הרומן שלי עם סיני והים האדום התחיל זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר קורס צלילה רשמי, כדת וכדין, שעברתי במועדון הצלילה אנדרומדה ביפו (עם מדריך בוגר שייטת 13 תובעני ביותר), התחילו להגיע השמועות על הצלילות המופלאות שחוו בסיני. היה ברור שחייבים לבדוק מקרוב את המצב. וכך, כשאני כבר חייל מדוגם מהשורה, ןבמהלך השנים 1968 ועד 71 יצא שנסעתי למספר טיולים דרומה. לצלילות, אלא מה? פגשתי שם לראשונה אנשים, ששמם הלך כבר לפניהם והיו חלק מעולם הצלילה הישראלי המתפתח, דוגמת קלוד אופנהיים אותו פגשתי לראשונה בדהב, שם צללתי בקניון, בחור הכחול ובראס אבו גלום. כל טיול כזה הביא עימו תגליות חדשות וכלל לילות מקסימים ארוחות מסביב למדורה אל תוך הלילה ולינות בשטח תחת הכוכבים.
הבלו הול
בסופו של דבר הגעתי עד ל-Share ב-72, שם פגשתי עוד אגדה בהתהוות - הווארד רוזנשטיין, שלקח אותי לצלילה במיצר טיראן שעצרה את נשימתי...
שנתיים אחרי מלחמת 1973, יצאתי לטיול ארוך מעבר לים והגעתי לארה"ב ב-1976, שם התחלתי לחקור את האופציה של לימודי קולנוע וטלוויזיה . התקבלתי לאוניברסיטת ניו יורק אבל שכר הלימוד הגבוה מנע ממני להמשיך ופרשתי.
העבודה הראשונה שהזדמנה לי הייתה נהיגה במונית בניו יורק. במרץ 1978, כשנפתחה חנות הצלילה הראשונה בנו יורק - אטלנטיס II, החלטתי שאני עובר שוב קורס צלילה – והפעם באנגלית. סופו של הקורס היה בהצעת עבודה שקיבלתי וכך הפכתי למדריך מסייע. ביום עבדתי כמדריך ובערב כנהג מונית. אמריקה בייבי.
ביולי 1978 ארגנה החנות טיול צלילה לקובה והציעה לי להצטרף כאחד המדריכים. כאן פגשתי את רובי, שהגיע לארה"ב לקדם צלילה לנביעות ולים סוף. רובי הצטרף לטיול שלנו וכרגיל כשפוגשים ישראלים בניכר, התחברנו וההשראה שקיבלתי מהסיפורים שלו הביאו אותי לרעיון של ארגון טיולים לישראל עם כיון ברור - ספארי ג'יפים מנביעות לשאר וראס מוחמד.
עמוס בימי סיני
בנובמבר 1978 הגעתי לישראל עם ארבעה אורחים, כולם אמנים יוצרים. היה לנו זמן פנטסטי בנואיבה ובדהב. רובי ושמוליק שניהלו את מועדון הצלילה בנביעות היו אלה שהובילו אותנו דרך הקניון והחור הכחול, לראס אטנטור, וראס מוחמד. היה סאפרי מדהים וכך גם האורחים האמריקנים שלא הפסיקו להתלהב מחוויות הצלילות, רק מה, ואמרו לי: אם אתה רוצה להמשיך בארגון טיולים לסיני אתה חייב לעשות את הטיול הזה הרבה פחות קשוח...
ההרפתקה החדשה ריגשה אותי. הייתי צעיר מספיק כדי לראות דרך המשקפיים הוורודים שלי שהכל אפשרי ואני יכול לשנות את העולם. לישראל הגעתי שוב במרץ 79 עם קבוצה קטנה נוספת וביניהם וורן אברמס שהפך מאז לשותפי, ושוב, התיירים הנלהבים עברו זמן נפלא בשינה תחת הכוכבים, בישול עצמי, ערבי מדורה, נסיעה לאורך הגאות עוצרת הנשימה וצלילה במים כחולים עשירים.
בדרך לראס אבו גלום
לאור התגובות של האורחים שהיו מעדיפים קצת יותר נוחות בסאפרי הקשוח מהר מאוד הגעתי למסקנה שצריך להכניס כלי שייט ולפתח את הקונספט שפותח בינתיים בקאריביים: סיפארים (סאפרים ימיים).
באותה תקופה חברת קופל טורס הפעילה כלי שייט בשם Sun Boat שהתמחה בהובלת טיולי שקיעה לאי האלמוגים. פניתי לקופל והצעתי להם להפוך את הספינה לכלי שייט שישמש בעיקר לטיולי צלילה, כזה שיכול לארח 12 אורחים ב-6 תאים, כולל ציוד צלילה ומכלים, מטבח וחדר אוכל. בקיצור מועדון צלילה צף. וזו הייתה לידתה הרשמית של חברת טיולי הצלילה La Mer Diving Seafaris.
