פתיחה
הזואולוג פרופ' אמריטוס יורם יום-טוב מאוניברסיטת תל-אביב, אמר בשקט בבוקר בו שולחחנו, ש"משהו אתה נראה לא בסדר". במאמרים, פרסומים מדעיים, מהעיתונות, התקשורת וטוקבקים שסרקתי לטובת הכנת כהתבה על "יוליה", כלבת הים הנזירית (Monk Seal, Monachus monachus albiveter), הים-תיכונית, לא יכולתי להתעלם מאלה שכתבו שהיא "אולי במצוקה", ואפילו "גוססת".
כלבת הים הנזירית הים-תיכונית "יוליה", ידועה בתורכיה מאז 2007, אך חוללה בישראל שבוע ימים של "שיכרון חושים"
בדרכי לראותה (באיחור אופנתי של ארבעה ימים מרגע התגלותה), שמעתי במו אוזני מאדם אנונימי שישב והביט אל הים כי "היא מתה". לא ידעתי איך לאכול את הבשורה, משום שהוא גם הפנה אותי לכיוון הנגדי.
אלפי בני אדם חובבי טבע הגיעו לראותה מכל קצוות הארץ, ונוכל רק לקוות כי כולם אכן ראו אותה
לאחר דקותיים כשירדתי במדרון לעבר החוף, הבינותי מההתקהלות על החוף שהיא שבה אליו לאחר שחזרה לים למשך הלילה. נודע לי כי באותו לילה היא שיחרה אחר מזונה בים (נכללים בו סרטנים, ראשרגליים, כמו דיונונים, תמנונים, לובסטרים, ומיני דגים).
כלבת הים הנזירית יצאה מהמים, אגדית כמו 'המפלצת מלוך נס', אמרה הדוקטורנטית יאלי מבורך, מ"היחידה הימית" של רשות הטבע והגנים וחוקרת בביולוגיה ימית באוניברסיטת חיפה. מהיכרותי בתחום, העליתי סברה שהיא שבה לאתר החפה (Stranding) אפשרי שלה משום שיונקים ימיים שונים ידועים בהחפות וביניהם לא מעט החפות של מינים יחידאים (סוליטריים) כמותה. הוקל לכולנו כשהתורכים שיצרו קשר, אמרו שהם מכירים אותה מאז 2007, וכי שמה אצלם הוא "טוגרה" .(Tugra) לדבריהם, "היא מגיעה הרבה לחופים פתוחים", ובכך ששחררו מידע רב ערך זה פרצו אנחות רווחה מכל אלה שהיו מודאגים לשלומה.
הקדמה
טובי המומחים הימיים, צפרים וחובבי טבע וסביבה (כנראה אלפים) נהנו להתייצב בימי אמצע מאי 2023 בחוף הים התיכון בשכנות עג'מי ביפו, מתחת לגבעה וממערב למגדל השעון הנודע, לצפייה חפוזה, או מתמשכת, ביצור הנדיר שזכה לשם הנשגב "יוליה" שהעניק לה מוחמד, מנהיג הנערים שתחילה זרקו עליה אבנים.
יוליה הידועה בתורכיה כטוגרה (Tugra) מרבה להגיע ל"חופים פתוחים". מידע רב ערך זה שהגיע מתורכיה, שחרר אנחות רווחה מכל מי שהיה מודאג לשלומה
האדם הראשון שהבחין בה מיהר להתקשר למשטרה לומר שגילה אותה. אפשר רק לדמיין כיצד התפתחה השיחה משם וכמה זמן נדרש לו לשכנע את הכונן שלא מדובר במתיחה. עד מהרה הגיעו לחוף פקחים של רשות הטבע והגנים, וסימנו את הטריטוריה החופית הפתוחה שלה בסרט אדום שתחם לה טריטוריה משלה כדי להגן על שלומה מאהבה חונקת, מכלי רכב שנהגיהם מהופנטים ממנה וכיוצא באלו. מוחמד שוכנע לחדול מכך בהמלצת ד"ר מיה אלסר, וזכה לכנותה בשם הראשון שעלה לראשו.
