״אושיאניה״ (Oceania). אפילו השם מתנגן על הלשון ביופיו. ולא, זה לא שמו של בושם חדש. זהו שמה של ספינת צוללים חדשנית ומפנקת שהחלה לא מכבר לשוט בים ביסמרק (Bismarck), וזאת כתוספת ל"פאברינה", הספינה האגדית, שהעניקה למשוגעי הצלילה אין סוף חוויות תת ימיות מרגשות ב- 35 השנים האחרונות באתרי הצליה של פפואה ניו גיני.
 
המנצחים על הפרויקט הזה הם מקס בנג'מין - הבעלים של הריזורט Walindi, אלן ראב - הסקיפר האגדי של הפאברינה, ודן ג׳ונסון - מי שניהל את מועדון הצלילה של Walindi במשך 5 שנים ומכיר את מפרץ Kimbe ככף ידו. דן קיבל אותנו בהגיענו לספינה בהודעה חגיגית, מלווה בצחוק גדול, ש"בכוונתי להעליב כל אחד ואחת מכם לפחות פעם אחת..." 

האושיאניה עוגנת במכתש הגדול ב   Vitu Island  
   
וכאן החוויה רק התחילה.
קחו למשל את ליאני, הלא היא הטבחית המהוללת, שדאגה לטפח את קיבתנו במשך 10 ימים סביב השעון. ליאני הגיעה מספינת הפאברינה, והקסמים שהיא עושה במטבח... צריך פשוט לטעום כדי להבין. ללא ספק מהטעימים שיצא לי לטעום. מייק ופאוסטין ניהלו את סדר היום מתחת למים ולנו לא נותר אלא להנות מהניסיון הרב שלהם וללמוד מהם לא מעט.
 
הכי אדום שיש
כשפוגשים אנשים שחולקים אתך את אותה התשוקה, וכל אחד מגיע עם הניסיון השונה והמרתק שלו, שלל הניסיונות מתערבבים וכולם נהנים ומרוויחים ממה שיש להציע האחד לשני.
אחד האנשים המעניינים שפגשתי על הספינה (שיכולה לארח 16 צוללים) הוא מייק סקוטלנד, צלם אוסטרלי מטורף, שהכיר את אזורי הצלילה עוד מביקוריו הקודמים. מייק בחר עבורנו את אתר הצלילה הראשון – Malupa הידוע גם בשם Josie's reef, שהיא לא אחרת מאשר הדייבמאסטרית האגדית של הפאברינה. אני, כחובב אלמוגים מושבע, לא מצאתי סיבה להתלונן, ונהניתי מצלילת פתיחה, שגם שמות תואר דוגמת ״מדהימה״, ״נהדרת״, ״עמוקה״, ו״מרהיבה״ מחווירות אל מול החוויה הבלתי נשכחת שהיא מספקת. הצלילה הזו מתאפיינת בטופוגרפיה מעניינת וייחודית, הכוללת שני ואדיות עמוקים, ואדום. המון אדום. בכל הצורות ובכל הגוונים. תחילה פוגשים באלמוגי חבית אדומים ועצומים, ממשיכים למושבות עצומות של Sea Whips, והחלק שהרשים אותי אולי יותר מכל היה מרבד אינסופי של חבצלות ים, אשר נראות כהות במבט ראשון, והופכות לאדומות ועזות יותר ויותר עם נפילת אור המבזקים עליהן.   


Sea whips  - Malupa

במקום שהציוויליזציה עוד לא ניצחה את הטבע
יום הצלילות הראשון במפרץ Kimbe כבר מאחורינו, והנה אנחנו יוצאים להפלגה מערבה לקבוצת איים קטנה בשם Vitu Island. עם כל מייל נוסף של התרחקות מ Kimbe ו- Walindi, אפשר היה להרגיש איך אנחנו משאירים מאחורינו פיסות נוספות ואחרונות של ציוויליזציה, ונשאבים אל תוך טבע פראי, בתולי, כמעט פרה-היסטורי. הנוף התחלף לו מקווי חשמל ואנטנות סלולריות לטבע אינסופי, ולמכתש וולקני עצום בגודלו, כך פשוט באמצע הים.

האוכלוסיה המקומית נתגלתה כאנשים יפיפיים, החיים ונושמים את הים מרגע הזריחה ועד שקיעה. אנשים שהים והטבע פועמים בהם בפשטות. 