שיווק אגרסיבי בשוק האמריקאי תפס והתחילו להגיע הקבוצות לטיול צלילה או יותר נכון מסע צלילות מרגש בספינת צוללים עם כל הנוחות של מלון קטן.
חבילת הטיול כללה את תל אביב וירושלים וירידה לאילת, עליה לספינת הצוללים להפלגה דרומה אל אתרי הצלילה בנואיבה ומשם לטירן, גורדון, תומס וג'קסון, ראס מוחמד ודנרייבן. בדרך חזרה לאילת צללנו בקניון ובחור הכחול צלילות חלומיות ...
ד"ר סילביה הארל בודקת מימצעים בספינת ה Sun Boat
דגי פוטובלפרון וגם אסטרונאוט אחד
בנובמבר 1980 מגיעה ד"ר סילביה ארל, ואיתה הגיע גם באז אולדרין, האדם השני שדרך על הירח. המשימה בגדול הייתה להביא בחזרה לארה"ב, לאקווריום שטיינהארט, כמה דגי פוטובלפרון.
דגי הפוטובלפרון צילום: טוני מלמקוויסט
בחזרה הביתה נשאה ד"ר ארל מיכל מוצק ואטום לאור ובו תריסר דגי פוטובלפרון,. כשהגיע הזמן לעבור במכשיר השיקוף בבן גוריון, איש הביטחון שאל את ד"ר ארל מה יש במיכל, הוא לא האמין שיש רק דגים והוא עמד לפתוח את המיכל ולבדוק מה יש בו. ד"ר ארל הפסיקה את הפעולה ואמרה - On my dead body” ". קצין הביטחון ואנשי ביטחון הוזעקו ובעודי צופה בנעשה, ד"ר ארל הצביעה לעברי, בעודה מחזיקה את הכיסוי מעל למיכל הדגים. קראו לי לתת הסברים לאנשי הביטחון ולמזלנו אחד מקציני הביטחון ששרת יחד איתי בצבא הבין על מה מדובר, הדגים וד"ר ארל הוזמנו לשבת במחלקת העסקים.
צלילה בתומס
אחד האירועים שאני זוכר היטב היה בצלילה בתומס. זו הייתה צלילה עמוקה והובלתי את ד"ר ארל ובאז לקניון בעומק של כ- 60 מ'. צללנו בקניון הצר כש ד"ר ארל ובאז מאחורי. הראות הייתה פנטסטית לאורך כל הצלילה בקניון. כשאנחנו מתחילים את העלייה לפני המים אני מבין שבאז חסר. לא נותר מספיק אוויר לחניית דקומפרסיה, החלטנו בכל זאת לעלות, לכיוון הספינה ולחפש את באז.
הרגשתי הקלה כשראיתי את באז, להפתעתי הוא תלוי הפוך, רגליו צמודות לבטן הספינה וראשו במים כשהוא מנופף לעברנו. כשהתקרבנו לבאז, הוא הזמין אותנו והסביר לנו, איך להגיע לאיזון מושלם, כפי שלמד לעשות זאת במהלך האימונים וההסתגלות לחוסר משקל לקראת השיגור לחלל וכאסטרונאוט השני שנחת על הירח.
כרישים אוהבים דגי סול ?
בשנת 1983, הצטרפה אלי ד"ר יוג'ין קלארק (גברת הכרישים) עם צוות מהנשיונל ג'יאוגרפיק כדי לצלם סרט תיעודי. בצוות היו דוד פרידמן ז"ל, הווארד הול ומרטי סניידרמן, מפיק וצלם סרטי דוקו. רעיון הסרט היה לבדוק ולהדגים באם לדג הסול יש השפעה שדוחה כרישים.
ראס מוחמד היה המקום האידאלי לבדיקה, בעומק 20 מ' מתחנו חבל בין שני סלעים, על החבל הנחנו כמה ראשי טונה כפיתיון, ולכמה מחלקי הטונה הוספנו את דג הסול. הציפייה הייתה שהכרישים בראס מוחמד יוכלו את הפיתיון עם הטונה וימנעו מהפיתיון עם דג הסול. להפתעת כולם הכרישים הגיעו וטרפו את כל הפיתיונות כולל עם דג הסול.
תחרות שהביאה את מיתוג ים סוף כיעד צלילה מבוקש
ב-1978 יחד עם קופל טורס הפכנו את ספינת ה- Sun Boat הישראלית כספינת צוללים ראשונה (Live Aboard) בים סוף. באותה תקופה הוארד רוזנשטיין מ- Red Sea Divers שהקים כבר מרכז צלילה מרשים בשארם והפעיל תוכניות צלילה מגוונות יצא בשיווק אגרסיבי בתערוכות צלילה והתחרות על שוק התיירות התחילה. שנינו צעירים, מלאי אנרגיה, נחישות וקשרים בשוק הצלילה העולמי הפכנו את ים סוף ליעד צלילה מבוקש.
