הכלי הנכון במקום הנכון

האיש שלנו בהוואי, צלם וידאו תת-ימי בעל שם עולמי, החליט לעבור לצילומי סטילס, אבל אז צצה השאלה באיזה מארז משתמשים? המדריך המלאמאז ומתמיד הייתי חבר של צלמים תת-ימיים. תפקידי כמנהל מנכ"ל ״אגודת אמני האוקיינוס״ מיקם אותי במוקדו של דיאלוג יומיומי עם צלמים בינלאומיים ברמה עולמית שפנו אלינו כדי לספר את הסיפור שלהם (כן, בזה אנו עוסקים בחלק מהזמן). אני מודה כי תמיד הסתכלתי לכיוון שלהם בקנאה, כשראיתי כמה קל להעביר תמונת סטילס ללקוח בהשוואה לעריכת סרטון וידאו שכולל מוזיקה וקריינות. 

נתחיל מבראשית: מאז ומעולם הייתי צלם וידאו תת-ימי. זה היה הייעוד שלי. אבל, פה ושם גם דגדג בי הרצון לבחון את הצד השני של המשוואה: סטילס. מאמר זה מתאר את חוסר הרצון של צלם וידאו תת-ימי עם ותק וניסיון, לשנות כיוון ולהפוך לצלם סטילס תת-ימי.

אתחיל בתשובה לשאלה המתבקשת:  למה? למה שצלם וידאו תת-ימי מבוסס ירצה לעבור לצילום סטילס? הטירוף הזה, של הוספת יכולות וידאו למצלמות סטילס רק יצר מאגר גדול יותר של סרטונים איומים. אז למה לא להמשיך לשלוט במומחיות הזו ולהמשיך להיות ידוע בסרטוני המדע שיצרתי במקביל לצילומי פוטוגרמטריית הלייזר ששינו את סגנון הצילום ואת המטרה שלי?

פוטוגרמטריית לייזר מקבילה 
 

מדידת כרישי נמר, לדוגמה, נתון אליו נדרשתי בעבר, אינה משימה ׳סבירה׳ לכל הדיעות. איך עושים את זה?
כדי לקבל הערכות גודל של בעלי חיים גדולים בטבע, מבלי לפגוע או להפריע להם, פותחה שיטה בשם "פוטוגרמטריית לייזר מקבילה" (Parallel laser photogramtry) והיא שימשה לראשונה למדידת גדלי גופם של לווייתנים קטלניים. שיטה זו כוללת שליחת קרני לייזרים מקבילים במרחק ידוע אחד מהשני לעבר בעל החיים לצורך קבלת קנה מידה והסקת גודלה מההדמיה. כיום הוא נמצא בשימוש נרחב על ידי ביולוגים ימיים ויבשתיים רבים והוא נחשב לכלי מדעי מקובל.  

מצלמות ה- Sony HD שלי צילמו וידאו במהירות של 30 פריימים לשנייה (fps) עם כמה קליפים במהירות של 60 פריימים לשנייה. תמונות סטילס אלה של 1/30 או 1/60 שנייה היו דלות מדי בפרטים עד שקשה היה לפענח את נקודות הלייזר והפרטים האמיתיים של כריש הנמר. מחשבה: אם אני לא מצליח ללכוד את הפרטים הגבוהים הדרושים למחקר מסוג זה, מה תועלת להיות צלם וידאו מתחת למים אם הפרטים הדרושים למחקר חסרים? 

ואז התחלתי בחיפוש אחר מצלמת סטילס שיכולה לצלם את הפרטים הנדרשים לצילום של כריש נמר, הייתי צריך למצוא את הכלי המתאים לעבודה.

התקציב מכתיב את סוג המצלמה:

בצילום,  אני תמיד מתרשם מהתוצאות וכן – גם ממחיר כלי העבודה בו בחרתי למשימה וחשובים לי מאוד מהפרטים.  GoProהוכיחה את עצמה לא פעם כמצלמת פעולה ׳תקציבית׳ מצוינת, אך ההגדרות שלה די מוגבלות ועדשת עין הדג שלה אינה ישרה, ודורשת תוכנה מובנית כדי לתקן את העיוות. זה לא ייצור תמונה בטוחה לשימוש עבור פוטוגרמטריה.

