הגוף הכסוף הענק עלה מהמים כמו טיל. הוא סינוור כשאור השמש פגע בגופו ואז עלה ועלה וירד חזרה בצניחה שהתיזה מים לטווח של כמה מטרים. דג חרב. זיהינו נכון. לא רואים אותם כל יום, אבל, כבר בדרך לאתר הצלילה הראשון שלנו זכינו לחזות במחזה המרהיב. אנחנו המשכנו להתרחק מנקודת המפגש והיצור המופלא והמרשים שהתעלם מאיתנו לחלוטין, המשיך לזנק למעלה ולמטה כשבכל זינוק הוא מצליח לסחוט מכל הנוכחים בספינה קריאות התפעלות.
ליז פידריה ממרכז הצלילה Big Blue. מיקצוענית אמיתית צילום: נחום דוניצה
על הספינה, ליז פידריה נותנת את התדרוך הראשוני. היא ילידת הולנד ולסיישל הגיעה כבר בשנת 1993. מקצוענית אמיתית, עם מעל 7000 צלילות בלוגבוק, שאת מרביתן עשתה במים של סיישל. היא מכירה את האתרים כאת כף ידה וזה ניכר בתדרוך. היא מכירה כל אבן וכל סלע, את הזרמים ויכולת ההערכה של מה נראה למטה, מפתיעה. את בני המשפחה שלה, גילי פידריה, יליד סיישל, ומנהל התפעול של ה'מפעל' המשפחתי, מרכז הצלילהBig Blue Divers פגשנו כמה שעות קודם לכן ואליו הצטרפה הבת שרלין, בת ה-18, שעוזרת בקבלה ובשעות הפנאי מתאמנת בצלילה חופשית.
מרכז הצלילה Big Blue צילום: נחום דוניצה
הבנתם נכון. אנחנו באיי סיישל.
את ימי הצלילות התחלנו בביקור במועדון הצלילה של ליז ובעלה, ה-Big Blue Divers. נכון, בשטח ה- H Resort, בו התארחנו, שוכן מועדון צלילה קטן, בשם Dive Seychelles’ אך אנו העדפנו לצלול עם במרכז של ליז שמרוחק כעשר דקות נסיעה מהמלון, ושעל פי השמועות מסתפק, כמו מרבית המועדונים באזור, לצאת לטווחים קצרים יותר.
״לסיישל הגעתי עם דעה מוצקה מכל חברי לעולם הצלילה כי מדובר ביעד צלילה לא יותר מבינוני״, אומר אורן. ״התכנון היה גם לצלול, כי חייבים, אבל לצלם בעיקר לאורכם ולרוחבם של החופים המופלאים, המעוטרים בסלעי הגרניט היפים והעתיקים בעולם״.
״עם הסקפטיות הזו הגענו ליום הצלילה הראשון, שם פגשנו את ליז ש קידמה את פנינו עם אנרגיות מדהימות, והדביקה אותנו באופטימיות שהולכות להיות צלילות נפלאות, כך שהמחשבות על צלילות בינוניות נראו כמו זיכרון עמום. במועדון פגשנו גם את שרלין, שסיפרה לנו שבשבוע שעבר ראתה בפעם הראשונה כריש לוויתן. כריש לוויתן? בסיישל..?? זה היה נשמע לי כמעט כמו מדע בדיוני...
התכנון היה לבצע 3 ימי צלילה, וליז הציעה שכדי שנוציא את המיטב - היא תשמש עבורנו כדייבמאסטרית ואנחנו כמובן קפצנו על ההצעה ללא היסוס״.
הפתעה ב- Biter Rock
המועדון מדוגם להפליא ומתקתק במקצועיות מרשימה. באופן לא מפתיע, חלק גדול מהצוללים ביום בו התייצבנו שם, היו ישראלים. לי ודניאל, שברחו מהחורף התל אביבי, החליטו מראש שחלק מהטיול יוקדש לצלילה. לי עשתה את הקורס בתאילנד ומאז לא ממש צללה ודניאל ביצע כמה צלילות אינטרו בעבר והגיע לעוד אחת. "אין מצב להגיע לסיישל ולא לבדוק מה קורה כאן מתחת למיים", אומרת לי. "זו גם הזדמנות מצויינת לשכנע את דניאל ללכת עד הסוף ולעשוות קורס צלילה מלא".
