עדות תת ימית

את הצילום התת ימי הראשון שלו צילם בועז סמוראי בכיתה י', במהלך הכנת עבודת ביוטופ לבית הספר. תלמיד חרוץ הוא לא היה, אבל ראה הזדמנות לשכנע את הוריו לרכוש לו מצלמה תת ימית באמתלה שכך יוכל להכין את מטלת בית הספר, והמצלמה הראשונה הזאת – מצלמת פילם של חברת ניקון, התחילה מסלול חיים שלקח אותו לפינות הכי רחוקות שיש בכדור הארץ.

צילום: אלדד קישוני

כיום בגיל 40, סמוראי מתפקד כצלם תת ימי , שגריר בישראל של חברות ציוד וצילום בינלאומיות, שמוביל קבוצות צוללים וחובבי טבע לחזות בתופעות הטבע המדהימות ביותר שישנן - ולתעד אותן.

אריה ים פוער את פיו אל עבר המצלמה

"הצילום הוא בעיני שליחות ׳מטעם׳ בעלי החיים ואוצרות הטבע שהולכים ונעלמים בעולם בקצב מסחרר. כברי המזל ביננו שיכולים להגיע ולראות, לשמוע, ולהרגיש את הטבע, אנו מחויבים לספר את הסיפור הזה ולהשאיר עדות מעולם שהולך ונעלם."

מספר רגעי מפנה בחייו הובילו אותו למסלול בו הוא צועד, או שוחה היום, ואם תשאלו אותו, הוא עושה בדיוק מה שהוא רצה לעשות בחלומות הכי וורודים שלו. "לטוס 10 פעמים בשנה נשמע לרוב הצוללים וחובבי הטבע כמו חלום, אבל זה לא תמיד ככה. הטבע הוא לא גן חיות, הוא לא צפוי ולפעמים הוא פראי ואכזר. העיתוי לא תמיד מסתדר ויש מחיר אישי לא קטן. לקיים חיי משפחה עם אופי עבודה שכזה דורש הרבה השקעה ופיצוי על הזמן בו אתה לא בבית, אבל, כשמשקיעים בכך מחשבה ותכנון, ועם גב חזק מצד המשפחה, אפשר לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. אני לא מצליח לדמיין את עצמי עושה משהו אחר!"

להקת מנטות מובולה בחופי מקסיקו

איך הגעת להיכן שאתה נמצא היום?

"כשהשתחררתי מהשירות הצבאי החלטתי לטוס ולעבוד בחו"ל במקום לחסוך כסף בארץ, וכך יום אחרי מבחני ההסמכה כמדריך צלילה כבר ישבתי על מטוס בדרכי לאיי סיישל לעבוד כמדריך צלילה. טסתי עם 100 דולר בכיס, מסיכת צלילה וספידו, ולאחר מספר חודשים מצאתי עבודה כעוזר צלם ויצאתי למשלחת לצלילה באיי אלדברה – אחד מהמקומות המדהימים ביותר שיצא לי לבקר בהם עד היום.

ערב אחד ישבתי על החוף ושיחקתי עם כרישים צעירים שהתקרבו אל המים הרדודים, השמש שקעה בצבעים מדהימים והסצנה הייתה כל כך עוצמתית שחשבתי לעצמי – איך בכלל אוכל לתאר למשפחה ולחברים את הנוף הזה... או יותר נכון עם יכולות הצילום שלי.

כשנה לאחר מכם כשהגעתי חזרה הביתה לביקור חיכתה לי מעטפה גדולה ובתוכה אוסף תמונות שהצלם המקצועי אליו התלוויתי – איתן גורדון צילם, ובהרבה מהן הופעתי בעצמי, אחת מהן של אותו הרגע המיוחד הזה שחוויתי. הרגשתי כאילו קיבלתי מתנה שאין לה מחיר – רגע קסום בזמן שאני יכול לשמר לעד! מאז, המצלמה הפכה לחלק בלתי נפרד ממני ולתחביב העיקרי שלי יחד עם טיולי הצלילה, הגלישה והטבע."

