לפני מספר שבועות התגלו שרידים מתכתיים מהצוללת הננסית (Rubik's Cube) ששמה "טיטאן" (Titan) שקרסה (לתוכה) בצלילת עומק מסוכנת ומתסכלת לעבר אוניית הפאר "טיטאניק" (Titanic). האסון העלה שאלות קשות בנוגע להיעדר הפיקוח על משלחות מהסוג הזה ובמיוחד בנוגע לצוללות הפרימיטיביות-משהו שנבנות לשם כך.
'הטיטאניק', אוניית הפאר הגדולה מכולן הושקה למסעה הימי בדצמבר 1912, אך טבעה מייד לאחר צאתה בעצמה למסע הימי התיירותי הראשון שלה. 'הטיטאניק' נתקלה בקרחון ענק, ושקעה למצולות. על סיפונה היו כ-2,200 נוסעים, וכ-1,500 מהם נספו. אוניית התענוגות טבעה בעומק כ-3,810 מטרים (12,500 רגל) על קרקע הים בצפון האוקיינוס האטלנטי, מרחק כ-700-690 ק"מ מקנדה. 'טיטאניק' הייתה הספינה הגדולה ביותר באותה תקופה, ובעצם פגעה בקרחון במסע הבכורה שלה מסאות' המפטון לניו יורק. רק במאי 2023 נעשתה סריקה דיגיטלית ראשונה בגודל מלא של הריסותיה שאותרו לראשונה בשנות ה-80 של המאה ה-20 באמצעות מיפוי ים-עמוק. הסריקה אף הציגה את קנה המידה של הספינה, וגם כמה פרטים קטנים, כמו המספר הסידורי על אחד המדחפים.
'טיטאן', היתה כלי שיט תת-ימי (צוללת ננסית) שכושר הנשיאה המקסימלי שלה עד חמישה אנשים. היא שקלה יותר מ-10 טונות ואורכה 6.7 מטרים (כ-22 רגל). מהירותה הגיעה לכ-5.5 קילומטרים/שעה knots) .(three בכלי שיט דוגמת 'טיטאן', משתמשים למטרות תיירותיות, לחיפוש אחרי הריסות כלי שיט שטבעו באוקיינוס ולחקור את הסביבה שמתחת לפני המים. לרוב הן מצויידות במבנה המאפשר לשוהים בהן להתבונן החוצה, ובמצלמות המותקנות מחוצה לה ומעבירות את המידע שתיעדו פנימה.
כלי השיט הונע על ידי ארבעה מדחפים חשמליים, והיה מרושת במצלמות, באורות ובסורקים כדי לחקור את הסביבה. לפי 'אושיין-גייט', 'טיטאן' צויידה בצג הממוחשב הגדול ביותר בשאר כלי השיט מסוג זה, וכי הטכנולוגיה שלו סיפקה את הנוף הטוב ביותר של מעמקי האוקיינוס.
הצוללת הקטנה נבנתה במכון 'אושיין-גייט'(OceanGate) ב- ,Everettוואשינגטון. היא צויידה בשתי כיפות טיטאניום במבנה גלילי (דמוי צילינדר) העשוי ביניהן מסיבי פחמן ותוכננה להגיע עד לעומק של כ-4 ק"מ - מספיק עמוק כדי לצפות בשרידי 'הטיטאניק'. מחיר התענוג עמד של 250 אלף דולר לכרטיס למסע שהיה אמור להמשך כשמונה ימים.
250 אלף דולר לראש
"זו משימה קצרה עם שעתיים לעלות ושעתיים לרדת. בזמן שנשאר, אי אפשר באמת להכיר את האוקיינוס, לשלם על זה 250 אלף דולר זה בעיקר כדי לסמן משהו לאחרים, לא באמת כדי לדעת יותר על טביעת 'הטיטאניק'", סיפר פרופ' מורל גרופר, המשמש ראש החוג לטכנולוגיות ימיות על שם האטר באוניברסיטת חיפה, ששירת בדרגת אלוף-משנה בחיל הים בענפים העוסקים בתכנון כלי שיט, בראיון לעיתון "הארץ״. כמעט כל הצוללות המאוישות בעולם בנויות ממתכת. לעומתן, 'טיטאן' הייתה גליל העשוי מסיבי פחמן, שהכיפה הקדמית שלו נבנתה מטיטניום. "אני לא מכיר צוללות מאוישות שנועדו לעומקים כאלה ועשויות בטכנולוגיה הזו ", אמר. עוד אמר, כי "גם החלליות במשימות אפולו כנראה לא עמדו בתקן. אבל פה זה לא מדע, אלא תיירות. צריך לשאול אם יש מקום לבנות גופים שלא עומדים בתקנים מקובלים עבור טיולים".