לי ודניאל, שברחו מהחורף התל אביבי צילום: נחום דוניצה
לאחר מדידת חום הכרחית ורישום מסודר ובדיקת ניירת וציוד, אסף אותנו הטנדר האימתני של ליז, שיובא למקום במיוחד מהולנד, ואחרי 10 דקות נסיעה אנו כבר במעגן הדייגים הקטן, ערוכים לעלות על ספינת הצוללים. 40 דקות של הפלגה מהירה מאוד אנו כבר באתר הראשון: Biter Rock. העומק: 14-30 מטר ומגוון בעלי החיים מצליח להפתיע והשמחה רבה.
אורן: ״כאחד שצלל באינספור אתרי צלילה ברחבי העולם, בין היתר לפני כשנה, בטיול מופלא שהפך לגיליון נושא של מגזין ׳iDive׳, וכלל 111 צלילות מופלאות ברחבי אייה של פפואה גיניאה החדשה - בדרך כלל קשה להפתיע אותי. בטח ביעד צלילה אליו הגעתי עם ציפיות נמוכות יחסית. ואולי דווקא בגלל זה, האתר הזה הוציא ממני מספר קריאות התפעלות מתחת למים. אותי הרשים במיוחד, כצלם, הנוף התת-ימי שמורכב בעיקר מסלעי גרניט עצומים, מכוסים במעין ספוג אדום ופוטוגני, ועטופים בלהקות עצומות של yellow snappers ושהיווה רקע מושלם לצילומים של מור. על רקע הסצינה הזו פגשנו 3 סוגים שונים של כרישים – לבני סנפיר, כסופי סנפיר ואפילו כריש חול אחד גדול במיוחד״.
צילום: מישל בראונשטיין
צילום: אורן כהן
״התחלנו את הצלילה שלנו ב- 30 מטר ואז המשכנו לסביבות 20 מטר״, משחזר מישל. ״המראה הכללי היה מדהים למדי. כמה סלעים צבעוניים יפהפיים שעליהם היו בתי ספר ענקיים של yellow snappers, fusilier fishes ועוד. כמה כרישיwhite tip קטנים הגיעו לקבל את פנינו למקום ואז כריש nurse יפה הכין לנו הופעת ׳בלט׳ מרשימה. כריש grey reef ראשון הגיע ואחר כך עוד עברו שם. ניתן היה להבחין גם ב- stingrays מסוגים שונים.
צילום: אורן כהן
Batfishes רקדו מעל לראשנו, בכחול, כל הדרך חזרה לסירה. הצלילה הראשונה הייתה כל כך נהדרת, עם חיים כל כך עשירים, עם כל כך הרבה מיני דגים, עם צבעים כל כך יפים, אדום וכתום וצהוב ... שהיה לי די קשה לסיים את הצלילה ונשארתי עד שכמעט לא יצא לי אוויר ... (לא מומלץ לעשות זאת, זה ממש לא בטוח!). ליז כעסה עלי בגלל זה (לרגע), אבל הדברים האלה קורים לי כשאני צולל באתר צלילה מדהים ומיוחד מאוד. הצלילה השנייה שם הייתה מדהימה לא פחות. מור, הצוללת החופשית צללה איתנו לעומק כדי לפגוש אותנו. היה תענוג לצלם את בת הים יחד עם השוניות היפות ובתי הספר של הדגים הצבעוניים...״.
צילום: אורן כהן
״לאחר כ-15 דקות מהפנטות בעולם התת-ימי הזה, פתאום נזכרתי שיש לנו גם צוללת חופשית, מחכה לנו אי שם למעלה״, מספק אורן. ״ניסיתי להרים מעט את הראש, ומעומק של 30 מטר לנסות לאתר את מור, ולהפגיש על גבי חיישן המצלמה שלי בינה ובין הטבע הפראי הזה.
