"הרומן שלי עם סיני, התחיל מיד אחרי ששת הימים, בסוכות 67. בכיתה יא', שוכנעתי על ידי מילואימניק מהקיבוץ ונגררתי אחריו לסיני. האזור היה שטח צבאי סגור. התחפשנו לחיילים והגענו מסביב: דרך עזה, רפיח , אבו רודס, א-טור, גיחה לסנטה קתרינה, ואז איזה חייל אמר שאנחנו חייבים לראות את ראס מוחמד". כך מתחיל רובי ויטרבו, מאושיות הצלילה המוכרות בארץ, את היכרותו עם אתר הצלילה, שיהפוך בעתיד ל"מכה" של הצוללים.
ראס מוחמד ה"מכה" של הצוללים צילום: דייויד דובוליט
במקום אליו שאפנו לשנרקל, לאחד מהם הייתה מסיכה עגולה, שנורקל ופינג פונג. הוא הדריך אותנו להגיע לריף, לקיר – והזהיר אותנו מהכרישים. התחלפנו במסיכות כי הייתה רק מסיכה אחת, וכשעשיתי את הסבב שלי - נעתקה נשימתי. כרישים, דגים, צבים, קיר מדהים. זו הייתה הפעם הראשונה שחטפתי את הבומבה לפנים. חזרתי מלא סיפורים. בשנת 68 ארגנו טיול של כיתות יב' של התנועה הקיבוצית עם משאית. עשינו את כל הסיבוב עם משאית והפעם הצטיידתי בסנפירי דגון קטנים, ועשיתי את השנירקול באותו המקום,. עם סיום גמלה החלטה בלבי לשוב לפה. "
התגייסתי בנובמבר 68, לשייטת 13, שם שירתי כארבע שנים והוסמכתי כמדריך צלילה בקומנדו הימי. בשנת 73, גיורא דור, בן מחזור בשייטת, הציע לי לסייע כמדריך צלילה בקורסים במועדון "סנפיר" ביפו, שהוקם בשותפות של ישי שלוי, יעל ארצי, ודוד קלס ז"ל, כולן דמויות מיתולוגיות מעולם הצלילה.
"אנחנו מדברים על שנת 73 ולא הייתה לי אז תעודת מדריך. אז יעל ארצי אמרה לי - תעשה סידור עם גיורא. אין הרי קורסי מדריכים. לך לשייטת, תבקש משאול זיו ז"ל, מפקד השייטת, פתק אישור - הנ"ל מתאים להיות מדריך צלילה". על סמך "הפתק" הזה שקיבלתי פניתי ליו"ר רשות שמורות הטבע, האלוף במיל. אברהם יופה ז"ל, והוסמכתי להדריך בישראל. עשינו כמה קורסים, ואז התחילה מלחמת יום כיפור, בחודש אוקטובר 73. גוייסנו לימים ארוכים במילואים - מעל חצי שנה, ובפסח 74 השתחררנו מהמילואים".
רובי ופילו עם הרבה רעינות לקידום הצלילה הישראלית
לאחר השחרור פגש רובי לראשונה בדוד פילוסוף, "פילו", צלם תת ימי נודע ומו״ל "מגזין ים" המודפס (וכיום מו״ל ובעלים של אתר iDive). השניים נפגשו במכון הגיאופיזי לחיפושי נפט, והשתתפו יחד במשלחת מדהימה לחיפושי נפט במפרץ סואץ. "כמעט נהרגנו שם כמה פעמים בפיצוצים עם חומרי נפץ לחיפושי נפט", מספר רובי, "אבל בזכות זאת מדינת ישראל גילתה שדה נפט חדש בשם ׳עלמה 3׳, דרומית לא-טור. גילתה ופיתחה את המקום. אז החלטתי סופית שפה אני רוצה להיות. בסיני."
ב-74 קרו בעולם הצלילה שני דברים במקביל: פילו הקים את פרויקט "סמנתה" המוכר של צילומי הדוגמנית המפורסמת מתחת למים - פרויקט שהפך לספר ומופע אורקולי ולוח שנה, ובמקביל שלמה כהן הוציא לאור ספר מפורט וחדשני על הים האדום – Red Sea Diver's Guide, שתיעד ופירט את אתרי הצלילה העיקריים מאילת ועד ראס מוחמד, בפורמט חדשני שכלל נייר פרגמנט שקוף עם שרטוטים של מסלולי הצלילה. הספר התבסס על צלילות מהחוף. לא היו עדיין סירות צוללים.
