הפיליפינים. 7100 איים, 100 מיליון תושבים, 300000 קמ"ר, כ-15 מעלות מעל קו המשווה (שם ממוקמת מנילה הבירה). אלה הנתונים היבשים (ומי שמעוניין בעוד נתונים, מוזמן לפנות לוויקיפדיה הקרוב למקום מגוריו).
 
אותנו מעניינים נופי מים אין סופיים וחופים בתוליים, ממש כפי שהללו מופיעים בדמיוננו כשחושבים על גן עדן עלי אדמות. אם מוסיפים לתמונה האידיאלית הזו אוכלוסייה נעימה ומסבירת פנים, אוהבת ישראל (וזה לא כתוב בוויקיפדיה), הרי שמקבלים מציאות שרוב הזמן עולה על כל הציפיות.
 
אז קדימה לפיליפינים. או ליתר דיוק - טובטהה (Tubbataha), שמורת טבע ואתר מורשת עולמית של אונסקו, שמרוחק כ-130 ק"מ מהיבשה הקרובה - האי פלאוון (Palawan) שגם הוא יעד תיירותי ממדרגה ראשונה.
 
בדרך כלל כשמדברים על פיליפינים בהקשר של צלילה, מיד חושבים על יצורים קטנים, עולם שכולו ״מקרו״, מגוון מדהים של יצורים חייזריים זעירים ונבירה בבוץ לחיפוש אחרי סרטן זעיר, או חשופית צבעונית. אז, זהו, שלא. המקום בו צללנו קצת פחות אופייני לצלילות בפיליפינים.    


מפגש ארוך ומהנה עם כריש לוויתן
 
אבל, מההתחלה. שנה מראש תכננו את הטיול לפיליפינים. העוגן היה ספארי צלילה בטובטהה, שאפשרי רק בין פברואר ליוני. לאחר שנבחר התאריך והוזמן מקום על הספינה -  בנינו את שאר הטיול.
 
לאחר הטיסה למנילה הבירה, שעברה כמו כל טיסה ליעד רחוק: מעייף וצפוף, לקחנו יום מנוחה לטיול בסביבת מנילה ואנו בחרנו טיול יום משולב להר הגעש תאאל ומפלי פגסנחאן (Taal Volcano & Pagsanjan Falls). שני הטיולים היו חביבים במידה והיוו פתיחה נחמדה לטיול, אבל, אם נהיה רציניים, ואנו אכן כאלה, הם לא סיבה מספקת לטוס עד הפיליפינים.
 
האי היפה בעולם
למחרת בבוקר, טיסה של כשעה לאי פלאוון, ״האי היפה בעולם״ (הוא זכה בתואר זה מספר פעמים, אבל, לנו, הוא ידוע יותר כאי בו צולמה התכנית ״הישרדות״ בעונת 2017). נוחתים בפוארט פרינססה (Puerto Princesa) העיר הגדולה של האי, אבל לנו אין מה לחפש כאן ואנו ממשיכים בנסיעה שעתיים צפונה לעיירה סבאנג (Sabang). שני לילות בריזורט מפנק על חוף הים (Sheridan Beach Resort & Spa) וביום שבאמצע – מפנים אותו לטובת ה׳היילייט׳ של האזור - טיול לנהר התת קרקעי.
 

ריזורט מפנק על חוף הים
 
בבוקר יוצאים בהליכה רגלית (10 דקות) למזח הקרוב, שם עולים על הסירה האופיינית לפיליפינים, בה עוד ניתקל הרבה, ומפליגים כחצי שעה למוצא הנהר לים. כאן בלגונה פסטורלית ויפיפיה עוברים לסירה קטנה יותר, אותה משיט מקומי לתוך מערה, ממנה יוצא הנהר לים. מכאן והלאה נכנסים לממלכה דימיונית ובמשך כשעתיים מפליגים 1.5 ק"מ לעומק המערה (ובחזרה). מהר מאוד האור החיצוני נעלם והתאורה היחידה היא של פנסו של המשיט. צורות הסלעים הנטיפים הזקיפים בשילוב על מים חלקים כמראה, הם חוויה יוצאת מהכלל ואכן שווים את התואר של אתר מורשת עולמית. וזאת יש לדעת: האתר הינו אתר מורשת עולמית של אונסקו והוא אכן שווה טיול מיוחד והגעה לאי. וכך גם הגענו לחלק הרטוב הראשון של הטיול.


הנטיפים הזקיפים בשילוב על מים חלקים כמראה

בבוקר נוסעים חזרה לפוארטו פרינססה, שם אוספים אותנו ממלון במרכז העיר לספינת הצלילה שלנו. את כל הארגון והזמנת הספינה עשינו דרך החברה הגאוגרפית בניצוחו של אמיר גור .נסיעה של 20 דקות לנמל והפלגה של 3 דקות ואנו על ה- Philippin Siren  -  ספינת העץ היפיפיה, שתהיה הבית שלנו בשבעה ימים (שישה לילות) הקרובים.
 
