חלק ראשון ובו יסופר על היום המיוחל ומה קרה לוויסקי שלי
לא מאמינה שהגעתי לרגע הזה. אורזת מזוודות כבר שבועות, מנסה לא לשכוח פריטי ציוד, מחשב צלילה, מחשב גיבוי, חליפות צלילה, סנפירים ארוכים לצלילה חופשית. רגע, במחשבה שנייה, אולי כדאי להשאיר את הג'טים בבית? החלטה הרת גורל... מחליטה לארוז את הסנפירים הארוכים ומקווה שלא אתאכזב מהחלטה זו.
 
מסיימת אריזות, עוברת על כל הרשימות: יש הכל. הכי חשוב: דרכון וכסף מצרי. יאללה לדרך (אני כבר מתרגלת את הערבית שלי). הכיוון: מצריים. וליתר דיוק: גבול סודן.
 
הבעל מקפיץ לשדה רמון ליד אילת ואני כבר מרגישה חו"ל. נוחתת בנתב"ג, המסע מתחיל. "גם מסע של אלף מיילים מתחיל בצעד קטן אחד", אני נזכרת במשהו ששמעתי בהכנה לבגרויות. פוגשת את כל חבריי להרפתקה וההתרגשות גואה, חיבוקים ונישוקים. החברים למסע נבחרו בקפידה: דני, בתיה, יוסי, אודי, גד, יבגני אולגה סופיה ורוהאן. נפלה בחלקי הזכות וההזדמנות להוביל ספארי צלילה לדרום מצריים, למקומות הכי יפים ונחשבים עם חברת ״ויילד דייב״ הוותיקה. גילוי נאות: אני מנהלת את מחלקת ״הים האדום״ בחברה יותר מעשור. בעבר היינו מבצעים טיולים דומים, אבל ההפלגה הארוכה משארם לא משאירה טעם טוב בפה, ולכן הוחלט לבצע את הטיולים הדרומיים בשילוב של טיסה להורגדה, שנמצאת במצרים ולא בחצי האי סיני.  אמנם, הדבר מייקר את הטיול, אבל VALUE FOR MONEY  שווה כל דולר. כך גם ניתן לבצע אטרקציות נוספות באזור ללא פחד ממה שעלול לקרות בהפלגה חזרה צפונה.
 
סיבוב קצר בדיוטי ואני מצטיידת בקצת וויסקי להפלגה. כמובן שרק אחרי הצלילות ולא בכל יום, בחלק מהזמן יהיו לילות הפלגה בים סוער ולא מומלץ לשתות. עולים לטיסה ויוצאים לדרך. המטוס ממריא ואנחנו בעננים. literally. אני מובילה את החברים המופלאים ונהדרים ליעד צלילה שאני כל כך אוהבת: דרום מצריים.
 
המסע מתחיל בשדה רמון
 
אם החוק היבש בים האדום אומר שככל שמדרימים, כך הריפים יותר יפים/מפותחים/ חיים, אזי אנחנו מבקשים להגיע לאחת הנקודות הדרומיות ביותר על גבול מצריים סודן. מסקנה מתבקשת: זה הולך להיות טיול צלילה יוצא דופן.
 
הטיסה נוחתת באיסטנבול ואנו מגלים למרבה הצער שלא ניתן להעביר את הוויסקי, מאחר והוא לא נארז בהתאם לתנאים המגבילים של חברת התעופה. אנו נאלצים להיפרד מהבקבוק ואני מחליטה ביני ובין עצמי שזאת תהיה נקודת השפל של הטיול. אבל, רק רגע: יורדים  לשרוול הטיסה ואני מספיקה לרכוש בקבוק חדש, רגע לפני העלייה למטוס, ונכנסת לטיסה בחיוך גדול.
 
חלק שני ובו יסופר מדוע every way you go always take a Rohan with you
חבר אחד מיוחד יש לי והוא גם איש קסם. זהו רוהאן. רוהאן פלאות, צועד בדרכים העתיקות של הגבירה, מרצה בנושא חינוך לקיימות וערכים ומעביר קסם ממקום למקום על בסיס קבוע.
 
