טיסת הלילה עם "אייר סיישל", למאהה, האי הגדול בקבוצת איי סיישל, עניין של 6 שעות בלבד, עברה בנינוחות והצוות המצלם היה יכול לישון בשקט שכן הם קיבלו אישור מיוחד להעלות את ה׳בייביס׳ שלהם – המצלמות הסופר-יקרות שלהם, יחד איתם... המטוס עצמו התגלה כמרווח ומדוגם, הצוות אדיב, השירות תקתק כמו שצריך ולהוציא את חובת חבישת המסיכות עליה הקפידו כולם, דיילים כנוסעים, לא נרשמו דרמות. וכן, אפילו הגישו אוכל בטיסה (אחרי ששמענו על חברות תעופה שאינן מגישות אוכל).
״עניין הציוד לצלמים בטיולי צלילה הוא תמיד סיפור די מורכב, אך הפעם – הוא היה מורכב במיוחד״, משחזר אורן. ״התכנון היה לצלם בים, באוויר וביבשה, ובהתאם גם כמות הציוד הייתה אסטרונומית – אני אישית הבאתי איתי מצלמה תת-ימית על כל הציוד הנלווה, מצלמה יבשתית וסט מכובד מאוד של עדשות, מצלמת גו-פרו, ואפילו רחפן. על זה תוסיפו 4 זנבות ׳רגילים׳ של בת-ים של חברת 'פין-פאן' - שמור משמשת כשגרירה שלהם, ואני מצלם עבורם את קולקציות הזנבות החדשים באופן קבוע, ובנוסף – כיאה לבת ים מקצועית - הזנב האישי של מור, השוקל לבדו 15 ק"ג (!!). זהו זנב המותאם במיוחד עבורה, עשוי בחלקו מסיליקון, ועלותו כ- 1000$״.
שדה התעופה הפיצפון של מאהה, מזכיר את נתב"ג של לפני שני עשורים, אבל, בניגוד לזיכרונות מפעם, כאן המסלול החוצה היה מהיר – כולל איסוף הכבודה ומעבר עם ציוד הצילום במכס המקומי. כאן, גם התחלנו להבין מדוע כולם מדברים על האדיבות וקבלת הפנים הסיישלית.
האי הגרניטי, הוא גם ביתה של עיר הבירה של סיישל, ויקטוריה ושל 60 חופים. מרבית האקשן מתרכז בחלק הצפוני של האי ושם גם מוקםH RESORT בו התארחה משלחת iDive בקצהו של אחד החופים היותר ידועים והיותר מצולמים – חוף Beau Valon.
מבני המלון נמוכים ופרוסים על שטח רחב באדיבות H Hotels
אתר הריזורט, שזוכה שוב ושוב מדי שנה בתארים של השמירה על איכות הסביבה (Sustainability) מזכיר שמורת טבע. שטח רחב ידיים, ירוק, עם נהר שחוצה אותו לאורכו וקולות פכפוך מים בלתי פוסק שמצליח להרגיע גם את האנשים הלא רגועים במיוחד שהגיעו מישראל. מבני המלון נמוכים ופרוסים על שטח רחב, עד כדי כך שבחלק מהמקרים ניתן גם להגיע אליהם בקלנועית חשמלית. את ארוחות הבוקר המופלאות במלון אוכלים במרחק של כעשרה מטרים מחוף ים לבן ואת ארוחות הערב ניתן לדגום גם במסעדות המלון (באחת מהן אכלנו ארוחה שלא הייתה מביישת את מסעדות השף המפונפנות של תל אביב). ואם כבר אתם מתחילים להוריק מקנאה, אפשר גם לציין כי דגמנו בשטח את טיפולי הספא (שמותאמים גם לטיפול זוגי) ואת הסאונה המדוגמת ששוכנת במקום. תענוג צרוף.
טיפולי ספא וסאונה מדוגמת צילום: אורן כהן
אתר הריזורט אף שימש כרקע מושלם ללא מעט תמונות שצילמו צלמי המשלחת, בזריחה, בשקיעה, על החוף, בבריכה, וכן, אפילו בלובי המפואר.
קורת גג סיישלית
סביר שרוב המגיעים לסיישל בימים אלה של קורונה יגיעו למלונות ה״מורשים״, אלה שהממשלה הסיישלית אישרה כמלונות מתאימים לתקופה. מה שבהחלט סביר והגיוני שמרבית הנוסעים בכל מקרה מגיעים לאיים במסגרת חבילות נופש שתפורות מראש, כך שהבחירה קטנה, אך איכותית: רוב החבילות נסגרות עם מלונות 5 כוכבים שמספקים את הסחורה במלואה ואף יותר מכך.