הילדים המקומיים מנסים לתפוס תשומת לב
 
אחת הצלילות הבלתי נשכחות הייתה באתר הנקרא Krak A Fat, שהוא ביטוי אוסטרלי שיצא מפיו של אלן, הסקיפר של הפאברינה לאחר הצלילה הראשונה באתר (אינני מתכוון לתרגם כאן מחמת הצניעות…). זו אחת מאותן צלילות שגורמות לך לפעור את הפה גם מתחת למים. מדובר בריף לא גדול במיוחד עטוף בזרמים דיי חזקים משני צדדיו.  מבנה זה מושך אליו להקות של טונות וטרוואלי, ובנוסף שוכנת במקום להקת ברקודות מרשימה. בדומה לאתרים אחרים הריף מתהדר באלמוגים, רכים וקשים מכל הסוגים. 

אלמוג חבית באתר Krak A Fat
 
סימביוזה עם המקומיים
רגע שיא שהיה מיוחד עבורי היה הרגע בו ביקרתי בישוב סאן מרטין (San Martin) הממוקם על גבי המכתש הוולקני. המפגש היה מרגש במידה שווה עבור שני הצדדים. קבלת הפנים שלנו הייתה לא פחות מחגיגה מרהיבה וססגונית של המקומיים ששרו ורקדו את מיטב הריקודים המסורתיים שלהם והובילו אותנו בתהלוכה לתוך הכפר.
 
צוות האושיאנה החל במסורת של איסוף תרומות מהצוללים כדי לתמוך באנשי היישוב, המשמש לקניית תרופות, משחקים, מוצרי בסיס שונים, כל מה שצריך בעצם. הפעם אפילו הבאנו והרכבנו להם רשת למשחקי כדור עף.
 
צריך להבין שהיישוב כל כך מבודד ומרוחק ומנותק מבני אדם אחרים, ששום אספקה סדירה אינה מגיעה לשם, הכלכלה המקומית מבוססת על סחר חליפין, והמקומיים תלויים פעמים רבות בתרומות האלו. ללא ספק היה מרגש ונוגע ללב לראות את ילדי היישוב משחקים כדור עף בפעם הראשונה בחייהם. תושבי סאן מרטין קתוליים והכפר מתהדר בכנסיה מאוד פוטוגנית שנבנתה אי שם בשנת 1883, על ידי מיסיונרים גרמניים בזמן שפפואה הייתה עדיין קולוניה גרמנית והרבה לפני הכיבוש האוסטרלי. 
 
היה מרשים לגלות שגם במקום הכל כך נידח הזה אפשר למצוא בית ספר שמעניק חינוך בסיסי ואפילו לימודי אנגלית לילדים. 

 
ילדי סאן מרטין, משחקים כדורעף בפעם הראשונה בחייהם (ברקע ניתן לראות את הכנסיה המרהיבה)
 
גרגירי חול סוררים
סוסוני הים הפיגמים עבורי הם סיפור אהבה רומנטי שהחל להירקם באתר שנקרא Guro Arches, ולמי שלא מכיר אותם, מדובר במשפחה של סוסוני ים זעירים וצבעוניים, שנמצאים לרוב באזור משולש האלמוגים המפורסם. הם מפורסמים ביכולת ההסוואה שלהם, גודלם ננסי, בערך בגודל של גרגיר אורז, ולא עולה על מילימטרים ספורים.
 
ככל סיפור אהבה, גם הסיפור הזה הינו סיפור מורכב, שכן מדובר ביצורים זעירים במיוחד, ובתוספת יכולת ההסוואה המופלאה שלהם, תמצאו אובייקט צילומי מאתגר ביותר.
 
בניסיון לצלם סוסון ים פיגמי מסוג coleman גיליתי טיפות מים חצופות שחדרו למארז המצלמה שלי. זה היה הרגע שנאלצתי לנטוש את הצלילה לטובת ועדת חקירה על סיפון הספינה. דן התנדב לעזור לי לחקור את המקרה עד שמצאנו את גרגירי החול הסוררים על אחד האטמים וכעבור מספר בדיקות קפדניות של איטום, המצלמה חזרה לתפקוד מלא.
 
צבים כרישים ומה שביניהם
עם כל האהבה שלי לסוסוני ים, צבי ים הם הם אובייקט צילום אהוב עלי במיוחד. עכשיו הגיע הרגע שבו התלוננתי באוזני מייק מדריך הצלילה שלנו, על המחסור החמור בצבי ים, והוא רק חייך ואמר "חכה שנגיע ל Fathers".
 
לאחר שלושה ימים ב Vito Islands הרמנו עוגן והתכוננו למסע הפלגה של 13 שעות מזרחה לצלילות באזור שנקרא Fathers Islands, שמו של אחד מהרי הגעש המפוארים שמקשטים את קו הרקיע, שם בילינו את ארבעת הימים הבאים.
 
