על ההבדל בין קרבונטי לגרניטי

האיים, יחד עם מדגסקר, מאוריציוס, ראוניון וקומורוס, משתייכים למארג חיי הים של האוקיינוס ההודי המערבי, ומימי כולם עשירים ומגוונים בחי הימי. 

הארכיפלג הסיישלי, כולל 115 איים שמפוזרים על פני 1.37 מיליון קמ״ר, מרביתם מים וחלקם המוצק כולל שילוב של איי גרניט עם איי אלמוגים. ב'מעגל' הראשון נמצאים איי סלעי גרניט דוגמת מאהה, פראלין ולה-דיג. המבנה האופייני - סלעים גדולים, הרבה צמחייה ירוקת עד וחולות לבנים לבנים. וכן, הם בהחלט ייחודיים. בעוד מרבית האיים הם בזלתיים ויחסית ׳חדשים׳, איי הגרניט של סיישל הם בני למעלה מ-65 מיליון שנה ומוצרו עוד בתקופת נדידת היבשות. בעקבות ההפרדות של מדגסקר ואוסטרליה, איי סיישל נפרדו מהודו לפני מעל 60 מיליון שנה ומאז נשארו בבידוד המזהיר. 

מפת איי סיישל 

האיים במעגל החיצוני, פחות מתויירים, והם עשויים רובם ממושבות אלמוגים שהתאבנו. המבנה יותר שטוח, הם כמעט ואינם מיושבים והמוכר שבהם הוא האי אלדאברה, אי האלמוגים הפראי, הגדול בעולם. שטחם הכולל של האיים הללו עומד על כ- 211 קמ״ר ובגלל מחסור חריף במים מתוקים חיים עליהם רק כאחוז אחד מכלל האוכלוסיה של סיישל. 

המים הרדודים והחמים שמקיפים את איי סיישל מספקים תנאים אידיאליים לחי הימי. באיים החיצוניים ניתן לאתר מעל 800 מיני דגים ומעל ל-50 סוגי אלמוגים שונים. הללו יוצרים תצורה תלת מממדית של מחסה שתומך במגוון רחב של בעלי חיים. 

צילום: אורן כהן

הריפים עצמם מחולקים לשתי תת קטגוריות: קרבונטי וגרניטי. משטח קרבונטי או מדף קרבונטי, הוא מבנה משקעי בעל תבליט טופוגרפי המורכב ממשקעים קרבונטיים אוטוכתוניים. רצף של משטחים קרבונטיים המצויים במים רדודים יוצרים משטח יבשתי. "קרבונטי" מתייחס למינרלים קרבונטיים, שהנפוץ בהם הוא קלציט – המרכיב העיקרי בסלעי אבן גיר ובקירטון. הריפים הללו נמצאים במקביל לחופים רבים באיי סיישל כשהם מגינים על קווי החוף בעצירת הגלים. סלעי הגרניט, בהם סיישל ידועה (כן, אלה המופיעים בכמעט כל תמונה מהאיים), תומכים אף הם במגוון בעלי חיים ימים מתחת לפני השטח. אלה אותם צבירי אבנים ענקיות בצבע שחור. כשהם נמצאים בחלקם בתוך המים הם יוצרים משטחים אידיאליים להצמדות ולפריחת אלמוגים (בעיקר מסוגי Acropora ו- Pacillopora), שבתורם תומכים בחי הימי שמסביב. האלמוגים בצירוף ספוגים מעניקים לסלעי הגרניט שבמים מעין ׳שמיכת טלאים׳ צבעונית. האי מאהה, הגדול מבין איי סיישל, וחופיו, עשירים במיוחד בריפי הגרניט כשרק חלקם גלויים מעל פני היבשה. בחלקם התחתון הם מהווים ׳מגנט׳ לבעלי חיים זעירים שמושכים אליהם את בעלי החיים הגדולים יותר. 

צילום: אורן כהן 

האלמוגים עצמם (Massive Corals), מתחת למים, מתאפיינים באינספור תצורות ויכולים להגיע להיקפים של כמה מטרים, משמשים גם בסיס לסוגי אלמוגים אחרים, דוגמת אלמוגים רכים, שרבים מהם חיים בבסיסי ריפי הגרניט. דוגמה יפה ניתן לראות באי הזעיר L’ilot, שממקום כ-100 מטרים המחוף הצפון מערבי של מאהה. הזרמים שם חזקים וסלעי הגרניט הענקיים יורדים עד לעומק של 22 מטר מתחת לפני המים. והמחזה התת-ימי מרהיב בצבעיו. אדום, סגול, וורוד של אלמוגי Nephtheidae, עוטפים את הסלעים ומזכירים חורשות קטנות. מיני אלמוגים אחרים הם ה- Tubbastrea, שיוצרים משטחי שטיח ומכסים כל חלק חשוף מהסלעים ומתחרות בגורגוניות שגם הן נמצאות בהמוניהן בשטח. 