הצילום הזוכה דג תוכינון מחייך

איך ומתי החלטת להפוך את התחביב למקצוע?
"בשנת 2006 תפקדתי כמנהל בית ספר הצלילה ׳מנטה׳ והשתתפתי בתחרות צילום תת ימי שהתקיימה באילת - Red Sea Shoot out שמשכה אליה צלמים מקצועיים מרחבי העולם. בזמנו צילמתי עם מצלמת ניקון קומפקטית עם מארז תת ימי של חברת פנטסי מדגם CP3. היו בו 5 כפתורים, ואי אפשר היה אפילו להדליק את המצלמה מרגע שהיא בתוך המארז... לסט הזה חיברתי פלאש ללא כיוון עוצמה, או מרכך אור, שהייתי חוסם עם היד שלי כדי לשלוט בעוצמת האור. בקיצור ציוד צ'וקומוקו. אבל, אופי התחרות היה כך שכל המשתתפים יצללו באותם הימים באותו המקום ויגישו את התמונות ללא כל עריכה או שינוי – כמו שצילמו אותן. ההיכרות שלי עם הסביבה התת ימית נתנה לי יתרון משמעותי והצלחתי לגרוף שני מקומות ראשונים מתוך ארבעה, ובנוסף מועמדות לפרס הגדול. ההצלחה הפתיעה לא רק אותי אלא את כולם וגררה אחריה הרבה הד תקשורתי והצעות שונות עד שלבסוף החלטתי לעזוב את משרת ניהול מועדון הצלילה ולפתוח עסק קטן לצילום תת ימי והדרכת טיולי צלילה ברחבי העולם."

ספר לנו קצת על המקומות בהם יוצא לך לבקר
"כיום אני אחד מהמדריכים הבכירים בחברת טיולי הצלילה ׳וויילדדייב׳ ואני זוכה שם לשיתוף פעולה מלא ובעצם להגשים כל רעיון הכי משוגע שיכול לעבור לי בראש, כמו שחייה עם לווייתנים בקוטב הצפוני, או צלילה עם זכוכית מגדלת לחיפוש סוסוני ים ננסיים באיים הפיליפינים. אני חי ונושם את עולם הטבע ומסמן תופעות טבע מיוחדות ואז לומד אותן לעומק ומברר מה תהיה הדרך הכי מוצלחת ובטוחה להגיע ולהיות עד להן״.

סוסון ים ננסי

בשנים האחרונות אני טס בערך 10 פעמים בשנה למגוון יעדים, מבלה מעל ל-100 ימים בשנה מחוץ לארץ, פוגש מאות צוללים ומלווה אותם ברגעים הכי עוצמתיים שהטבע יכול לתת לנו. מתחילת השנה הייתי כבר בגני המלכה בקובה, שחיתי עם אורקות בנורבגיה, צללתי בחור הכחול בפלאו, שחיתי מתחת למנטות באי סוקורו במקסיקו, השתתפתי בכנס צילום עם אגדות מעולם הצילום באיים הפיליפינים, ויצאתי מספר פעמים לסיני... בהמשך השנה אגיע לאי קוקוס, לאיי גלפאגוס, פעמיים למאלדיביים ואפתח את השנה הבאה שוב בנורבגיה.

כשהייתי צעיר ראיתי סרטי טבע וחלמתי להגיע פעם אחת בחיי לאחד מאיי האוקיינוס השקט: קוקוס, סוקורו, או גלפאגוס, והשנה יצא לי לבקר בשלושתם באותה השנה! מה שחשוב לי זה להמשיך ולשמור על רמת ההתרגשות הגבוהה ולא להפוך לאדיש בפני החוויות האלה.

השיטה שלי היא תמיד להיכנס לנעליו של מי שנמצא איתי. לראות את האנשים בקבוצה שלי מתרגשים, מכניס אותי להיי מטורף ואני מתרגש בכל פעם מחדש! גם כשהובלתי צוללים בצלילות היכרות, אחרי אלפי צלילות באותו האתר, הייתי מזכיר לעצמי שהצולל שאיתי חיכה לרגע הזה, חסך עבורו כסף, וסומך עלי שאתן לו את החוויה הכי טובה שאפשר – אז בטח ובטח בטיול צלילה שעולה אלפי דולרים ודורש מהמשתתפים בו לוותר על נוחיותם ולצאת להפלגות ארוכות, לפעמים בתנאי ים ומזג אוויר קשים בשביל להגיע ליעדים האלה בעקבותי. לכן, תמיד אעשה כל שביכולתי להבטיח להם את החוויה הכי טובה, הכי ממלאת והכי בטוחה שאפשר!. ברגע שההתלהבות תעזוב אותי, אני אקצץ קצת את הכנפיים ואתיישב יותר על הקרקע, אבל בינתיים, בכל טיול צריכים לגרד אותי מהקרקעית בחזרה לספינה כי בא לי רק עוד רגע אחד, ועוד אחד במים ובטבע..."

מהו היעד האהוב עליך?
"מיהו הילד המועדף עליך? אין לשאלה הזאת תשובה אחת. אני כן יכול להגיד שהיעד 'גני המלכה' שבאי קובה הפך לבית שני עבורי. יש לי שם חברי נפש שעברתי איתם הרבה בביקורים הרבים שלי שם בשנים האחרונות ובאחד מהטיולים האחרונים הם העניקו לי מתנה – אתר צלילה על שמי: ‘Samorai Reef’, שזה בעצם השם המלא של הבן הבכור שלי. חוץ מזה שמדובר על יעד צלילה מושלם עם ריף אלמוגים שוקק חיים והרבה עניין בביקור בקובה עצמה ומפגש עם אנשים כל כך פשוטים ומדהימים שכבר קשה למצוא היום בעולם. אנשים מיוחדים במינם שנכנסו לי עמוק לתוך הלב."