אלפי סקרנים ועשרות משמרי סביבה ושומרי טבע התאספו מולה במשך כל שעות היום, ורבים שעברו בחוף
התקבצו לשם רבים עם משקפות, טלסקופים וציוד צילום לחזות בגברת שעלתה לה על חוף אורבני רגיל לחלוטין, אימצה אותו כסביבתה הטבעית, והפכה את האדם מבעל הבית לאורח בלבד.
נקודת מבט היסטורית
האמנם, לאחר יותר מ-60 שנה, ייתכן שכלבי הים הנזירים שבים לחופי הארץ? זהו נצח בשימור אוכלוסיית יונקים ימיים ששרויים "בסכנת הכחדה חמורה".
כבר במאה ה–16 דיווח חוקר הטבע הצרפתי Pierre Belon de Mans שראה במסעו קבוצות חברותיות של כלבי-ים בין קהיר לארץ ישראל, אך בראשית המאה ה-20 ולפני מלחמת העולם השנייה, הם נעלמו כמעט לחלוטין, למעט תצפיות מזדמנות שהעידו עליהם ששחו באזורנו. סביב שנות ה-20 של המאה ה-20, ניצודו שני כלבי-ים סמוך לטנטורה, ונקבה גדולה נלכדה באל–עריש ומתה בדרך לגן החיות בקהיר. ב-1934 ניצודו נקבה וגורה באזור טנטורה, ב-1940 דיווח פקיד הדיג בממשלת המנדט על כלבי–ים באל–עריש, וב–1953 דווח על פרט בודד במערה תת–מימית מצפון לראש הנקרה. ב-1958 נצפה כלב-ים נזירי בחופינו כפי שדיווח דייג מנחשולים בסמוך לחוף דור. מאז פחתו התצפיות. ב-1976 חיו כ-7-6 פרטים בקרבת נמל ביירות, אך האוכלוסיות הידועות הקרובות האחרות נמצאות בדרום–מזרח תורכיה, איי יוון ובקפריסין, שם נאמדים רק מעטים והוא נחשב לאחד מ-12 היונקים הנדירים בעולם.
ב-7 בינואר 2010 הצליחו צמד דייגים לצלם כלבת–ים ששמה "מאיה" שהשתרעה להנאתה על שובר הגלים במרינה בהרצליה. כשבועיים לאחר מכן נצפה כלב-ים בראש הנקרה שתועד בווידיאו. מאז נצברו כ-100 דיווחים. וזהו. עד ביקורה של יוליה.
מיהי יוליה?
כלבי-ים נזיריים כונו כך בשל פרוותם החומה והכתם הלבן שעל גחונם, שמזכירים גלימת נזירים פרנציסקאנים, והם נמנים על הסוג היחיד מבין כלבי הים שהסתגל לימים טרופיים וסובטרופיים. כלבי הים הנזירים שלו נצפים לרוב באזור ראש הנקרה, ומוצאם המשוער באזור ביירות, בירת לבנון. האוכלוסייה הנחקרת שאליה משתייכת יוליה נמצאת גם בתורכיה.
לצער כולנו סיפרו התורכים, שגילה של יוליה כעשרים שנה, כי היא לא העמידה צאצאים בחייה, ונראה שיש לה בעיות פוריות,
שהיא לא נצפתה מעולם בהריון, ואולי היא בכלל עקרה
לאחר ההתגלות היפואית, התורכים טענו שמדובר בכלל בכלבת-ים ידועה שגילה כעשרים שנה שלא העמידה צאצאים בחייה, ונראה שיש לה בעיות פוריות וכי היא לא נצפתה מעולם בהריון, ואולי היא בכלל עקרה. התורכים זיהו אותה בהסתמך על צלקות שעל גבה. יוליה ביפו מחליפה את פרוות החורף שלה שנועדה לחמם את גופה בשלהי האביב וראשית הקיץ החמימים יותר. אולי מסיבה זו הרחיקה דרומה ושינויי האקלים המתבקשים מלווים אותה.
במהלך התצפית שלי, התבוננתי בה בקפדנות ממרחק ונדמה היה לי כי הנשרת פרוותה הושלמה, כך שאם היא לא חווה בעיות אחרות, ייתכן ותתרחק מאתנו ואולי תשוב לתורכיה, מחוז מחצבתה.
יוליה נצפתה וצולמה תדיר מקרוב. האמנם ביקור הנימוסין ושיבתה לים הם מעין "שיר פרידה",
ליונק ימי מזדמן שהפליא את כל סובביו ואוהדיו, וכי לאחר הנשרת פרוותה לגמרי, תיפרד מאתנו לשלום?