עניין של מזג אוויר

במימי העולם חיים, על פי ההערכה המתונה, מעל 30 אלף מינים של דגים כשמחציתם נמצאת במימי האוקיינוסים. במימי סיישל נדגמו מעל 900 סוגים שונים של דגים. בשל הניתוק מ׳העולם החיצון׳ במשך לא מעט שנים, איי סיישל מהווים בית ללא מעט מינים אנדמיים אותם ניתן למצוא רק בסיישל, בינהם כשישה מיני דגים. אחד הבולטים שבהם הוא ה-Anemonefish הסיישלי, שחי בין שונות הים. 

בין יוני לנובמבר כשנושבות באזור האוקיינוס ההודי הרוחות הדרום מזרחיות, נכנסים לאזור חופי מאהה זרמי מים קרים, עשירים בחומרי מזון פלנקטוניים. כשהמים עשירי הפלנקטון פוגשים את השמש הסיישלית מתרחשת ׳פריחה׳ של פיטופלנקטון ואז המים הכחולים תמיד הופכים לירוקים.

הזופלנקטון, מעין טורף מיקרו, חוגג, אבל, יחד עימו חוגגים גם יצורי ענק דוגמת כרישי הלוייתן שנמשכים על ידי האוכל החינמי. הללו הם בדרך כלל זכרים טרום שלב הבגרות, ויכולים להגיע עד לאורך של כשישה מטרים. בעבר נצפו כבר התגודדויות של כ- 30 פריטים באותה נקודה, כשהם מנווטים במהירות עם פע פעור לרווחה בים הירוק בנסיון לבצוע כמה שיותר אוכל מזין.

היות והמים בחופים המערביים של מאהה מפגינים את רמות הפלנקטון הגבוהות ביותר, כך גם ניתן לראות שם במים את המספר הגבוהה ביותר של כרישי לוייתן, שבאים לבקר בעיקר סביב החודשים אוגוסט לאוקטובר. במחקר אחרון שנערך בשטח על ידי הרשות להגנה על החי הימי (MCSS) נמנו מעל 400 כרישי לוייתן שונים שתוייגו וצולמו. 


צילום: אורן כהן 

בעיות גלובליות

בין בעלי החיים היותר גדולים במים ניתן לזהות את נקבות כרישי ה- Sicklefin Lemon שמגיעות למים הרדודים יחסית בין ספטמבר לדצמבר כדי להשריץ שם. כרישים נוספים שניתן למצוא: כרישי ריף, כרישי Tawny Nurse, שיכולים להגיע לאורכים של עד 3 מטרים, כרישי Grey Reef (שמספרם הולך ופוחת בגלל דיג מופרז). הם נמצאים בהמוניהם ונוטים להתקבץ בחבורות. במאה הקודמת ניתן היה למצוא במים לא מעט כרישים, אבל, בעשורים האחרונים מספרם פוחת וכך מינים דוגמת כרישי Hammerheads וכרישי Tiger, הם מחזות די נדירים.  

וכמו בכל העולם, גם כאן מתמודדות הרשויות המקומיות עם בעיות שמכות בכל חלקי העולם: זיהום ימי, דייג לא חוקי, תאונות ימיות ושינויים דרמטיים במזג האוויר – שכולם מהווים סכנה גדולה לחי הימי. לזכותה של ממשלת סיישל ייאמר שהיא עושה רבות כדי להתמודד עם הסכנות. אחד המזהמים הגדולים, שקיות הניילון, שהרגו בעבר לא מעט יונקים ימיים, צבים ועופות, הוחרמו וכיום אסור לייבאם לאיים, כמו גם כלים חד-פעמיים ושאר וריאציות. הממשל אף עמל בשנים האחרונות לפתח מתווה לדיג נכון ומוסדר ועם השכנות מסביב לניהול נכון ולא מזיק של דייג טונה.

צילום: מישל בראונשטיין 

איי סיישל אף היו הראשונים באזור האוקיינוס ההודי שכבר בשנת 1972 הכריזו על הקמת ושימור פארקים ימיים בשטחן ובשנת 2015 שימשה דוגמה לאחרות עם הקמת SyCCAT – קרן ייחודית שמטרתה לממן יוזמות לשימור הסביבה הימית.

באיי סיישל ניתן להבחין בשתי עונות שנה מרכזיות שמושפעות מהרוחות באזור. הרוח הדרום מזרחית נושבת בין מאי לאוקטובר, או אז הים יחסית סוער והרוחות חזקות (ואז גם מבינים בזרמים קרים שמביאים לאזור פלנקטון בשפע ועמו גם אינספור דגים) ומנובמבר ועד אפריל נושבות רוחות צפון מערביות שמביאות לעונה הגשומה ולמים השקטים יותר. בלי קשר לעונה, הסביבה הימית מחוברת בטבור לשני עמודי התווך של הכלכלה הסיישלית: דייג ותיירות ולזכותה של הממשלה הסיישלית, נעשים מאמצים רבים כדי לפשר בין גידול האוכלוסיה המהיר, הרצון להיענות לדרישות התיירים שזורמים מרחבי העולם והשמירה על הטבע – וכל זאת כשמסביב חלים שינויים משמעותיים באקלים העולמי. 

צילום: אורן כהן