בוא אלי אטלקי נחמד צילום: דוד פילוסוף
טנגו מתחת למים צילום: דוד פילוסוף
"כשפילו צילם את סמנתה, הגעתי יום אחד לאתר הצילומים והצטרפתי לספינה. מחיתי על כך שעושים רק צילומי עירום של הגברת הנאה, ואין צילום מקביל של המין הגברי", מספר רובי. "סמנתה אמרה לי "בוא תתפשט ותצטרף אליי", ואני לא היססתי לרגע – הורדתי את בגד הים והצטלמתי יחד איתה.
ספארי הצלילה הראשון בתולדות האומה
בחג סוכות 74, שבע שנים לאחר הפעם הראשונה בה צלל בראס מוחמד, ארגן רובי את הספארי הראשון בתולדות האומה. באחד מקורסי הצלילה שלו היה גם נהג אוטובוס בשם משה. מדחס הועמס על הגג של האוטובוס ו-30 חניכים נכנסו לתוכו. הספארי הראשון הגיע עם האוטובוס מדגם "טייגר" לנואיבה, דהב (די-זהב) ואז לשארם, ומשם צללו לראשונה בראס מוחמד, בצלילת מכשירים.
"כתוצאה מהספארי הזה, החזרנו את הציוד, ואמרתי לשלוי שהכרתי עולם חדש עם איכות חיים מדהימה. שמוליק משיח שכנע אותי לעבור לנואיבה, למועדון ׳נביעות׳. הדרכתי שם קורס צלילה למושבניקים, אבל הם אמרו לי ׳אנחנו לא יכולים להעסיק אותך׳, אז חזרתי לשארם ושם מצאתי את מקום העבודה הראשון שלי בסיני - ׳הוגי דייבינג סנטר׳,Diving Center HUGI של רנה הוגנשמידט, שוויצרי שבנה מועדון צלילה ליד מלון קרוואן בחוף נעמה בשארם."
מועדון הצלילה הקבוע הראשון בסיני
"הוגי דייבינג סנטר", עליו מדבר רובי, היה המבנה הראשון שהיה מחובר לקרקע – מועדון צלילה אמיתי עם מגורי צוללים וחדר אוכל, אם כי הבעייה הייתה באותה התקופה המחסור בתיירות צלילה. "אני זוכר שהאוטובוס היה עובר בשעה ארבע, והייתי עולה ושואל אם יש צוללים", מספר רובי, "וכך הייתי "גונב" להווארד את הצוללים שלו, אומר להם ש"רד סי זה פה". אחרי שעה היה מגיע אליי אלכס של, והיינו מתמקחים על הצוללים."
אלכס של הפולני הקטן צילום: הוארד רוזנשטיין
"פרנסה לא הייתה ממש, ואז ביום אחד מגיעים האחים שלמה ואלי ראם, ומשכנעים אותי לבוא לדי-זהב, דהב, כדי לפתוח מועדון צלילה. הייתה להם חקלאות ימית ומלון, והם רצו גם מועדון צלילה. עברתי לדהב ועשיתי שם קורס צלילה לגרעין הנח"ל שהיה במקום, ביניהם גם אנשים מוכרים כמו אריה אליהו, גיורא ישראל, אלי אזולאי, איציק חרמון, ועוד".
המועדון התנהל על מי מנוחות, עד שיום אחד הגיעו במפתיע שני אנשים לבצע ביקורת: ד"ר יעל בן-דור ז"ל ובעלה ברט ז"ל, שקיבלו מינוי מטעם המושל, זאב עשת ז"ל. עשת הוציא "צו 100" - שהיה בעצם חוק הצלילה הראשון, אך היה תקף רק בסיני. צמד המבקרים בדקו את המדריכים, את הציוד, את הווסתים ואת הצוללים, ואז שאל ברט את בעל הבית, יגאל אלמגור ז"ל, "איפה תא הלחץ שלכם"?
תא לחץ בכל מועדון
מתברר שלפי צו המושל, כל מועדון צלילה צריך להצטייד תא לחץ. לכן - המועדון לא אושר. התברר שצריך לקנות תא לחץ שעולה מאה אלף מארקים גרמניים – סכום עצום באותה התקופה. בעזרת המנהל ראובן אלוני ז"ל, שהיה אחראי על מרחב שלמה, אורגנו שלושה תאי לחץ אישיים, שנרכשו עם הלוואות רבות ומענקים. דובר היה בתאים אישיים קטנים - אלונקות לחץ פרטיות, שהוצבו בשלוש נקודות אסטרטגיות: בנואיבה במועדון "נביעות", ב"דהב" ובשארם.