צילום: אורן כהן
זהו אינו הסשן הראשון, וגם לא השני שלי עם מור מתחת למים, אבל זו הפעם הראשונה בעומקים כאלו, ובזרמים, אשר הקשו לא מעט הן על התיאום בינינו, והן על תנועתה של מור, שנאבקה בזרמים כדי להגיע אלינו. בסופו של דבר הצלחנו להיפגש פעמיים מתחת למים, וזה בהחלט הספיק כדי לתעד אותה בתוך להקות הדגים האינסופיות״.
לדבריו, המלך הבלתי מעורער של אתר הצלילה הזה הוא ללא ספק ה- marbled stingray, אשר כמה פרטים שלו, בגדלים שונים, שוכנים כדרך קבע באתר. ״כצלם תת-ימי, היצור האלגנטי והמרשים הזה משמש כאובייקט מושלם על רקע הסלעים ״.
עם העלייה מהמים אומר לנו אורן שזו צלילה מדהימה לצלמים ואולי פחות לצוללים שמחפשים נופים תת-ימיים מרשימים ומישל מסכים איתו. ניתוח מהיר של הצוות מגיע למסקנה שחייבים לחזור לנקודה הזו לעוד כמה צלילות בהמשך.
צילום: אורן כהן
זוג ציצים יוצא מהמים
התחנה הבאה הייתה Mamelles Reef (סיישל הייתה בעבר מושבה צרפתית, כך שרוב שמות המיקומים הם בצרפתית). אחר כך היא הפכה למושבה אנגלית, כך שהשפה הלאומית היא אנגלית (יחד עם קריאולית). ממל, מסביר מישל הבלגי, היא מילה צרפתית, שפירושה "חזה". הסלע הוא סלע גרניט כפול שנראה מרחוק כמו זוג ציצים היוצאים מהמים. ״השונית התגלתה כאתר רדוד וידידותי למדי. ראינו שם stingrays רבים נחים על הקרקע. סוגים רבים של דגי שונית, הרבה חיים ובהחלט צלילה מהנה״.
ביום שאחרי הפלגנו ל-Therese Reef, אתר די רדוד שהזכיר קצת כמה מאתרי הצלילה בדרום מצרים עם ראשי האלמוגים הענקיים. בעיה אחת אובחנה מייד: תופעת ההלבנה שפגעה באתר כולו... . Therese Island היפה והצמוד ממש לאתר הצלילה התאים ביותר לכמה סשנים של צילומים.
צילום: Gerard Larose/STB
צילום: מישל בראונשטיין
״הצלילה האחרונה שלנו באזור הייתה באתר הצלילה היפהפה Brissare Rocks. יש שם מנהרה קטנה בעומק 8 מטרים שחשבנו לעבור, אך התנאים היו גרועים למדי באותו יום עם הרבה נחשולים וראות לקויה. לא היה קל להתקדם, אבל בכל זאת יכולנו להעריך את המיקום העשיר ומלא החיים, עם המון דגים צבעוניים״.
״איים הבתוליים בצד הדרומי של סיישל, היו פשוט מדהימים״, אומרת מור. ״הנוף באזור היה מרהיב. איים שלמים שלא דרכה בהם רגל אדם, ואי אפשר להחליט מה יותר יפה, הנוף מחוץ למים, או הנוף בתוך המים. מתחת למים פגשנו להקות דגים מרהיבות ביופיין, כוכבי ים קסומים, והיה ניכר שלא הרבה אנשים ביקרו בטבע התת-ימי והיבשתי באזור״.
מרגש מרגש
״כמו שאתם יודעים, סוס מנצח לא מחליפים, ובלי להוריד מערכם של אתרי הצלילה האחרים, לקראת יום הצלילה השלישי האחרון החלטנו לחזור שוב ל-biter rock״, מספר אורן. ״בערב שלפני הצלילה, כמו לפני כל יום צילומים וצלילות, ישבנו מור ואני לתכנן את הפריים המנצח של מור עם ה-marbled stingray, אותו זכרנו לטובה מיום הצלילות הקודם. לצערי את מפית הנייר עליה שרבטתי את הפריים לא שמרתי (גם בגלל יכולות הציור המוגבלות שלי..), אבל לכם אני יכול לגלות, שלמרות שהראות הייתה פחות טובה הפעם, הצלחנו, בזכות הרבה תכנון מוקדם ותיאום, לייצר את הפריים בדיוק לפי התכנון.