לגונות גני המלכה בשקיעה

ספר על חוויה טובה שקרתה לך מתחת לפני המים:

"בשנה שעברה הובלתי קבוצה לשחייה עם אורקות בנורבגיה. את הטיול הזה ליוו הרבה חששות וסימני שאלה מצד האנשים שכבר התחילו לחלחל אלי, אבל אחרי הרבה הכנות ובירורים, למידת היעד על בוריו ותמיכה מצד חברת ׳וויילדדייב׳ הצלחנו להוציא טיול מאד מוצלח ומרגש של הגשמת חלום לכל חברי הקבוצה. לקום באמצע החיים ולטוס לנורבגיה, לצפון נורבגיה, בשיא החורף, ואז להפליג עוד צפונה בעקבות לווייתנים ואורקות, ואז להיכנס איתם למים? זה חזק. מדובר בימים של ציפייה והתרגשות מאד מאד חזקה. באחד מהימים ירדנו למים בחליפות יבשות בעקבות להקה גדולה של אורקות ומצאנו אותם מכתרים להקת דגי הרינג ואוכלים אותם ממש לידנו. השיא עבורי היה כשאמא עם גור אורקה צעיר התקרבו אלי ולרגע שנינו היינו אותו הדבר – בעל חיים סקרן שפוגש לראשונה בעל חיים מוזר לגמרי. בתוך הרגע הייתי חדור משימה לצלם ולתעד ולצעוק לשאר חברי הקבוצה שיגיעו... ברגע שהחושך הגיע וביקשו מהאחרונים שביננו לחזור לספינה, אחרי שעות של שחיה במים בטמפרטורה של מעלה, הכל התפוצץ ופשוט התחלתי לבכות מרוב התרגשות. כשהסתכלתי הצידה ראיתי שעוד חברים מהקבוצה פשוט בוהים באוויר ובוכים. רגע כזה שווה את כל התלאות שעברנו בשבילו. הרבה יותר מחופשה מפנקת בבית מלון עם מיטה ענקית. זה פשוט מטעין אותי הלאה לחיים!"

אורקה בנורבגיה

אין בך פחד מפני הים ובעלי החיים שבו?
"לא. יותר נכון לומר שאני מחשב את הסיכונים שעומדים בפני ופועל בצורה הכי בטוחה שאני מוצא. אני מאמין שאין דבר כזה בעל חיים רע. רוע קיים רק בבני האדם. בעלי החיים פועלים בעיקר מתוך יצר הישרדות, וכשהם נינוחים אז מצטרף אליהם יצר הסקרנות. בעלי החיים הם כמו ילדים קטנים שעלולים להיבהל בקלות, אבל יגלו המון סקרנות ביצור חדש שיופיע מולם. צריכים ללמוד כל מה שאפשר על הסביבה בה מבקרים ואז לנסות לעשות זאת האופן הכי טבעי שאפשר. וזה נכון לגבי כרישים, תנינים, לווייתנים, בעלי חיים ארסיים וכל מה שנמצא מולנו בטבע. לפני שנה למשל צללתי צלילה חופשית עם כרישת נמר ענקית באיי בהאמאס. כשהיא הופיעה החלטתי לרדת למים בצלילה חופשית כדי לשמור על ניידות וחופש. הייתי היחיד שחשב ככה ושאר הקבוצה התארגנו לצלילת מכלים. השארתי את המצלמה על הסירה וירדתי למים עם קצת חששות. ראיתי את הכרישה ועקבתי אחריה ואז החלטתי לצלול אליה למטה למבט קרוב יותר. מיד הכרישה שינתה את כיוון השחייה ופנתה אלי ישירות, אבל לא באגרסיביות והפחד התחלף מיד בהתרגשות ואהבה טהורה ליצור הענק הזה שפשוט היה סקרן כלפי. הכרישה שחתה לצדי ופשוט לא יכולתי לעמוד בפיתוי והושטתי יד והצמדתי אליה לעור. היא המשיכה לשחות בקצב איטי לצדי וכאילו נהנתה מהרגע הזה לא פחות ממני. אני מבין שזה קיצוני ולא רגיל, אבל, אני פשוט ככה."

בועז סמוראי וכריש נמר, צילום: רפי עמר

אוקי, ועכשיו תספר לנו על חוויה לא טובה או מפחידה שהייתה לך מתחת לני המים?