אלונקת תא לחץ חובה בכל מועדון צילום: ד"ר יהודה מלמד
"תא לחץ צריך ללמוד להפעיל. ולא ידענו. אז נסענו למכון לרפואה ימית בחיפה, לד"ר יהודה מלמד ועברנו קורס השתלמות בהפעלת תא לחץ. היינו צריכים להכניס אדם פגוע לטיפול בתא, להוריד אותו לארבע אטמוספירות, ואז עם מכלים על משאית או הליקופטר, להבהיל אותו לביה"ח באילת להמשך טיפול. וזה עבד - אף אחד לא מת לנו."
בלו-הול (נאקב שהין)
אתר הבלו-הול שהופיע בספר של שלמה, הופיע יחד עם שאר האתרים המוכרים, ובהם, הקניון, והמגדלור, אולם הנקבה והקשת, הנמצאת בעומק של 56 מטרים בבלו-הול לא צוינה בספר, בכוונת מכוון.
"בשנת 75, היה זה רולף שמידט (כיום סיני דייברס) שהתחיל להוביל ספארי צלילה לתיירים גרמניים. הספארי התחיל בטיול בירושלים, דרך מצדה, וכן הלאה עד לשארם. כל שבועיים יצא ספארי חדש על רכב הסעות של פולקסווגן. אחד המדריכים שלו, בחור נחמד בשם מקס, השתכר יום אחד יותר מדי, ו"פלט" לנו את הסוד הזה, על הקשת העמוקה בבלו-הול. בבוקר הוא התפקח ואמר - אל תספרו לאף אחד - כי זה מסוכן מאוד... לקחתי את שאול דובינסקי, ג'יפ עם שני מכלים, לא היו מאזני ציפה היתה חגורת הצלה מסוג פנזי, ללא ווסת משני (אוקטופוס), וללא מד לחץ" אבל היה מנוף חרום רזרבי ל-5 דקות אוויר.
הבלו הול. מבט מעומק 30 מ' כלפי מעלה צילם: מישל בראונשטיין
"מקס המדריך תיאר לי על מפית היכן הקשת, וזו הייתה הצלילה הראשונה שלנו - ראינו את הקשת ולא עברנו אותה. המשכנו את הסיבוב בתוך הבלו-הול, ואז ראינו עוד פעם את הקשת, ואז אני תופס את דובינסקי ומסמן לו - "זאת הקשת השנייה, יש שתיים". הייתי כל כך מסטול משכרון המעמקים, שלא הבנתי שעשינו סיבוב שלם וזו אותה הקשת".
הישראלים כובשים את עולם הצלילה
"יום אחד בא פילו עם רעיון לצאת למסע שיווק ומכירות באירופה בקיץ 75, לכנס של CMAS. יצאנו לשטוקהולם עם נבחרת מרשימה ברשות ד"ר יהודה מלמד, ווילי הלפרט מאקווה ספורט, שלמה כהן, פילו ואנוכי. בסיום הכנס אמרו האירופאים ש"ישראל והים האדום על המפה". שלמה השיק את הספר RED SEA DIVERS , פילו הפיק מופע אורקולי עם 12 מקרנות מפרויקט סמנטה ומוזיקה מדהימה של דביסי. כל הציוד הוטס ע"י אל על כדי לקדם את תיירות הצלילה בים סוף, לצוללים האירופאים".
קורס המדריכים הראשון 1975
בקיץ 75 נערך קורס המדריכים הראשון במכון ווינגייט והמדריכים הוסמכו כדת וכדין. הקורס נוהל על ידי ד"ר יהודה מלמד והמדריכים הבוחנים היו: המדריכים קלוד אופנהיים, ווילי הלפרט והילל גורדין מיוטבתה). היו בקרוס שבעה חניכים: גיורא דור, רובי אביתר, אלכס של, צביקה להב ז"ל, האוורד רוזנשטיין וניר אבני ז"ל.
בית הספר המרכזי לצלילה בנביעות
בסוף שנת 75 קיבל רובי הצעה מאלי חלפון, מנהל כפר הנופש "נביעות", להצטרף למועדון הצלילה להקים ונהל את בית הספר המרכזי לצלילה בנביעות.
.gif)
הצוות במועדון נביעות צילום: דני אנדליך
"היה לנו כל שבוע קורס. היינו המועדון הכי פעיל. בשנת 77 הוצאתי תוכנית יחד עם ארקיע, לקורסים אצלנו. זה היה הקורס הכי אינטנסיבי בעולם. יותר מכל הארגונים שיש היום. הגיע אלינו המדריך הראשי של PADI, שרצה ׳לגייס׳ אותנו, להפוך אותנו למועדון PADI. ואז הוא ישב וראה את הקורס - שבעה ימים מלאים מתוכם בשלושה הראשונים רק שנורקלים, והבין שהקורס שלנו אינטנסיבי מדי עבורם. דאגנו לעשות מבחנים קשים באמצע כדי לעבור לשלב הבא, והתמודדנו עם 20 אחוזי נשירה. הגיל המינימלי היה 16, ולאחר סיום הקורס היו קיימות עשר צלילות חובה טרם קבלת התעודה. ממש מוקדמות לשייטת."