לאיש הזה באמת יש דיבור עם הבריאה והיקום. הוא תמיד בטוב ותמיד עם חיוך. תמיד מזמן אליו טוב בהכרה גדולה. מסוג האנשים האלה שרק רוצים להיות איתם ולספוג אותם. קלאסי לטיולי צלילה. את ההוכחות הראיתי לכל הסקפטים במהלך הטיול. הראינו להם הלכה למעשה איך עובדת "שיטת הזימונים מתחת למים". בסופו של דבר גם הבלתי משוכנעים השתכנעו וראו איך זה עובד בכל פעם מחדש. קסם או כישוף – הצ'ק ליסט היה ארוך ומפואר ועל כך עוד אפרט בהמשך.
 
3.5 שעות נסיעה בהסעה מאורגנת  לפורט  גאליב (PORT Ghalib) שממוקמת הרחק בדרום מצריים, לחופו של הים האדום, כמעט על גבול סודן. עולים על הספינה MY TILLIS, ספינה גדולה ומרווחת בעלת ארבעה סיפונים וצוות נהדר שיודע לתת שירות מעולה. ״ווילד דייב״ משתפת פעולה עם אופרציה זו זמן רב ולכן בחרתי אותה לטיול – מתוך ידיעה שהשירות ורמת הספינה לא יאכזבו - ואכן כך היה.
 
עוברת ביחד עם המדריך המקומי והקפטן (שניהם מתוקים אמיתיים) על המסלול ומעבירה תדריך בטיחות לכל חברי הקבוצה. לאחר מכן הולכים להרים כוסית לחיי הטיול באחד הפאבים במרינה. הלילה נישן היטב, מחר מתחילים את ההפלגה.
 
יוצאים לבלות בפורט גאליב
 
חלק שלישי ובו יסופר על תחילת הצלילה
בוקר היום הראשון נפתח בצלילת CHECK DIVE. רק לוודא שהציוד בסדר והמשקולות מתאימות לחליפות. כולם כאן צוללים מנוסים והמצב במים נפלא מכל הבחינות, אבל, בעיקר – טמפרטורת המים 29 מעלות. אמבטיה חמימה ומסבירת פנים.
 
מכאן ואילך מתחילה לה שגרת הפלגה נעימה שאומרת בפשטות: צלצול פעמון = ארוחה, או צלילה.
וזה אומר שמתחילים ב- 06:00 בבוקר ומסיימים לאחר צלילת לילה. לאורך היום מוגשות ארוחות מפנקות ובין לבין שלל נשנושים, שייקים פירות ופירות חתוכים. כמו שצריך. הצולל צועד (או צולל) על קיבתו. זה ידוע.
 
חושן מרכיבה ציוד לקראת ההפלגה                               רגע לפני... השלמות קניות של ציוד צלילה
 
בלילה הראשון ההפלגה קשה וארוכה. כל חברי הקבוצה פורשים לישון בתאים ומי שלא, מהר מאוד מגלה שהוא סובל ממחלת ים קשה.
אנו מתעוררים בבוקר באמצע הים, כאשר לא נראית יבשה. הספינה עוגנת בריף מרוחק ואנחנו מתארגנים לצלילה ראשונה לבוקר זה. אנחנו באיים הדרומיים של מצריים, כאן לא רואים יבשה, רק ים, בכל אזימוט  במצפן.
 
הבטחה: "כרישועל". זהו כריש יפה תואר בעל זנב ארוך, בעזרתו הוא חובט בטרפו על מנת להמם אותו. הוא בעל עיניים רגישות מאוד לאור ולכן ניתן למצוא אותו בעומקים של מתחת ל- 30 מטר. וכן, הוא גם מאוד ביישן.
 
שיחה קצרה עם איש הקסם שלי ואני מבקשת מכולם בתדריך ׳להתכוונן׳ ולפתוח עיניים. קופצים מהסירה ומעמיקים לקרקעית ומולנו בתנועה איטית ומלכותית עובר כרישועל יפה תואר! עובד, או לא? מה אמרתי. צריך רק לזמן והם באים. הביישן שלנו שוחה לאט וחולף על פני הקבוצה, ממשיך בדרכו לעומק הים ואנחנו? אנחנו מוקסמים.
 
