ונציה מוכת הקורונה עוברת תקופה לא קלה בשנה האחרונה. נכון, עכשיו הנגיף שמחפש לו קורבנות באיטליה עושה את כותרות הענק, אבל, רק לפני כמה חודשים קודם, כיכבה העיר בלא מעט כותרות עיתונים, עת המים כיסו בה כל פינת יבשה. הצלם האיטלקי סטפנו פרוקיס, גילה שהוא יכול, דווקא בימים הקשים שחווה העיר, להביא את הזווית שלו עם פרשנות יוצאת דופן על הקורה שם.
סטפנו מצלם בתעלה הגדולה
״נולדתי ברומא בשנת 1960״, הוא משחזר. ״כשהייתי בן שנתיים, ישבתי על חוף הים מתבונן במים שלפני ומוקסם מהסצנה. הייתי שבוי. כשהורי שאלו אותי: ׳סטפנו, מה אתה עושה?׳ עניתי, ׳זה פשוט נפלא!׳... מאז ההתעוררות ההיא, אהבתי לים מעולם לא דעכה. את התשוקה לצילום ירשתי מאבי, יחד עם המצלמה שלו. בהתחלה צילמתי בעיקר צילומי נוף קלאסיים ורק אחרי קורס הצלילה הראשון שלי, בשנת 1976, הבנתי כמה אני אוהב לצלם מתחת למים. נכון לעכשיו אני מדריך צלילה ומאז 1992 הפכתי גם למדריך בצילום תת-ימי. הפכתי להיות פעיל ומשתתף קבוע בתחרויות צילום מתחת למים ואפילו הגעתי לאילת כמה וכמה פעמים והשתתפתי בשלוש תחרויות הצילום בים האדום. ומאז זכיתי בשורה של פרסים בינלאומיים״.
ונציה והלגונה
ונציה היא ייחודית ומפורסמת בעולם בזכות היותה מקום קסום, שוכן על לגונה ורווי כנסיות מפוארות משני צדי התעלה הגדולה, כשהיא נחצת באמצע העיר. יש הרבה תעלות קטנות יותר המצטלבות בתעלה המרכזית והגדולה. הסירות הן אמצעי התחבורה העיקרי והגונדולות הציוריות מועדפות על התיירים המבקרים בונציה.
התושבים עצמם מתניידיםבאמצעות וופורטוס, סוג של שרות תחבורה ציבורית, או מוניות מים, ומגיעים בקלות לבניינים הנגישים ממש מגובה פני המים.
שיוט עם הגונדולה לעבר הקפלה של סאן מרקו
מיליוני תיירים מגיעים מדי שנה לבקר באתרים המפורסמים בעיר, דוגמת בזיליקת סנט מרק, התעלה הגדולה, סן ג'ורג'ו מג'יורה, ארמון הדוג' וגשר ריאלטו המפורסם. ״אבל לא הכל ורוד בעיר ונציה, השוכנת באזור הצפון-מרכזי של לגונה, 4 ק"מ מהיבשת האיטלקית וכ -2 ק"מ מהים הפתוח״, אומר פרוקיס. ״מאז הקמתה לפני מאות שנים רבות, העיר שקעה בהדרגה וכיום היא עמוקה יותר מתמיד בבוצה של הלגונה. בימינו, הקשיים עבור אזרחי ונציה הולכים וגדלים בגלל ריבוי הבעיות הנגרמות כתוצאה מפעולת הים, עליית מפלס הגאות והשחיקה שנגרמה בבניינים המוצפים. זו גם הסיבה שהחלטתי לצאת לדרך עם הפרויקט החדש שלי: צילום הנוף המקומי והשפעת המים עליו״.
הלגונה אינה עמוקה במיוחד והמים לא צלולים במיוחד. העומק הממוצע נע בין 10 ל -15 מ', בנקודות מסוימות ועד 50 ס"מ במקום אחר, ״ועם זאת״, הוא אומר, ״ונציה היא לא המקום הראשון שעולה בראש כשמתבוננים בצילום מתחת למים״.
"Palazzo Pisani Moretta"
ונציה השוקעת – משימה צילומית
״הצילומים הלא שגרתיים שביצעתי דרשו מאמץ מיוחד מבחינה מעשית וטכנית. יותר מכל, הם היו אפשריים רק בזכות טוב לבו הגדול של ידידי קלאודיו, ונציאני מיוחד מאוד, שלקח אותי עם סירתו דרך התעלות העיקריות של ונציה, ומחוזות אחיותיה מוראנו ובוראנו, שנמצאות באופן דומה על יד תעלות המים.
המוזיאון במרכז התעלה הגדולה
צילמתי סדרת תצלומים עם מארז Seacam מצויד בסופרדום קריסטל המתאים לעדשות עין דג של Nikon D800E ולעדשת Tokina 10-17 fisheye. זה איפשר לי לקבל את אותן תמונות רחבות זווית, בהן ניתן היה להדגיש את הים הוונציאני שמסביב לבניינים ולבחון מקרוב את התעלות באמצעות צילומים מתחת לפני המים.
תוך כדי ניצול התנועה האיטית של הסירה, לא ציפיתי לראות שום דבר משמעותי דרך המים העכורים מתחת לפני השטח, אבל במהלך המסלול עלינו על כמה השפעות מעניינות והצלחתי, כך אני מקווה, ללכוד היבטים יוצאי דופן דרך הגלים שמסביב.
אהבתי את הבהירות החדה של עמדות העגינה הצבועות באדום-לבן-פסים המדהימות, המנוגדות ללבנים הצהובות, הבהירות, של הבניינים המוארים באור השמש, כשהם ממוסגרים בשמיים כחולים, ובשילוב עם הנזילות והשקיפות של המים הירקרקים. הרגשתי שזה עוטף את המהות שהיא בעצם ונציה.
צילום באור טבעי היה מרכיב של מזל, מכיוון שלא הייתה לי שליטה על מה שקורה עם המים. אחרי כמה שעות של צילום, הרגשתי את המאמץ שדרש ממני להחזיק את מערכת הצילום שלי ששוקלת לא מעט מעבר לדפנות הסירה כדי לצלם חצי יבשה וחצי במים. זו הייתה עבודה קשה, אך הסיפוק מהתמונות שצולמו הפך לתגמול מספק"