"באחת הנסיעות האחרונות שלי שחינו עם תנין בלגונת מנגרובים, פעולה שעשיתי כבר הרבה פעמים בעבר. אני והצוות המקומי כל כך רגילים לזה שהם כבר אפילו לא נכנסים איתי למים ונותנים לי להוביל את הקבוצה לבד. פתאום הם התחילו לצעוק לי מהסירה שמגיע עוד תנין, ולא הבנתי למה הם כל כך מתרגשים, ואז... התנין החדש שהגיע, כפול בגודלו מהתנין הקודם, הסתער על התנין ששהה בקרבתנו ופתאום היינו עדים לקרב תנינים. הקרב הסתיים די מהר ושני דברים קרו: האחד, חצי מחברי הקבוצה כבר טיפסו לסירה בכל דרך אפשרית, והחצי השני הסתתרו מאחורי ומאחורי המצלמה הגדולה שלי שהייתה באותם הרגעים בתוך הפה של התנין שהמשיך לבסס את שליטתו בטריטוריה החדשה!. טיפסנו חזרה לסירה תוך כדי שאני הודף את התנין עם המצלמה ואז כשאני נשארתי אחרון, העברתי את המצלמה לסירה וזה הי הרגע שהתנין חיכה לו. הוא ניסה לנשוך אותי ובלי המצלמה שהפרידה ביננו... בלי לחשוב אפילו, תקעתי את הסנפיר שלי בתוך הפה שלו והשתמשתי בו כמדרגה לעלות לסירה. נחתתי לתוך זרועותיו של צולל גרמני שהסתכל עלי יותר מופתע ממני, אבל זה היה עדיף מהפה של התנין...

בגדול תמיד צריכים לזכור שאנחנו בטבע פראי ובתולי ולכבד את בעלי החיים שסביבנו. לא להתערב בחייהם ולנסות להשפיע עליהם כמה שפחות. ותמיד לצפות את הבלתי צפוי. לא הכל בשליטתנו וטוב שכך."

תנין סקרן

מה התוכניות שלך לעתיד?
"האמת שבשנים האחרונות אני סובל קצת מבעיית החקיינים. יוצא לי שמתחרים שונים מהתחום לוקחים טיול מוצלח שאני מוביל ופשוט מנסים להעתיק אותו לגמרי, חלקם עושים זאת בשביל הכיף וללא עלות ההדרכה וכך מצליחים להוזיל את הטיול שהם מציעים. אני מעדיף לעבוד בצורה הכי גלויה ופתוחה שאפשר: אני מקבל שכר עבור ההדרכה שלי ומתייחס לכך כעבודה הכי חשובה שקיימת בעולם – להוביל טיול מוצלח. אני משקיע בציוד הכי טוב שאפשר, ברישיונות וביטוחים מאד יקרים ומסתפק בשכר נמוך ממה שהרווחתי בעבר במשרות הקודמות שלי, אבל, החוויה שווה הכל.

את התוכניות שלי לעתיד אני חולק עם אלה שסומכים עלי ומצטרפים לנסיעות שאני מוביל כבר הרבה שנים, אבל בגדול, לצד כיבוש יעדים חדשים, אני שם לי כמטרה לחזור לאותם היעדים שוב ושוב עם משתתפים אחרים ולחלוק איתם את הידע שצברתי באותו היעד בנסיעות הקודמות. זהו שיא המקצועיות בעיני וביעדים מסוימים בעולם אני מכיר ושולט ברמה של מדריך מקומי. זאת בתוספת הידע בנרחב שצברתי מיעדים אחרים, שיטות עבודה שלמדתי, והכנה וליווי כבר מרגע ההרשמה בארץ, כל אלו מעניקים לנוסע את החוויה האולטימטיבית.

הרבה אנשים מעדיפים לתכנן ולנסוע לבד, או לחסוך את עלות ההדרכה וזה מבורך ומהנה באותה הצורה בעיני, אבל, אין שני לניסיון ולהרבה אנשים אחרים אין את הזמן או הצורך ללמוד בדרך הקשה.

מה שכן, הטיול שאני הכי מצפה לו בעתיד הוא ספארי צלילה קצר לסיני שאליו אני עומד לצאת יחד עם בני הבכור ריף שמלאו לו 6 השנה. ריף הוא ילד מים אמיתי ואני מרגיש הוא תמיד חלק מהחוויה שלי בכל מקום בו אני נמצא. הוא תמיד רוצה לשמוע כל פרט מהנסיעה ולהבין יותר ויותר על בעלי החיים ואני מאד מתרגש לקראת הטיול הראשון שלנו יחד על ספינת צוללים, לצפות יחד בזריחות ושקיעות, לשנרקל יחד בריפים המדהימים ולראות איזה מפגשים הטבע יבחר להעניק לנו״...

דולפינים על רקע סלע הבוילר בסוקורו

לאתר של בועז סמוראי –: https://www.aquasamorai.com/

אריה ים