הספינה, הצלילות והשמורה
שונית טובאטהה היא פארק לאומי ואזור שימור של אונסקו (הוכרז כבר ב-1993 ושטחו הורחב ב-2009). השונית שוכנת במרכז ים זולו במרחק כ-120 ק"מ מהעיר פוארטו פרינססה באי פלאוון, משם יצאנו בהפלגה.
 
ההפלגה ארכה כ-14 שעות ולפנות בוקר כבר עגננו בסמוך לאתר הצלילה הראשון.
 
השמורה מורכבת מאטול צפוני, אטול דרומי וריף קטן יותר בשם ג׳סי ביזלי (Jessie Bessley). וזאת יש לדעת: אטול הוא מבנה אלמוגים טבעתי המגיע עד פני המים (לפעמים מעט יותר ולפעמים מעט פחות), במרכזו לגונה סגורה ומוגנת ובחלק החיצוני קירות הפונים לים פתוח.


לגונה סגורה ומוגנת ובחלק החיצוני קירות הפונים לים הפתוח 
 
בטובאטהה הריף אינו יוצא מהים, למעט סלע בודד, או לשון חול, שמופיעה ונעלמת חליפות עם הגאות והשפל. שתי הנקודות היוצאות דופן, הם מגדלור, באטול הדרומי, היושב על איון קטן ותחנת ריינג׳רים באטול הצפוני, הבנויה על עמודים, בסמוך ללשון חול קטנה. כל השאר נמצא מתחת למים והסימנים היחידים מעל המים הם ספינות צלילה בודדות הקשורות למצופי עגינה.
 
הצלילה בשמורה כפופה לתנאים מחמירים ופיקוח של הריינג׳רים. עגינת ספינות מותרת רק בקשירה למצופים קיימים (ואין הרבה אלה). יש גם חובת דיווח וקבלת אישור לכל תזוזה של הספינה. למעט ספינות יש אישור צלילה במקום ומדריכי הצלילה מקבלים אישור שמי אישי להובלה במקום. חל איסור הפעלת רחפנים ואין אישור לצלילות לילה (עקב זרמים חזקים ולא צפויים).
 

 
הספינה - Philippin Siren  - ספינת עץ יפהפייה, ברמת פינוק גבוהה, שייכת ל-Siren Fleet. יש להם ספינות דומות באינדונזיה ובפלאו ובמקומות נוספים, שם הם פועלים תחת השם Master. הצוות התגלה מהר מאוד כמקצועי ומפנק, מהטבח וצוות האוכל, דרך החדרניות, הקפטן, משיטי הזודיאקים, צוות סיפון הצלילה, והכי חשוב, מובילי הצלילות – כולם הפגינו מקצוענות, תקתוק, עמידה בלוחות זמנים, יעילות, ומעל לכל, שרות עם חיוך - כל הזמן.
 
אבל, אנחנו באנו לצלול וכל השאר הוא בונוס נעים...
 
כמעט כל הצלילות באתר הן צלילות קיר, החל מצלילת הבדיקה הראשונה. והקירות, או הקירות... תענוג ויזואלי מדהים שבנוי ספוגים ענקיים, מניפות גורגוניה, אלמוגים רכים בכל הצבעים האפשריים ואלמוגי אבן במגוון עצום.
 
ואם נחזור לקביעה המוטעית בהתחלה: בדרך כלל צלילה בפיליפינים משמעותה יצורי מקרו מטורפים ומוזרים ופחות ריף צבעוני. זה נכון, ברוב המקרים, אבל, בזאת הייחוד והשוני של ריף טובאטהה וזו הייתה הסיבה העיקרית להגעה דווקא אליו. מיקומו של הריף והמבנה הגאוגרפי\גאולוגי שלו יצרו תנאים מיוחדים, דוגמת עושר בזרמים שיצרו מצב של מים צלולים ועושר של כל שרשרת המזון. אם מוסיפים לכך את העובדה שבשנים האחרונות נרשם שם  מיעוט צוללים ואיסור מוחלט של דייג, מקבלים אתר מושלם. פשוט מושלם.
 
3.5 חודשים בשנה
עקב תנאי מזג האוויר והים הפתוח, ניתן לצלול במקום רק 3.5 חודשים בשנה, בעונה היבשה, וגם עובדה זו עוזרת לשמור על בריאות הריף.
אבל, איך אמרנו, אנחנו באנו לצלול.
אז ככה נראה יום טיפוסי: 05:30 השכמה, 05:45 ארוחת בוקר קלה, 06:00 תדריך לצלילה, 06:30 צלילה ראשונה, 08:00 ארוחת בוקר, 09:30 תדריך צלילה, 10:00 צלילה שניה, 11:45 ארוחת צהריים, 13:00 תדריך צלילה, 13:30 צלילה שלישת, 16:00 ארוחה קלה, 16:30 תדריך צלילה, 17:00 צלילה רביעית, 18:30 ארוחת ערב
20:00 אין נפש חיה על הסיפון, כולם מרוסקים על המיטות (טוב, חוץ ממני, כי אני צריך לטפל במצלמה ולעבור על התמונות מהיום).