במהלך 77 הוסמכו 502 צוללים במרכז הצלילה נביעות בדרגות 2 כוכבים ו-3 כוכבים.
"כדי לעשות עשר צלילות החובה מעניינות ומרתקות, בגמר קורס - יוצאים לספארי. מעמיסים על ג'יפ ציוד ומדחס, נוסעים לראס אבו גלום וראס מוחמד. כשהגנו לראס מוחמד, היינו מגיעים למצפה הכרישים בראס מוחמד, ישנים בשקי שינה, קמים בחמש בבוקר, הולכים ברגל על הריף - יורדים ועושים את שלושת האיים. האחרון היה יולנדה ריף. לא היו שם באותם ימים צוללים - רק אנחנו ומלא כרישים ולהקות דגים, כולל פטישנים, כרישי שונית אפורים וכרישים מסוגים שונים״.
לידתה של צלילת ההיכרות
בשנת 76 נסע רובי לטיול לבהאמס עם חבר, ושם הבחינו בבחור מקומי בשם בובי, שבא לחוף ודיבר עם אנשים ושכנע אותם לנסות לצלול לראשונה בחייהם. הוא הוציא ציוד צלילה, הלביש אותם, ולקח אותם לצלילה יד ביד לסיבוב בריף המקומי. עם היציאה מהמים הלקוחות שילמו לו במזומן, והוא הזמין אותם שוב למחרת.
"הזמנו אותו לכוס בירה ותחקרנו אותו מה הוא עושה. הוא ענה שהוא לוקח אותם לצלילה הכרות. שאלנו האם אתה מדריך צלילה? ענה לנו "לא - אני דייג לובסטרים". נדלקתי על הרעיון והחלטתי שכשאחזור לארץ – נכניס את צלילת ההכרות לפעילות היומית שלנו. כל אחד יכול לצלול.
שמוליק המדריך בצלילת אינטרו
אולם, הייתה בעייה, כי לפי "צו 100" של המושל יש חובה לעשות בדיקה רפואית וצילום חזה לפני קורס צלילה - זה קצת בעייה כשמדובר בתיירים מזדמנים.
יחד עם שמוליק משיח הזמנו את שני ׳משגיחי הכשרות׳, קלוד אופנהיים ואת האדמור ווילי הלפרט מאקווה ספורט אילת, כדי שיבחנו ויאשרו את צלילות ההיכרות. ״במועדון ׳נביעות׳ נבחרו למשימה שתי תיירות זרות ללא כל ידע בצלילה. רובי ערך להן תדריך מלא, כולל סימנים מוסכמים, הסבר על אתר הצלילה, ולמים. הן יצאו מהמים עם חיוך מאוזן לאוזן, ושאלו אם ניתן לעשות זאת שוב למחרת. צלילת ההיכרות אושרה ונכנסה רשמית לעולם הצלילה.
"אחרי שהעסק אושר, תלינו תמונה בקבלה של כפר הנופש עם פוסטר של סמנטה – Diving is for everyone- והגענו למסקנה שגם מדריך עוזר יכול להוביל צלילת היכרות כל עוד זה אחד על אחד. זה העלה לנו את ההכנסות, וצלילת ההיכרות הפכה להיות תעשיה נפוצה בכל מקום. התיירים באו לצלול שוב ושוב, ועם סיום הצלילה, קיבלו תעודה בה נכתב: ׳ברכותינו, סיימתם זה עתה צלילת מים פתוחים׳. עם זאת היה כתוב "זה לא רישיון צלילה", אבל הצענו להם גם לבוא לקורס ולקבל 10% הנחה - וזה עבד יופי, בזכות בובי דייג הלובסטרים".
עוזבים
"בשנת 81 כבר ידענו שנצטרך להתפנות בקרוב בגלל הסכמי קמפ דיוויד, ואז קרה לי נס וראש הממשלה בגין ז"ל, שפינה אותי מגן העדן, שלח אותי לרילוקיישן להקים מועדון צלילה בסודן במסגרת "מבצע אחים להעלאת יהודי אתיופיה". מגן עדן אחד לגן עדן שני, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת", מסכם רובי.
אחרי הפינוי, סאפרי סרט לאל על בהובלת מייקי עצמון. לחץ על התמונה לקישור לסרט>>>
