את הריזורט המדהים טופי (Tufi) השארתי לסוף, ממש כמו קינוח אחרי ארוחה טובה.
בטופי ביליתי כבר 10 ימים נפלאים בשנת 2008, שם התאהבתי בפפואה ובמה שיש לה להציע מתחת למים, ושם למעשה נזרעו הזרעים אשר הובילו למסע המטורף הזה.
טופי נחשב כבר שנים ארוכות לאחד מיעדי הצלילה הטובים בעולם, אבל, מה שלא כולם יודעים זה שהוא נמצא בסמוך לכפר טופי, מה שמאפשר מפגשים מרתקים ואותנטיים עם התושבים המקומיים.
הייחוד הבולט של טופי הוא הטופוגרפיה המשגעת. עם מעט דמיון ניתן לדמיין מעין מבט על כף יד ענקית דמויית טופרי דרקון, בעלת מספר רב של אצבעות ירוקות. בין כל זוג ״אצבעות״ נוצר פיורד, ולמעשה כל תוואי הנוף מורכב מאוסף של ״אצבעות״ ופיורדים עצומים ביניהם. הריזורט ממוקם במרכז, על גדת אחד הפיורדים.
תופעת הפיורדים היפיפה הזו נקראת גם - Rias והיא נוצרת כתוצאה מהתפרצויות געשיות עתיקות, שהזרימו כמויות אדירות של לבה הישר לים, מה שיצר את תוואי השטח הייחודי הזה.
מבט על טופי - צילום מתוך google earth
נחיתה בלתי נשכחת
הנחיתה בטופי הייתה רגע שלעולם לא אשכח: נחתנו ממש בשעות השקיעה בשדה תעופה שהוא לא יותר מפיסת דשא, שממבט ראשון כלל לא נראית כמתאימה וראויה לנחיתה, גם לא למטוס קל. קרני השמש האחרונות הציצו מכל כיוון, וצבעו את השלוחות הירוקות בצבעים זהובים מטריפים.
לצערי, התברר כי שדה התעופה והריזורט צמודים זה לזה ולאחר עדכון התוכנה האחרון, המונע הטסת כלי טייס באזור הסמוך לשדה תעופה, נאלצתי ביעד הזה להשאיר את הרחפן עמוק עמוק בתוך התיק.
לטופי הגעתי סחוט ושבור פיסית לאחר 102 צלילות ברחבי המדינה במהלך ששת השבועות הקודמים. כצפוי, לאחר כל כך הרבה צלילות קשה להימנע מדלקות אוזניים. ובאמת האוזן הימנית שלי חטפה דלקת חריפה שהשפיעה עלי מאוד במהלך הביקור והגבילה אותי לא מעט. מצב כזה מחייב עליה וירידה באופן מאוד מבוקר ואיטי במהלך הצלילה, כדי לא למתוח את עור, מצב הגורם לכאבים איומים ובלתי נסבלים.
מבט אל הפיורד הצמוד לריזורט
יותר דגים ממים
למרות מצב האוזן הלא נעים, כבר בבוקר שלמחרת העמסנו את ציוד הצלילה על גבי סירת הצוללים ויצאנו לכיוון הריפים החיצוניים, בהובלתו המקצועית של אלכס, הדייבמאסטר הראשי, המשמש גם כסקיפר.
אתרי הצלילה בטופי הם בעצם הרים תת קרקעיים המוקפים במים עמוקים מאוד וכתוצאה מכך מתהדרים בראות של 30-50 מטרים בכל עונות השנה. בנוסף, המים חמימים (26-29 מעלות) ובשילוב עם הראות נוצרים תנאי צלילה נוחים ונעימים כאחד.
אני זוכר שאלכס, עוד בביקור הראשון שלי בטופי בשנת 2008, אומר לי לפני הצלילה הראשונה, משפט שהיטב נצרב לי במוח עד היום: ״היום אתה תראה יותר דגים ממים״. זה ללא ספק נשמע טוב יותר ומפתה יותר כשהוא מתנגן באנגלית, אבל כבר בקפיצה הראשונה שלי למים, בביקור המחודש, נזכרתי כמה שהוא משקף את המציאות.
שפמית ארסית הידועה בשם נאסראללה
אחת הצלילות המפורסמות, היא סביב לאי בשם Cyclone, שנוצר בשנת 1972, כתוצאה מסופת ציקלון אימתנית שפקדה את האזור וגרמה לקבוצת אלמוגים אדירה להישבר. כתוצאה מהשבר נוצר המבנה המיוחד והמרשים הזה, אזור המוגן מפני הזרמים ומשמש כבית גידול מושלם לאלמוגים. הריף נחשב, ובצדק, לאחד מהיפים ביותר באזור.