בדרך לעוד צלילה 
 
צלילה שנייה באותו אזור ואנו פוגשים מנטה ענקית ששוחה לידנו ורוקדת לנו ריקוד תת ימי כזה, נפלא  ומיוחד. בצלילה השלישית אנחנו שמחים לגלות עוד מנטה, קטנה יותר. לאחר שהמדריך המקומי סיפר בתדריך שאין לנו סיכוי למנטה, אנחנו מוכיחים לו אחרת, ומספרים לו על רוהאן,  וכל מי שעד לרגע זה היה סקפטי, לא נשאר אדיש לקסם הזה שמפוזר עלינו באופן קבוע  ובנדיבות בכל ימי ההפלגה.
 
בסיום המרתון, אנו הולכים לעגון במקום מוגן מרוח וגלים. הערב סוף סוף נוכל ליהנות איש מחברת רעהו.
 
חלק רביעי ובו מלחמת הריף בכחול
ביום השלישי למסע אנו מתארגנים לצלילות פטישנים. התרגשות אדירה מתחת למים ולאחר מכן גם מעל.
כמובן שההבטחה לפטישנים קוימה ואנחנו נהננו בשתי צלילות מרהיבות מתצפיות תקריב של שני פטישנים שלא היו ביישנים ופשוט חלפו על פני הקבוצה בעומק סביר ובסנפיר בוטח. עוד באותו היום בא לבקר אותנו בתעופה תת ימית גם עטלף ים גדול. אנחנו לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה.
 
יום רביעי לצלילות ואנחנו עם אושיאניק וייט טיפ – לונגימנוס. 
אנחנו נקרעים בין החלטה לצלול לאורך ריף יפיפה לבין יציאה לכחול על מנת לחפש כרישים ואני מציעה שבצלילה השנייה והשלישית נשלב בין ״ריף״ ל״כחול״ ומובילה את הקבוצה למפגשים חטופים ומרגשים עם כרישה סקרנית אך ביישנית.
 
לונגימאנוס - אושיאניק וואיט טיפ
 
בצלילות התחלקנו לשתי קבוצות: אנשי ׳אגודת הריף׳ שאוהבים לצלול לצד הקירות הדרמטיים והיפיפיים ו"אנשי אגודת הכחול" שאוהבים לצלול בים הפתוח ללא נקודת יחוס של ריף,  או קרקעית, וזאת על מנת לחפש יצורים גדולים שאוהבים לעבור בכחול (כרישים מנטות ועוד).
 
נאלצתי לחלק את הזמן בין ׳ריף׳ ל׳כחול׳, על מנת למקסם מפגשים נדירים ומרגשים. אין ספק שאנשי אגודת הריף צודקים כיוון שהריף באזור כל כך חי וצבעוני שאי אפשר להתנתק ממנו. אבל כשמגיעה הכרישה כולם רצים לראות אותה והיא "גוררת" אותנו לכחול וכך אנחנו מבלים איתה זמן רב מתחת למים, מנותקים מהריף ומוקסמים מיופיה ותנועתה האצילית של טורפת העל.
 
יום חמישי לצלילות –  דולפינים!
חוזרים לאזור קו החוף של מצריים באזור מארסה עלם (MARSA ALAM) ומגלים שאנחנו הספינה היחידה באתר צלילה מרהיב שנקרא SHAAB SHAREM לפנינו להקה גדולה של דולפיני בר מסוג ספינרס (SPINNER). הם פוגשים אותנו מעל פני המים, עוד לפני שאנחנו מתחילים להתארגן לצלילה. הם כאן כדי להישאר והם נותנים לנו את כל הזמן שצריך לעלות על הזודיאק ולצאת לאתר הצלילה. כשאנחנו קופצים למים (בגישה נגטיבית – פוזיטיבית, כמובן) מיד מבחינים באימא וגור קטן. אחר כך יגיעו שאר חברי הלהקה ואנחנו נזכה לצלול עם עשרות רבות של דולפינים חברותיים וסקרנים, לא לפני שנפגוש בכריש מסוג וויט טיפ קטן ונחמד שזימנתי לי במחשבות בדיוק רגע לפני שראיתי אותו מופיע. כן, כן. הקסם ממשיך לעבוד.
 