יום הצלילה השלישי היה המרגש ביותר בטיול, לפחות על פי מור. ״התחלנו את היום באתר הצלילה המעולה bitter rock בו צללנו כבר ביום הראשון. הפעם הצטרף לצלילות גם ארון, צולל חופשי שהעניק לי ביטחון והיה בן הזוג לצלילות למקרה ויהיו בעיות. הים היה יותר קשה מהימים הראשונים, הראות של המים לא הייתה בשיא, והיה ניתן להבחין בסערה מתקרבת.
צילום: אורן כהן
גם הפעם אתר הצלילה לא אכזב... הבחנו בלהקות כרישים, דגי טונה גדולים, וכמובן להקות הדגים העצומות מעבר לכל דמיון שסבבו סביבנו בכל שהותנו למטה במעמקים. בגלל העומק הרב, משפת המים לא ניתן לראות את הצבעים המרהיבים. ולכן כל פעם שראיתי את אורן ומישל מתמקדים באובייקט ומצלמים אותו (ניתן לראות את הפלאשים מלמעלה) ידעתי שכנראה יש אובייקט מרהיב שהם ראו, ושהם רוצים שאבוא להתרשם מהיופי ולהצטלם. זה מדהים כמה משפת המים לא רואים את היופי, ורק ככל שמתקרבים לקרקעית, פתאום כל הצבעים מתחילים להופיע, כל היצורים החיים המרהיבים פתאום הופכים לגלויים לעין, והטבע המרשים פשוט פורח.״
את הצלילות באתר, כמו בשאר הצלילות בסיישל, ביצעה מור כצוללת חופשית. ״אחד הדברים שאני הכי אוהבת בצלילה החופשית לעומת צלילת מכלים, הוא שבצלילת מכלים הצולל הוא כמו אסטרונאוט שמגיע לעולם אחר, כמבקר, כאורח. בצלילה החופשית, הצולל הוא חלק מהמקום. ללא כל ציוד, מחובר לחיים מתחת למים. כשאני נמצאת מתחת למים בהחזקת נשימה בעומק כה רב, אני מרגישה חלק מהמקום, לא כאורחת, אלא כבת בית, חלק מהעולם התת-ימי. כשאני פוגשת יצורים תת-ימיים במעמקים בצלילה חופשית, זה מרגש אותי, ואני מרגישה ממש קשורה אליהם. זו הרגשה ממכרת.
צילום: אורן כהן
באחת הפעמים שעליתי למעלה להסדיר נשימה ולהתכונן לצלילה, הבחנתי באורן על אף הראות הבעייתית, מצלם סלע עגול וגדול. אבל, אז ראיתי שאורן שוחה והסלע מתקדם אתו! הבנתי שכנראה מדובר ביצור ענק. אמרתי לארון, צולל הבטיחות, שאני צוללת, ותוך שניות הייתי כבר בתוך המים. הזרם היה חזק, אבל ידעתי שהמאמץ שווה את זה, ושחיתי אל הקרקעית לכיוון אורן. לאחר עומק של 15 מטרים, הבנתי שאורן מצלם סטינגריי מרהיב ביופיו. המשכתי להעמיק 5 מטרים נוספים, והתקרבתי אל הסטינגריי. התמקמתי מול המצלמה של אורן, ולצד הסטינגריי, ולא יכולתי להוריד את העיניים ממנו. חוויה מדהימה״.