אחת האטרקציות הגדולות באזור היא צלילה עם כרישי פטיש לבנים ונדירים, אך לצערי, בשל אילוצי הזמן ובעיקר בגלל מצבי הבריאותי, נאלצתי לוותר על הניסיון לאתר את הכרישים המיוחדים האלו, והתנחמתי בכך שבסופו של יום המפגש עם היצורים המדהימים האלו כלל לא מובטח, גם אם מנסים.
נקאי צהוב משתלב עם המארח שלו - אבו-נפחא עצומה
הגיע הזמן להאט את הקצב
לרוע המזל, לאחר היום הראשון, מצב האוזן שלי החריף ולאחר התייעצות צפופה עם תומאס ויאנה, מנהלי הריזורט, החלטנו שאני אמשיך לצלול צלילות רגועות ואיטיות יותר במים הרגועים של הפיורדים הסמוכים, וגם בריף הבית אליו נכנסים בקפיצה למים הישר מתוך מועדון הצלילה של הריזורט.
אם להודות על האמת, צוללים ובמיוחד צלמים תת-ימיים לא מגיעים לטופי בגלל הריפים החיצוניים, אלא בגלל שטופי נודע כאחד מאתרי הצלילות מסוג muck diving הטובים בעולם, וכידוע אני מאוד אוהב את צלילות ה - muck. הצלילות בפיורדים מאופיינות במים רגועים ונטולי זרם אשר מאפשרים צלילות ארוכות ובקצב איטי, אבל הראות פחות טובה מאשר בריפים החיצוניים.
בכל צלילה אפשר לפגוש כמויות אדירות של אלמוגים שחולקים את הסביבה הימית עם מגוון עצום של דגי גובי, חשופיות ססגוניות, שרימפסים כמעט מכל הסוגים, ועוד ועוד…
שרימפס קיסרי על גבי מלפפון ים
הצלילה בריף הבית נמצאת במרחק של כ 10 צעדים ממועדון הצלילה. לאחר הקפיצה למים מרגישים כאילו שקופצים לתוך מזבלה עירונית עמוסה בג'אנק. ובדומה לאתר ה-bottle shop בליסנונג, ופה אולי אפילו אף יותר, הופתעתי לגלות את השילוב המוצלח דווקא בין אשפה מעשה ידי האדם, שמוזכרת לרוב בהקשרים שליליים, לבין יצורים ימיים מרהיבים שמצליחים למצוא מקלט ביתי נעים בחלק מאותם החפצים.
אחד הדגים המיוחדים שאפשר למצוא בסוג כזה של צלילה הוא ghost pipe fish. הדג הזה יכול להגיע בשש תצורות שונות, כולן מרהיבות ולכולן יכולת הסוואה מושלמת בין חבצלות וכוכבי ים. הדגים היפים האלו מכילים בשמם את הדימוי לרוח רפאים בעקבות היכולת שלהם להיעלם ולהופיע באתרי הצלילה בצורה מסתורית.
Ornate ghost pipefish - ריפ הבית
לריף הבית חזרתי גם לצלילת לילה בניצוחו של אלכס. זו תמיד הזדמנות לראות יצורים מפתיעים. הריף שקק חיים וראינו אינספור יצורי לילה יפיפיים, תמנון קטן בזמן צייד, סוגים רבים של שרימפסים, סרטנים וחשופיות.
שמחתי לגלות שהלילה הביא אתו הרבה אובייקטים מוצלחים לצילום ויצאתי מהצלילה הזו עם שלל לא קטן של תמונות, מה שהפך את הצלילה הזו לצלילה המוצלחת ביותר עבורי בטופי.
אני זוכר במיוחד את הרגע האחרון בצלילה, ממש ליד היציאה מהמים ומתחת לרציף, אלכס עובר ממקום למקום ומצביע על אינספור יצורים, בזמן שאני הסתכלתי במד הלחץ וראיתי שאוטוטו האוויר נגמר ואני חייב לצאת. כעבור כמה רגעים אלכס גם הבין שאם הוא לא יגרור אותי החוצה מהמים, גם ייגמר לי האוויר וגם אפסיד את ארוחת הערב.