כל מי שצפה בה תחילה ראה שרוב הזמן היא מנמנמת, לעתים מתעוררת, מגהקת-משהקת, מתנועעת ומציגה לראווה את משמני גופה השמנמן. היו שקיוו שהיא ממתינה לזכר שירהיב עוז לפתותה, אך בושש לבוא מסיבות מובנות. יפה כתב פיקי איש-שלום הצפר ומחבר "מחברות לצפרות" (ספר מומלץ) בפייסבוק: "נאנחת, נוחרת, מרטיטה, אינה פוקחת את עיניה ולא סופקת סנפירים. כל מי שחוזה בה מוקסם ומהופנט מגוש השומן הרובץ, נאנחת, מפליטה פה ושם נחירה, מרטיטה שערות חוטמה, להרחקת זבובים מציקים, ולעתים מענטזת בעכוזה", נרטבת (מעט), מתחרטת, מתהפכת, משלימה סיבוב של 360 מעלות, מחליקה למקום מרבצה הקודם, הרחק ממשברי הים, וייתכן שכבר תשושה, רדומה. מדי פעם היא פלבלה בעיניה המצועפות, עפעפה בריסיה הארוכים", נאנחה, (ואולי) נהנתה למשמע לבבות הומים מהקהל, ומהתרגשות וציפיה לזכר העשוי לפתותה.
פרופ' עדי וולפסון כתב שהגחתה לביקור הקצרצר לימדה אותנו "ריסון ואיפוק, לעמוד מרחוק ולא לגעת, לעצור לרגע ולחשוב, להתפלא ולהתפעל, והשיבה לנו את הסקרנות" ממנה ומהטבע הסובב השלם שנמצא בסכנה מתמדת.
תיאור והתאמות, צבעים ומידות
סדרת הטורפים הימיים התפתחה מטורפים יבשתיים שהתאימו את עצמם לחיים בים. גופם דמוי פלך. רגליהם הפכו לסנפירים, שהקדמיים קרובים לראש, וקטנים מהסנפירים האחוריים. הם מופנים הצדה ומשמשים מעט כמשענת בשעת תנועה ביבשה.
כלבי-ים נזיריים (ים תיכוניים) מופיעים במגוון צבעים מחום-כהה או שחור ועד אפור בהיר, וכפי שראינו במו עינינו במגוון צהבהב משהו
כלבי-ים נזיריים (ים תיכוניים) מופיעים במגוון צבעים מחום-כהה או שחור ועד לאפור בהיר, וכפי שראינו במגוון צהבהב משהו. גחונם הטיפוסי בצבע אפור בהיר לאורך הבטן. זכרים מבוגרים יותר הינם כהים יותר ולעתים אף שחורים לגמרי, אך בצדם הונטרלי בולט כתם לבן המסייע בזיהויים. לגורים פרווה צמרית שחורה במשולב עם כתם לבן או צהוב על הבטן. הגורים מנשירים פרוותם בגיל 6-4 שבועות ומחליפים את פרוותם השחורה במעטה אפור כסוף שמשתנה והופך לכהה יותר במשך הזמן. אורכם של הזכרים מגיע לכ-2.4 מטרים מקצה החוטם עד קצה הזנב, והחוטם עד לקצה האצבעות של הסנפירים האחוריים כ-2.6 מטרים. הנקבות מעט קטנות מהם. משקלו (מסתו) הממוצע(ת) מגיע(ה) לכ-400-315 קילוגרם, והנקבות עד לכ-360-300 קילוגרם. הצוואר בולט מגופה וחלקו הקדמי של הראש צר יותר מחלקו האחורי.
תפוצה
אוכלוסיות שרידיות ידועות בלבנון, תורכיה, יוון ואיטליה. האוכלוסייה שהייתה בלוב נכחדה או הושמדה.