מארזי פוליקרבונט לעומת מארזים ממתכת:

לאורך השנים, בביקורים בתערוכות צלילה, תמיד הוטרדתי מסוגר הפלסטיק שנעל את הסגירה האחורית של המארז והלחץ שלו שסיפק את האיטום. נזהרתי גם מהעיצובים הפנימיים של מנגנוני הנעילה מפלסטיק מכיוון שהפלסטיקים המשמשים להחזיק קפיצים אכן נשברים. בהתחשב בהיסטוריה שלי עם פלסטיק שנשבר באופן שגרתי, נרתעתי מאוד משימוש במארז פוליקרבונט. תמיד אמרתי שהמארזים האלה זולים משמעותית במחיר וכנראה גם באיכות. אבל, נראה שטעיתי ועל כך בהמשך. 

דאגות ל- White balance:   

 צילומי צבע נכונים הם המפתח להדמיה תת-ימית איכותית. במצגות הצילום התת-ימיות שלי, אני מבלה זמן רב בהסבר כיצד לאזן נכון את  ה-  WBבאמצעות מסננים אדומים. זו גם הסיבה מדוע חשוב שמצלמות ה-HD שלי מוגדרות עם יכולות איזון WB עם כפתור אחד.

במהלך סקירת נוהלי איזון ה-  WB של מצלמות קומפקטיות מודרניות, נרתעתי מהשלבים הרבים הנדרשים. היה ברור שאיזון ה -  WB של המצלמות הללו נועדו לתנאי סטודיו. זה לא הגיוני לצלם תמונה ׳לבנה׳ ואז להתאים את ההגדרה לאחר מכן. רציתי, ותמיד התאמתי את ה-WB לפני שצילמתי את הסצנה, כך שהשלב הנוסף הזה של צילום מראש של תמונה נראה לי טיפשי.

ושוב, נראה שטעיתי כשמצאתי שיטת עקיפת התאמה אישית.

ואקום לחץ שלילי?

אני מבין את הרעיון: צור ואקום של לחץ שלילי במארז כדי שיסייע בנעילת הבריח ואם מותקן חיישן לחץ, הוא יוכל לזהות שהתרחשה דליפה. תהליך החשיבה שלי אומר שעם לחץ שלילי בתוך המארז, במידה ואכן מתרחשת נזילה במהלך הצלילה, אז המים החיצוניים ירצו לזרום לתוך המארז. מבלי לציין את שם החברה, בתי אקריליק עם משאבות ואקום היו ידועים לשמצה בבעיות הצפה בשנות ה-90. ההצפה לא התרחשה כל כך מהבריח אלא מהאטמים של כפתורי הבקרה של מארז המצלמה. תהיתי למה לחץ חיובי לא פופולרי יותר.

היכנסו ל- Fantasea Line ו-Canon

אז הגיע הזמן לעזוב את סוני. היו לי יחסי אהבה/שנאה עם סוני לאורך השנים, אבל הגיע הזמן לחתוך את החוט בגלל התמחור. התקציב שלנו פשוט לא התאים לקו המוצרים הקומפקטי של סוני.

מארז Fantasea Line FG7X III עם מצלמת Canon G7X Mark III

Fantasea Line Housing – מהאחיזה הראשונה של המארז התרשמתי ממבנה המארז ומהאיכות ההנדסית. כל קפיץ כפתור, תפס מסתובב, ציר וכו', נע בקלות וביצע את המשימה. המצלמה משתלבת היטב בתוך המארז  והעיצוב הארגונומי הכללי של המארז נותן את ההרגשה של כלי עבודה מושלם. 

