דומיניקה, אי טרופי ירוק עד, מושכת אליה צלמים וחוקרי טבע מכל העולם. עבורי, זוהי אהבה בת 25 שנים, משיכה בלתי נשלטת אל נופיה המרהיבים, תושביה החמים, וכמובן, אל המים הכחולים העמוקים שבהם שוכנים לוויתנים ראשתניים המלכותיים. כל ביקור מביא עמו הפתעות חדשות, אך מה שקרה לנו בהפלגה המיוחדת, חרג מכל דמיון.
זיהינו אם וגור, מראה שכיח למדי. אך הניסיון לימד אותי לא להסתפק במראה החיצוני. מה שרואים מעל פני המים הוא רק קצה הקרחון.
בהוראת הסקיפר, שני אורחיי ואני החלקנו למים, מתמקמים לקראת בואם של הלווייתנים. כשהצלליות הענקיות התגלו מתחתינו, הבחנתי במשהו יוצא דופן. האם והגור שחגו בסנכרון מושלם, בטנם כלפי מעלה, משקפים כל תנועה זה של זה. במשך חמש עד שבע דקות, הם גלשו כך, בעומק של 10 עד 12 מטרים, הגור צמוד לזנב אמו. ואז, משהו השתנה. הגור החל להסתובב, בטנו אל בטן אמו, ונע לעבר בטנה, מתמקם באופן שונה. החושים שלי התחדדו. כיוונתי את המצלמה, עוקב אחר הרגע בו הגור לחץ את לסתו התחתונה אל בלוטת החלב של האם.
האם אני באמת עד לרגע הזה? מעולם לא ראיתי התנהגות כזו, ואף לא שמעתי על תיעוד דומה. לחצתי על כפתור הצילום, אך ידעתי שאני רחוק מדי כדי לתפוס את הרגע במלוא הדרו. עצרתי נשימה וצללתי עמוק יותר ל- 10 מטרים, אולי יותר – מתקדם עם כל תנועת סנפיר.
מסגרתי את הסצנה שוב, צילמתי עוד כמה תמונות, ועליתי בזהירות אל פני המים, כשליבי פועם בחוזקה.
על הסירה, שותפי לצלילה אישר את מה שחשדתי: הוא ראה חלב נוזל מפיו של הגור. זה היה זה – אחד התיעודיים הנדירים של ליוויתן ראשתן גור יונק.
מאוחר יותר, שיתפתי את התמונות עם חוקרת מקומית. בתחילה, היא הייתה סקפטית. אך לאחר מחקר קצר, היא מצאה סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק המתעד את ההתנהגות המדויקת שצילמתי. שנינו הבנו עד כמה נדיר הרגע הזה – הצצה לאחד ההיבטים הבסיסיים ביותר, אך הכי פחות מתועדים, בחייו של ליוויתן ראשתן.