תענוג ויזואלי מדהים שבנוי מספוגים ענקיים
 
התעייפתם? מחר מתחילים מחדש ואת אותו סדר יום.
 
אופי הצלילה כמעט זהה בכל האתרים בהם צללנו. וצללנו לא מעט. בכל הצלילות יורדים למים בשלוש קבוצות (4-6 צוללים ומדריך) בהתאם לזרם קיר, בכתף ימין, או כתף שמאל. עומקים: 30-15 מטר. כל זוג בוחר לעצמו. במידה והזרם משנה כיוון, לא נלחמים בו ומשנים כיוון. לקראת סוף הצלילה עולים לעומק רדוד יותר ובבוא הזמן מעלים מצוף כתום (או מחכים שהמדריך יעלה) והזודיאק כבר יחכה למעלה.
 
עושר הדגים הוא אדיר. להקות ענק של דגים. צבים, כרישי ריף (ברוב הצלילות). מפגש ארוך ומהנה עם כריש לוויתן נרשם שלוש פעמים במשך הספארי, כל פעם לדקות ארוכות. למרות שזה לא אזור קלאסי ליצורי מקרו, ראינו גם סוסוני ים פיגמיים (המדריכים מצאו כמובן) וחשופיות לרוב, אבל, כאמור, הריף והדגה מסביבו הם הם העיקר.
 
כך חלפו להם ארבעה וחצי ימים, שכללו 18 צלילות, ואנו בדרכנו חזרה לפוארטו פרינססה. פרידה נרגשת מהצוות והבטחה כי עוד נחזור ואנו בדרכנו לתחנה הבאה אל נידו (El Nido). המקום, עד לפני מספר שנים, היה כפר דייגים מנומנם ומרוחק ממסלולי התיירות ואז הפכה ליעד סודי של תרמילאים, והיום הוא כבר יעד מועדף על כל סוגי התיירים.
 
במשך ארבעה ימים בדקנו את כל החופים והאטרקציות שבאזור ואת אלה אפשר לסכם רק במשפט קצר - "גן עדן כבר אמרנו"...
 
אורז אורז אורז
ולא נשאר אלה לקנח בחלק הכמעט האחרון של הטיול – שדות האורז בצפון האי לוזון.
חזרנו בטיסה מאל נידו למנילה וישר משדה התעופה בנסיעה ארוכה של 8 שעות לעיירה בנאווי (Banaue ) שם נחתנו במלון מפנק (Banaue Hotel )למנוחת לילה. בבוקר יצאנו לטיול עם מדריך לשדות האורז של  הכפר בטאד (Batad) עוד אתר שימור מורשת עולמית. הכפר שוכן במרכזו של עמק עם קירות תלולים מאוד שרובם עובדו לטרסות אורז עם הפרשי גובה מרשימים. המראה יפיפה. הטיול אינו קל פיזית במסלול הפרשי גובה של כ-200 מטר וכישורי שיווי המשקל שלכם יבחנו גם כן בשבילים הצרים שבין שדות האורז המוצפים. למי שרוצה וכוחו במתניו ניתן גם להמשיך למפל מרשים (מפלי טאפייה) הגעה וחזרה לתחילת הטיול\טרק באוטובוס המקומי ה"ג׳יפני" הצבעוני, כשעה נסיעה לכל כיוון.


שדות האורז בצפון האי לוזון

הקינוח, ששמרנו לסוף, היה בילוי קצרצר במנילה, מטרופולין של שלושה מיליון, או אולי 11 מיליון, או 18 מיליון תושבים? תלוי היכן קובעים את גבול המטרופולין. אנו לא באנו לטייל בעיר ולכן גם בתכנון הוקדש לה רק סיור קצר של חצי יום, שהחל בבית הקברות האמריקאי ממלחמת העולם הראשונה, נמשך במצודת סנטיאגו (fort Santiago) ופארק לונטה (Luneta) המשמשים מוזיאון ומאכלסים את קברו של חוזה ריזאל -אחד מגיבוריה הלאומיים של מדינת הפיליפינים. הסיור הסתיים באופן לא מתוכנן בחגיגת תמיכה בישראל של אגודת ידידות פיליפינים ישראל, לרגל יום העצמאות שלנו.
 
זהו.
נגמר. טסים הביתה ומתכננים את הפעם הבאה.
 
לדף הפייס בוק של איציק יוגב: >>>> https://www.facebook.com/izhack.yogev