בישראל הם מוגדרים כמזדמנים נדירים, אף שלא מן הנמנע שבראש הנקרה הם שכיחים יותר. בעבר היו נפוצים בים התיכון, בים השחור ובחופים הצפון-מערביים של אפריקה, אך אוכלוסיותיהם סובלות כבר שנים רבות מירידה דרסטית במספריהם. ב-2010 הם נחקרו יותר באיים היווניים, הים האיגאיי (Aegean) ובחופיה הדרומיים של תורכיה בים התיכון, וזוהו אוכלוסיות מפוזרות (או מקוטעות) במערב הסהרה, במאוריטניה ובאיים פורטוגליים דוגמת האי מדיירה (Madeira). עד 2010 חשבו שהם נעלמו מהים השחור מאז 2005, וכי נותרו בעיקר שתי אוכלוסיות ביוון ובצפון-מערב אפריקה.
אוכלוסיות שרידיות של כלבי הים הנזיריים ידועות בלבנון, תורכיה, יוון, איטליה, באיים פורטוגליים ובצפון-אפריקה
מיון ואומדני אוכלוסיות
בסדרת הטורפים הימיים (Pinnipedia) ובמשפחת כלבי הים ,(Phocidae)נאמדים בעולם עד כמה עשרות מיליוני פרטים, שגודלם משתנה לקטנים ביותר ולגדולים ביותר. הם נמנים על מינים אחרים. לאחר שבדקתי את גודל האוכלוסיות הים-תיכוניות כפי שנאמדו בכ-50 השנים האחרונות, נאמנות עלי ההערכות של פרופ' אמריטוס היינריך מנדלסון המנוח ויום-טוב מ-1987, שאוכלוסייתם באזור הים התיכון נעה בין 500 ל-1,000 פרטים. ב-2010 רווחו הערכות על כ-450-350 או כ-500-400 פרטים, התואמים הערכות ישראליות של כ-450-430 פרטים. ב-2015, טען מומחה איטלקי, שאוכלוסייתם העולמית נאמדת בכ-600 פרטים, והשנה כתבו על כ-900-700 פרטים, ללמדנו על הערכות שמצביעות על עלייה מתמדת במספרם, ועל המחקר המתקדם בשיטות חדשניות יותר מבעבר. ואולם, תמיד מדובר באוכלוסיות קטנות, מקוטעות ומבודדות אחדות. מאחר ולא הובאו אומדנים מדוייקים יותר, סברו בעבר שהאוכלוסיות מתמעטות, אך נדמה לי שמצבם השתפר לכל הפחות בגין מאמצי שימור קדחתניים ביוון, בתורכיה, בצפון-קפריסין ובצפון-אפריקה. המידע מלבנון חסר ואינו עדכני.
רבייה ותוחלת חיים
חודשי החיזור וההזדווגויות (במים) הם בספטמבר-נובמבר. ההמלטות בין מאי לנובמבר. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 6-4 שנים, אבל מתרבים באיטיות. ההריון כ-11 חודשים. האינטרוולים בין הלידות הוא כנראה 13 חודשים. הגורים נולדים באורך כ-80 סנטימטרים עד מטר אחד ומשקלם בלידה כ-24-17 קילוגרם. לפני הלידה, הנקבות מוצאות מחסה במערות מסתור סלעיות, אם כי לעתים תתמסר לעוללה גם בחופים, ותיניק אותם עד למשך כ-6 שבועות. במשך ההנקה מאבדת האם משומניה משום שאינה עוזבת את הוולד, ואינה אוכלת בעת ההנקה.
הגורים נשארים עם אמם עד לגיל כשלוש שנים לאחר שנגמלו מהנקה, ללמדנו שהם כנראה לומדים ממנה כיצד לצוד ואת הרכב מזונם, כמקובל ביונקים אינטליגנטיים. כדי להתרבות הם חייבות לאתר מקומות שקטים ומוגנים מהשמש, ומעדיפות מערות שפתחן מתחת לפני המים, אך הצלחת הרבייה מועטת.
תוחלת החיים נאמדת בכ-30 שנים, ויוליה, כדוגמה, ידועה מזה כ-16 שנים וגילה נאמד על-ידי ד"ר שיינין בכ-20 שנה, כשהתראיין לסוכנות אי-פי שהגיעה לסקר את אופן השמירה עליה. בכל שגר (המלטה) יש גור אחד, משקלו בלידה כ-20 קילוגרם ואורכו עד לכ-0.9 מטרים. בעבר טענו שהצעירים מתרחקים מהחוף וכנראה עוברים מאוכלוסייה לאוכלוסייה, ובכך משתפר המגוון הגנטי של המין הנדיר.