'טיטאן' הייתה צוללת ננסית ייחודית, שנבנתה כגוף מורכב, ועוצבה כמעין 'מיכל סְקוּבָּה' (שהוכשר לצלילה), שהנוסעים בה, בין אם מדענים או חוקרים, ובין אם הרפתקנים או תיירים, מיועדים לפעילות מסוימת. המוטיבציה לייצור טיטאן והכשרתה למשימות מחקר הייתה רחוקה מכך. היא עוצבה במקור לשאת בתוכה חמישה נוסעים, במקום שניים-שלושה, ולהגיע עמם לקרקעית הים. על פי הידוע, בטיטאן לא היו מניפולטורים רובוטיים לאסוף דגימות. היא לא נשאה עליה מיכשור מדעי כלשהו שבעזרתו ניתן למדוד משהו, והיא גם לא צויידה בסנסורים כלשהם ומערכות אחרות שמשתמשים עמן תדיר במחקרים, וחשובים ביותר לקיום קשר (עם ספינת האם או קשר אחר).
הצוללת הייתה מצויידת בטכנולוגיית הלוויין "סטארלינק" של אילון מאסק(Musk) כדי לתקשר, אם כי לא ברור אם זאת הייתה הסיבה לאובדן הקשר עמה. "ללא מגדלי תקשורת סלולריים בלב האוקיינוס, אנחנו מסתמכים על 'סטארלינק' כדי לספק את התקשורת הדרושה לנו במסע 'הטיטאניק' של השנה 2023"", נכתב בחשבון הטוויטר של החברה רק לא מכבר.
העיתונאי דיוויד פיו, שהוזמן לסיור עיתונאים בצוללת ב-2022, סיפר כי התא הראשי בכלי השיט אטום בברגים מבחוץ, שאותם ניתן לפתוח רק מבחוץ. לדבריו, הוא חשב תחילה כי הצוללת נראית מאולתרת. "מנווטים אותה עם כפתור משחק של ,Xbox וחלקים ממנה מורכבים מצינורות בנייה נטושים". הוא הוסיף כי אם הצוללת נתקעת או סובלת מדליפת חמצן, "אין גיבוי, אין פתח מילוט"....
בניגוד לצוללות צבאיות גדולות יותר, המסוגלות לשהות במצולות במשך חודשים, כלי השיט נזקק לספינת האם של הצוללת, "פולר פרינס" (Pooler Prince) כדי להגיע לנקודת הצלילה. "ענף תיירות המעמקים נחשב בעייתי בגלל הצורך בבנייה שאינה יקרה מדי, כך שתהיה אפשרית לחברות קטנות יחסית", הסביר גרופר לכתב "הארץ" גדעון לב. "רוב הצוללות הקיימות בעולם הן צבאיות ואין להן חלונות כלל. בכיפה הקדמית של 'טיטאן' היה חלון זכוכית, הידוע בהיותו מורכב מאוד לייצור, בייחוד למקרה הזה שבו הוא נדרש לעמוד בלחץ בעומק של קרוב ל-4,000 מטר". לפי דיווחים, החברה הצרפתית שייצרה את החלון התחייבה לעמידתו בעומק של פחות מ-4,000 מטר (שאליו כיוונה 'טיטאן'), אך הקריסה היתה ככל הנראה של גוף הצוללת ולא של החלון.
בעיות פוטנציאליות
במאי הסרטים ג'יימס קמרון שהפך בשנות ה-90 של המאה ה-20 לחוקר הים העמוק, אמר שחברי "קהילת חובבי הצלילה של הים העמוק", ולא בהכרח הוא ביניהם, כתבו בזמנו ל'אושיין-גייט' מכתב שבו הם אומרים כי "יציאתם לעבר הטיאניק יכולה להסתיים באסון קטן עד קטסטרופה אמחתית".