ענק בסערה
באתר הצלילה הבא, תפסה את המשלחת סערה ׳קטנה׳ והים הפך לבעייתי מאוד לצלילה, ובמיוחד לצלילה חופשית. הרוח החזקה נדנדה את הסירה מצד לצד, והגלים הגבוהים הלכו וגבהו. לאחר זמן קצר הוחלט להתחיל לחזור לכיוון המרינה. זאת הייתה הצלילה האחרונה שלנו לטיול, או לפחות ככה חשבנו. היינו במרחק של 5 דקות הפלגה מהמרינה. התחיל גשם חזק מאוד והסירה התנדנדה מצד לצד בחוזקה.
מור: ״הסתכלתי לעבר הים, מתרכזת בטיפות הגשם שמתנפצות על שפת המים כשלפתע אנחנו מבחינים בסנפיר של כריש, שחור עם נקודות לבנות. כריש לוויתן. אלא, מה? הרגשה מטורפת, האדרנלין בשמים! צועקים לעבר הסקיפר שיעצור את הסירה, ובשניות עולים על ציוד צלילה. עוד הייתי לבושה בבגדי בת הים ועם טופ הצדפים, ובשנייה אחרי כבר הייתי עם גרבי צלילה מסיכה וסנפירים, וכולם איתי, צופים אל עבר הים עוקבים אחר סנפיר הכריש ומוכנים לקפוץ למים, כשלפתע הסנפיר נעלם משדה הראיה שלנו. מחכים מספר שניות ואף אחד לא רואה את הסנפיר. ליז, ניצלה את ההפוגה כדי לספר לנו שהוא לא חוזר ואין מה לחכות, ושנתחיל לחזור למרינה. אבל, אנחנו המשכנו להתעקש. לא כל יום רואים את היצור הזה. ליז הסכימה.
כריש לוויתן ענק, במרחק של מטר אחד ממני צילום: אורן כהן
לאחר 5 דקות, כשהסקיפר כבר התחיל להתכונן לחזרה להפלגה, אנחנו מבחינים בסנפיר הכריש במרחק מטרים ספורים מהסירה. בתוך 5 שניות כולם כבר שוב במים. אני מכניסה את הראש למים, ופותחת עיניים, ומתגלה בפניי הדבר הכי יפה וטהור שראיתי בכל ימי חיי. כריש לוויתן ענק, כל כך יפה כאילו ציירו אותו, במרחק של מטר אחד ממני, מרחק נגיעה ממש. כל כך גדול שאני צריכה להזיז את ראשי כדי לראות את כולו, ואני לא מאמינה למראה עיניי, ממש כמו חלום. חיה כל כך מרהיבה, הכי מדהימה שראיתי בכל ימי חיי. סערה בחוץ, ולנו לא אכפת, רק הרגע הזה חשוב, רגע כל כך מרגש״.
חיוך אחרי מפגש ראשון עם כריש ליויתן צילום: מישל בראונשטיין
אורן מספר כי למרות אפיסת הכוחות לאחר יום עמוס צלילות מתישות, הוא לא היסס ולו לרגע כשאותר הכריש הענק. ״מצאתי את עצמי במים, כדי לנסות ולצלם את היצור המופלא הזה, כשאני מתעלם מהעייפות, ונאחז באדרנלין וכוח רצון שהגוף שלנו שומר אי-שם במעמקיו במיוחד לרגעים מעין אלו. אז הפלאשים לא ממש נדלקו, ואת הפרמטרים של המצלמה בוודאי ניתן היה לכוון טוב יותר, אבל כשאתה מצליח למלא את הפריים עם הדג הגדול ביותר בטבע, קשה למחוק לך את החיוך מהפנים״.
מור: ״הרבה מאוד זמן דמיינתי איך יראה הרגע הזה בו אפגוש את כריש הלוויתן הראשון שלי, אפילו קצת פחדתי שהתחושות לא יעמדו בציפיות, אבל הסיטואציה בה היינו הייתה מעבר לכל ציפיה. פשוט אושר טהור - ותדהמה. אורן הצליח להוציא תמונה מרהיבה של הכריש ומישל הצליח להוציא תמונה אחת שלי דקות ספורות לאחר המפגש המדהים עם היצור המדהים ביותר. רואים על הפנים שלי את ההתרגשות והאושר שהציפו אותי״.
הצלילות והצילומים