ממש מתחת לרציף בצלילת הלילה - Juvenile Pinnate Batfish
היום האחרון
בניגוד ליעדים הקודמים, בבוקר של היום האחרון בטופי ובעצם במסע כולו, לקחתי החלטה שזה בסדר למתוח מעט את הגבולות, ויצאתי מהצלילה האחרונה, לא 24 שעות לפני טיסה כמומלץ, אלא 20 שעות - עדיין בתחום המותר - וכך הצלחתי לנצל את הזמן לצלילות בריפים החיצוניים. את הצלילה האחרונה ה-111 במספר והתשיעית בסה״כ בטופי, ביצעתי באתר הנקרא Honeymoon reef .
כיאה לצלילה אחרונה, שראוי שתשאיר טעם טוב, זו הייתה צלילה מטריפה שהיה בה כמעט את הכל. זה התחיל בקיר אלמוגים נהדר ומרהיב, המשיך בלהקה של 7 דיונונים וכמובן מספר כרישים שהגיעו להיפרד. הצלילה המשיכה באזור מישורי עם אינסוף אלמוגים קשים ולהקות דגים צבעוניות המפזזות מסביב להם והסיום היה באזור רדוד, מרוצף בשושנות ים מרהיבות, המאוכלסות בדגי שושנון במופעים שונים וססגוניים. הרגשתי כאילו הטבע של פפואה כולה הגיע כדי להיפרד ממני לפני החזרה הביתה.
כמו בכל רגע אחרון, התרוצצו בראשי מגוון מחשבות, מה ראיתי? מה פספסתי? מתי אחזור שוב לפפואה? וגם מחשבות על מה שמחכה לי בבית. אבל בין כל שלל המחשבות האלו, הדלקת באוזן וכל מה שעברתי יותר מהכל, הייתי שלם ומאושר, צללתי מספיק, ראיתי מספיק, צילמתי המון וכל זה במגוון יעדים מדהימים.
שושנון - honeymoon reef
ילדות של פעם
כצלם שחוטא מדי פעם גם בצילום פרוייקטים דוקומנטריים, המיקום של הריזורט ממש בלב כפר מקומי אותנטי היה מושלם וסיפק לי מספר רב של הזדמנויות למפגשים מהנים ומעניינים עם תושבי המקום. המפגשים שהכי ריגשו אותי היו עם ילדי הכפר, שחיים חיים פשוטים ומלאי קסם, רחוקים מהשפעות הפלאפונים והטאבלטים ומשהו בפשטות הזו החזיר אותי לילדות שלי בגבעתיים אי שם בשנות ה80 המוקדמות.
ילדים מקומיים משתובבים ליד מועדון הצלילה
ממש בכל פינה, אם זה מול מועדון הצלילה, או ביציאה מהריזורט, ניתן היה אפשר לראות קבוצות שמחות וצוהלות של ילדים לבושים בסמרטוטים אבל מאושרים, תמיד עם חיוך על הפנים ותוך כדי משחק בכל הבא ליד, אם זה מקל במבוק המשמש כמשקפת, או שקיות ניילון הנקשרות אחת לשניה ומשמשות למשחק הגומי הזכור לי מהילדות. אחת מקבוצות הילדים האלו שכנה באורח קבע במזח הסמוך למועדון הצלילה, וביומי האחרון בטופי שיחקנו וערכנו תחרות "מי קופץ הכי יפה למים" .
גם שקיות ניילון יכולות להפוך למשחק
אחד המנהגים היותר מהנים שלנו המטיילים, הוא להביא מתנות למקומיים ובמיוחד לילדים. בביקורי הראשון בפפואה ב- 2008, פגשתי קבוצה של ילדים מתוקים, מנסים בנחישות ובתמימות לצלול ולראות את העולם התת-ימי בעזרת משקפת שהורכבה משני חלקי המשקף מופרדים וללא רצועה. המחזה הזה ריגש אותי מאוד, והיה אך טבעי שאפרד ממשקפת השחייה הטובה שלי לטובת הילדים. הפעם הגעתי מוכן הרבה יותר ומצוייד בכמות גדולה של משקפות שחייה כדי שאוכל לחלק במקומות השונים.
את המשקפת האחרונה נתתי ביומי האחרון בטופי לילד בגילו של בני תום, שניצח בתחרות הקפיצה למים והיה מרוצה מהזכייה שלו וכמובן מהפרס שהגיע יחד עם התואר. החיוך הרחב, שקית המסכות הריקה ובמיוחד הגעגועים החזקים לתום שלי, גרמו לי להבין כי הנה, המסע הסתיים והגיע הזמן לחזור הביתה.
.jpg)
המשקפת האחרונה
אתר טופי: http://www.tufiresort.com/