ללא קשר אליהם, גם בבית המשפט האמריקאי ציינו שאחד מעובדי החברה הזהיר מבעיות בטיחות פוטנציאליות לאחר ששב ממסע דומה ב'טיטאן' עוד ב-2018, אך בחברת "אושיין-גייט" עמדו על כך ש'טיטאן' עמדה במבחנים שהוטלו עליה וציינו ש"אין זה אומר שהם לא עמדו בסטנדרטים המקובלים כשהם בנו אותה בפועל".
קמרון ציין כי "ידע מייד כי 'טיטאן' תצטרף ל'טיטאניק', בדיוק היכן שמצאו אותה". לדבריו, "כל אחד ששם פעמיו לעבר 'הטיטאניק', ידע מראש על הסיכונים שהוא לוקח על עצמו, משום שאתר טביעתה הוא אתר מסוכן למדי". עוד הוסיף, כי "נדמה שלא העבירו את המידע על סיכוני המסע למשתתפיו כראוי. במאה ה-21, לא צריכים להיות עוד שום סיכונים, כפי שלא היו מאז 1960, 63 שנים ללא תאונה קטסטרופלית כלשהי במסעות צלילה תיירותים מעין אלה. ברור עתה שהייתה אפשרות ריאלית למנוע את האסון".
סיפור מתח עצוב
פרופ' סטפן ב. וויליאמס מ"המרכז לרובוטיקה בשטח" מאוניברסיטת סידני, אוסטרליה, היה מראשוני המדענים וחוקרים שניסו לפענח את תעלומת היעלמותה של 'טיטאן'. לדבריו, היא הייתה צריכה לשוב ממשימתה כ-8 שעות לאחר שצללה לעבר 'הטיטאניק'. הוא אף הדגיש כי עד לאותו יום מעולם לא טבעה או ארע אסון כלשהו לצוללות מאויישות לצלילת עומק.
"אני יודע שיש שאלות רבות לגבי למה, איך ומתי זה קרה... ״, אמר האדמירל-משנה ג'ון מאוגר ממשמר החופים האמריקאי. ״מדובר בסביבה קשה ומסוכנת מאוד".
לאחר שעה ו-45 דקות מיציאתה ליעד אבד הקשר בין 'טיטאן' לספינת האם והעולם כולו גוייס למאמץ בינלאומי עתיר משאבים לאתר את 'טיטאן' האבודה. בכל העולם ביקשו להבין מה השתבש ומהן הסיבות שהובילו לאסון הקשה. ב-22 ביוני השנה, אותרו חתיכות ממנה על קרקעית הים, כ-500 מטרים בלבד מ'הטיטאניק' השקועה. גורמים רשמיים ממשלחות החיפושים אמרו כי היא התנסתה במה שהמומחים מכנים קריסה (פנימה) והסיקו די מהר שחמשת המשתתפים במסע האתגרי נספו באסון.
שרידיה הראשונים של 'טיטאן', הגיעו לחוף הקנדי לראשונה בשעות הערב של יום ד' ה-28 ביוני השנה. צילומים ותיעוד וידיאו ראשוניים הראו שרידים מתכתיים מרוסקים. גורמים רשמיים ממשמר החופים האמריקאי סיפרו שחלקיה והכיסוי האחורי של 'טיטאן' נמצאו בתוך שפוכת ההריסות.
4,000 מטרים
"ידועות בעולם 10 צוללות קטנות דוגמת 'טיטאן' האבודה שיכולות להגיע לעומק של כמעט 4,000 מטרים מתחת לפני הים, אבל 'טיטאן' לא קיבלה אישור רשמי לבצע צלילות מעין אלו", צוטט וויל קוניין, יושב ראש של קבוצת עמיתים מטעם "החברה הטכנולוגית הימית", ה-MTS (Marine Technology Society's). רוב הצוללות המשתפות תיירים חוקרות את שוניות האלמוגים ותופעות טבע תת-ימיות אחרות עד עומק של כ-500 מטרים ולא מעבר לכך.
מובילי תעשיית התיירות הימית הודו שיש לבצע על נסיבות האסון חקירה מעמיקה, אף שקשה לבצע תחזית מדוייקת אילו שינויים יידרשו בעתיד בעיקר לנוכח בעיות הבטיחות והאישורים החסרים שנטלו על עצמם מפעילי המסע האחרון. בכלי-שיט מעין אלה אין תקנות (רגולציות) ואין ממשלות שיכולות להביע את דעתן על מים בינלאומיים שמעבר לתחומיהן הטריטוריאליים הכלכליים הימיים.