חדרי אירוח מפנקים באדיבות H Hotels
למרות המחשבה שסיישל מיועד אך ורק לתיירים עמוקי כיס שחייבים להתפנק בספא פעמיים ביום ולאכול חביתיות קרפ צרפתיות בוקר וערב, בסיישל יש מגוון רחב של אמצעי לינה גם לפשוטי העם. המבחר מאוד עשיר והוא נע מווילות שלמות להשכרה ועד גסטהאוסים סולידיים. יש, כמובן, ותחת המגבלות, גם אפשרו לשכירת קטאמראנים ויאכטות ולהעביר את מרבית החופשה בלב ים. מה שכן - בסיישל אין בתי הארחה שמיועדים לתרמילאים, אולי מפני שתרמילאים לא ממש מכניסים את הכסף הרצוי.
באדיבות H Hotels
בליגה של הגדולים ניתן למצוא בסיישל כמה מהמותגים העולמיים, דוגמת הילטון וקמפינסקי שמקפידים לשמור על הסביבה ולהטמע בה כמה שיותר בלי להשאיר טביעות רגל גסות.
המחירים, לדוגמא, במלון Six Senses באי לה-דיג יכולים להאמיר עד לכ- 6300 שקלים ללילה או ל-9800 שקלים ב-Four Seasons במאהה (יש גם הנחות גדולות פה ושם).
בבתי המלון הקטנים (עם פחות מ-50 חדרים) יש את האווירה המשפחתית יותר עם פינוקים די בסיסיים, עם מחירים שנעים סביב 500 שקלים ללילה, ובתי ההארחה מכניסים את התייר בדרך כלל היישר לביתם של המארחים (Coco Bay בפראלין מבקש רק 195 שקלים ללילה...).
חנויות שקפאו בזמן
על האי מאהה שגודלו 28/8 ק"מ, יושבים מעל 95 אלף איש מרביתם ממוצא קריאולי וזו גם השפה השולטת – קריאולית, שלמאזין מהצד מסגירה מייד את השורשים הצרפתיים שלה. מי שמגיע לאי ולא רוצה להסתפק רק בבטן/גב, מה שעושים רוב המבקרים או בצלילות, יכול לנסות את מסלולי ההליכה הלא מעטים, גולף, טיפוס סלעים ואפילו יציאה לדייג של דגים גדולים באמת (פעילות שאנו פחות מעודדים).
המקדש ההודי בלב ויקטוריה צילום: נחום דוניצה
ויקטוריה עצמה, נחשבת לאחת מערי הבירה הקטנות בעולם. סיור של חצי יום בשבת סוגר את הפינה הזו. יש קתדרלה לא גדולה, יש מקדש הודי ויש את השוק המקומי, שבשבת גולש מהמבנה המקורה אל הרחובות שמסביב. הרבה ירקות מקומיים, דגים שעלו ברשתות בבוקר, פירות והרבה מאוד תבלינים מכל מיני סוגים. שיטוט בסימטאות מסביב לשוק, מכניס את התייר מגלה הארצות לחנויות שקפאו להן בזמן בשנות ה-60, כמה חנויות עם מזכרות מקומיות ולא מעט מקומות למכירת אוכל מקומי.
השוק המקומי צילום: מישל בראונשטיין
את אחד הימים החלטנו להשקיע בסיור באי הלא גדול. בנסיעה דרומה, אל החלק היותר פראי של האי, ואולי גם החלק הפחות מתוייר. התחנה הראשונה הייתה אמורה להיות סיור במפעל המקומי לייצור משקה אלכוהולי בשם ״טאקמאקה״ (טעמנו והוא לא רע בכלל), אבל, הקורונה סגרה לנו אותו. לא נורא. הלאה. בדרך רואים את כמה מהחופים היותר יפים של האי, בינהם חופי Anse Royale, Anse Soleil ו- Anse Intendance. בכל אתר, אורן מעלה את הרחפן לבדוק מה קורה מסביב ובכל פעם מופתעים מחדש מהשפע והעושר הסביבתי. ירוק ירוק שמנוקד בסלעים שחורים ועוצמתיים.
פראלין - אגוז בתצורת טוסיק
לאי השני בגודלו בסיישל, ניתן להגיע בטיסה או בספינה מהירה, או למפונקים: עם יאכטה מוזמנת. האי עשיר בצמחייה, כמה חופים שכמוהם ראינו במאהה, אבל, כולל אטרקציה שכמוה לא ניתן לראות בשום מקום בעולם: Vallee de Mai. מדובר בשמורת טבע ענקית שכל כולה מוקדשת לאגוז אחד: ה-Coco de mer, אגוז ענק מידות, שמזכיר יותר מכל טוסיק מחוטב, שמשקלו יכול להגיע עד ל-30 ק"ג. שנים חשבו שמקורו בלב ים, עד שעלו על כך שמולדתו באי פראלין.
