צריך לעשות משהו שונה, טכנית ומושגית כאחד, חזרתי ושיננתי לעצמי. חברים ששיתפתי אותם ברעיונות הפרועים שלי, אמרו לי - "זה פשוט לא יכול לקרות". אבל, מונעת על ידי המשפט האלמותי ש״על חלומות לא מוותרים״, יצאתי לדרך. גייסתי את מעצב האופנה זבזדי פטארה (Zvezdi Patare) והתחלנו לעבוד על הרעיון להפיק ולצלם יצור חללי שבשלב הזה כינינו "דוגמנית מדוזה".
התמונה הזוכה
הרבה שינויי סטיילינג של "דוגמנית מדוזה" נעשו עד שהגיענו למוצר ולתמונה שצריך להפיק מתחת למים.
לטובת השמלה השקופה השתמשנו בבד שקוף מיוחד, אליו תפרנו רצועות LED אטומות למים. בתחתית השמלה, כדי לשמור על איזון, תפרנו רצועת משקולות קטנים, אליהם הצמדנו רצועות LED כדי להידמות למראה המיוחד של המדוזות בלילה. מערכת רצועות התאורה חוברו לסוללות שנתפרו בגב השמלה. בשלב ראשון, ערכנו מספר נסיונות בבריכת מים מתוקים וגם במים מלוחים של הים השחור ובים האגאי. כמה ימים לפני צאתנו לאילת, לתחרות העולמית, במבחן האחרון נפגעו מספר פסי לד ונאלצנו להחליף אותם בחדשים. זה היה הרגע הקריטי הראשון, לנוכח המורכבות שלהם בעיצוב, הזמן הקצר שהיה לנו ויכולותיו של חשמלאי טוב שעזר לנו רבות עם בעיות פס הלד והסוללות במים מלוחים.
הדוגמנית שבחרתי מתוך מספר דוגמניות ישראליות היתה אלי ביאל (Ellie Biel) היפה. זו הייתה הבחירה המושלמת שלי, מכיוון שהיא שילבה יופי עם המקצועיות והניסיון של מדריכת צלילה. בהחלט מוקפדת בעבודתה, ממש כמו שהייתי אני, אלי הייתה בחירה מהחלום, שהגשימה את הפרויקט שלי, למרות הביצוע המורכב והנסיבות הבלתי צפויות.
בשלבים הראשונים נראה כאילו חשבתי על הכל, אבל הים תמיד יכול להפתיע. זרמים חזקים מתחת למים גררו את הדוגמנית לתחתית, ואיבדתי את השתקפות האור על פני המים. אפשר לדמיין מה התחושה שלה הדוגמנית, במצב זה, בלי לראות, מסונוורת כולי מהאור האדום, תלויה באוויר שמספק הצולל התומך, קשורה בעופרת לתחתית. בנוסף לכל הצרות, מיכל הצלילה של הצולל המנשים החליק מחגורות הידוק ה-BSD עם הווסת המיועד להנשים את הדוגמנית וצללו היישר היישר לתחתית. אלי הדוגמנית לא איבדה עשתונות והצליחה בדקה ה-90 להחזיר את המיכל הסורר... בלגן.
לאחר סיום סשן הצילומים, בשחייה לעבר החוף, הבנו שהזרם גרר אותנו הרחק מהחוף.
אבל, אחרי הכל, המאמצים שלנו זכו לתגמול וזכינו במקום השלישי בקטגוריית האופנה, ותמונת המדוזות שלי נבחרה לשער קטלוג היוקרה עם כל התמונות ואף זכתה גם בפרס המיוחד מראש העיר אילת.
מבחינתי, תחרות הצילום הראשונה מתחת למים תהיה תמיד החשוב ביותר - חוויה אדירה, הרבה רגעים מרגשים וחברים לכל החיים, שמחזירים אותי שוב ושוב עם חיוך על הפנים לזיכרונות.