בסצנריו הטוב ביותר, הוצע שייתכן ו'טיטאן' איבדה את כוחה, ותנסה להפעיל מחדש את מערכת הבטיחות שלה כדי לנסות שוב אל פני הים. לדוגמה, קרוב לודאי שהיא צויידה במשקל עודף שאפשר להיפטר ממנו ולהגדיל בקביעות את יכולת הציפה שלה. אלטרנטיבית, כלי השיט שכנראה איבד את כוחו נח כבר על קרקעית האוקיינוס, וזו כבר בעיה רצינית. בתחזית השלישית, הרעה מכולן, ייתכן וחוו שם קריסה קטסטרופילת בגלל הלחצים ההידרוסטטיים האדירים שפעלו עליה מבחוץ. אמנם, סביר להניח כי 'טיטאן' נבנתה היטב כדי לעמוד בלחצים חיצוניים אלה, אך די בעיוות צורתה כדי שתקרוס פנימה בעצמה. אפשרות רביעית, שפרצה דליקה פנימית בצוללת הקטנה בגלל קצר(ים) במעגל החשמלי הקצר שגרם לה לפגיעה חמורה במערכות האלקטרוניות שלה שמשמשות לניווט ושליטה על כלי השיט. אש בצוללת היא אסון בסביבה שמתחת למים, כי יכולה להוביל לאובדן כוח, מוגבלות או ביכולות הינצלות של הצוללת וצוותה. הזמן הוא נקודת המפתח החשובה ביותר: המחפשים חייבים להביאו בחשבון בגלל מגבלת החמצן. קיימת מחלוקת מדעית בנוגע לכישורי מפעילי הצוללת ויכולותיה, משום שלא משנה כבר כיצד יפעלו ובאילו אמצעים ינקטו להפחתת סיכוני הבטיחות, מצבם מלכתחילה היה גרוע ביותר. בימים הראשונים לאחר היוודע האסון, ננקטו אינספור פעילויות הצלה נמרצות שבהן נטלו חלק כל מי שמעורב בתעשיית התיירות הזו, לרבות כלי-שיט רובוטיים, אינספור חיישנים רגישים, אבל השורה התחתונה: החלו דיונים קדחתניים בפועל בנוגע לנסיבות שהובילו במישרין (ובעקיפין) להתהוות האסון.
הסיכוי לכשלים אלקטרוניים ובמערכת התקשורת של הצוללת הובילו מייד להעדר אפשרות מעשית לעקוב אחריה, והיה ברור מלכתחילה, שהיא אבדה לתמיד. הסיכון המשמעותי ביותר לצוללות הוא קריסה כוללת של גופה החיצוני, שנועד להתמודד עם הלחץ ההידרוסטטי העצום שמפעיל כל עמוד המים (והמולקולות) שמעל הצוללת ועד פני הים. 'טיטאן' ככל הנראה נמעכה, היבט ברור המעיד על קריסה קטסטרופלית, ואם זה קורה אין מה לעשות.
וזה כנראה מה שקרה ל'טיטאן'.
"הסאונד של הקריסה נקלט על ידי רשת של חיישנים, כחלק ממערכת האזנה אקוסטית של חיל הים התת-ימי", אמר בכיר ביחל הים האמריקאי, שסירב לפרט עוד על המערכת הסודית. רשת החיישנים אפשרה להם לאפס נקודות מיקום אפשריו של הרעש, מה שסיפק לצוותי החיפוש אזור ממוקד יותר. חיל הים עזר גם לנתח את קולות הנקישות שנשמעו מקרקעית האוקיינוס, ונתונים אקוסטיים אחרים שנשמעו במהלך מאמצי החיפוש.
"צוללת היא כלי-שיט מורכב מאוד ולא פלא שלאורך ההיסטוריה קרו תאונות בתחום", אמר פרופ' גרופר. ״ידוע לכולנו אודות טביעת הצוללת דקר, אבל גם לרוב המדינות שיש להן צוללות צבאיות היו תאונות. רק בארבעה מקרים בהיסטוריה הצליחו להציל צוללת במצוקה לאחר תקלה משמעותית, גם בעומק רדוד. כאשר יש תאונה משמעותית בצוללת, היכולת להציל את אנשי הצוות מאתגרת ביותר", ציין גרופר.
