הפתיונאי, דג מיוחד במינו שמשתמש בסנפיר חד שנמצא על קודקוד ראשו, אותו הוא מנופף כשאליו מחוברת רקמה שנראית כמו תולעת קטנה. ממש כמו דייג שמנופף בחכה עם פיתיון, כך גם דג הפתיונאי מושך אליו טרף פוטנציאלי, ואז, כשזה מתקרב אליו מספיק, הוא פוער את פיו לגודל פי 3 מגודלו ובולע את הטרף בחתיכה אחת.
בכל ערב יצאו חברי הקבוצה לצלילת לילה בה ניתן לצפות בדפוסי פעולה שונים של בעלי חיים הפעילים יותר בשעות הלילה. כמו למשל, תמנון הקוקוסים, שנוהג להתחבא בלילה בתוך צדפות ריקות, ולפעמים אפילו בתוך אגוזי קוקוס ריקים. באחת מצלילות הלילה, המדריך בעל עיני הנץ, הבחין בזוג עיניים מציצות לעברינו מתוך צדפה קטנה שנחה על קרקעית הים וזו אכן הפכה לבית המאולתר של תמנון הקוקוסים הנדיר לאותו הלילה.
בשוניות האלמוגים של פוארטו גלרה (PUERTO GALERA) מצאנו גם אלמוגי מניפה שגדלים בעומק הים - בדרך כלל מעבר ל-20 מטרים ועליהם חיים סוסוני הים הגמדיים. סוסוני ים אלה הם כל כך קטנים שגודלם לא עולה על גודלו של גרגיר אורז, והם כמעט זהים לגמרי לאלמוגי המניפה עליהם הם חיים. סוסוני הים האלה התגלו במקרה כשחוקרים לקחו דגימה של אלמוג מניפה למעבדה, וכשהגיעו אליה נפלו ממנה מספר סוסוני ים כאלה שכבר התייבשו ומתו. משימת הצילום של סוסוני הים האלה הייתה קשה מעין כמוה גם בגלל ההסוואה המושלמת שלהם, גודלם הקטן והעומק בו הם חיים, אך לאחר מספר צלילות הצלחנו לתעד אותם כהלכה.
תמנון הקוקוסים מסתתר בתוך צדפה ריקה
ביום האחרון יצאו חברי הקבוצה ילצלול באי וורדה (VERDE ISLAND) הסמוך לחופי פוארטו גלרה, שם מצאנו קיר אלמוגים שיורד לעומק של כ-40 מטרים וכולו מכוסה בלהקות דגי פזיות, דגים פרפרונים ושושנות ים עם דגי השושנון שחיים עליהן. כשהתקרבנו לשושנות הים ניתן היה להבחין שעל חלקן הודבקו ביצי דגים של דגי השושנון הקטנים שדוגרים עליהן עד שאלה יהיו מוכנות לבקוע ולצאת אל הים הגדול. מתוך מאות הביצים שיבקעו רק כחמישה אחוזים ישרדו ויגיעו לגיל בגרות.
בערב הצלילות האחרון יצאנו בשעות הדמדומים לאתר שבו חיים דגי המנדרין. דג צבעוני ויפה מעין כמוהו, אשר מנצל את יופיו לצרכי רביה. בכל ערב, דגי המנדרין מחפשים בן זוג ובאור הדמדומים מזדווגים לעיניהם הנדהמות של הצוללים שמסתרים מסביבם על הקרקעית וצופים במחזה המרהיב. הצוללים משתמשים בפנסי צלילה אדומים ולא באור לבן בוהק כדי לא להפריע לדגים בפעילותם והאווירה הרומנטית באור האדום יוצרת סיטואציה סוריאליסטית של קבוצת צוללים שמסתכלים על דגים שמזדווגים לאור הפנסים האדומים שלהם...
למחרת בבוקר יצאנו אל שדה התעופה ומשם כל אחד מהם המשיך במסלול שלו לארצו. טפיחות כתף, שמעה פה ושם והלפת מספרי טלפון ואימיילים היישר לרשימת הקונטקטים. שיהיה. הרבה חוויות נצברו וצולמו ויעזרו להפיץ את בשורת סביבת החיים העדינה והרב גונית שמתחת לפני הים, כדי שרבים נוספים יוכלו להעריך אותה ואף להגן עליה ולשמר אותה למען הדורות הבאים.
* הצטרפות של ישראלי לקבוצה התאפשרה תודות לקשר העז שנבנה בין חברת הטיולים הישראלית 'וויילדדייב' לבין חברת הריזורטים והספינות 'אטלנטיס' שהלך והתחזק במהלך השנים האחרונות עם מספר שהולכים וגדלים של צוללים ומטיילים ישראלים לאיים הפיליפינים השונים.
לאתר של בועז סמוראי –: https://www.aquasamorai.com
.jpg)