דולפין ספינר 
 
וכך אנחנו מתנהלים בעצלתיים בשגרת טיול בין צלילה לארוחה, קוראים ספרים, מדברים על החיים, צוחקים נחים ועושים בעיקר GOOD TIME – אגב אינטרנט כמעט ולא היה שם, וזה היה מיוחד ונפלא. 
 
והנה הגיע היום האחרון ואנחנו חוזרים חזרה למרינה בפורט גאליב. הערב, לילה אחרון על הספינה ואנחנו מחליטים לצאת ולהרים כוסית לסיום מוצלח של הטיול באחד הפאבים לאורך הטיילת של המרינה .
 
חלק אחרון ובו יסופר על אבו דבאב והשיבה הביתה
רגע לפני תחילת המסע חזרה הביתה לקחנו TIME OUT בריזורט  באבו דבאב שנקרא בפשטות רבה ABU DABAB LODGE. האזור מפורסם בשל פרת הים שחיה במימי המפרץ. ניתן להגיע בסירה לאזור ובשנירקול בלבד, לראות ולשחות איתה.
 

אולגה והגר משנרקלות עם פרת ים
 
פרת הים או דוגונג, היא יונק מסוג התחשאים והיא מין נכחד. יש כמה אחדות בודדות מסביב לעולם. הסיפור הטראגי הוא שהחיות האלה הן כל כך חברותיות, שהציידים היו משחקים איתן בתחילה ובקלות רבה צדים אותן לאחר מכן.
 
ההתרגשות הגדולה לא איחרה להגיע כאשר ראינו את פרת הים עולה לנשום אויר. זה נראה כאילו היפופוטם מגיח אל פני המים. כולם קופצים מהר על מנת להספיק לראות אותה לפני שהיא צוללת שוב וזאת צוללת עמוק. כולם עולים לסירות לנסות לאתר אותה שוב, אבל, הקבוצה שלי, בה כולם צוללים מנוסים  מקבלת הוראה להישאר במים. אני צוללת כמה מטרים – תודות לסנפירים הארוכים, וללא קושי מאתרת את פרת הים מלחכת עשב ים בהנאה. כשהיא מתחילה לעלות לנשום אויר אנחנו כבר במים ומחכים לה בדיוק מעל, יודעים באיזו נקודה היא תגיח והיא לא מאחרת לבוא. אנחנו בהתרגשות שיא. שוחים לבד עם פרת הים... הקבוצות האחרות אפילו לא קרובות אלינו ואנחנו מקבלים זמן איכות איתה ל-ב-ד!  אנחנו שוחים לידה והיא לא צוללת, אדישה כמעט לנוכחותנו, מכבדים ולא נוגעים לא מתקרבים יותר מדי על מנת לא להבהיל, מצלמים המון עוצרים נשימה ויורדים לצלול איתה כמה מטרים בים הפתוח.

חיוך של פרת ים
 
 
לקראת סוף הפעילות כולם מרגישים מחלת ים מתגברת, הים גבוה והסוואל גדול.
אנחנו מחליטים לחזור לחוף. יורדים מהסירה ברגשות מעורבים, שמחים על המפגש המרגש ועצובים על שנגמר וצריך להתחיל לחזור.
 
נגמרה הפעילות, נגמרו החיות במים, לפחות עד לפעם הבאה. עולים להסעה חזרה להורגדה לארוחת ערב אחרונה יחדיו, שיטוט קצרצר ברחובות הורגדה  עיר תיירות נהדרת, ולאחר מכן חזרה לשדה התעופה לטיסת חזור. חזרה בטיסה מהורגדה דרך איסטנבול ונחיתה לבסוף בישראל.
 
המסע הסתיים, הוא היה כל כך מוצלח, הרבה מעבר לכל הציפיות. הצוות, הספינה, הצלילות והאנשים – בעיקר האנשים, עשו את הטיול הזה לבלתי נשכח. אני אסירת תודה על ההזדמנות ועל החוויה ומקווה שכולנו נמשיך להיפגש בעתיד לטיולים נפלאים ומרגשים כמו זה שעתה חווינו.