נכון. גם אנחנו נפלנו למלכודת הנוסטלגיה של הקורונה. ואיך אפשר שלא. לא נותנים לי לצאת מהבית, אז מה נשאר אם לא להעלות זיכרונות מהרגעים הגדולים שלנו?

אחד מההיילייטס הזכורים לטובה, התחיל בשנת 2009, בפגישה עם מנהל השיווק של תערוכת הצילום הגדולה בעולם – הפוטוקינה, ששאל אותי אם יש לי רעיון לתערוכה  שתתקיים ב- 2010 ובה יככבו ״חדשנות״, ו״צילומים בפורמט HD״, שני מושגים שיובילו את השוק והיצרנים המציגים. 

לא יודע איך, ובלי להתבלבל, העליתי בפניו - בשליפה - את האפשרות לפתוח את תערוכת הפוטוקינה בשידור HD ישיר ממעמקי הים האדום. כן, כן. 2010 הייתה השנה של כניסת פורמט השידור HD. ראיתי מיד את הניצוץ בעיניים ומיד עלו הספקות, כיצד מתמודדים עם העובדה שאין צילומים חוזרים, כמו גם הרהורים נוגים על כך שדבר כזה לא נעשה מעולם, עשית את זה כבר? שמדובר בהפקה ממש יקרה, שמדובר על און ליין שהיה אז עדיין בחיתוליו, והכי חשוב: שכל תעשיית הצילום העולמית תגיע לאירוע, ומה אם זה לא יעבוד?

באותו רגע לא דמיינתי לאיזו הרפתקאה מורכבת ומאתגרת אני הולך להכנס, אבל התשובה שלי הייתה: ״ישראל היא ארץ ההייטק ואנחנו נעמוד בזה״...  ואכן, אחרי לא מעט תלאות, ביום ההקרנה הראשון ובשעה היעודה של השידור הראשון מול המסך הגדול, הצטופפו נציגי הפוטוקינה, אנשי Epson שמימנו חלק והיו שותפים נפלאים לכל אורך הדרך, נציגי חברות צילום ומאות סקרנים שבאו לראות מקרוב היסטוריה בהתהוות.

ועם ה-WOW הראשון שנשמע באולם, כאשר החלה השיחה עם השדרית התת ימית שלנו, שרון ריניס, מהסטי״ל באילת, נשמתי לרווחה. אחר כך כשהתחילו לראיין אותנו לאמצעי תקשורת בינלאומיים וקיבלנו אינספור פניות בשטח לקבלת פרטים, כולל אפילו מצוות מגזין צילום אירני, היה ברור לנו שעשינו משהו טוב ובהחלט פורץ דרך.

הצלחת השידור הישיר לפוטוקינה דרבנה אותי לאתגרים חדשים. בעולם התת מימי יש פוטנציאל אדיר לתוכן מרגש ובתחילת 2014, בתערוכת הצלילה בפריז, פגשתי את צלם הפנורמות הצרפתי ניקולה ברקה, שבא לו להפיק צילום רב משתתפים ואולי לשבור על הדרך שיא גינס. הוא שאל האם ניתן לארגן לו הפקה כזו באילת, ואני? אני נדלקתי על הרעיון. נשמע מעניין ומאתגר, אבל צריך איכשהו לחבר את הרעיון לאיזה שהוא אירוע שקשור לסטי״ל. בירור קצר גילה שמלאו 45 שנים להברחת ספינות שרבורג לישראל, וכך יצאנו לדרך להפקה של ״צלילת ההצדעה״ עם מאות משתתפים בשידור חי.
 
מעבר לאתגר הטכנולוגי שכבר היה לנו ניסיון איתו, היה פה אתגר לוגיסטי של הורדת 271 צוללים לעומק של 20 מ', דבר שלא נעשה בעולם. לא שכחנו גם את הסיבה: החשיבות של השמירה על הסובב הימי וכמובן הבטחנו לשמור על בטיחות והנאתם של המשתתפים בצלילה.
כשבאתי לבדוק מי יכול להיות להוביל את הצלילה המורכבת הזו, לא היה לי ספק בעניין מי האיש ופניתי לניר אבני ז"ל, דמות מפתח בתעשיית הצלילה הישראלית. אבני נענה לאתגר על תכנון הצלילה לפרטיה וניהולה בפועל. והשאר, כאמור – היסטוריה.

בגליון המיוחד שבידיכם, אתם מוזמנים להיזכר איתי במאחורי ובלפני הקלעים.
על הדרך, זו ההזדמנות להודות לכל החברים והתומכים שליוו אותי בכל הרעיונות שנראו הזויים ומאתגרים באותם ימים, והיום נראים כאלה אף יותר...

חג אביב שמח ובריאות לכולם  
פילו