״במים הגוף מוצא תשובות לשאלות שנשאלו ביבשה״... כמה שהציטוט הזה של יהונתן הילל מדויק. צלילה חופשית היא צלילה ללא שימוש באמצעי עזר לנשימה. ממלאים את הריאות באוויר וצוללים למשך זמן ארוך ככל הניתן. נשמע מפחיד?
אני מור ברזני, אלופת ישראל בצלילה חופשית דינאמית, ואת הדרך שלי בעולם המים התחלתי במקום מאוד לא צפוי.
אלופת ישראל בצלילה חופשית דינאמית
כמו בכל האגדות, יום אחד, בזמן שגללתי בפייסבוק הופיעה לפתע על המסך פרסומת לסנפירי בנות ים. כן כן. אתם יודעים, הצבעים, הנצנצים, הזנב המפואר. כל השואו. התלבושת המלאה. עם השיגעונות שלי והסקרנות המפורסמת, בלהט הרגע רכשתי לעצמי סנפיר. כשהגיעה החבילה (הענקית) לא הותרה ברירה. צריך לנסות לשחות איתו במים. יצאתי לבריכה העירונית הקרובה וניסיתי לשחות. התחושות היו מדהימות, ממש הרגיש ׳מנט טו בי׳.
צילום: אריק זינגר
בשלב הזה לא ידעתי שהחיבור הוא הרבה מעבר לתלבושת ומונופין (חד-סנפיר). לא חלף זמן רב והתחלתי לשחות כ׳בת ים׳ (מרמייד) באופן קבוע ובכל הזדמנות. בבריכה, בים. העיקר מים. באחד הסיבובים פגשתי את הצלם אורן כהן ויחד יצרנו אמנות שלמה של צילומים תת-ימיים עם סנפיר בת הים.
לא רק אנחנו התלהבנו מהתמונות, ומהר מאוד יצרניות של סנפירים בארה״ב קפצו על ההזדמנות והתחלתי לדגמן סנפירים מתחת למים לחברות הסנפירים המובילות בתחום. אפילו טסנו עד סיישל באחת ממשלחות idive ועל זה אתם יכולים לקרוא ממש כאן באתר – ולא רק כי הכתבה עוררה גלים והצילומים של אורן ושל צלם המשלחת השני מישל בראונשטיין הכו גלים בעיתונות הצלילה והסיפור והתמונות שלנו התפרסמו שוב ושוב ושוב בשלל מגזיני ואתרי צלילה ברחבי הגלובוס.
לדגמן באיי סיישל במשלחת מגזין ים צילום: אורן כהן
ככה המשכנו בערך כשנה עד שלפתע אורן זרק רעיון לאוויר- ״מור, את צריכה לעשות קורס צלילה חופשית, התמונות ישתפרו כל כך!!!״ ואני בתגובה בשוק, לא מבינה אפילו איזה קשר יש ביני לבין צלילה, אבל הוא כל כך התעקש שבסוף נרשמתי לקורס אצל אלון ריבקינד המדהים באילת.
מהרגע הראשון של הקורס, הבנתי שבעצם יש פה משהו הרבה מעבר לסנפיר. יש חיבור עמוק למים, לשלווה, לשקט ולכל מה שמביאה הצלילה החופשית. התמכרתי.
ברגע שחזרתי למרכז הצטיידתי בציוד הצלילה ברמה הכי גבוהה, כי פשוט ידעתי שיש פה משהו מעבר. התחלתי לבלות ולהתאמן במים 5 פעמים בשבוע, תוך כדי עבודה במשרה מלאה כמפתחת חומרה בחברת הייטק. חיים כפולים ממש. לקום ב-5 בבוקר, לנסוע לים, לצלול עד 9, למהר לעבודה ואפילו ללא מקלחת - להתלבש ולהסתרק בחניון ולעלות כאילו כלום למשרד, להתחיל את היום. ממש התמכרות.
מתכוננת לצלילה באליפות ישראל
לא יכולתי לדמיין את עצמי שבוע ללא המים.
במקביל, התחלתי להתאמן באימוני בריכה, צלילה דינאמית למרחק עם סנפירים (או בשם המקצועי dynb) או ללא סנפירים (dnf). בצלילה דינאמית בבריכה, בשונה מאימוני עומק בים, אפשר להוציא את הראש מהמים בכל רגע נתון. זה הופך את הצלילה הדינאמית למאוד קשה מנטלית. במהלך הצלילה הצולל מגיע לרמת חיבור כל כך עמוקה עם הגוף והנפש, כוח סבל, אמונה בגוף שלנו שגם משפיעה על החיים מחוץ לצלילה, ועוד.
בשנה הראשונה האימונים היו בעיקר לכיף, לשיפור יכולת, ובעיקר כאמצעי לבילויים בים עם חבורת המים שלי והחיות התת-ימיות.
לאחר מכן התחילו התחרויות. בהתחלה לא רציתי להשתתף בתחרות, פחדתי שזה יוציא לי את השקט. אבל לאחר שכנועים מהמאמן ומהחברים לקבוצה, החלטתי להשתתף ״רק בשביל הכיף״. בתחרות הראשונה זכיתי במקום השלישי, ונפתח לי התיאבון. לפני מספר חודשים התקיימה אליפות ישראל בצלילה דינאמית ובה זכיתי במקום הראשון. ההרגשה לא ניתנת להסבר. האימונים הקשים משתלמים, השיפור ניכר, והאמונה שלי בעצמי רק גוברת וגוברת.
זוכרים את תחילת הסיפור? עם הסנפיר של בת הים? מי היה מאמין שהסיפור ככה יתגלגל, שאתחיל לצלול חופשי, ושזה ישתלב לי בחיים כמעט יותר מכל דבר אחר, ואהיה אלופת ישראל. אפילו מוזר לי לכתוב את זה.
לקום מוקדם בבוקר, לטלף קילומטר פנימה לעומק הים צילום: אריק זינגר
לאורך כל הדרך, בנוסף לכל האימונים הקשים באמצע שבוע, האהבה הכי גדולה תמיד נשארה לביקורים בסופי שבוע בריפים היפהפיים שלנו בים התיכון. בשביל זה האימונים, השיפור יכולות התמידי והעבודה הקשה. הכל בשביל לקום מוקדם בבוקר, לטלף קילומטר פנימה לעומק הים עם חבורת הצלילה הקבועה ולבקר במערות שלנו, בריפים היפהפיים שאותם אני כבר מכירה כמו כף היד שלי, את היצורים התת-ימיים, שגם אותם אני כבר מזהה וכבר מרגישים בנוח איתי כשאני נחה לידם בשלווה בעומק הים והעולם פשוט עוצר מלכת.
זו ההרגשה הטובה בעולם, ואליה אני משתוקקת בכל בוקר שאני פותחת את העיניים.
ממליצה לכל אחד שמרגיש את הזיקה הקטנה למים בגוף לנסות להיכנס לעולם הזה. לא תצטערו על זה לרגע.
אלופה
גלריה חופשיות