לדברי פרופ' איציק מקובסקי מהחוג לטכנולוגיות ימיות באוניברסיטת חיפה, חלק ניכר מהפעולות החיוניות המתבצעות בעומקי הים, לצורכי מחקר מדעי או לשם הקמת וניטור תשתיות שונות בתחומי האנרגיה ותקשורת האינטרנט, נעשות על ידי כלים רובוטיים בשל הסכנות הכרוכות בשימוש בצוללות. הפעלת רובוטים בעומק הים מציבה אף היא אם כן אתגרים משמעותיים, ציין מקובסקי, עובדה הדורשת פיתוח טכנולוגיות אוטונומיות מגוונות.
לדברי קמרון, אובדן 'טיטאן' והצוות הוא "אירוניה נוראה" שמתחברת לאובדן 'טיטאניק' בהפלגת הבכורה שלה".
לא לקרוס
העיתונאי בן טאוב (Taub), שזכה על כתיבתו בעיתון "הניו יורקר רפורטר" בפרס פוליצר ב-2020, חיבר לאחרונה מאמר מקיף על אסון 'טיטאן', לאחר שקיים ראיונות באימיילים רציפים עם מובילי 'מסעות ימיים לחקר האוקיינוס העמוק', ולא היסס לשאול שאלות קשות את העובדים הנוכחיים של חברת 'אושיין-גייט' ו'לשעברים' שפעלו מטעמה. כך לדעתי, הוא ניסה לברר לעצמו ולקוראיו, כיצד התעלמו בחברה מהסיכונים המיותרים שלקחו על עצמם, ומדוע התעלמו מאינספור אזהרות שקיבלו מחוץ לחברה ובתוכה.
וכך כתב: המשימה הראשונה של הצוללת הקטנה הייתה לא "לקרוס לתוכה" (Implode); המטלה השנייה היא לשוב לפני הים, אפילו אם 'הטייס' לא בהכרה, אבל עם תוספת חמצן רזרבי. המשימה השלישית נועדה למשתתפי המסע שיוכלו להגיח מהצוללת כאשר מגיעים חזרה לפני הים. המטלה הרביעית, שיצליחו לאתר אותה אם תתברבר במצולות או אם יאבד עמה הקשר. המשימה החמישית, והיחידה שהצליחו בה, הייתה להורידם אל תהומות החשכה והסביבה העויינת ביותר, שרק כאילו מתכתבת עם המטלה הראשונה...״
רק ארבעה קייצים קודם לכן הגיע החוקר הצרפתי המפורסם נרז'ולה, באותם ימים בן 73, במסע חקר נוסף לעומק הים כשהצליח שוב להגיע לקצות 'קשת' (bow) 'טיטאניק' שטבעה בצפון האוקיינוס האטלנטי. מזג האוויר היה קריר, וערפל עבה כיסה את הים הרגוע, כשכיבו את המנוע בקרבת 'טיטאניק' בעומק כ-3,810 מטרים. הצוות והחוקרים התכנסו אז בחדווה גלויה לטקס חגיגי לזכר מאות קורבנות 'הטיטאניק' וחלקו להם את הכבוד שחשו כלפיהם. זה היה, כאמור, האסון הימי המפורסם ביותר בתולדות מסעות השיט היוקרתיים ומסעות הצלילה לחקר הים העמוק.
נרז'ולה, הכוכב האובסיסיבי הגדול ביותר במסעות הימיים הללו, שצלל ל'טיטאניק', למעלה מ-30 פעמים, היה הרוח החיה ומנהל המחקר מטעם ארגון שתמך בזכויות כל אחד להגיע בעצמו לשרידי 'הטיטאניק' שירדה למצולות. הוא לא היסס לסייר בה באחרונה מטעם חברת "אושיין-גייט", שהוא היה אחד מבעליה.
הטיטאן לא תוכננה לרדת ליותר מכ-500 מטרים מתחת לפני הים, עומק שנדרש לרוב בצוללות צבאיות. . בדיעבד, עלו כמה שאלות כלל לא קלות: האחת, האם מיהרו מדי לצאת עם 'טיטאן' הלא מושלמת? האם הטיטאן הושטה בידיעה שהיא איננה מתוכננת לצלילה מעבר ל-500 מטרים? האם הבינו שמובילים אותה לפי התוכנית לעומק של פי שמונה מהמצופה ממנה?