הצלילות ב- Fathers הצליחו להפתיע והיו שינוי מרענן עבור כולנו. הטופוגרפיה פראית ומעניינת הרבה יותר וכאן אפשר למצוא את האלמוגים הכי יפים ושמורים שאי פעם ראיתי.
ללא ספק, גולת הכותרת של אזור זה, בנוסף לצבים, היא ריבוי כרישי ריף, אותם פגשנו ממש בכל צלילה, לבני סנפיר, שחורי סנפיר, ואפילו כסופי סנפיר שהיו מעט פחות ביישנים, והתקרבו אלינו בסקרנות.
 
צבי הים שפגשתי בנקודה זו היו מהידידותיים ביותר אשר פגשתי אי פעם, מה שהפך את הצלילות לחוויה בלתי נשכחת. מייק לא איכזב כאשר אמר שכדאי לחכות בדיוק לרגע הזה.
אתר הצלילה שזכור לי יותר מהכל נקרא Jayne's Cully שם זכינו לפגוש ולצלול יחד עם להקות עצומות של ברקודות וג'ק פיש במים עמוקים, על גבי קצהו העליון של הריף היפיפה הזה.  

 
ֿכאשר אפילו הצבים מחייכים למצלמה
 
בחזרה למפרץ קימבה
לאחר צלילות רבות הרגשנו שמיצינו את המפגש עם הצבים והכרישים ויצאנו פעם נוספת להפלגה ארוכה בחזרה אל אזור מפרץ קימבה (Kimbe), כדי להשלים כמה צלילות אחרונות אבל במיוחד לשני אתרים שנחשבים לצלילות החובה של המפרץ:
 
Bradford’s - - בנקודה הזו חוויתי צלילה עמוקה לריף בודד שמורכב משתי גבעות משובצות בכל כך הרבה אלמוגים מרהיבים ומורכבים, שהריף נראה כמו אלמוג ענקי המחולק לשני חלקים. האטרקציה המרכזית בריף המיוחד היא להקת הברקודות העצומה שחיה כאן כדרך קבע. הברקודות היו מאוד שלוות ולרגע לא נלחצו מהנוכחות שלנו לידן, כל מה שהיינו צריכים לעשות היה להישאר בין פרטי הלהקה לריף בלי לנוע לקראתם וכעבור כמה דקות בודדות מצאנו את עצמנו במרכזו של טורנדו שמורכב מאלפי ברקודות, רובן באורך של מטר וחצי לפחות.  
  
טורנדו של ברקודות -   Bradford’s
 
Restorf Island  - באתר הזה זכיתי לצלול שבע פעמים (חלקן מולינדי), ואני חייב לומר שגם אם הייתי מנסה לא הייתי מצליח להשתעמם לרגע, כל צלילה הייתה עולם אחר, חוויה אחרת ושונה מהצלילה שלפניה ואחריה. 
 
הטופוגרפיה באתר האייקוני הזה מורכבת משני ריפים ארוכים וצבעוניים, כאשר כל אחד מהם יכול להוות אתר צלילה בפני עצמו. שניהם לובשים בהידור מגוון רב של מיני וסוגי אלמוגים, צבעי הקשת של האלמוגים חגגו והעיניים גם.
 
מה שהרשים אותי יותר מהכל היו אלמוגי המניפה שהיו מהגדולים והבריאים שראיתי מעודי, השיא היה אלמוג מניפה עצום שהתנוסס לגובה של 2.6 מטרים ורוחב של 5.5 מטרים וזו הייתה הנקודה שסימלה עבורי את קצה וסוף מסע הצלילה.  

אחת מבין עשרות המניפות המרהיבות - Restorf Island
לסיכום
ולאחר עשרה ימים מופלאים ו- 32  צלילות שהיו מסע מטריף, מרגש וממלא, נשארתי עם טעם של עוד.
כל צלילה הייתה נפלאה בפני עצמה וכל אחת עלתה על הציפיות וכשאני מחבר את כולן יחד למסע צלילה ארוך ומרתק תחת חסותה של הספינה המפוארת והחיבור הכל כך מיוחד שנוצר בין הצוללים, מתקבלת חוויה בלתי נשכחת מעל ומתחת למים.
 
למעט המסלול הקלאסי שביצעתי, לדן יש עוד הרבה תכניות הרפתקניות לאושיאנה לשנת 2020: מצלילות באזור Milne bay, שנחשב לאזור הצלילה הטוב ביותר בפפואה בחודשים פברואר ומרץ, ועד צלילות באזור Rabaul, העמוס בהמון שברי ספינות ומטוסים ממלחמת העולם השניה, בחודשים יוני ויולי. יש בהחלט למה לצפות.  

 
גן עדן טרופי - מפרץ קימבה  

למידע נוסף:   https://www.mvoceania.com