White balance עבור Canon G7X Mark III

כהכנה, צפיתי בכל סרטון הדרכה ביוטיוב למצלמה הזו. כולם מלבד שניים הראו את שיטת ה- WB במצב אולפן, ודרשו מספר שלבים. לצילום תת-ימי יש WB נכון עם כל שינוי קטן במצב (כלומר: עומק, זווית השמש, נושא) כך שמערכת WB בנגיעה אחת היא יתרון. ל-G7X Mark III יש תכונה מיוחדת שמקלה עליי שכן הוא משנן את הגדרת ה-WB המותאמת אישית האחרונה ויכול לשנות להגדרות אחרות בו-זמנית

White balance עבור Fantasea Line FG7X III
    
תכונה נוספת של בית Fantasea Line היא חוט 67 מ"מ מול העדשה החיצונית. זה מאפשר לי להוסיף עוד מרכיב חשוב של WB תת מימי, מסנן אדום. במצגות הצילום שלי, אני מדגים כיצד השגת WB באמצעות מסנן אדום תת-מימי מיוחד היא השיטה הטובה ביותר לצילום צבע אמיתית. שיפור הצבע והניגודיות לקצוות מוסיף עוד עומק לתמונה. הכללת חוט 67 מ"מ זה עדות לכך שצלם היה חלק מתהליך העיצוב.

השגת WB באמצעות מסנן אדום תת-מימי מיוחד היא השיטה הטובה ביותר לצילום צבע אמיתית

ואקום בלחץ שלילי Fantasea Line FG7X III

התקנתי את יציאת משאבת הוואקום ומצאתי את ההוראות והתפעול קלים. החוטים של כל רכיב, פולי ומתכת, נעו בצורה חלקה. ה"לחיצות" בעלות שמונה ׳ידיים׳ ליצירת אטם לחץ ואקום אידיאלי קלות לתפעול ונורות החיווי בוהקות. אנחת רווחה חלפה בגופי עם סיום בדיקת הלחץ ונורית ירוקה מהבהבת, המעידה על אטימה מוצלחת! כעת, כל בוקר לפני שאני עוזב את ביתי לצלול, אני יוזם את הוואקום לאור הירוק והביטחון שלי שוב, לפני הכניסה למים, מתחזק כשאני רואה את האור הירוק עדיין מהבהב כשאני יורד ומבצע את הצלילה. כל צלם תת-ימי מכיר את הנוחות של הצלילה כשיש לו ביטחון מהצפת המצלמה. במארזים קודמים שלי, היו אזעקות רטיבות, אבל היו מתריעים רק אם מים ממש נוגעים בהם. אני מעדיף את הרעיון הזה של שינוי לחץ כדי להצביע על בעיה במקום לחכות עד שהמים יגיעו לאלקטרוניקה.

ואקום אידיאלי קלות לתפעול ונורות החיווי בוהקות

צלילות ראשונות 

במעבדת האנרגיה הטבעית (NELHA) ליד הבית שלי יש כמה אתרי צלילה נהדרים לכניסה נוחה. לקחתי את מיכל הצלילה הפוני שלי וקפצתי לבדוק את המארז עם נייר טישו יבש בפנים. ירידה מהירה ל-120 רגל ולחצתי באופן שגרתי על כל הכפתורים. שמתי לב שהלחץ הדרוש כדי ללחוץ על הכפתורים לא השתנה כשירדתי. כל הכפתורים הרגישו יציבים באותה מידה להפעלה בכל העומקים, סימן טוב לבנייה איכותית. המבחן האמיתי יהיה כשפתחתי את הצוהר בסוף הצלילה. די צחקתי לעצמי כששמעתי את הצליל החמוד של שריקת האוויר משחרור הוואקום. 
השואב ביצע את רוב עבודת הלחץ והתפס עם המנעול המסתובב היה שם ליתר ביטחון.

האם פנטסי ליין סוף סוף גילתה איך להשרות ביטחון במארזים עם וואקום בלחץ שלילי? אני מאמין שכן.

סיכום
נהניתי. כל החששות שלי נפתרו. מספר השנים שביליתי בדיון על המעבר לצילום סטילס קיבל מענה. זה היה מאוד קל ובתקציב פשוט. ישנו ביטחון נוסף שנצבר בקבלת פנים ואקום של המארז. איכות התמונות שאני מצלם כעת הביאה את שלמות הפוטוגרמטריה לרף גבוה יותר של ביטחון ועלתה על כל ציפייה. 

אין מה לומר: מצאתי את "הכלי המתאים לעבודה".