ארגון חברתי והתנהגות
הארגון החברתי של כלבי הים הנזיריים אינו ידוע לבטח, אך קבוצות מתארגנות לשהייה במערות רבייה. רוב ימיהם הם משוטטים וקיים כנראה רק שיחור מזון מוגבל בשטחם, ומעולם אינם נודדים לטווחים ארוכים... שוטטותה של יוליה מרמזת שהם יכולים לחרוג מכך ולהרחיק יותר, אך אין מידע רב, אף שטענו שהיא נצפתה בכמה מדינות. במושבת רבייה יכולים לשהות עד לכ-20 פרטים. ביבשה, הם מינים יחידאים (Solitary). במים הם מתלהקים יותר, אולי חברותיים יותר, ונחשבים שחיינים מצויינים וצוללים מיומנים. הם שוחים היטב, מזכירים בהופעתם כרישים תחבולנים. התקשורת ביניהם נעשית בקולות בתדר על-שמעי (בקולות גבוהים) בעיקר במים, כדי לסייע לכל אחד מם לתפקד היטב לנוכח סכנה.
מקומות חיות ואויבים
בעבר סברו שאין להם מה לחפש בחופים חוליים פתוחים, אך יוליה הפריכה טענה זו. לרוב נמצא את כלבי הים הנזיריים בקרבת החופים הים תיכוניים, ובאיים, וכמובן במערות סלעיות עם פתחים תת-מימיים. במדפים סלעיים מוגבהים במערות אלו מוצאת מפלט נקבה המולידה את גורה, משום שכך היא מגנה על שניהם מהאדם וסירותיו. אויביהם העיקריים הם כרישים גדולים והאדם.
הגעתה של יוליה העניקה לנו תחושה משכרת של נורמליות. ואמנם, אויביהם העיקריים של כלבי הים הנזיריים שלנו הם כרישים גדולים והאדם
הרגלי תזונה והרכב מזון
כלבי הים הנזיריים נחשבים פעילים יומיים, שאינם שוחים הרחק מהחוף. הם ניזונים בחופים הרדודים במגוון דגים כמו קיפונים (בורי), סרדינים, טונה וצלופחים, ומגוונים את תפריטם בסרטנים, דיונונים, תמנונים ואפילו במחושתנים (לובסטרים). המנה היומית המשוערת שלהם מגיעה עד לכ-5% ממשקל גופם. הם עשויים לצלול ללקט את מונם עד לעומק כ-30 מטרים. חשבו שהם פעילים בלילה בעת שיחור מזונם משום שאין להם מנגנון יעיל לוייסות חוף הגוף, אם מדובר בטמפרטורות גבוהות מדי. הם מסוגלים לצלול עד למשך כרבע שעה מתחת למים.
מערות מסתור
ריבוי תצפיות בכלב-ים נזירי בקרבת ראש הנקרה, שזוהו לעתים ככלבת-ים נזירי, הוביל לפני כ-8 שנים את ד"ר מיה אלסר ממחמל"י המרכזת את 'פרוייקט איתור כלבי הים הנזיריים בישראל' ועמותת "דלפיס" למען היונקים הימיים באזורנו, את אייל מילר, פקח רשות הטבע והגנים שאחראי לשמורה הימית בראש הנקרה, שהשיט את הסירה, והללו צללו בסיוע לואיג'י בנדון, מומחה לכלבי-ים שהגיע מאיטליה לסקר ייחודי זה, ועמם הצלם חגי קרף. לדברי לואיג'י, כלבי הים בים התיכון נעלמים מסיבות לא ידועות. בהתאם לתמונות שנשלחו לו לזיהוי מכמה אתרים בקרבתנו, הוא זיהה אותה כנקבה.