בעיניים של דוגמנית
וככה נראה הפרוייקט דרך עיניה של הדוגמנית (שפשוט אוהבת את הים, וכן, גם סיכונים)
פלמה, הצלמת, פנתה אלי באמצעות הפייסבוק. כנראה ראתה תמונות מתחרויות עבר ואו התייעצה עם מארגני התחרות ומכרים אחרים מהתחום. בת׳כלס, אין יותר מדי דוגמניות בארץ שמוכנות להצטלם בעומק 15 מטרים מתחת לפני הים... ולי היה ותק: השתתפתי כבר בתחרויות הצילום הקודמות שהתקיימו בישראל, החל מהתחרות הראשונה בה נכנסה קטגורית צילומי דוגמניות מתחת למים. מאז, חברתי לצלם אחר, מרביתם צלמים מחו"ל. זו הייתה השנה השלישית (נראה לי) ברצף בה השתתפתי בתחרות. בשנים בהן התקיימו התחרויות למדתי לימודי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטת ת"א ונהגתי לקחת שבוע חופש כל פעם שהתקיימה תחרות, או הייתה לי אופציה לקחת חלק בפרויקט מגניב כלשהו מתחת למים.
הדוגמנית הישראלית, אלי ביאל
באותו זמן קיבלתי מספר פניות לחבור לצלמים שונים בתחרות ובחרתי בפלמה, כיוון שהיה בינינו חיבור טוב, אהבתי את הרעיון שלה וכן, כי בפעם הראשונה התאפשר לי לשתף פעולה עם צלמת שהיא אישה בתחרות, עולם אשר נשלט בעיקר ע"י גברים.
במסגרת התחרות צילמנו מספר רב של תמונות. צריך לזכור כי צלילות לילה הן בדרך כלל קצת יותר מסובכות ודורשות יותר תכנון מקדים, מעצם המחסור באור, ובמקרה של צילומים מתחת למים בהם יש דוגמנית קשורה לקרקעית ללא אוויר - יש הרבה יותר סיכון.
ההכנות התחילו אחה"צ: פלמה, בנוסף להיותה צלמת, הינה מאפרת מקצועית ולפני כל תמונה הייתה מאפרת אותי כשעה בהתאם למראה שרצתה לתמונה הספציפית. בנוסף, בתחרות זו חברנו לשיתוף פעולה עם יצרן תכשיטים ובכל תמונה שולבו תכשיטים בעשרות אלפי שקלים. כך למשל, בתמונה של המדוזה עם הלדים, שולב ענק פנינים, אותו אפשר לראות בבירור בתמונות.
ההתארגנות ולבישת השמלה, וכד' היו גם טיפה מסובכים, מעצם היות השמלה שמלת מחוך המורכבת מכמה חלקים וכן מרכיב הלדים והסוללה שהיתה צריכה להתחבר בחלק האחורי של השמלה. הייתה רק הזמנות אחת לצילום התמונה, בגלל חיי הסוללה והעובדה שלא הייתה דרך להטעינה ברגע שתיגמר.
וכך, ירדנו למים לאחר תדרוך ברור של מה רוצים בתמונה, מיקום כל הצוללים עם האורות, ידע לגבי מה אני צריכה לעשות גופנית ואיפה אני צריכה להתמקם ביחס לאורות. כשנכנסנו למים, ירדנו לקרקעית ונקשרתי מאחת הרגליים למשקולות שהונחו עליה. לאחר שנקשרתי והתמקמתי, הבנו שהסוללה של הלדים כבדה משחשבנו והיא גרמה לי לשקוע ומנעה ממני לצוף כמו שרצינו, מה שהצריך המון התאמה של לרדת לקרקעית ולקחת תנופה בתיאום עם הצלמת על מנת שבתמונה הכל יראה כריחוף. הביצוע עקב החושך, כובד הסוללה, והתיאום בין צלמת, דוגמנית וצוללים שהחזיקו פנסים, היה בהחלט יותר מאתגר מצילום תמונות אחרות, אך בסופו של דבר התגברנו על הקשיים והצלחנו להוציא מספר פריימים טובים לפני שנגמרה הסוללה והאוויר.