שמורת טבע ענקית שכל כולה מוקדשת לאגוז אחד: ה-Coco de mer צילום: נחום דוניצה
כיום נושא המקום בגאווה את התגית שמעידה כי מדובר באתר מורשת של יונסקו – ואין מה לומר – התואר מגיע לו בצדק רב. מאז 1966 המקום מוגן על ידי המדינה שדואגת שאף אחד מ-1400 העצים שנושאים את האגוזים לא ייפגע. חלק מהעצים בשמורה שגילם כ-300 שנה מגיע לגבהים של עד 30 מטרים, והם מוקפים סביב בג'ונגל סבוך, שכולל אינספור עצי פרא כמו גם עצי פרי ותבלינים שניטעו בעבר על ידי הבעלים המקורי.
כאשר אגוז נופל באופן טבעי, הוא מתוייג, ממוספר ומועבר למכירה בחנויות מורשות, שם מחירו יכול להגיע עד לכ-600 אירו. מי שמנסה לצאת מהאיים עם אגוז לא חוקי ונתפס יכול לבלות שנים במאסר. ההערכה היא שכיום נמכרים כאף אגוזים בשנה שמעשירים את קופת המדינה. בשמורה יש כמה מסלולים, בדמות שבילים לא סלולים, שחלקם מעגליים. כשאנו הגענו, היינו היחידים שנכנסו לשמורה והסיור לווה בדממה מוחלטת, פכפוך של נחל קטן שזורם באתר וברחש בלתי פוסק של העצים.
.jpg)
אגוז ענק מידות Coco de mer צילום: Gerard Larose/STB
שווה להקדיש לפחות בין שעתיים לשלוש לספיגת האווירה המיוחדת ולנסיונות איתור כמה בעלי חיים הייחודים למקום, דוגמת שממית ירוקה, זיקיות ותוכי שחור, שאותו דווקא לא ראינו. הכניסה לאתר עולה 20 אירו וחייבים לשריין את מועדי ההגעה לפחות יום לפני.
La Digue
האי כנראה המתוייר והפראי בחבורה, הוא האי לה-דיג, שיושב לראשונה על ידי פליטים מצרפת בשנת 1798. הוא רגוע מאחיו האחרים, פחות צפוף, בסיסי, עם אותו קסם שמזכיר את ימי סיני העליזים. כאן כולם זורמים, לא ממהרים לשום מקום ויש זמן להציץ מסביב בלא מעט דוגמאות לבנייה הקולוניאלית ולספוג את האווירה.
צילום: נחום דוניצה
לאי מגיעים באמצעות ספינת מעבורת אימתנית וכל הטיול לוקח משהו כמו 15 דקות. משם עוד 15 דקות על אופניים ומגיעים לאחד מהחופים היותר מצולמים בסיישל. סביר שאם תראו באחד הסרטים סלעים שחורים וענקיים שמפוזרים על חופים לבנים ומים צלולים צלולים תוכלו לזהות שמדובר בלה-דיג.
צילום: נחום דוניצה
הכניסה לחוף המפורסם ביותר – Anse Source D'argent מתבצעת דרך אתר מורשת ושמו L'union Estate. בדרך לחוף, כדאי שלא לפספס סלע ענק, אבל, באמת ענק, שסביבו יש מושבת צבי ענק סימפטיים. עם ההגעה לחוף, תוך מעבר בין עצי מנגו, פפאיה, מטעי קוקוס ותה, הבנו מדוע הוא הוכתר בלא מעט מדריכי טיולים כחוף היפה ביותר בעולם. המים כאן צלולים וחמימים, החול לבן/זהוב וסלעי הגרניט הענקיים שפזורים לאורכו נראים כאילו הוטלו על ידי מהמר שיכור.
מושבה של צבי ענק סימפטיים צילום: מישל בראונשטיין
על החוף פזורים דוכנים צנועים שמוכרים קוקוסים ופירות ואם מגיעים באחד מימות השבוע, סביר שתוכלו להתנחל באחת מפינות הקסם בלי שיפריעו ת מנוחתכם. וכן, גם כאן, בכניסה לחוף, וסביב סלע ענק במיוחד, ניתן להתרשם ממושבת צבי ענק שמצאו כאן את מגוריהם המועדפים.
דוכנים צנועים שמוכרים קוקוסים ופירות צילום: מישל בראונשטיין
.jpg)
15 דקות הפלגה עם המעבורת ומגיעים לאי המתויר La Digue צילום: נחום דוניצה
מאחורי הקלעים