בניסיון למצוא אותה בדקו מערות מסתור אפשריות אחדות בראש הנקרה וצוקיו הלבנים. מיה, לואיג'י וקרף צללו פנימה, אך העלו חרס בידיהם, למעט "חשדות אפשריים למערות מסתור. "מה שהכי טוב לכלבי ים", מצוטט לואיג'י, הן מערות בעלות פתח תת-ימי, ולא חללים שכל אחד יכול להגיע אליהם בקלות. חלל כזה בסלע שיש בתוכו משטח מוגבה, מוגן, זהו המקום הכי טוב בשבילם". נבדקו נקיקים ופתחים, לא כולם באזורים שפתוחים לסיור באתר, אבל לא נמצאו שרידים שיעידו על ביקוריה. בצלילה חופשית עם שנורקל, מסוכן להכנס לפתחים שסופם אינו נראה, אבל לאחר מיפוי ראשוני, הצהירו שהם עוד יחזרו לשם בעתיד עם מכלים וינסו להציב מצלמות מעקב בחלק מהמקומות שנחשבו מתאימים לכלבי הים הנזיריים, ואולי באחת מהן יצליחו לתעדה מחדש.
בעיות שמירת טבע
ב-1990 נאמדו כ-900-700 מהם, ללמדנו שעד 2010 פחתה האוכלוסייה בכ-50%. מספר הנקבות שהגיעו לבגרות מינית נאמד ב-2010 בפחות מכ-250 בלבד, וטענו שהמגוון הגנטי שלהם מועט. בלבנון הגדירו אותם ברשימת המינים המוגנים, מאוחר מדי בהשוואה לשימור טוב יותר בים האיגאיי וחופי צפון אפריקה. הסיבות להיעלמותם רבות: ציד שמטרתו הפקת שמן ובשר ושימוש בעור ובפרווה; הריגה בידי דייגים, שכלבי–הים גורמים נזק לרשתותיהם ואוכלים מהן את הדגים, והילכדות בלתי מכוונת ברשתות דיג פעילות ונטושות הגורמת לטביעתם; אובדן בתי גידול המשמשים כיום לתיירות, למגורים, למסחר, לתעשייה, לחקלאות ולצרכים צבאיים; ברור לכולנו שפעילות אנושית מתמשכת וגוברת, פוגעת בבעלי החיים ובסביבה שלהם, החלה בציד ובהרס מקומות חיות בשל תעבורה ימית והקמת מתקנים ותשתיות בים ועל החופים, ועד לשינויים בטמפרטורה ובריכוז החמצן בים בשל משבר האקלים וזיהום הים בשפכים; צמצום מקורות המזון בשל דיג יתר, וזיהום הים פוגעים במיוחד בכלבי–הים הנמצאים בראש מארג המזון וכן מחלות, הפוגעות באוכלוסייה בעלת שונות גנטית נמוכה והפרעה במקומות הרבייה.
יוליה שבה לים ביומיים האחרונים לשהותה בחוף יפו, וביום השלישי תועדה בחופי תל-אביב, ולבסוף נראתה בפעם האחרונה (בינתיים) מול חוף תל-ברוך בדרכה המשוערת צפונה
בניגוד למרבית המינים של כלבי–הים, המין הים תיכוני רגיש במיוחד להפרעות אדם. נקבה הרה או מיניקה, אם תחוש מאוימת, עלולה להפיל את העובר, להפסיק את ההנקה או לנטוש את הגור הצעיר. בעבר אכלס כלב–הים גם חופים חוליים, אך בשל הפרעות האדם נדחק אל חופים סלעיים, מצוקיים ומבודדים, וכן אל מערות. מערות עם פתח תת–ימי אמנם מוגנות יחסית מהפרעת האדם, אך חשופות להצפות במזג אוויר סוער, וסובלות מזיהום המצטבר בהן (כתמי נפט וזפת) ומקריסת תקרות המערות. מסיבות אלה יש בהן תמותה גבוהה יחסית של כלבי–ים.
וכך, עוד בבוקר שישי ה-13 במאי השנה, גידרו את מקומה של יוליה במחסומים, כמו בזירת פשע, או כזה שעלול להתרחש. בשבת, למחרת בואה, עוד חשבו פקחים מ"היחידה הימית" של 'רשות הטבע והגנים' להשתמש בגז מדמיע כדי להגן עליה מפני הפריצה למרחב שלה מצד סקרנים וחובבי הטבע שלא ידעו את נפשם מהתרגשות וביקשו להצטלם לצידה.
הערכות מ-2021, גרסו שבכל הים התיכון נותרו רק כמה מאות כלבי ים ממין זה ואתרי הרבייה שלו נתונים בסכנה בגלל פיתוח תיירותי מואץ. האם זה היה ביקור נימוסין יחיד? האם תחזור אלינו? ואולי תביא איתה חברים? ימים יגידו.
